"ידיעות" VS גיא רולניק (ולהיפך)

מס שפתיים

מי בעד תכניתו של שר האוצר, משה כחלון, להטיל מס על בעלי דירה שלישית ומעלה? רבים וטובים. מי נגד? רבים וטובים אחרים, ביניהם, למשל, "ידיעות אחרונות". קשה שלא להבחין בקו המוצק של "ידיעות" בנושא הזה. בחודשיים וחצי האחרונים, מאז הפרסום הראשון של קרן מרציאנו על יוזמת שר האוצר, הסביר העיתון לקוראיו שוב ושוב מדוע היא אינה טובה וצפויה להשפיע לרעה על שוק הנדל"ן. במקום להרבות במילים, ניתן תחילה לכותרות לדבר נגד עצמן:

עד כמה מתנגדים ב"ידיעות" למס על בעלי שלוש דירות ומעלה? ובכן, מאז 25 ביולי, כשנודע על כוונתו של כחלון, ועד יום שני האחרון, 10 בנובמבר, פרסם העיתון 19 אייטמים ומאמרים שעסקו במס  ובהשלכותיו. 13 מתוך אותם אייטמים היו שליליים (נגד המס), רק 2 מהם בעד המס ו-5 נוספים היו ניטראליים. בניכוי האייטמים הניטראליים יוצא ש-87 אחוזים מהדיווחים ומטורי הדעה של "ידיעות" בנושא המס על דירה שלישית ומעלה היו שליליים, ורק 13 אחוזים חיוביים.

אבל גם המספרים הללו אינם משקפים לגמרי את העמדה המובהקת של "ידיעות" נגד המס, משום שבלא מעט מקרים האייטמים נגד הטלת המס הובלטו במיוחד, עד כדי כותרת ראשית. לעומת זאת, שני הטקסטים היחידים בעיתון שתמכו בהטלת המס לא נכתבו על ידי חברי מערכת "ידיעות". אחד מהם הוא טור של פרופ' יוסי דהאן ששובץ במעמקי עמודי הדעות של העיתון, והאחר הוא טור של שמאי המקרקעין ועורך הדין חיים מסילתי שהופיע במוסף "24 שעות". הטור של מסילתי, אגב, פורסם בפינת השאלה היומית לקוראים "האם אתם תומכים בהטלת מיסוי על בעלי דירה שלישית ויותר?". התוצאה – הפתעה הפתעה – הייתה ש-70 אחוזים מתנגדים למס ורק 30 אחוזים תומכים בו. אז איך לסכם? אפשר, למשל, בעקיצה שצייץ לאחרונה סגן מו"ל "הארץ" ומייסד "דה מרקר", גיא רולניק:

מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "אנו גאים בכל הפרסומים שציינת. האג'נדה היחידה שיש ל'ידיעות אחרונות' היא להביא סיפורים חדשים ובלעדיים או להביא זווית מעניינת לסיפורים קיימים. נושא המס על דירה שלישית הוא נושא מורכב. הקשקוש שכתב סגן המו"ל והמייסד אשר מטיף לכולנו מוסר ממקום מגוריו בארה"ב המפנקת, מגוחך שכן עיקר הבעיה עם המיסוי על דירה שלישית – כפי שבאה לידי ביטוי בפרסומים ב'ידיעות אחרונות' – היא שהוא עומד לפגוע בשוכרי הדירות שבישראל, להבדיל אולי ממקום מושבו של סגן המו"ל והמייסד, הם ממש לא בעלי הון".

פרסום ראשון! (אם מתעלמים ממה שפורסם שלושה ימים קודם) 

ואם כבר המס המדובר: בראשון האחרון, פרסם עופר פטרסבורג, כתב הנדל"ן של "ידיעות", כי בעלי דירות כבר נערכים לחוק החדש ומכניסים לחוזי השכירות סעיף שמגלגל את העלויות על הדיירים. ב"ידיעות" העניקו לסיפור הפניה בולטת בשער שזכתה לכותרת הגג "פרסום ראשון":

אלא שלמרות ההפניה המחייבת, פטרסבורג לא היה הראשון לפרסם את הסיפור. שלושה ימים לפניו חשף יעקב גרודקה באתר "בחדרי חרדים" חוזה השכרת דירה עם סעיף דומה, המייקר את דמי השכירות לדיירים במקרה שהמס החדש יוטל:

מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "הפרסום ב'ידיעות אחרונות' היה המקיף ביותר בנדון והיה הראשון שחשף שורה של חוזים שבהם הוכנס סעיף הדירה השלישית".

שי לחג

מה בדיוק עבר על שי גולדן בערבו של ערב יום כיפור? תשמעו סיפור: ביום שני בצהריים העלה אורי משגב לדף הפייסבוק שלו פוסט נגד אביגדור ליברמן. בתוך זמן קצר שיגר גולדן את התגובה הבאה:

מגיב אחר, משה כהן, התקשה להבין אם התגובה סרקסטית או לא, וגולדן שמח להבהיר את עמדתו בשתי תגובות נוספות:

גולדן לא הסתפק בזה, וכעבור זמן קצר הוסיף פוסט תגובה רביעי:

בהמשך הלילה, אולי למען העוקבים שהצטרפו, שיגר גולדן פוסט חמישי:

כעבור כחצי שעה נוספת הוסיף גולדן פוסט שישי:

אחרי חצות הלילה בין שני לשלישי חתם גולדן את תגובותיו בנושא, בפוסט שביעי ואחרון עם חריזה כמעט מושלמת:

עד כאן התגובות של גולדן, אלא שלחבריו ולעוקביו של משגב בפייסבוק לא ניתן יותר מדי זמן ליהנות מהן: ביום שלישי בבוקר מחק גולדן את כל הפוסטים שכתב. משגב, מצידו, שמר על שתיקה רועמת ולא השיב בדף הפייסבוק שלו.  כאן, אגב, המקום להזכיר שלפני כחודש וחצי שיגר משגב לעבר גולדן עקיצה קלה, וטען שקצת מביך שהוא מכנה את ראש הממשלה "כוכב רוק" ו"ענק בין גמדים". 

אורי משגב, תרצה להגיב?

"אני מצטער אם פגעתי בו כשכתבתי שאני לא מחסיר שעות שינה בגלל שהוא קרא לביבי רוק סטאר. סליחה שי".

שי גולדן, שתי שאלות: למה כתבת? ולמה מחקת?

"כתבתי ומחקתי, כי ככה התחשק לי, בשני המקרים. תוסיף רק שבמסגרת הימים הנוראים אורי ואני החלפנו מספר טלפון של אוסטיאופט מצוין ושאני מחבב מאוד את אורי".

הציטוט מול המציאות: סליחה, תקלה

הציטוט: "אם לא תהיה תקלה של הרגע האחרון, ותמיד יכולה להיות כזו, ראש הממשלה נתניהו והנשיא טאיפ ארדואן ייפגשו בשולי דיוני העצרת הכללית בשבוע הבא בניו יורק. שניהם יגיעו לשם, כך אני למד ממקורות דיפלומטיים. זו תהיה פגישה ראשונה מאז הסכם הפיוס בין שתי המדינות, זה ברור... ההכנות לפגישה הזו נעשו במגעים חשאיים בין שני הצדדים, והתאפשרה הפגישה בעצם בזכות העובדה שהפרלמנטים בשתי המדינות אישרו את ההסכם הזה, וארדואן בחתימת ידו שלשום אישר את ההסכם" (עודד גרנות, הפרשן לענייני ערבים של ערוץ 1, פותח את מהדורת "מבט", 11.9.2016).

המציאות: חודש ויומיים חלפו מאז הדיווח ופגישה בין נתניהו לארדואן עדיין לא התקיימה.

עודד גרנות, תקלה של הרגע האחרון?

"מקור הידיעה מקובל עליי כאמין ורציני. יש פגישות שנותרות חסויות".

הצילום מול המציאות: יורם, תגיד לי אתה

הצילום: ביום ראשון האחרון דיווח ירון אברהם, מגיש מבזק הבוקר של חדשות 2, על המלצתו של שר החינוך נפתלי בנט להעניק חנינה לחייל אלאור עזריה. אברהם הוסיף כי מי שמחזיק בעמדה דומה לזו של בנט הוא דווקא העיתונאי ואיש השמאל אורי אבנרי, ואף ציטט קטע מתוך מאמר בנושא שפרסם אבנרי ב"הארץ" בסוף השבוע.

המציאות: האדם שתמונתו מופיעה מעל הציטוט אינו העיתונאי אורי אבנרי אלא הפזמונאי יורם טהרלב.

מחדשות 2 נמסר בתגובה: "אכן נפלה טעות במבזק השעה שבע, אשר תוקנה על ידינו מיד. בהמשך מבזקי הבוקר שודרה תמונתו של אבנרי. הנושא נבדק לאחר השידור על מנת שלא יקרה שנית".

גולדה מאיר שכן היכרתם

ביום שישי האחרון הוקדש עמוד השער של "מעריב המוסף" לכתבת פרופיל מקיפה של מרדכי חיימוביץ' על גולדה מאיר. כותרת המשנה הבטיחה לקוראים "דיוקן שלא שורטט על ראש הממשלה במלחמת יום כיפור".

אבל הדיוקן, מסתבר, שורטט גם שורטט, בחלקו אפילו על ידי אותו כותב. חיימוביץ' מציין בכתבה כי הפרופיל המעודכן שהוא מפרסם מבוסס על הספר "גולדה מאיר – הרביעית בראשי הממשלה" (הוצאת ארכיון המדינה, עורך ראשי חגי צורף) ו"מתוגבר בשורות שכתבתי לפני שלוש שנים". אלא שלפני חמישה חודשים בלבד, במאי האחרון, פרסם גיא ליברמן במוסף "7 ימים" כתבת פרופיל על גולדה מאיר, שהתבססה על אותה ביוגרפיה של ארכיון המדינה, ושגם היא שרטטה בהרחבה את "הפנים האחרות של גולדה":

ארבעה ימים לאחר פרסום אותה כתבה, התראיין עורך הספר, חגי צורף, לדן מרגלית ב"ערב חדש", ותיאר גם שם את גולדה שלא היכרנו:

עורך "מעריב", דורון כהן, תרצה להגיב?

"מציע לך לנצל את יום כיפור כדי לחזור ולקרוא – והפעם בעיון – את כתבתו המופלאה והמונומנטלית של מרדכי חיימוביץ ואז לא רק שתהנה ממנה אלא גם תגלה שהכתבה לא מבוססת רק על הספר החדש אלא גם על ביקור של הכתב בעיר נעוריה של גולדה מילווקי ובכל תחנות חייה המוקדמות שם. ממדור תקשורת מעמיק כמו שלך לא הייתי מצפה להתרשמויות שטחיות ולהסקת מסקנות נחפזת. גמר חתימה טובה".

איפה הקרדיט: הקרב על יהודה לוי ושלומית מלכה

האם אחרי פרשת ריטה – שבמהלכה התאמץ ynet בכל מאודו לנכס לעצמו את הסקופ של "ישראל היום" על אשפוזה של הזמרת בבית החולים – ניסה האתר לבצע גם השבוע השתלטות עוינת על סקופ של מתחרים? לא מן הנמנע שייתכן שכן. נתחיל, כרגיל, מהאמצע:

ביום ראשון בשעה 13:03 פרסם "וואלה! סלבס" ראשון את הפצצה הרכילותית הבאה:

ב-ynet, כרגיל, נכנסו לנוהל חירום. בשלב ראשון הצליחו בשעה 13:09, בתוך שש דקות בלבד, לפרסם אייטם קצר על האירוסים שעליו היה חתום יוני פרוים. כמובן שבאייטם לא הופיע זכר כלשהו לקרדיט ל"וואלה! סלבס".

השלב השני, כמקובל, התרחש כעבור עשר דקות, ב-13:19: ב-ynet מיהרו לשלוח הודעת פוש על הקולולו הצפוי, 35 דקות תמימות לפני בעלי הסקופ החוקיים, שנזכרו להוציא פוש רק ב-13:54:

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

היזהרו מהרעל של הנחשים מבג"צ (ואני מדבר מהפוזיציה)

ד"ר יהודה יפרח הוא ראש הדסק המשפטי של "מקור ראשון". בשישי האחרון ערך עבור העיתון את מוסף "יומן" שהוקדש לסיכום שנת המשפט. "שעון החול של עמונה הולך ואוזל, כאשר פינוי היישוב צפוי להיות קו פרשת מים", כתב יפרח בטור הפותח של הגיליון. "לאו דווקא בגלל הטרגדיה של יישוב יהודי שלם בארץ ישראל שהולך להימחות מהמפה ולהיחרב כעיר הנידחת – העולם כבר התרגל לראות מתנחלים נגררים ולשתוק; אלא בעיקר בגלל ההשלכות העתידיות. הראשונה מעשית ביותר: לפי ההערכות השמרניות, כ-4,000 בתי פרטיים ברחבי יהודה ושומרון יושבים כיום על חלקות שלא הוכרזו רשמית כקרקעות מדינה, ולכן נמצאים במעמד דומה". בהמשך השווה יפרח את שופטי בג"צ לנחשים ארסיים. "אחרי ההכשה המשפטית של בג"צ בעמונה ובנתיב האבות, אין נסיוב בדוק שימנע את התפשטות הרעל ויציל אותם מחורבן", הוסיף.

זו לא הפעם הראשונה שבה קורא יפרח למנוע את פירוק עמונה ותוקף את שופטי בג"צ. ביולי האחרון פרסם טור אחר בנושא. תחת הכותרת "יש דרך להסיר את חרב הפינוי מעל עמונה" כתב אז יפרח כי "אמנם רק בשבוע שעבר ראינו (בבג"צ המחצבות) כמה רחוק יכולים ללכת שופטי בג"צ כשמדובר בזכויות של פלסטינים, אולם כאן מדובר בזכויות של מתנחלים, והן מזמן לא באופנה".

אלא שבסופם של שני הטורים חסרה הערת גילוי נאות: הכותב התגורר בעמונה כ-14 שנים והיה אחד מראשי המאבק נגד פינוי המאחז.

יהודה יפרח, תרצה להגיב?

"כתבתי שאני תושב עמונה מיליון פעם בערך. אני לא מסתיר את זה. הביקורת שלי על התנהלות בג"צ בנושאים האלה היא רוחבית וקבועה, ואני מסקר את כל התיקים, כמו מגרון, נתיב האבות וכולי. הנה דוגמה לכתבה גדולה שפרסמתי ב'דיוקן', שכל כולה יומן אישי של תושב עמונה אז".  

דברים בשם אומרם: כל מראיין מכיר את הרגעים האלה

איילה חסון שידרה ביום שישי את דבריו הבוטים של אלוף במיל' עמירם לוין, בגנות שמעון פרס.

מהשידור ברור שלא מדובר בראיון, אלא בשיחה שהוקלטה, כנראה, שלא בידיעתו של לוין. שיחה בחדר האיפור, לפני הקלטה של ראיון עם לוין בנושא אחר. חסון גם הודתה בהגינות לאחר שידור הקטע כי לוין ביקש שלא לשדר "כעת" את הדברים שהוקלטו מפיו.

בעיניי, השידור של דברי לוין היה לא אתי ולא הגון.

נכון, אפשר ומותר לשדר דברים שהוקלטו בסתר - כאשר יש בהם ערך עיתונאי. למשל, דבריו של דונלד טראמפ על נשים. הדברים האלה מאפשרים ללמוד על אופיו של המועמד לנשיאות. כאלה היו הדברים שאמר בשעתו נתניהו לרב כדורי "הם שכחו מה זה להיות יהודי". ההקלטה מלמדת על הדובר פרטים חשובים.

לא כך דברי הרכילות של עמירם לוין על פרס.

וחמור מזה – שידור דבריו של לוין, שלא התכוון להשמיע אותם לציבור, גם שובר קוד בלתי כתוב בין המרואיין למראיינים שלפיו מוסכם מראש מה יהיה נושא הראיון, והמרואיין יידע מתי הוא מתחיל ומתי הוא מסתיים.

כל מראיין מכיר את הרגעים שלפני הריאיון, כאשר באולפן נאמרים דברים שאינם מיועדים לשידור. הקוד הזה הופר כאן וגם דבריה של חסון לא מתקנים את העוול שנגרם.

(חיים זיסוביץ' בדף הפיסבוק שלו, 9.10.2016)

מחדשות 10 נמסר בתגובה: "הדברים על אודות מר פרס נאמרו מיוזמתו של מר לוין תוך כדי הקלטת ראיון מסודר איתו. מר לוין היה מחובר כל העת למיקרופון, מצלמה מכוונת עליו והתאורה פועלת. כך גם המראיינת. בשום שלב מר לוין לא ביקש שהדברים יהיו לא לציטוט או שלא לייחוס. אם היה מציין שהדברים אינם לפרסום – מובן שהיינו מכבדים את בקשתו, כפי שאנו נוהגים בכל מקרה אחר. מערכת 'שישי' הקפידה לשדר את דבריו של מר לוין במלואם, ואף פנתה לפני השידור למר לוין ולמשפחת פרס כדי להגיב על הדברים".

רגל פה, רגל שם

כל הדרכים הן מובילות לרומא, על כן ילדה אסור להתייאש, ניסיתי להסביר כשפתאום הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"יש לי חידה בשבילך, הורביץ", הוא ירה מיד.

"מה הפעם?", נדרכתי. "שוב צופן?".

"ממש לא", נפנף אותי הקונספירטור. "הסכת ושמע: אילו כלי תקשורת מוכרים הם יריבים מרים בלב ובנפש?".

"אה, זה פשוט", נשמתי בהקלה. "אתה מדבר על 'ידיעות' ו'ישראל היום'".

"דווקא לא", הריע הקונספירטור. "מעוניין בניסיון נוסף, הורביץ?".

"בהחלט", עניתי. "ynet ו'וואלה!'? חדשות 2 וחדשות 10? 'קשת' ו'רשת'? רשות השידור והתאגיד? 'אצבעוני' ו'פילון'?".

"אפילו לא קרוב", נאנח הקונספירטור. "אני מדבר כמובן על 'גלובס' ו'הארץ', שכידוע לך מנהלים ביניהם מלחמה ארוכת שנים". 

"איך לא עליתי על זה", הצטערתי לשמוע. "יש לך אולי עוד חידה בשבילי?".

"במקרה כן", השיב הקונספירטור בנונשלנטיות. "אתה מקשיב, הורביץ? זה הולך ככה: מיהו הפובליציסט המחונן, שהוא גם סטיריקן יוצא מהכלל, שלמרות היריבות העמוקה בין 'הארץ' ל'גלובס' מצליח כבר תקופה ארוכה לכתוב בשניהם ובכל זאת להישאר מתחת לרדאר?".

"אני לא מאמין שיש מישהו כזה", שללתי את האפשרות.

"תתפלא", אמר הקונספירטור בחידתיות.

"אז אין לי מושג", נכנעתי.

"לא היה לי ספק", נאנח הקונספירטור. "אני שולח לך שני אייטמים, אחד מ'הארץ' ואחד מ'גלובס', שכרגיל יתנו לך את התשובה בכפית".

"נו, ראית? בבקשה", הריע הקונספירטור. "כפי שאתה מבחין, רק אדם אחד מצליח גם לכתוב עבור 'הארץ' טורי דעה נוקבים, וגם לטוס למען 'גלובס' למבחני דרך מענגים, ועוד על חשבון יצרניות רכב".

"א', זה נראה לי כמו צירוף מקרים", מיהרתי לומר.

"בסדר, הורביץ, בסדר", פלט הקונספירטור בחוסר סבלנות. "ואני מניח שיש גם ב'?".

"בוודאי", אמרתי. "ב. מיכאל".

"גיחי גיחי", גיחך הקונספירטור. "תמשיך עם בדיחות הקרש האלה, הורביץ. אין בעיה. אבל רק אל תתפלא אחר כך שאף אחד ב-mako לא רוצה לשמוע ממך ואפילו לא טורח לשלוח לך שי לחג, שלא לדבר על צ'ופרים יותר משמעותיים. נדבר על זה בהרחבה בשבוע הבא".

"מצטער, אבל בשבוע הבא אני באיטליה", עדכנתי. "נדבר אולי בעוד שבועיים".

"מה אתה סח, הורביץ", נדהם הקונספירטור. "אתה רוצה לומר לי שבניגוד לכל הציפיות אתה סוף סוף טס לחו"ל על חשבון המנגנון, משל היית יקיר הבוסים גל אוחובסקי?".

"לא בדיוק, אבל בערך", היססתי.

"מה זאת אומרת?", חקר הקונספירטור. "אתה מוכן למסור קצת יותר פרטים?".

"טס לאיטליה כן, על חשבון המערכת לא", פלטתי ומיהרתי לנתק.

ואם כבר חשבון המערכת, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

לטור של השבוע שעבר: דרושים בדחיפות: כתבים עם ניסיון

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il