אראל סג"ל VS ירון דקל
האם אראל סג"ל מתכוון לממש את איומו, ולהפסיק להגיש את תכניתו בגלי צה"ל? האם דרישתו של סג"ל, שהמפיק המושעה שלו יוחזר לתפקידו, תיענה לאלתר? או שאולי דווקא מפקד גל"צ, ירון דקל, וראש מחלקת האקטואליה בתחנה, אבי ברזילי, הם אלה שימצמצו ראשונים, ייכנעו לאולטימטום הפומבי של סג"ל ויחזירו את המפיק לתפקידו לאחר השעיה סמלית בלבד? ביום ראשון הקרוב בשעה 11:00 התמונה עשויה להתבהר, אבל נתחיל, כרגיל, מהאמצע:
בשני שעבר, שעות ספורות לאחר המתיחה שהפילה את סג"ל בפח וגרמה לו לראיין בשידור חי מתחזה לדונלד טראמפ, הודיעה גל"צ על השעייתו של לוזי גוטנמכר, מפיק התכנית שתיאם את הריאיון, עד להודעה חדשה. לסג"ל, שמיהר ליטול אחריות על הפשלה, היו השגות על הצעד הזה. כבר למחרת המתיחה התראיין לתכניתם של קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן ברשת ב' (כאן, החל מדקה 1:01:39). "אני אומר את זה פה, ואני גם הולך להגיד את זה בתכנית", הכריז. "אני השבוע לא אבריז לגלי צה"ל, כי זה שבוע קשה: טראמפ ויום ירושלים. אבל אם לוזי יושעה, וימשיך להיות מושעה, אני אשעה את עצמי מיום ראשון יחד איתו. בסדר? מספיק לקחת אחריות?". בראשון האחרון, כמובטח, סג"ל אכן נעדר מתכניתו. למחרת, בשני, דווקא שידר, אך גוטנמכר עדיין לא הוזכר כמפיק התכנית, ובמקומו קיבלה את קרדיט המפיקה בר הס. בהמשך השבוע, בשל חג השבועות, ממילא לא שודרה תכניתו של סג"ל. רק בשבוע הקרוב ניתן יהיה להיווכח מי מהצדדים ינצח בכיפוף הידיים הזה. גורם בתחנה העריך שלא מן הנמנע שתימצא נוסחת פשרה שלפיה גוטנמכר יגיע לשידור כרגיל, אבל לא יקבל קרדיט. גורם אחר בתחנה אומר שזה בדיוק מה שכבר קרה בפועל ימים ספורים אחרי ה"השעיה".
בגל"צ היו השבוע מי שהצדיקו את השעיית המפיק ותהו מדוע לא ננקטו צעדים גם כלפי סג"ל, בעיקר לאור העובדה שהמתיחה הייתה יכולה להימנע. כל שהיה צריך לעשות הוא להקשיב לעצתו הנבונה של אדם מנוסה, שהתקבלה מבעוד מועד במערכת תכניתו של סג"ל, יום לפני הפדיחה הגדולה. מתברר כי בראשון שעבר, ערב נחיתתו של נשיא ארצות הברית בישראל, טילפן המפיק גוטנמכר, חייל בתחנה העומד להשתחרר בעוד כשלושה שבועות, לעיתונאי ישראלי בכיר וידוע, המכיר היטב את האופן שבו נקבעים ראיונות עם הנשיא בבית הלבן. גוטנמכר, שכבר תיאם בעבר לסג"ל שיחות עם בכירים בממשל – ביניהם עם שליחו המיוחד של טראמפ, ג'ייסון גרינבלט ועם שגריר ארה"ב בישראל, דיוויד פרידמן – קיבל זמן קצר קודם לכן אימיילים ושיחות טלפון מכמה מספרים בחו"ל, שנראו לו כמי שמשתייכים לבית הלבן. בשיחות הללו נאמר לו כי נשיא ארצות הברית מעוניין להתראיין למחרת בבוקר לגל"צ, לרגל נחיתתו בישראל.
גוטנמכר הלהוט היסס במקצת. בשלב מסוים התקשר לאותו עיתונאי ידוע כדי לשאול אותו, בדיסקרטיות מוחלטת, עד כמה זה סביר שטראמפ אכן יחליט להתראיין לגל"צ מהמטוס. התשובה הייתה אמורה להדליק אורות אדומים: העיתונאי הבכיר השיב כי בהכירו את נהלי העבודה בבית הלבן אין סיכוי שאכן נשיא ארצות הברית נתן את הסכמתו להתראיין לתכנית, ואף הזהיר כי לעניות דעתו יש כאן מהלך שמריח רע.
איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים. בתכניתו של סג"ל התעלמו מהעצה. למחרת המתיחה, כאמור, התראיין סג"ל לתכניתם של ליבסקינד וליברמן, אך לא הזכיר את אזהרתו המוקדמת של העיתונאי הבכיר. "היו אינדיקציות טובות לכך שזו שיחה אמיתית", אמר על הריאיון עם המתחזה לטראמפ. "אני יודע שזה נשמע מטורף, אבל מכיוון שהנשיא טראמפ הוא טיפוס לא שגרתי, ואתה נכנס לרצון להביא את הריאיון, אתה אומר אוקיי, זה לא כזה מופרך. זה דונלד טראמפ. איך עובד כל סיפור כיסוי, כל הונאה מוצלחת, כל שקר טוב? עובד עם כמה פרטים טובים. והיו שם כמה פרטים טובים ונכונים. ונפלנו בפח, אבל לא חשבנו בכלל שאנחנו מעלים את זה. בגלל זה גם לא הכנסנו את זה לליין אפ או הודענו על זה".
ואכן, בניגוד לאותו עיתונאי מוכר, ששותף ערב קודם בסוד הגדול, מי שלא ידעו כלום, ונאלצו להאזין לראיון עם פייק-טראמפ יחד עם שאר המאזינים, היו מפקד גל"צ, ירון דקל, וראש מחלקת האקטואליה בתחנה, אבי ברזילי. על פי הנהלים בגל"צ יש לעדכן ערב מראש את ברזילי, את סגניתו אדר קרפיול ואת עורכי שאר תכניות הבוקר על המרואיינים שנסגרו לתכנית. במקרה כה יוצא דופן, כמו אפשרות לכאורה לריאיון הישגי ובלעדי עם טראמפ, ניתן היה להבין אילו סג"ל היה בוחר לצמצם את רשימת המכותבים ולהודיע על הסקופ המסתמן לדקל בלבד. אלא שגם זה לא קרה. שמו של טראמפ נעדר גם מהליין-אפ הסופי שמועבר למנהלים כחצי שעה לפני השידור. לאחר מעשה הביעו דקל וברזילי תרעומת כלפי סג"ל על כך שלא שותפו במידע, מפני שאולי היו יכולים למנוע את ההונאה המביכה.
מי שנחלץ איכשהו מהמתיחה, ואפילו נהנה ממנה בשידור חי, היה עיתונאי "הארץ", חיים לוינסון, שותפו של סג"ל להגשת התכנית באותו יום. לוינסון הוכנס לסוד העניינים עם הגעתו לאולפן, אך מראש סוכם עימו כי אם המרואיין הנוצץ יעלה על הקו הוא לא יפנה אליו שום שאלה.
חיים לוינסון, למה הסכמת לזה?
"מכיוון שנקבע מראש שהריאיון הפיקטיבי יכיל רק שלוש שאלות, אז אראל יפנה למרואיין שתיים מהן והמפיק עוד שאלה אחת. אני מאוד מעריך את המפיק ומאוד אוהב אותו, והסכמתי לכך ברצון, בשמחה ובחפץ לב. כל הניסיונות שלך לנסות ולסכסך ביני לבין אראל יצליחו כמו המדור שלך".
אראל סג"ל, תרצה להגיב?
"מבחינתי הסיפור מוצה".
מגל"צ נמסר בתגובה: "בעקבות התקלה נערך תחקיר אירוע מקיף וממצה, שבעקבותיו החליט מפקד התחנה להשעות את המפיק שבאותו יום גם ערך את התכנית. הנהלים חודדו והמסקנות הופקו, ואנו מאמינים כי הדבר ימנע הישנות מקרים דומים בעתיד".
משחקי ריגול (1): פרסום ראשון? קצת נסחפנו
מה הקשר בין סיפורי ריגול נועזים המציתים את הדמיון, לבין טור שבועי אפרורי לענייני תקשורת? מסתבר שיש כזה. ערוץ 8 של הוט משיק את "המוסד – סיפור כיסוי", סדרה תיעודית בת ארבעה פרקים על ארגון הביון הישראלי שיצרו הבמאי דוקי דרור והפרשן הביטחוני של "מעריב", יוסי מלמן, ששימש כתסריטאי. לקראת השקת הסדרה העלה ערוץ 8 פרומו, ואף דאג לקדם אותה בכתבת מגזין ששודרה במוצאי השבת האחרונה בחדשות 2. במקביל שלח הערוץ לכלי התקשורת הצעות לכתבות המבוססות על ארבעת הפרקים, עם שמותיהם של כמה מהמרואיינים. הסדרה מסתמנת כמעניינת, אבל דומה שבחלקים מסוימים בהצעות הללו ערוץ 8 טפח לעצמו על השכם קצת יותר מדי והתגאה בפרסומים ראשונים שאינם כאלה. דוגמאות? יאללה:
הציטוט (1): "רפי איתן, ראש מוקד אירופה במוסד, מספר לראשונה על חטיפתו והעלמת גופתו של בוגד ישראלי בשם אלכסנדר ישראלי, והטלתה לים ממטוס" (מתוך ההצעה של ערוץ 8).
המציאות (1): לראשונה? לא ממש. על נסיבות מותו של אלכסנדר ישראלי, קצין ישראלי בדרגת סרן שנחשד במכירת מסמכים מסווגים לשגרירויות ערביות באירופה, סיפר איתן בין השאר בראיון לרונן ברגמן, שפורסם במוסף "7 ימים" במרץ 2006 (ושבו פירט איתן גם על מבצעים נוספים בהם נטל חלק). חודשיים וחצי אחר כך, במאי 2006, נחשפה הפרשה במלואה בכתבת שער ב"7 ימים", שבה רואיינו משה ציפר (בנו של ישראלי), רפי איתן ורפי מידן, שהשתתף גם הוא במבצע. לפני כחצי שנה, לרגל יום הולדתו ה-90, הזכיר איתן שוב את הפרשה בריאיון ליעקב בר-און ב"מעריב".
הציטוט (2): "רפי איתן מספר לראשונה על גיוסו למוסד ב-1961 של אוטו סקורצני, אחד מהקצינים הנאציים המעוטרים ביותר, גיוס שהתבצע על ידו" (מתוך ההצעה של ערוץ 8).
המציאות (2): גם כאן לא מדובר בפעם הראשונה. באותו ראיון שפורסם ב"7 ימים" במרץ 2006 תיאר איתן כיצד הוא וראש שלוחת המוסד דאז בגרמניה, אברהם אחיטוב (לימים ראש השב"כ), גייסו את סקורצני בתחילת שנות השישים כדי להשיג מידע על תכנית הטילים של מצרים שפותחו על ידי מדענים גרמנים. "שמענו שלסקורצני יש אישה, רוזנת גרמניה, שאיתה היה לו מה שאני חושב שמכנים 'יחסים פתוחים'. כלומר הם נשואים ואוהבים, אבל לכל אחד מהם יש מערכות יחסים נפרדות משלו", סיפר. "עוד הבנו כי המייסד של סולתם מכיר את הרוזנת. הוא הביא את רפי, אחד מאנשי המבצעים, לפגישה איתה, שסללה את הדרך לפגישה של אחיטוב בעצמו איתה. הרוזנת הבינה מה שאחיטוב הציע והבטיחה שתשכנע גם את סקורצני בעצמו. אחרי כמה שבועות נוספים של המתנה הגיעה ממנה התשובה: 'בעלי מסכים, הוא יעזור לכם ככל שתרצו'... צריך לזכור שזה היה אחרי מבצע אייכמן, וסקורצני, כמו נאצים רבים אחרים, חיפש את מה שאני כיניתי 'החופש מפחד'. הוא רצה שנביא לו הבטחה מראש הממשלה שהמוסד לא יפגע בו. אני הבאתי לו את ההבטחה הזאת".
הציטוט (3): "יוסי אלפר, קצין מבצעים בנושא איראן, ואליעזר צפריר, ראש שלוחת המוסד באיראן, מספרים על הבקשה שהופנתה אליהם מהשאה של איראן – שהמוסד יחסל את חומייני. לראשונה אנו שומעים על תהליך קבלת ההחלטה כן או לא לחסל, שאם היה יוצא לפועל היה משנה את ההיסטוריה" (מתוך ההצעה של ערוץ 8).
המציאות (3): לפני שנתיים, ביוני 2015, התראיין אלפר לברגמן במוסף "7 ימים", ובין השאר דיבר על הבקשה לחסל את חומייני. "חקה (ראש המוסד) הודיע בתחילת הישיבה כי עקרונית הוא אינו נוטה לתמוך בבקשה בשל התנגדותו להתנקשויות במנהיגים פוליטיים, אך ביקש לשמוע את דעת הנוכחים", סיפר אלפר. "אני הרצתי בראש שלי בתוך שברירי שנייה את מה שידוע לנו, והייתי מתוסכל ממיעוט המידע שהיה ברשותי על אודות חומייני. ואז חקה הביט אליי במבט שואל. עוד לא הספקתי לענות, ואיש המוסד הבכיר התפרץ לדבריי: תנו לחומייני לשוב לטהרן, אמר. הוא לא יחזיק מעמד... חופי הביט בי שוב. הרהרתי בהשלכות של הצלחת מבצע כזה על המזרח התיכון, נשמתי עמוק ואמרתי: 'אין לנו מספיק מידע על חומייני ולכן לא אוכל להעריך נכונה אם הסיכון מוצדק'...כבר כחודשיים לאחר אותה ישיבה הבנתי במי מדובר וכבר אז הצטערתי".
יוסי מלמן, תרצה להגיב?
"אני אישית מאוד מעריך את הד"ר והמשפטן רונן ברגמן, ואין לי ספק כי הוא מומחה בינלאומי גדול למודיעין הישראלי אם לא הגדול מכולם. מדובר בסדרת טלוויזיה רחבת היקף שלא הייתה כדוגמתה במדיום הטלוויזיוני. רואיינו בה 30 אנשי מוסד, 23 מהם מופיעים בה. רבים מהם סירבו עד כה להופיע מול המצלמה. זו סידרה שמופיעים בה רק אנשי מוסד, ולא פרשנים או מומחים אחרים. מסיבה זו אני לא אחד המרואיינים בה, אף שאני כותב על הנושא יותר מ-30 שנים. כך צריך להתייחס לסדרה ועל פי זאת לשפוט ולבקר אותה.
"לגבי אלכסנדר ישראלי: ראיינתי אישית את רפי איתן עוד לפני הכתבה של ד"ר ברגמן, ופרסמתי על כך במרוצת השנים ב'הארץ' ובספריי בעברית ובאנגלית. כנ"ל לגבי אוטו סקורצני ועבודתו עם המוסד. ראיינתי את מאיר עמית כבר בשנות התשעים ופרסמתי את הדברים ב'הארץ'. אגב, לא איתן גייס את סקורצני, אלא ג'ו רענן שנפטר לפני שנים רבות ולכן לא יכולנו לראיינו. כמו גם לא את עמית, שהלך גם הוא לעולמו, ולכן המרואיינים בנושא זה הם איש המוסד גד שמרון ורפי איתן, שנפגש לפגישה אחת במחיצת אחיטוב עם סקורצני. בנוסף התלבטתי אם לומר זאת, כי בניגוד לכמה עיתונאים עתירי אגו אינו אוהב לפאר את עצמי, ובכל זאת בעניין סקורצני אציין שחברה מהוליווד, 'סטודיו 8', מפיקה סרט על קשריו עם המוסד, המבוסס על כתבה שלי ושל שותפי לכתיבה, דן רביב, שהתפרסמה בעיתון האמריקאי 'פורוורד'. הבמאי שנבחר הוא דיוויד מקנזי. עובדה זו מדברת בעד עצמה כשעסקינן בראשוניות, במקוריות וביצירתיות.
"באשר ליוסי אלפר והבקשה לחסל את חומייני: מי שמספר על כך בסדרה הוא לא רק אלפר אלא גם גייזי צפריר, שהיה ראש שלוחת המוסד בטהרן. גייזי שמע במו אוזניו על הבקשה מפי אנשי השאה והעבירה למטה בגלילות לאלפר. אנו מודים למדורך על ההתעניינות בסדרה ומקווים שגם אתה, גם ד"ר ברגמן ורבים מאזרחי ישראל יצפו בה ויעשירו את הידע שלהם על המוסד".
מערוץ 8 נמסר בתגובה: "אנו שמחים על ההתעניינות הרבה בסדרה 'המוסד – סיפור כיסוי' ונרגשים להביא לראשונה בסדרת טלוויזיה את סיפוריהם של 23 אנשי מוסד".
משחקי ריגול (2): יוסי מלמן VS יוסי מלמן
ואם כבר המוסד: בדצמבר 2016 חוסל בטוניס מוחמד א-זווארי, מהנדס תעופה חבר תנועת חמאס שהתמחה בתכנון כלי טיס בלתי מאוישים לחמאס ולחיזבאללה. שלושה ימים לאחר מכן פירסם יוסי מלמן ב"מעריב" את הטור הבא:
"ככל שעובר הזמן, מתרבים הסימנים שמטילים ספק גדול כי אפשר לייחס למוסד את חיסולו של מהנדס התעופה הטוניסאי מוחמד א-זווארי", כתב מלמן. ״מהחקירה הראשונית עולה כי היורים לא פעלו במקצועיות ובדקדקנות המאפיינים את מבצעי התנקשויות העבר המיוחסות למוסד. המתנקשים ריססו את מכוניתו של א-זווארי בכדורים רבים, דבר שלא אפיין את ההתנקשויות הקודמות... לפי גורמי החקירה בתוניסיה, הם מצאו אקדחים עם משתיקי קול וארבעה כלי רכב ששימשו את המתנקשים ועצרו כמה חשודים. אם נכון הדבר, זה לא מעיד על מקצוענות רבה מדי של המבצעים". מלמן הוסיף כי נראה שמעמדו של א-זווארי לא היה די בכיר על מנת שהמוסד יחסלו. "מטרת החיסולים שיוחסו בעבר למוסד ולגופי מודיעין וכוחות מיוחדים אחרים של ישראל הייתה לפגוע באישים בכירים בעמדות מפתח, כאלה שסילוקם יפגע פגיעה קשה בארגון", כתב. "נראה שזה לא המקרה שלפנינו... במילים אחרות, א-זווארי, על פי מה שפורסם על אודותיו, לא יכול להיחשב כיעד אטרקטיבי וראוי לחיסול".
עד כאן העיתונאי יוסי מלמן מ"מעריב". חצי שנה חלפה, והסדרה "המוסד – סיפור כיסוי", בהשתתפותו של אותו יוסי מלמן, רומזת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי חיסולו של א-זווארי דווקא כן היה מלאכה של המוסד. באחד הפרקים בסדרה נראה רם בן-ברק, לשעבר המשנה לראש המוסד, כשהוא מעיין באייטם ב"ידיעות" שדיווח על האופן שבו (על פי פרסומים זרים) חיסל המוסד את א-זווארי. במקביל מציג הפרק קטעי חדשות המדווחים אף הם כי על פי פרסומים זרים המוסד הוא שביצע את החיסול.
יוסי מלמן, למי להאמין? ליוסי מלמן העיתונאי או ליוסי מלמן הדוקומנטריסט?
"אכן, כתבתי פרשנות ל'מעריב' ואף הופעתי בתכנית המטה של ערוץ 10 ששכחת להזכיר. ואכן, על סמך המידע שהיה ידוע באותו זמן, כמו ריסוסו של א-זווארי בעשרות כדורים, הערכתי שזו לא שיטה אופיינית למוסד. למחרת ובימים הבאים, כשהגיע מידע נוסף על שיטת החיסול, כולל התחזות לחברת הפקות לסרטים, הבנתי שהסבירות שהמוסד אחראי להתנקשות גבוהה, ובאופן די נדיר במקומותינו היכיתי על חטא והתנצלתי בפומבי בטוויטר. כמבקר תקשורת ותיק, האם נתקלת כבר בעיתונאי בכלל, ועוד צעיר כמוני, שמתנצל?".
גבוה וטוב
כמה חבל שעורכי מוסף "הארץ" לא זוכרים מה יש להם ביד, אחרת ודאי היו טופחים לעצמם על השכם תחזית מוצלחת במיוחד. תשמעו סיפור:
ב-30 בספטמבר 2016, ערב ראש השנה, כאשר רבים וטובים התקשו לדמיין שדונלד טראמפ ייבחר לנשיא ארצות הברית, פירסם מוסף "הארץ" פרויקט מיוחד. תחת הכותרת "תשע"ז – הרגעים ששווה לחכות להם", הציג הפרויקט תמונות שונות של אירועים מופרכים העלולים להתרחש בשנה העברית הקרובה. בין היתר פורסמה גם תמונת הפוטושופ הבאה:
חלפו להם שבעה חודשים, שלושה שבועות ויום – וביום שני שעבר, עם נחיתתו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, התגשמה הנבואה המופרכת במלואה:
מי שגילה את האוצר של מוסף "הארץ" הוא ד"ר הילל סומר, שמיהר להעלות פוסט לדף הפייסבוק שלו. "הדהים אותי במיוחד לראות שאפילו אנשי 'הארץ' לא זכרו שהיה להם את זה", ציין. "אם עקבתי נכון, זה לא עלה מאז. עוד רקוויאם עצוב לעיתונות המודפסת". עד מהרה קיבל סומר מענה אליטיסטי למחצה מאיריס ארגש, העורכת הלשונית של המוסף. "העיתון לא מכלה את זמנו על הוכחות לצדקתו ונותן קרדיט לקוראים", כתבה ארגש. "כמו כן, אין טעם להכביר מילים על יסודות הנונשלנטיות".
עורך מוסף "הארץ", מורן שריר, נמנע מלהגיב.
נמוך ורע
ואם כבר מוסף "הארץ", בשישי שעבר הופיע בקטגוריית "גבוה ורע", במדור "ועדת המדרוג" הטקסט הקצר הבא:
לפחות שלושה מעובדי קבוצת "הארץ" לשעבר מיהרו למתוח ביקורת. "מוסף 'הארץ' אפילו לא מנסה להסתיר את גזענותו. גבוה ורע? נמוך ומכוער", כתב בדף הפייסבוק שלו איש הטלוויזיה אמנון לוי, מראשוני "חדשות" ואחד העיתונאים היותר מצליחים שיצאו מהיומון המנוח. יוסף כהן, לשעבר עורך המקומון "כל העיר", כתב בתגובה לפוסט שהעלה חרמוני בנושא כי "זה האוטוקורקט שלהם, גזענות אוטומטית". ואילו רחל פרץ, לשעבר עורכת לשונית ברשת שוקן, הוסיפה אף היא באותו דף כי מדובר בטקסט גזעני, וניסתה להסביר מהיכן הוא נובע. "'הם' לא תופסים את המזרחי המסוים הזה, ה'חריימה', כמסמן לאיזה ממשי", כתבה. "מבחינתם כל ה'ישראלים' אמורים לנוד לזה, לפרש את זה פשוט כבוז לפנייה להמון הנבער באשר הוא, המון נבער נטול הקשר, אוניברסלי. אחרת 'הם' לא היו מעזים, הרי לזה בדיוק 'הם' חרדים, לדימוי שלהם, לאיך הם יוצאים. ולכן זה מוזר, העיוורון הסיבובי הזה".
עורך מוסף "הארץ", מורן שריר, נמנע מלהגיב.
איוב קרא והרובוטים, תפנית בעלילה
החלטתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, למנות דווקא את איוב קרא לשר התקשורת, חילצה מעיתונאים לא מעטים אי אלה תגובות סרקסטיות. אחת הרווחות שבהן, איך לא, עסקה בהתבטאותו המפורסמת מלפני כשלושה חודשים על הרובוטים הלוחמים.
תזכורת: בסוף פברואר התגאה קרא באירוע "שבת תרבות" בבאר שבע כי "בין היתר אני יכול להכניס לעזה רובוט שיילחם בכל ראשי חמאס ויזהה אותם גם מרחוק, יילחם בהם בפנים, ויחסל אותם בפנים. מה הבעיה? אני לא רוצה יותר שאף חייל יעבור את הגבול. הרובוטים עם שלט רחוק נכנסים. אנחנו מדברים על רובוט שהוא רק מופעל מעבר לגבול, והוא מזהה אנשים ומטרות עם רדאר מרחוק. והוא הולך למקומות האלו, למטרות. אי אפשר לחסל אותו. הוא רק יכול לחסל. הוא יכול לרדת לתוך מנהרות, הוא ירוץ אחרי העכברונים האלה שמתחת לאדמה והוא יחסל אותם".
באותו יום ולמחרת ספג קרא מנות גדושות של לעג וגיחוכים. אחת מהן פורסמה ב"ידיעות":
אלא שכעבור שבוע וחצי היכה "ידיעות" על חטא, ופרסם לפתע את הכותרת הבאה:
אבל השבוע, כאמור, עם מינויו של קרא לשר התקשורת, שכח "ידיעות" את המחמאות שהרעיף על קרא ועל יכולתו לקרוא את העתיד. "למה איוב קרא לא מתאים להיות שר התקשורת? בדיוק מאותן סיבות שהוא לא מתאים להיות גם כל שר אחר", כתבה סימה קדמון. "האיש הזוי. מי שלא מאמין – שיבדוק התבטאויות שלו בכל מיני נושאים. במקרה הטוב הן מביכות". כדוגמה להתבטאות מביכה הזכירה קדמון כמובן את "הגילוי שלו שבקרוב יהיה לצה"ל רובוט שישמש לחיסול נסראללה והחמאס". ב"ידיעות" הדגישו זאת בהבלטה:
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
הציטוט מול המציאות (1): סליחה שניצחנו
הציטוט: "הנשיא האמריקאי הראשון שביקר אותנו היה ניקסון. יוני 1974, וניקסון בא להפגין תמיכה בישראל אחרי התבוסה ביום כיפור" (רותי שילוני בכתבה לקראת ביקור הנשיא טראמפ, ערוץ 2, "חדשות סוף השבוע", 20.5.2017).
המציאות: מלחמת יום כיפור אמנם הייתה טראגית וטראומתית, אך בסופה ישראל ניצחה ולא הובסה. בחדשות 2 מיהרו להסיר את המשפט השגוי מהכתבה שעלתה לרשת. למרבה המזל, טיפוס משועמם וחסר חיים הקליט את "חדשות סוף השבוע" ושיגר הוכחה פורנזית היישר ל"מי נגד מי".
רותי שילוני, תרצי להגיב?
"טעות שלי. הכוונה הייתה לומר שהמלחמה הייתה מהלומה או טראומה, ופשוט היה כאן ניסוח לא נכון. הוצאנו את המשפט הזה החוצה".
הציטוט מול המציאות (2): לא שעות, אלא שישה ימים
הציטוט: "שעות לפני שהתייצב עם רעייתו יפה לחקירה במשרדי להב 433 בחשד לעבירות הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים, התראיין השר אריה דרעי למוסף חג השבועות של 'מעריב'" (כותרת משנה לכותרת הראשית של "מעריב" בערב שבועות, למחרת חקירתו של דרעי, 30.5.2017).
המציאות: הריאיון עם דרעי לא התקיים "שעות" לפני חקירתו במשטרה, אלא שישה ימים לפני פרסומו ב"מעריב", ביום רביעי, 24 במאי 2017. לאחר שנודע כי דרעי זומן לחקירה, ניסה אמנם העיתון להשיג ממנו תשובות גם לשאלות השלמה בנושא הזה, אך נענה בשלילה.
מ"מעריב" נמסר בתגובה: "הריאיון עם השר דרעי אכן התקיים מספר ימים לפני פרסומו, אולם שאלות בנושא החקירה נשאלו במסגרת השלמה שבוצעה יממה לפני שהתייצב בלהב 433".
הציטוט מול המציאות (3): לא שנתיים, אלא ארבעה חודשים
הציטוט: "כשנתיים לאחר מינויו לשר הכלכלה, אלי כהן ממשיך לנסות ולהילחם ביוקר המחיה" (כותרת משנה בעמוד הראשון של "מעריב מגזין כלכלי" בערב שבועות, 30.5.2017).
המציאות: אלי כהן לא מונה לשר הכלכלה לפני שנתיים, אלא מכהן בתפקיד בדיוק ארבעה חודשים, שבוע אחד ושלושה ימים.
ב"מעריב" נמנעו מלהגיב.
אמיתי לגמרי? הסרטון כן, האייטם לא
פייק ניוז? לא נכחיש זאת. במסגרת הפינה "אסור לפספס" פירסם "וואלה!" בשישי שעבר אייטם לא חתום עם הכותרת הבאה:
"יותר מרבע מיליון צופים שפשפו את עיניהם בתדהמה למראה סרטון שצולם במצלמות האבטחה בכלא רוסי, בו אסיר קשוח, שהוא גם מתאגרף מקצועי, נאבק ומפיל בנוקאאוט את אחד הסוהרים – גם אחרי שריססו אותו בגז מדמיע", דיווח האייטם. אלא שהפרטים אינם נכונים. הנה אייטם שפירסם חנן גרינברג ב-ynet לפני תשע שנים כמעט, באוגוסט 2008 (שימו לב לתמונה):
מ"וואלה!" נמסר בתגובה: "המדור 'אסור לפספס' מפרסם כתבות על סרטונים ויראליים מרחבי העולם. הכתבה הספציפית הסתמכה על פרסומים במספר כלי תקשורת בינלאומיים, בהם צוין בפירוש כי מדובר בקרב שהתרחש לאחרונה בכלא רוסי. לאחר שהסבתם את תשומת ליבנו לטעות הכתבה נמחקה".
תמונה אחת שווה אלף חירטוטים
מעטים הם המתיימרים לבחון כליות ולב. ביום ראשון האחרון הקדישה איריס לעאל את טורה בעמודי הדעות של "הארץ" לשלוש תמונות של רעיית הנשיא האמריקני, מלניה טראמפ, מביקורה בארץ, ולתמונה אחת מביקורה בוותיקן, מיד לאחר שבני הזוג הנשיאותי המריאו מכאן. לעאל פירשה את הצילום שבו מלניה טראמפ מסרבת לאחוז בידו של בעלה כ"מחאה זעירה... רגע מזכך של חירות קטנה וחוצפנית". את המבט של מלניה לעבר שרה נתניהו בעת שזו התלוננה בפניה על התקשורת תרגמה לעאל כ"כאב של בעלת ניסיון" ושל מי ש"יודעת לזהות את הילדה הכי לא מקובלת בכיתה".
והנה מה שכתבה בפיסקה האחרונה של הטור על התמונה המשותפת של מלניה טראמפ עם האפיפיור:
אפשר, כמובן, לנסות ולפרש את בגדיה השחורים של מלניה טראמפ, ואת הרדיד על ראשה, כמטאפורה לאלמנות ולאבל על חייה. מצד שני, אפשר גם לעשות גוגל לפני פרסום המאמר, ולגלות שיומיים בלבד קודם לכן הועלתה ב"וואלה!" כתבתה של עורכת "וואלה! אופנה" ליאת ("תתי") להב, שהזכירה כי זהו פרוטוקול הלבוש המחייב נשים בכל פגישה רשמית עם האפיפיור. "נשים שמתוכנן להן מפגש ישיר עם האפיפיור מחויבות ללבוש שרוולים ארוכים, בגדים שחורים ורעלה לכיסוי הראש", אמרה ל-CNN סטפני גרישם, הדוברת של מלניה טראמפ. הנה, למשל, עוד כמה תמונות של נשים ראשונות בפגישותיהן עם האפיפיור:
ומה לגבי פניה הקודרים של מלניה טראמפ שתועדו בעת פגישתה עם האפיפיור? האם לפחות בכך אין כדי להעיד כי היא "מתאבלת על חייה"? ובכן, אל דאגה. היו גם תמונות אחרות שלה מאותו אירוע. הנה אחת מהן:
איריס לעאל, תרצי להגיב?
"דאגתך לשמחת החיים ולשלמות הנישואים של מלניה טראמפ נוגעת ללבי. אני בטוחה שגם היא תתרגש כשייוודע לה על כך".
פייק ניוז בתוך צדפה
פרי גני הנה הבאתי, מלוא הטנא רב פאר, ביכורים פה העליתי, אבל אז הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור, והוא נשמע חם.
"אתה צריך לעשות בדק בית, הורביץ", הוא רמז.
"למה אתה מתכוון בדיוק?", ניסיתי לברר. "לבדק בית בטור הספציפי הזה, או ב-mako בכלל?".
"את הטור הזניח שלך בוא נשאיר רגע בצד", התעצבן הקונספירטור. "אני שולח לך ממש כעת אייטם סוגה עילית שפורסם באתר הבית שלך, ואתה תשפוט:".
"טוב שיש אתר אחראי שמודיע ממה צריך להיזהר, אתה לא חושב?", הגבתי. "מישהו הרי צריך לדאוג לרווחת הציבור ולשלומו".
"אתה באמת לא קולט, נכון הורביץ?", גיחך הקונספירטור. "שולח לך את המקור שעליו התבסס האייטם הזה, טוב?".
"אני עדיין לא מבין מה בדיוק אתה רוצה", השתוממתי. "הרי העורכים המיומנים והמקצוענים ב-mako ממילא דואגים לכך שבסוף כל אייטם מסקרן שכזה יהיה לינק לאתר המקורי שממנו הוא נלקח. אז למה אתה כל כך מתפלא?".
"עזוב, הורביץ", התייאש הקונספירטור. "אתה מקרה אבוד. לא חשוב".
"לא רוצה לעזוב", התעקשתי. "הגיע הזמן שתפסיק להפריח רמזים ושתהיה יותר ברור. מה לא בסדר באייטם הזה? אני חייב שתסביר לי".
"אני לא חייב לך כלום", התנער הקונספירטור. "כל מה שאתה צריך לעשות בסך הכול להיכנס לפייסבוק מדי פעם ולהתחבר לעם. לא יזיק לך. בינתיים קבל לינק, ואני מקווה שממנו כבר תבין הכול, אל חשש:".
"עכשיו סוף סוף קלטת, הורביץ?", שאל הקונספירטור. "נדמה לי שזה בדיוק הזמן הנכון לבקש תגובה מהבוס שלך, אורי".
אורי רוזן, העורך הראשי של mako, למה אני לא מופתע?
"אביב יקירי, אתה שוב עושה חצי עבודה. הרבה זמן שלא הטמנת או חשפת אקרוסטיכונים, ונראה שאתה כבר לא בכושר. כך פספסת את בדיקת הערנות הפשוטה שטמנו לך עורכי HIX. קבל את צילום המסך הבא של תחילת האייטם:".
ואם כבר פייק ניוז, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
לטור משבוע שעבר: איך ניצח דני קושמרו את יונית לוי?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il
mako תרבות בפייסבוק