ונמשכת שיירה

נתניהו VS סרנה (1): איפה באמת עצרה השיירה?

מעשה שהיה. לפני ארבעה שבועות, במוצאי שבת 5 במרץ, עשתה שיירת ראש הממשלה את דרכה חזרה מרמת הגולן לירושלים. זה היה בתום הוויקנד שבו חגגו שרה ובנימין נתניהו 25 שנות נישואים בצימר במושב רמות. מכיוון שמדובר בנסיעה ארוכה, היה ברור מראש שיתכן ותידרש עצירת ביניים. היעד שנבחר: תחנת הדלק "דור אלון" במחלף ניצני עוז, לכיוון דרום. כשהשיירה הגיעה לתחנת הדלק, שרה נתניהו יצאה מהרכב. סליחה על הפירוט, אבל היא הלכה לשירותים. בנימין נתניהו נותר במכונית. עוברי אורח שהופתעו להיתקל בשיירה הבחינו בה בסקרנות טבעית. חלקם ראו את שרה נתניהו ובירכו אותה לשלום. אחרי הפסקת התרעננות  קלה המשיכה השיירה את דרכה, כמתוכנן, אל בית ראש הממשלה, ברחוב בלפור 3 בירושלים.

כעבור 15 ימים, ב-20 במרץ, פירסם יגאל סרנה את הפוסט הפנטסטי הבא, שזכה עד כה ללא פחות מ-1,576 שיתופים:

האם יש קשר בין העצירה של שיירת ראש הממשלה בדרכה חזרה מהצפון לבין הפוסט מרחיק הלכת של סרנה? לא מן הנמנע שייתכן שאולי. לשמועות כידוע יש נטייה להתנפח ולהתפתח. לאגדות אורבניות יש נטייה להתפוצץ. רק בשבוע שעבר הועלתה התהייה האם סרנה איבד את זה, האם הפייסבוק דרדר את שיקול דעתו והאם הוא הפסיק להאמין בצורך הקטנוני והמנג'ס לבדוק באופן מוסמך עובדות לפני פרסומן.

סרנה לא ממש חיבב את העובדה שהשבתי בחיוב, לצערי, על שלוש השאלות האלה. הוא הגדיר את האייטם כ"פרובוקטיבי, זול ומתגרה" והמליץ לי: "לך תהיה עיתונאי כמה שנים ותבין דברים שהיום נסתרים ממך". בהמשך אמר: "לא כתבתי בלי שאהיה בטוח בדברים, מתוך ניסיון שצברתי במשך 30 שנים להבחין בין אמת לבדותה".

התהייה המתבקשת מדוע סרנה לא פירסם את הסיפור ככותרת ראשית ב"ידיעות" נותרה אפוא פתוחה. השבוע התברר כי למרות 30 שנות הניסיון שלו (לפי הספירה שלי, אגב, מדובר ב-35 וחצי), סרנה כלל לא טרח מלכתחילה להציע את האייטם האטרקטיבי לעיתון שלו. אילו היה עושה זאת, יש סיכוי לגמרי לא רע שהיה חוסך מעצמו את המבוכה. אילו הגיע האייטם למערכת "ידיעות", הפרטים הלכאוריים היו נבדקים מבעוד מועד. אפשר להניח שב"ידיעות" היו מתאמצים מאוד להצליב (או להפריך) את הסיפור, ולהפוך אותו (אילו היה מוכח כנכון) לסקופ בינלאומי. לא רק בגלל האג'נדה והשנאה המתמשכת של העיתון לראש הממשלה, אלא גם – ובעיקר – כי מדובר באייטם סנסציוני לוהט.

בשבוע האחרון, אגב, ניסו כמה וכמה עיתונאים בכירים להצליב בכל זאת את הסיפור כדי לפרסם אותו כשהוא מגובה בעובדות, אך העלו חרס בידם.

נתניהו נגד סרנה (2): אמת דיברתי או סתם בירברתי?

אז איך יגאל סרנה יגמור? כמו רביב דרוקר? כמו בן כספית? כמו רוני מלול? כמו סיון כהן? אני נאלץ להגדיל את ההימור על האפשרות האחרונה, אבל מי יודע? יש שופטים בתל אביב.

חובת ההוכחה מוטלת על סרנה. נכון לעכשיו, הוא דבק בטענת "אמת דיברתי" ומתעקש שהפרטים בפוסט שהעלה מדויקים. ביום ראשון האחרון, שעות אחדות לאחר שמשפחת נתניהו הגישה נגדו תביעת דיבה על סך 279 אלף שקל, המשיך להפגין רוח קרב ופרסם את הסטטוס הבא:

באילוסטרציה נראה ראש הממשלה מנופף לטרמפ בשער הגיא, בכביש מספר 1. סרנה מיהר שיתף אותה (למרות שהסנגור שלו כלל אינו מתחייב שהאירוע הנטען אירע בכביש מספר 1 – ר' באייטם הבא). לא בטוח שהפגנת השרירים הזו והסינדול העצמי מרצון לטענת "אמת דיברתי" יועילו לו מבחינה משפטית בבוא העת.

נתיב אחר שעורכי דינו של סרנה עשויים לפסוע בו הוא "הגנת העיתונות האחראית", זו שקיבלו שופטי בית המשפט העליון כאשר דחו את תביעת לשון הרע של סרן ר' נגד אילנה דיין ו"עובדה". במקרה כזה, גם אם סרנה לא יצליח להוכיח כי הפוסט שלו נכון, די בכך שיראה כי לפני הפרסום עשה כל שביכולתו כדי לאמת את הסיפור (הצליב מקורות למשל), נהג לפי תקנון האתיקה ופעל בתום לב. גם כאן, ספק רב אם בית המשפט יקבל את ההגנה הזו, משום שלפני פרסום הפוסט סרנה לא טרח לנקוט פעולה בסיסית: לבקש את תגובת משפחת נתניהו.

האם צריך בכלל לבקש תגובה לפני פרסום מעשייה בפייסבוק? שאלה מצוינת. זו הפעם הראשונה שבנימין נתניהו – הפוליטיקאי הבכיר שהגיש הכי הרבה תביעות דיבה נגד עיתונאים מאז ומעולם – תובע בעקבות פרסום פוסט בפייסבוק. סרנה יכול היה לנסות לטעון לתום לב ולהסביר שאין דין סטטוס כדין כתבה בעיתון, אבל הוא בחר לדבוק בגרסתו וללכת על כל הקופה.

האם המשפט באמת יתנהל? (הלוואי). האם נזכה למצעד ססגוני של עדים מטעם ההגנה ועדים מטעם התביעה? (הכינו את הפופקורן). האם ערכאה מוסמכת תכריע רשמית בין אמת או בדותה? (אתם כבר יודעים מה ההימור שלי). האם שני הצדדים יסכימו להמלצת בית המשפט לפנות לגישור ויסתפקו בפשרה חשאית? (חס וחלילה).

בסופו של יום, המשך הפרשה תלוי בעיקר בנוסעי השיירה, הלוא הם התובע מספר 1, בנימין נתניהו, והתובעת מספר 2, שרה נתניהו. הם אלה שיבחרו אם ללכת עד הסוף, בתקווה לניצחון מוחץ ולפיצוי הולם כמו במשפט שניהלה שרה נתניהו נגד המקומון "כל העיר" והכתבת סיון כהן. אבל ניסיון העבר מלמד שיש להם אפשרויות נוספות. האם יפתיעו ויחליטו לסגת מההליך המשפטי, מבלי לנמק, כפי שקרה כאשר בנימין נתניהו משך את התביעה שלו נגד חדשות 10? האם יסכימו לוותר על הדרישה לפיצוי כספי בתמורה להסכם פשרה משפיל שייאלץ את סרנה להתנצל, כפי שקרה במשפט שניהלו נגד "מעריב" והכתבת רוני מלול? האם יסתפקו בהתחייבות אמורפית ל"סיקור הוגן" כפי שאירע לאחר שתבעו את רביב דרוקר, מיקי רוזנטל, אורי רוזן וערוץ 10 בעקבות חשיפת פרשת "ביבי טורס"? האם ינהלו משפט מתיש וארוך מהסוג שמתנהל מאז ינואר 2010 (!) בתביעה שהגישה שרה נתניהו נגד "מעריב" ובן כספית?

"מפציר בשני הצדדים שגם אם יגמרו בהסדר תהיה התוצאה ברורה, מי צודק ומי משקר", ייחל דן מרגלית בחשבון הטוויטר שלו. לא נותר אלא להצטרף בכל לב לבקשה.

נתניהו VS סרנה (3): כביש 1? אנחנו אמרנו כביש 1?

האם אפילו סנגורו של יגאל סרנה כבר לא ממש טוען שעלילות "ראש הממשלה שנפלט בחושך בצעקות מהמכונית" התרחשו בכביש מספר 1?

בניגוד לקביעה הנחרצת בפוסט המהדהד של סרנה, דווקא פרקליטו, עו"ד ליאור אפשטיין, פחות נחרץ.

ביום שלישי האחרון התראיין אפשטיין אצל רזי ברקאי בגלי צה"ל. "מה תהיה הטענה שלכם בפני בית המשפט?", שאל ברקאי, ואפשטיין השיב בתמציתיות: "שהשיירה עצרה". לאורך הריאיון התאמץ הפרקליט למקד את הדיון בטענה הזניחה יחסית שהשיירה עצרה, ולחמוק מהשאלה המהותית האם לאחר שהשיירה נעצרה התרחשו האירועים המסעירים שסרנה תיאר בפוסט שלו. "שיירה כזו לא עוצרת. בחיים לא עוצרת. אסור לה לעצור", הצהיר אפשטיין בהחלטיות. גם זה, אגב, לא לגמרי מדויק. אם, לצורך הדוגמה, מדובר בראש ממשלה בן 77, שנוסע מביתו בחווה בדרום הארץ ללשכתו בירושלים ולהפך, בהחלט יכול לקרות שהוא יבקש לעצור את השיירה כדי להטיל את מימיו. עובד לשעבר בלשכת ראש הממשלה הנוכחי סיפר השבוע כי נסע לפני כמה שנים טובות בשיירה שעצרה באופן לא מתוכנן בנגב, להפסקה קצרה, רק כי נתניהו ביקש להשקיף על הנוף, מלווה במאבטחיו.

"אם השיירה עצרה, אנחנו נעבור לשאלה הבאה: מי יצא מאיזה אוטו", אמר אפשטיין בראיון בגל"צ. בהמשך, אחרי בקשה מפורשת של ברקאי שלא יתחכם איתו, התנהל בין השניים הדיאלוג הבא:

רזי ברקאי: "האם אתה עומדים...".

ליאור אפשטיין: "עומדים, עומדים".

רזי ברקאי: "...על דעתכם, על ידיעתכם, שבעקבות עצירת השיירה ראש הממשלה נראה יוצא מאחת המכוניות...".

ליאור אפשטיין: "אם השיירה עצרה מישהו יצא".

רזי ברקאי: "והמישהו הזה הוא ראש ממשלת ישראל?".

ליאור אפשטיין: "כך למקורותינו. עכשיו מהמרים על זה שלא נחשוף את המקורות שלנו. מהמרים על זה שנהיה נאמנים למקורות שלנו, וכך נהיה באמת".

כאשר הזכיר ברקאי כי לפי הפוסט של סרנה הכול קרה בכביש מספר 1, הפתיע אפשטיין ואמר: "עזוב את כביש מספר 1". ברקאי הקשה: "למה לעזוב את כביש מספר 1? לאיזה כביש אתה מוביל אותי?", ואפשטיין השיב: "אני לא יודע אם זה 1 או 11. זה גם לא משנה אם זה 1 או 11". במילים אחרות: עוד לפני שהוגש כתב הגנה, כבר נרשם סוג של פקפוק בעובדה הכי פחות בעייתית שציין סרנה בפוסט שלו, ועוד מטעם הסנגור.

עו"ד ליאור אפשטיין, אם לא הצלחת להגן אצל רזי ברקאי על כך שמדובר בכביש מספר 1, איך תצליח להגן בבית המשפט על שאר העובדות היותר בעייתיות בסיפור של סרנה?

"אני לא מנהל משפטים אצל רזי ברקאי. אני מכבד את ההליך המשפטי, ואני לא חושב שהערכאה המפוארת שנקראת רזי ברקאי היא המקום שבו אני צריך להגן. ניסיתי להציב את הדילמות של תיק כזה בשידור, ואני מניח שמי שהקשיב לי זה לא ההמון, אלא מי שיצטרך להתמודד עם הדילמות. אם השיירה לא עצרה בשום מקום, אז הידיעה הזו בבסיסה לא נכונה, ועל כן יש שאלה של תום לב כן או לא. ואם השיירה הזו כן עצרה, אז אני חושב שזה מאוד נועז למישהו ברמה ציבורית כמו ראש הממשלה לבוא לבית המשפט. זו כמעט עבירה פלילית לעשות דבר כזה. כמעט. אני לא בטוח".

אני לא חושב. היו מקרים בעבר שבהם השיירה עצרה.

"בכל אחד מהמקרים שבהם השיירה עצרה זה מתועד וזה מונצח, ואנשים רשמו למה הם עשו את זה. השיירה הזו מתועדת, היא דיגיטלית. השיחה היא שיחה בין שני אנשים, אבל יכול להיות שהשיירה לא עצרה".

אבל גם אם השיירה עצרה זה לא אומר שהייתה מריבה ושביבי נפלט החוצה מהרכב.

"מאוד יכול להיות. כל מה שהעליתי הוא את השאלה הראשונה, וגרסת התובעים היא שהשיירה מעולם לא עצרה. מכאן נתקדם בתצהירים. יכול להיות שהגרסה תתפתח".

יהיה לכם עד ראייה?

"יקירי, אהובי, אני לא יודע מי אתה בכלל. מה שיהיה לי ישמע השופט. לא רזי, לא מספר חסוי מ-mako שמעולם לא דיבר איתי. יש בתי משפט בישראל. את כל הדברים האלה נברר לאט לאט. למה בריב? יהיה עד, לא יהיה עד. בוא תשאל אותי מי המקור שלי, אביב? זה הרי יותר מעניין אותך, לא? בוא נתקדם בתיק. מה קרה? הרי אחת האפשרויות היא שהלקוח שלי המציא את זה בלילה, נכון? זו גם אפשרות".

בעיניי יש סכנה שהאפשרות הזו סבירה.

"מאחר שאתה לא השופט, אז אתה זכאי לדעתך. אני מוכן להילחם על דעתך. אבל יש בית משפט, זה הליך מאוד מכובד ומכבד, והכול בסדר".

נתניהו VS סרנה (4): אף מילה ב"ידיעות", ynet ו"כלכליסט"

ביום ראשון בצהרים, מיד לאחר שנודע דבר התביעה של שרה ובנימין נתניהו, העלה יגאל סרנה לדף הפייסבוק שלו את תגובתו הראשונית בפוסט קצרצר:

למרות שהתביעה הופנתה באופן אישי נגד סרנה (שהרי הקטע פורסם בדף הפייסבוק שלו) והגם שעיתונו "ידיעות אחרונות" אינו חלק ממנה, בקבוצת "ידיעות" בחרו לשמור השבוע על העיתונאי הוותיק. מה זה אומר? שגם קוראי "ידיעות אחרונות", גם גולשי ynet וגם מנויי "כלכליסט" לא נחשפו לאף מילה על התביעה. בשאר כלי התקשורת ("הארץ", "מעריב", "ישראל היום", "דה מרקר", "גלובס", "וואלה!", mako ואחרים) התביעה דווקא סוקרה בהרחבה.

ב"ידיעות", ynet ו"כלכליסט" נמנעו מלהגיב.

נתניהו vs סרנה (5): רוע סביבתי וחוסר סולידריות

יגאל סרנה, תרצה להגיב?

״כל הענין מתנהל, בין היתר על פי החלטת עורך הדין יוסי כהן, ביני כבעל דף פייסבוק פעיל מאוד עם 20 אלף חברים ועוקבים, לבין ראש הממשלה ואשתו. זה ביבי מול סרנה. מאחר והדיווח הקודם שלך דיבר על פוסט מופרך שלי, על כך שאיבדתי את זה ואני מחרטט וכיו״ב האשמות שנלקחו מבית מדרשה של שרה, מה לך כי תלין שהעיתון שלי מגן עלי? או לא משתתף בחגיגה? מרוב רוע סביבתי כבר שכחת מהי סולידריות?״.

מילים: בועז ביסמוט. לחן: בנימין נתניהו

ואם כבר בתי משפט: מאבקם המשפטי הממושך של חדשות 10 ושל רביב דרוקר לקבל מידע על מועדי שיחות הטלפון שקיים בנימין נתניהו עם מו"ל "ישראל היום", שלדון אדלסון, ועם עורך העיתון, עמוס רגב,עדיין רחוק מסיום. לפני ארבעה חודשים, בתוכנית הרדיו "קול העין", ציין דרוקר כי כשערך לפני יותר משלוש שנים את התחקיר על "ישראל היום" סיפרו אנשים מתוך המערכת שעמוס רגב נוהג לנהל שיחת טלפון קבועה מדי לילה, ברבע ל-12. "ממש לפני סגירת העיתון הוא סוגר את הדלת ומנהל שיחת טלפון מסתורית, אף אחד לא יודע עם מי", תיאר דרוקר. "כשהוא יוצא לפעמים משתנה הכותרת הראשית, לפעמים משתנה איזה כיתוב תמונה, לפעמים משתנה איזו כותרת מישנה".

אם וכאשר יחייב בית משפט את ראש הממשלה לפרט את מועדי שיחות הטלפון שלו עם רגב ואדלסון, יהיה מעניין לבחון, למשל, האם נוצר קשר טלפוני בין הצדדים בלילה שבין שלישי לרביעי שעבר. למה? כי באותו יום רביעי, בעקבות מתקפת הטרור בבריסל, כינס נתניהו מסיבת עיתונאים במשרדו בירושלים. בין השאר אמר כי "הטרור העולמי לא מונע מכיבוש או מייאוש, אלא מתקווה של הג'יהאד". הכתב הפוליטי של גל"צ, עידו בנבג'י, הבחין כי אותן מילים ממש פורסמו באותו בוקר בעמוד הראשון של "ישראל היום", בכותרת למאמר דעה של בועז ביסמוט. האם נתניהו שאב השראה מסוימת מ"ישראל היום"? האם "ישראל היום" היטיב לקרוא את מחשבותיו של ראש הממשלה?

בועז ביסמוט, יכול להיות שבכלל מדובר בצירוף מקרים?

"קודם כל אני לא אסתיר ממך את האמת: מחמיא לי שראש הממשלה חוזר על הדברים שאמרתי. זו לא פעם ראשונה שאני כותב דברים מהסוג הזה אם תעקוב היטב. המחשבה הזו באה לידי ביטוי בהרבה מאמרים שלי. אבל בעניין הזה אתה צריך להפנות את השאלה למשרד ראש הממשלה, ולא אליי. העיתון הרי יצא קודם".

דברים בשם אומרם (1): אהוד יערי? חזיר שוביניסטי

אהוד יערי הוא חזיר שוביניסטי. על מה שעשה לדנה ויס הוא חייב להיענש.

שמתם לב ששום טוב לא יוצא מאנשי ציבור ששמם אהוד?

(סילבי קשת בדף הפייסבוק שלה, 27.3.2016)

דברים בשם אומרם (2): אהוד יערי? ממש לא שוביניסט

הייתי בת 21 כשהתחלתי לעבוד עם אהוד יערי. הוא ממש התעקש למרות שעשרות מטובי בחורינו התחרו על התפקיד. הייתה אינתיפאדה והיה מטורף אבל אדיר.

המטרה (שלו) הייתה הכשרה אינטנסיבית. לא מודרתי מכלום. למדתי כל יום מיליון דברים בערך. הוא דאג לי כמו לבת. כשעזבתי לגל"צ נתן לי את ספר הטלפונים שלו, כמו שהוא. היו שם בערך חצי מהערבים על הפלנטה, אתם יכולים לתאר.

לא מזמן אכלנו צהריים. החלפנו רשמים מאירוע כלשהו, מלא ערבים ואמריקנים ("חנות ממתקים!") וציינתי כבדרך אגב שהייתי כרגיל אחת הנשים היחידות. הוא עשה פרצוף תמה, כאילו זו הפעם הראשונה ששם לב לעניין הזה, ואז משך בכתפיו ואמר "שימרה, אני בטוח שהסתדרת יפה".

בקיצור קשה לומר שנהניתי מהשידור בשישי ופאנלי הטסטוסטרון זה הכי 2002, אבל האיש ממש לא שוביניסט ונשים, גם דנה, מסתדרות יפה.

(שימרית מאיר בדף הפייסבוק שלה, 27.3.2016)

פעם שלישית ריבלין

האם ייתכן שתוכן של קומוניקט מן המניין, שפורסם בפסקה האחרונה באייטם סטנדרטי  ביומון הכי פחות נקרא בישראל, יופיע יום למחרת ככותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות"? קצת קשה להאמין, אבל התשובה חיובית. ביום ראשון הוציאה לשכת נשיא המדינה הודעה המתייחסת לתקרית בחברון שבה ירה חייל צה"ל במחבל מנוטרל, ולהסתה נגד הרמטכ"ל שבאה בעקבותיה. עד מהרה פורסם על כך מבזק ב-ynet:

למחרת, יום שני בבוקר, הופיע הציטוט של ריבלין גם בסוף אייטם שפורסם ב"מעריב":

באותו יום שני נערכה  ביוזמת "ידיעות אחרונות" ו-ynet ועידה למאבק נגד תנועת החרם על ישראל, עם גלריה מרשימה של משתתפים. הנשיא ריבלין היה אורח הכבוד בוועידה וחזר, בין היתר, על מה שפורסם מפיו בקומוניקט. אותו ציטוט ממש, שפורסם ביום ראשון ב-ynet וביום שני ב"מעריב", העפיל ביום שלישי למרומי העמוד הראשון של "ידיעות" וזכה משום מה לכותרת ראשית:

ב"ידיעות" נמנעו מלהגיב.

מי הפוליטיקאי הבכיר? התשובה בדרום חולון

מי אמר שאין יתרונות מפליגים בלגור בדרום חולון? לא אני. השבוע, למשל, זימן הוכחה חותכת לסגולותיו המרובות של רחוב החרצית היוקרתי, שאחת מהן היא העובדה שהוא שוכן במרחק אווירי של שלושה קילומטרים ו-230 מטרים בלבד מבית הדפוס של "ידיעות", הממוקם בערבות מערב ראשון.

בלילה בין שלישי ורביעי, קצת אחרי חצות, הסיר בית המשפט את איסור הפרסום על שמו של הפוליטיקאי הבכיר החשוד בשחיתות. זה קרה אחרי ש"ידיעות" כבר הדפיס מהדורה ראשונה, שהופצה בין היתר בתל אביב:

לעומת זאת, בדרום חולון הסמוכה למערך הדפוס וההפצה של "ידיעות", התקבלה המהדורה המעודכנת והמשודרגת עם שמו של הפוליטיקאי:

שנאמר: תאכלו אבק.

אסור לשתות, אבל לגמרי לא בטוח שיש טעם להריח

זה יכול לקרות לטובים ביותר. אפילו ליוסי ורטר, שחתום משום מה על ההזיה הבאה, בעמוד הראשון של "הארץ":

את הסקר התמוה למחצה ערך מכון "דיאלוג" בפיקוח פרופ' קמיל פוקס. הכותרת שחילץ ממנו "הארץ" מופרכת לפחות משלוש סיבות. הראשונה: הקוניוקטורה המתוארת בסקר (חבירתם של אשכנזי, כחלון וסער למפלגה אחת) מהווה נכון להיום לא יותר מאשר משאלת לב כמוסה של גדעון סער; השנייה: נכון למועד עריכת הסקר, הבחירות הקרובות ייערכו רק בעוד כשלוש וחצי שנים.

הסיבה השלישית קשורה בטבורה לסיבה השנייה: ב-12 במרץ 2015, לפני שנה, שבועיים ושלושה ימים בדיוק (אבל מי סופר), ערך אותו מכון "דיאלוג" עבור אותו "הארץ" את הסקר האחרון לפני הבחירות (שהתקיימו חמישה ימים בלבד לאחר מכן). באותו סקר זכה המחנה הציוני ל-24 מנדטים והליכוד קיבל 21 מנדטים בלבד. איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים. גם אם אשכנזי, כחלון וסער אכן יחברו בסוף למפלגה אחת, עדיין הכותרת והנפח שהעניק "הארץ" לסקר בסופ"ש האחרון מוגזמים עד מאוד:

הבחירות האחרונות לא ייזכרו כשעתו הגדולה של "הארץ" בתחום הנבואות הפוליטיות. מיד לאחר הבחירות הרהרו ב"הארץ" באפשרות לוותר לגמרי על הסקרים שהתגלו כבלתי מדויקים בלשון המעטה. כעבור כמה חודשים התראיינה רוית הכט ("הארץ") לתכנית "אנשים", ואמרה: "אני חושבת שהבחירות האלה לימדו אותנו איזשהו שיעור נורא חשוב. בראש ובראשונה בטח ובטח לא להיות יהיר, ולחשוב שאתה יודע, שאתה תדע לנבא מה קורה". נדמה שהשיעור החשוב נשכח.

פרופ' קמיל פוקס, לאור כישלון הסקרים לפני הבחירות האחרונות, למה בכלל לעשות סקר כזה כמו שפורסם ב"הארץ"? זה רציני?

"אתה שואל את הבן אדם הלא נכון. אתה צריך לפנות ל'הארץ', כי הם אלה שמזמינים את הסקר ומבקשים במה להתמקד".

יוסי ורטר, תרצה להגיב?

"בניגוד להנחת העבודה הקבועה שלך, גדעון סער, כמו גם שני האנשים האחרים ששמם הוזכר בתסריט הספקולטיבי שטווינו, לא עודכנו מראש על הסקר והוא לא נועד לרצות אותם. התוצאה הפתיעה גם אותי.

"האפשרות שסער יחזור לחיים הפוליטיים מדוברת ומוזכרת ונכתבת רבות, בכלי תקשורת רבים, ונסקרה לא פעם, בכלי תקשורת שונים. משה כחלון מזכיר, כמעט בכל הזדמנות, את קשריהם הטובים ומצהיר בגלוי על רצונו לחבור לסער לקראת הבחירות הבאות. באשר לאשכנזי – הוא שוקל ברצינות להיכנס לזירה הפוליטית, ובשיחות פרטיות שהוא מנהל הוא מציין כי אם יעשה זאת, ישאף להקים מסגרת עצמאית שתכלול דמויות אחרות. לכאורה, התשתית כבר שם.

 "לכן, איני סבור שחיבורם של השלושה במסגרת אחרת זו 'הזיה'. היא עשויה להתרחש, ועשויה שלא להתרחש. זו אינה נבואה של מה שעתיד להתרחש, אלא בדיקת דעת הקהל באשר לסיכוייה של מסגרת חדשה מעין זו. בפרשנות לטקסט ציינתי את כל הסייגים והמהמורות והמכשולים בדרך למימושה.

 "החיבור שעשינו בין השלושה נועד להמחיש את התזה הבאה, לה שותפים כל השחקנים המרכזיים במערכת הפוליטית: הפלת הליכוד ונתניהו מהשלטון תוכל להיעשות רק אם תוצב מולם אלטרנטיבה משורות גוש הימין-מרכז, או 'הימין הרך'. סער, כחלון, ואשכנזי, עונים להגדרה הזו. יתרה מזו, השילוב ביניהם של דמות מדינית, כלכלית-חברתית, וביטחונית, נותן מענה לרצון הציבור, ומכאן גם תוצאות הסקר שמלמדות כי התמיכה בליכוד ונתניהו פריכה ועלולה להיסדק קשות, עד כדי אובדן השלטון, בהינתן החלופה המתאימה.

"אציין עוד כי חודשים רבים לפני שאריאל שרון פרש מהליכוד והקים את קדימה, רבו הדיבורים על 'מפץ' פוליטי, והסקרים בדקו חזור ובדוק את סיכוייו של מפץ שכזה. גם אז היו שטענו ששרון לעולם לא יעזוב את הליכוד, ואכן לא היה חסר הרבה ששרון יחזור בו ויישאר בליכוד. האם אז ניתן היה לכנות את הסקרים 'הזיה'? לדעתי לא".

תנו לי ע', תנו לי מ', תנו לי ו', תנו לי ס'. מה יצא?

האם מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, היה מאוהב בעיתונאית "הארץ", נרי ליבנה? שאלה מסקרנת. את הטור האחרון שלה במוסף "הארץ" הקדישה ליבנה כדי להסביר, בין היתר, למה היא לא מתאימה לשמש כגורו של כת. "האמת, בעבר חשבתי לא פעם על אפיק הפרנסה הזה", כתבה בין השאר. "זה היה לאחר שהתפרסמה כתבה שלי על קוראת בקפה שאבחנה בדייקנות שמישהו ששמו מכיל את האותיות ע' מ' ו' ס' ש' ו' ק' נ' מאוהב בי".

נרי ליבנה, אפשר לקבל עוד פרטים?

"זו הייתה אחת הבדיחות הטובות ביותר ששמעתי בחיי, והחלטתי לא למנוע אותה מקוראי 'הארץ'".

רון קופמן VS אוריאל דסקל

כבר שבוע שלם לא הוזכר כאן שום ויכוח שקשור במישרין או ישירות לרון קופמן. התגעגעתם? אז הנה: בשלישי שעבר המליץ אוריאל דסקל מ"כלכליסט" לעוקביו בטוויטר לקרוא את הפוסט הבא שפורסם בדף הפייסבוק "ציון 3". הסטטוס, שנשא את הכותרת "למה ערוץ הספורט פשט רגל", תיאר כיצד במהלך כנס בנושא תקשורת הספורט התנגדו בתוקף אנשי ערוץ הספורט, ביניהם קופמן, לדברי של אחד השואלים מהקהל כי הצופים רוצים ניתוח מקצועי של משחקים ולא רק רכילות צהובה. תגובתו של קופמן לדסקל הגיעה למחרת, ומכאן התפתח ביניהם הדיאלוג הבא (לא נגענו):

רון קופמן: "עוד מעט נעלה עם היציע, ונדפוק עוד תכנית שלא הולמת ברמתה את הדרישות של דסקל וג'מעתו. איזו באסה".

אוריאל דסקל: "זה לא ג'מעה, זה קליקה של בנאדם אחד. הדרישות של דסקל: יושרה עיתונאית בסיסית".

רון קופמן: "בטח דסקל, אתה נציב המוסר של העיתונות העברית. אני קורא כל בוקר 'כלכליסט', ומתרשם שפרנציסקוס הקדוש עורך אותו. היושרה שם כובשת ממש".

אוריאל דסקל: "אני לא סוכן שחקנים, לא עובד התאחדות, לא יוצא למועדונים עם מושאי הסיקור שלי, לא עובד איתם באותו ארגון. אני מצליב מקורות והגון. וואלק, עיתונאי. וגאה בזה. פעם גם אתה היית כזה. אני זוכר. עבדנו יחד ב'הארץ' כשהיית עיתונאי ולא דמות בהצגה. הציעו לי להשתתף ביציע. סירבתי בנימוס".

רון קופמן: "באמת? הציעו לך? אתה משוכנע? או מדמיין?".

אוריאל דסקל: "אני מדמיין דברים אחרים בזמני החופשי".

רון קופמן: "שמח לדעת שהדבקת לי את כל התיקים האלו, שאף אחד מהם לא מציאותי. בכל מקרה אני עיתונאי 35 שנה. גם אם אין לך כבוד לאדם, כבד את הפז"ם".

אוריאל דסקל: "מכבד אותך ואת עברך כפי שצייצתי. גדלתי עליך. וכתבתי על חבריך ליציע. אתה יודע מי כל אחד ובעצמך יודע מה חרטא ומה בונה".

הודעה חשובה למוקירי זכרו של אמנון דנקנר

בשבוע הבא, לרגל יום השנה השלישי למותו של א.ד., יפורסם כאן אייטם פנומנלי למדי על המנוח. תתכוננו.

דברים בשם אומרם (2): מה היה קורה אילו

הפרשן השמאלי הבכיר אמנון אברמוביץ' היה בן כיתתי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. הוא ייצג אז את השמאל ואני את הימין. כששמעתי את הכינוי שהוא הדביק ליצחק הרצוג, הופתעתי, זה לא היה מכובד. חשבתי לרגע מה היה קורה אילו אראל סג"ל או איש תקשורת ימני אחר, היה משתמש באותו כינוי. האדמה התקשורתית הייתה רועדת. כשאמנון משתמש בביטויים כאלה עוברים לסדר היום ומתייחסים אליהם כבדיחה של מגרשי כדורגל.

(חיים שיין בדף הפייסבוק שלו, 23.3.2016)

מניין הימים: איפה הבונוס (14)

חלפו כבר 112 ימים מאז שכל עובדי mako זומנו בחגיגיות לאסיפה מרגשת שבה התבשרו בהתלהבות שיקבלו בונוס של 2,000 שקל כ"א. רק עובד אחד לא הוזמן ליטול חלק במעמד ההיסטורי. אותו עובד בודד גם לא קיבל עד לרגע זה אפילו שקל. לפני ארבעה שבועות אמנם חלה התקדמות מסוימת כאשר יצאה הודעה רשמית מטעם העורך הראשי של mako כי הבונוס בדרך, אולם עד כה הצ'ק המיוחל טרם נחת בתיבת הדואר הסטנדרטית בדרום חולון. מכיוון שהחבר'ה הטובים ב-mako נוהגים לשלם בשוטף פלוס 45, רק בעוד 15 ימים יתברר האם הבונוס המובטח סוף סוף ישולם.

אביב הורביץ, לא שכחת להזכיר משהו?

"לא נראה לי. מה שכחתי?".

אולי לחזור ולציין בפעם ה-14, בטרחנות האופיינית לך, מהי הסיבה שבגללה חולקו ה-2,000 שקל כבונוס לעובדים?

"החלטתי, אולי באיחור, לחדול מאזכור הסיבה לאור חשש קונספירטיבי, ששתל במוחי יאיר טרצ'יצקי, ולפיו גורמים מסוימים מאוד בצמרת mako שבעי רצון מאזכור הנושא. לא עוד".

הופה. ברכות חמות.

"על מה?".

על הצטרפותך המאוחרת למשפחת בעלי החוליות ועל העובדה המפתיעה שהתחלת סוף סוף לגדל עמוד שדרה. תגיד, טרצ'יצקי מפעיל אותך בנושאים נוספים?

"אני חוזר ומדגיש: אינני נוהג להגיב למדורי תקשורת".

אביב הגיע עצב בא

איתי אחי הקטן הוא ילד לא רגיל, ולא תמיד עושה דברים שמתאימים לגיל. אני יודע שאיתי הוא ילד קצת אחר, ואולי בגלל זה אני אוהב אותו אפילו יותר. נאלצתי להנמיך את הווליום כשהשיר היפה של "ילדי בית העץ" התנגן ברקע, כי הסלולרי רטט. על הקו היה הקונספירטור.

"אני מודאג", הוא פתח.

"מה הפעם?", נאנחתי.

"זה לא רק הפעם", אמר הקונספירטור, "זה קורה בכל יום חמישי בצהריים בקומת הקרקע של ראול ולנברג 12, אבל רק בזמן האחרון החליטו הנוגעים בדבר לתת לכך פומבי".

"לתת פומבי למה?", התעניינתי במתח.

"לחשוף ברבים, שחור על גבי אתר, את המשפט שמושמע ב-mako בכל יום חמישי בצהריים, כשהטור הארוך שלך מגיע סוף סוף באיחור אופייני", אמר הקונספירטור.

"איזה משפט ומי לעזאזל משמיע אותו?", שאלתי בדאגה.

"אל תילחץ, הורביץ", אמר הקונספירטור. "אתה יודע מה, דווקא יש לך סיבה להילחץ. בכל פעם שהטור שלך נוחת בתיבת הדואר הנכנס נשמע המשפט: 'אביב הגיע – עצב בא'. איך תגיב?".

"אני מתקשה להאמין", השבתי. "מי משמיע את המשפט המכוער הזה?".

"מה שמכוער זה לא המשפט, אלא האיחורים שלך", אמר הקונספירטור, "ומי שמשמיע אותו, בצדק גמור מבחינתו, הוא כמובן הבוס הישיר שלך, ניב שטנדל, העורך החיישני של mako תרבות".

"לא נשמע לי סביר", אמרתי בתוגה.

"סביר וחצי", אמר הקונספירטור. "ובתור דאחקה פנימית, הוא גם חיכה להזדמנות חגיגית כדי להשתמש במשפט הזה בכותרת באתר. הנה, תראה".

"זה נראה לי כמו צירוף מקרים", גמגמתי.

"נו באמת", אמר הקונספירטור. "אל תתחיל עם השכנוע העצמי. בוא לא נשכח שכבר לפני שנה, שלושה שבועות וארבעה ימים הבוסים שלך ב-mako דקרו אותך עם סיכה חדה כשפתחו אייטם של גיל משעלי עם המלים 'איך יודעים שבא אביב?'. גם זה נראה לך צירוף מקרים?".

"לא מן הנמנע", עניתי. "ובכל מקרה, אני דוחה על הסף את הרמיזות המכוערות שאתה מנסה לפזר. יש לי הרבה חברים טובים ב-mako ואני מרגיש רצוי, אהוב ומקובל".

"באמת?!", גיחך הקונספירטור, "אז איך זה שאיתי ולדמן העדיף שלא להזמין אותך למסיבת יום ההולדת הנוצצת שלו? הרי המשמעות של זה ברורה, הורביץ. אם אתה לא שם – אתה לא קיים. יכול להיות שאתה לא קיים?".

"יכול להיות שאיתי שכח בשגגה", אמרתי, "הרי לא סביר שבוס נאור במקום עבודה משובח כמו mako ינקוט חלילה אפליה פסולה כלפי עובדיו".

"נו באמת, הורביץ", ענה הקונספירטור, "מי כמוך יודע שהבוסים ב-mako  מאמינים באפליה פסולה. כבר שכחת את פרשת הבונוס?".

"לא אשכח ולא אסלח", אמרתי, "אבל אני ממש מקווה שאין קשר בין העובדה המצערת שאיתי לא דאג לכך שאקבל את הבונוס לבין העובדה המצערת עוד יותר שאיתי דאג לכך שלא אקבל הזמנה למסיבת פורים הנוצצת בחמישי שעבר בקפה 'מרסנד'".

"יש קשר", פסק הקונספירטור, "ואני עשוי לחשוף אותו בימים הקרובים".

ואם כבר חשיפות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, ש-mako מתחרה באתר "וואלה" ושלכותב הטור יש אינטרס אישי מובהק בקבלת הבונוס.

הטור של שבוע שעבר: לך תוכיח

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il