נמוך ורע
עורך מוסף "הארץ", מייקי דגן, ידוע כבעל רגישות מיוחדת לסבלם של בעלי חיים. הוא כתב על כך בעצמו, ואף הרבה לפרסם במוספו כתבות בנושא. מה באשר לאמפתיה כלפי אנשים בעלי מוגבלויות? כאן, כנראה, יתכן שיש מקום לשיפור.
מדור "ועדת המדרוג" מוגדר במוסף "הארץ" כ"מדריך השבועי לקורא הרב תרבותי". חלק מהאירועים והאנשים שעלו לכותרות במהלך השבוע החולף, ממוקמים בו לפי קטגוריות של טוב או רע, גבוה או נמוך. לאחרונה הופיע הלוגו החדש של גלגל"צ באגף ה"נמוך ורע" של המדור. הנימוק (לא נגענו): הלוגו "נראה כמו פרויקט גמר של אקים". אכן, רב תרבותי לעילא.
אקים היא אגודה המטפלת באנשים בעלי מוגבלות שכלית. דובר אקים, אבי מספין, שלח השבוע מכתב כועס לעורך מוסף "הארץ" שבו הגיב על הפרסום המעליב. "הערה זו מבזה 34,500 אנשים עם מוגבלות שכלית ברחבי הארץ", כתב. "היא אינה עולה בקנה אחד עם תפיסת עולם המכבדת כל אדם באשר הוא אדם. יתרה מכך, ההפך הוא הנכון: אנשים עם מוגבלות שכלית הם אנשים מוכשרים ביותר בתחום הציור, האמנות הפלסטית ואמנות הבמה ויצירותיהם אינן נופלות מזו של אמנים בעלי שם. אין להם שום מוגבלות בנושא זה. אך לצערנו, במשיכת קולמוס, באופן שאינו מאפיין את העיתון, בניתם את חומות הסטיגמה שבגינה אנשינו סובלים מהדרה חברתית שנים רבות.
"אין אנו מוכנים לקבל ביזוי של האנשים, גם אם מדובר בהערה צינית או בבדיחה. אנו מבקשים מכם לקחת אחריות על מעשה זה ולהביע על גבי העיתון התנצלות בפני אקים ובפני 34,500 אנשים עם מוגבלות שכלית ובני משפחותיהם".
מייקי דגן, לא נראה לך שהגזמתם?
״התשובה חיובית״.
אתם מתכוונים לפרסם התנצלות?
״כן״.
המכונית התפוצצה, ואז גם הכתבה קצת התרסקה
פרס העיתוי הלא הכי מוצלח של השבוע החולף שייך, ללא עוררין, לשני עיתונאי "ישראל היום" איציק סבן (הכתב לענייני משטרה), ואבי כהן (הכתב לענייני פלילים בתל אביב). בשישי האחרון פרסמו השניים במוסף "ישראל השבוע" כתבה שעסקה במצוקתם של ארגוני הפשיעה. תחת הכותרת "ראשי הארגונים מאבדים את הביטחון" תיארו סבן וכהן את עליונותה של המשטרה במאבקה בארגונים הללו. "בניגוד לאווירה הציבורית, המשטרה היא זו שמכתיבה את סדר היום במאבק נגד ארגוני העולם התחתון", נאמר בכתבה. "במשטרה מרגישים בטוחים ושידם על העליונה. קצין משטרה בכיר אף אמר שבניגוד למצטייר בתקשורת, ארגוני הפשיעה אינם מתוחכמים במיוחד".
מוסף "ישראל השבוע", שבו פורסמה הכתבה, נסגר ויורד לדפוס בימי חמישי בצהרים. שעות ספורות אחר כך, קצת לפני שש בערב, פוצץ רכבו של פרקליט בכיר במרכז תל אביב. ראשי הארגונים מאבדים את הביטחון? המשטרה מכתיבה את סדר היום? את הכתבה שהופיעה למחרת כבר היה מאוחר מדי לשנות.
איציק סבן, בטוח במאה אחוז שידה של המשטרה על העליונה?
"אין ספק".
אבי כהן, אולי בכל זאת ארגוני הפשיעה טיפ-טיפה כן מתוחכמים?
"אני מעדיף שתפנה לעיתון".
ב"ישראל היום" סירבו להגיב.
דנקנר עדיף? לא ב"הארץ"
לפני עשרה ימים הגישו שלוש קבוצות משקיעים הצעות לרכישת חברת אי.די.בי. אתמול (רביעי) הגיש המומחה הכלכלי מטעם בית המשפט, איל גבאי, דו"ח שממנו עולה כי מבין שלוש ההצעות, זו של קבוצת המשקיעים שבה שותף נוחי דנקנר היא היותר מוצלחת עבור נושי החברה (ויש מי שיגיד: הפחות גרועה).
עוד באותו ערב פרסם גלובס כותרת המצטטת את גבאי: "הצעת גרנובסקי-דנקנר מגלמת את הוודאות הגבוהה ביותר". היום (חמישי) פרסם "ידיעות" כותרת ברוח דומה ("הצעת דנקנר-גרנובסקי עדיפה לנושי אי.די.בי"), וכמוהו גם "כלכליסט" ("להצעת גרנובסקי דנקנר שני יתרונות על פני המתחרים") ו"ישראל היום" ("הצעת דנקנר – הגבוהה ביותר").
ומה ב"דה מרקר"? שם – הפתעה, הפתעה – החליטו גם הפעם לא לפרגן לדנקנר, ובניגוד לעיתונים האחרים העדיפו להקדיש את הכותרת להערכה של אייל גבאי כי "התספורת לנושי אי.די.בי אחזקות ירדה ל-35 אחוז". לצד הידיעה הופיע טור עוין לדנקנר, מאת עמי גינזבורג, שהזכיר את השותפים שהפסידו כסף אצל דנקנר, את המנהלים שנטשו את דנקנר, וכמובן את מצבו הקשה של דנקנר.
עורך "דה מרקר", סמי פרץ, למה אתם חושבים שזה לא בסדר כאשר עיתונים אחרים מחמיאים לדנקנר ומסקרים אותו באופן חיובי ומגמתי? ולמה זה כן בסדר כאשר "דה מרקר" קוטל את דנקנר ומסקר אותו באופן שלילי ומגמתי?
"אנחנו לא עוסקים בפרגון או בעוינות אלא בעיתונות שמבוססת על עובדות. נשאיר למשקיעים ולפנסיונרים את ההחלטה אם לפרגן או להיות עוין לתספורת של 35% על השקעתם בחברה".
איזה נתניהו אתם מעדיפים?
מיהו ראש הממשלה, בנימין נתניהו? מנהיג נמרץ וצעיר ברוחו, עז מבע ובעל חזון, שמרחיק ראות אל האופק המרהיב? או גבר עייף בן 64, שנקלע לטיול מאורגן לבני הגיל השלישי והתיישב לנוח על כיסא פלסטיק מהוה בשמש הקופחת? ביום ראשון פקד ראש הממשלה את קברו של דוד בן גוריון. זמן קצר לאחר מכן הועלה לחשבון האינסטגרם של נתניהו צילום מחמיא המציג אותו באור נחוש (למעלה). "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", לעומת זאת, פרסמו למחרת תמונה שונה בתכלית של נתניהו, מאותה סיטואציה ממש, שמציגה אותו באור תשוש (למטה). שנאמר: האמת בעיני המתבונן.
מופעי היעלמות
מהדורת חדשות ערוץ 2 ששודרה ביום ראשון האחרון הסתיימה באייטם נוצץ למחצה: מיילי סיירוס – בישר בחגיגיות גדעון אוקו היישר מהאולפן בנווה אילן – צפויה להופיע בישראל בחודש יוני הקרוב.
למחרת, בתוכנית "ערב טוב" עם גיא פינס, מיהרו לצנן את ההתלהבות וגם, על הדרך, לעקוץ קצת את המתחרים. "עוד אל תרוצו לקנות כרטיסים", דיווחה לירון ("ברור שכן!") ויצמן ("הכי לא"). "עברנו היום על רשימת כל המפיקים הישראלים שפעילים בשוק ההופעות הגדולות. כולם הופתעו מהידיעה בכלל, כולם מכחישים קשר. שורה תחתונה: שום דבר עדיין לא סגור". בתום הכתבה הזכירה ויצמן הבטחות קודמות להופעות בארץ של ברוס ספרינגסטין והרולינג סטונס, שמעולם לא קוימו.
ממערכת גיא פינס נמסר בתגובה: "לאורך השנים, שמות שונים, בשלבים שונים, הוזכרו כמנהלים מגעים להגיע לישראל. היו עוד אגב. שמות כאלה תמיד הוזכרו אצלנו בהסתייגות, ובתוכנית כשלנו (להבדיל ממהדורת החדשות המרכזית) שמדווחת רק על חדשות מעולם הבידור, עצם הדיון באפשרות הגעתם רלוונטי. בבדיקה שערכנו בעניין סיירוס נראה לנו רלוונטי לציין שכל המפיקים הגדולים בארץ מתנערים מהאפשרות, למעט אחד, ובשום צורה שהיא לא נאמר שמה ששודר בחדשות שגוי, אלא רק שבורסת הדיונים וההימורים שוקקת".
גדעון אוקו, תרצה להגיב?
"אני עומד מאחורי הפרסום, ואני גם מאוד אוהב את התוכנית של גיא פינס".
מילה של אלון עידן
אלון עידן הוא עורך עמודי הדעות של "הארץ" וגם בעל הטור "המילה" במוסף "הארץ". מטבע הדברים, כמו במקרה של בעלי טורים רבים, יש בין קוראיו של עידן כאלה הבטוחים שמדובר בכותב שנון, מבריק ומקורי, ואחרים המשוכנעים שמדובר בכותב טרחני, יומרני וחסר כיסוי.
"נביא שקר" הוא בלוגר אנונימי שנון מבריק ומקורי, שכבר זכה כאן לתהילה לאחר שערך מחקר משווני מקיף על מאמריו הנבואיים של ארי שביט ב"הארץ", וגילה שרבות מתחזיותיו הנחרצות של הפובליציסט הבכיר כלל וכלל לא התגשמו. לאחרונה בחר הנביא לתקוע סיכה חדה בבלון הנפוח של עידן על ידי בחינה של שלושה מטוריו. "השאלה היא האם יש בדברים של אלון עידן אמת כלשהי", תהה "נביא שקר" בפני קוראיו, "או שמא 'המילה' היא בעצמה גבב מילים שלא מתחברות לשום דבר? איך אפשר למדוד דבר שכזה?".
בניסיון להשיב על השאלות המסקרנות הביא "נביא שקר" קטעים מטורים שונים של עידן. הנה קטע אחד לדוגמה:
"כדאי לשים לב לעלייתה המטאורית של המילה 'גאוני'. מילה עניינית וצנועה בדרך כלל, שהפכה בשנים האחרונות לתו איכות פופולרי. את ערכה המחודש של "גאוני" ניתן לאתר בקלות בדיאלוגים של יום־יום: נדמה שאין כיום מחמאה גדולה יותר שניתן להעניק לבן השיח, מאשר הקביעה 'גאון' (מגיע גם בתצורת 'מממ… דווקא גאוני' ו'שמע, זה ממש גאוני').
ואמנם, לא רק אל תוך דיאלוגים של רחוב פרצה 'גאון' בסערה. גם ביקורת התרבות עמוסה ב'גאוני' ("ראיתי אתמול את 'בית לחם', בהחלט גאוני"), כמו גם פרשנות הספורט ('ראית את הילד האלבני של מנצ’סטר? שחקן גאון'). הפוליטיקה המקומית מועמסת אף היא במועמדים 'גאונים' לראשות העיר, הממשלה מלאה בשרים שמבקשים לעשות רפורמות'גאוניות', ולא מעט אנשי עסקים שוקלים להשקיע בפרויקטים 'גאוניים'".
גאוני, נכון? אלא שהטור המקורי של עידן כלל לא היה על המילה "גאוני", אלא דווקא על המילה "מעניין". הבלוגר "נביא שקר" שיבץ בטור המקורי בכוונה מילה אחרת כדי שהקוראים ישפטו בעצמם האם חשו בהבדל.
אלון עידן, מה דעתך? חשים בהבדל?
"אתה יודע, כשעושים את המניפולציות האלה לפעמים הן אפקטיביות. אין לי בעיה עם זה. זה גם אחלה רעיון. בכל אופן, אני כמובן חשתי בהבדל, אבל זה לא משנה כל כך. השאלה מה עם אנשים אחרים. האם הם חשו בהבדל?".
בדקת עם אנשים אחרים?
"האמת שלא כל כך. שלחו לי את זה כלינק. נכנסתי לזה, עשיתי את המבחן, ואני חושב שהצלחתי בו, אבל אני בטוח שרוב האנשים לא הצליחו בו. מה לעשות?".
היחסים דווקא השתפרו, עד שבא הילד וצייץ משהו
רבות, אך כמובן שעדיין לא מספיק, נכתב על היחסים המורכבים עד מאוד בין מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, לבין עורך "הארץ" לשעבר והעורך הראשי של "העין השביעית" בהווה, חנוך מרמרי. לאחרונה, כך נדמה, חלה התקרבות מה בין השניים. לפני קצת יותר מחודש פרסם מרמרי ב"העין השביעית" את נאומו של שוקן בטקס קריאת היכל התרבות במזכרת בתיה על שמו של העיתונאי אריה כספי ז"ל. כעבור חמישה ימים, בעקבות הנאום הנ"ל, שיבח מרמרי את שוקן על כנותו, אומץ לבו ושיעור קומתו. כמה חבל, לפיכך, שדווקא בשיאה של אווירת פיוס היסטורית למחצה שעשויה הייתה להוביל להודנה, תהדייה או סתם סולחה, הגיע רוני שוקן, הבן של עמוס, והאט את תהליך השלום.
סיבוב ראשון: תרבות של רפיסות?
הכול התחיל לפני שלושה שבועות וחצי, בעוד ציוץ שגרתי של שוקן ג'וניור נגד "העין השביעית", מאלה שמיטיבים כל כך לפרנס אותי לאחרונה. "סקירת עיתונות מאפשרת לעין השביעית ליצור מראית עין של ביקורת", צייץ שוקן. "אפשר להיתמם 'טיפלנו בסיקור דנקנר' בלי לשאול את אסתרון על סמך מה הלך על הראש של פישר". בתגובה צייץ היועץ האסטרטגי דרור ניסן: "הרדיפה אחרי חנוך היא עד הקבר, או שתיתכן חנינה, ניכוי שליש, משהו? כמה אפשר עם הבוכהלטריה הזו?". שוקן לא נשאר חייב. "ברוכים הבאים לטוויטר", צייץ חזרה. "צייצתי נגד 'העין השביעית' גם לפני מינויו של מרמרי".
האמנם? ב-22 באוגוסט 2012 פורסם לראשונה כי מרמרי יחליף את עוזי בנזימן בתפקיד העורך הראשי של "העין השביעית". נבירה טרחנית בטוויטר מעלה כי עד לתאריך זה צייץ שוקן ג'וניור שמונה פעמים בענייני "העין השביעית". מחצית מהציוצים היו מפרגנים, ואילו ארבעה נוספים היו נייטרליים. בין ההכרזה על מינויו של מרמרי ועד לכניסתו בפועל לתפקיד צייץ שוקן פעמיים נוספות בענייני "העין השביעית". פעם אחת מתח ביקורת כלפי האתר, ופעם נוספת פירגן לתחקיר על ניר חפץ, עורך "מעריב" בתקופת נוחי דנקנר, שנוא נפשה של משפחת "הארץ".
רק לאחר 1 בנובמבר 2012, המועד שבו נטל מרמרי את המושכות לידיו, הרבה שוקן ג'וניור לצייץ נגד "העין השביעית". מסקנה: האמירה של שוקן, שלפיה צייץ נגד האתר גם לפני מינויו של מרמרי, פשוט לא נכונה.
רוני שוקן, בניגוד למה שטענת, לא ראיתי ציוצים שלך נגד "העין השביעית" לפני שנודע על המינוי של מרמרי לעורך האתר.
"הכוונה שלי הייתה לפני שמרמרי נכנס לתפקיד העורך. הפרשנות שלך, כדי שתוכל לחפור באייטם המשמים הזה פעם נוספת, היא שגויה".
לפני שמרמרי נכנס לתפקיד צייצת פעם אחת נגד "העין השביעית", כשידעת כבר מי צפוי לערוך. לכן נראה לי שאחפור באייטם פעם נוספת.
"אז ליתר ביטחון: זאת תרבות של רפיסות שהשתרשה שם הרבה לפני מרמרי. חיווי דעה טרחני ומתנשא, במקום עיתונות אמיתית על התקשורת בישראל".
סיבוב שני: שוקן פונה לשוקי
עורך "העין השביעית", שוקי טאוסיג, רוני שוקן אומר שחיווי הדעה אצלכם טרחני ומתנשא, עוד מלפני תקופת מרמרי.
"ב-24 במאי 2012 פנה אליי רוני שוקן וכתב לי ככה: 'שוקי שלום, כתבתי היום פוסט בענייני גולדן-רוזנטל בבלוג החדש שלי, שלצערי בשלב הזה אין לו עדיין הרבה קוראים. ראשית, מצרף לעיונך. שנית, רציתי לבקש ש'העין השביעית' יפיצו אותו בטוויטר כמו שעושים לכל מיני פוסטים וידיעות בתחום התקשורת'. הפנייה הזו, שבה שוקן ביקש מאיתנו להשתמש בבמה של 'העין השביעית', מחזקת את ההנחה שכנראה לא הייתה לו כזו דעה שלילית עלינו".
רוני שוקן, האמנם?
"ביקשתי משוקי טאוסיג שיפיצו את הפוסט שלי בעניין גולדן, כי זה מה ש'העין השביעית' עושים בטוויטר שלהם. אני לא מוצא סתירה בין הדעה השלילית שלי עליהם לבקשה שלי, והחיבור שטאוסיג עושה בין שני הדברים מאולץ. חיבור פחות מאולץ: מאז 2011 אני מצייץ איך סבר פלוצקר משרת את נוחי דנקנר ומכחיש את בעיית הריכוזיות. עשיתי את זה, בין היתר, מפני ש'העין השביעית' מעולם לא טיפלו בכך בצורה משמעותית. עד כדי כך, שבסקירת עיתונות מ-19 באפריל 2013 (כמעט שנתיים אחרי שאני התחלתי לעסוק בנושא) טאוסיג כתב את המשפט הלא ייאמן הבא: 'בניגוד לרולניק, פלוצקר לא היה רוצה שאף אחד ייגש לארכיון לחפש דברים שכתב על דנקנר. הוא ימצא שם דברי חלקות, חנופה, התרפסות אפילו, וגם הצדעה לדרכו העסקית של הטייקון הבעייתי'. של מי בדיוק התפקיד, אם לא של 'העין השביעית', לחפש בארכיונים מה פלוצקר כתב על דנקנר? איך ל'העין השביעית' לא היה בשנת 2013 'תיק פלוצקר'? זאת הרפיסות שהתכוונתי אליה.
"העובדה שאתה כן פנית ליואל אסתרון ולסבר פלוצקר מלמדת שגם אתה סבור שבעקבות ההודאה וההרשעה של דנקנר היה מוצדק לדרוש מהם הסברים על הטורים המבישים שלהם. הטענות שלי נגד 'העין השביעית' הן טענות ענייניות, גם אם למרמרי ולטאוסיג נוח יותר להגיב באופן פרסונלי ולא לגופו של עניין".
סיבוב שלישי: תחקיר עיתונאי ב-140 תווים
שוקי טאוסיג, בחזרה אליך. שוקן טוען שהטורים שלכם מבישים.
"אני מעוניין להמחיש שרוני שוקן מטיח בנו שקרים. מעבר למשפט הלא ייאמן שבו הוא כותב שהוא 'טיפל' בעניין עיתונאי כלשהו ומתכוון לכך שהוא צייץ על זה את דעתו בטוויטר, הטענות העובדתיות שהוא טוען כלפינו הן פשוט שקר, כמו בפעם הקודמת. בפעם שעברה הוא טען שאנחנו לא כותבים ביקורת על יאיר לפיד משום שהוא חבר של חנוך, אבל מי שפרסם את טענותיו לא טרח לבדוק ולמצוא שפורסמה ביקורת למכביר על לפיד, גם אחרי שחנוך נכנס לתפקיד וגם בהקשר הספציפי של הקשר בין 'יש עתיד' ל'ידיעות אחרונות'. אז הנה טעימות מארכיון 'העין השביעית' שיוכיחו שרוני שוקן משקר גם הפעם:
"'העין השביעית' מסקרת באופן שוטף ותדיר את נוחי דנקנר, סבר פלוצקר והריכוזיות - וכן, גם את 'דה מרקר', הרבה לפני שרוני שוקן החל בשרשרת תחקיריו העיתונאיים ב-140 תווים. 'העין השביעית' היה היחיד שבדק בזמן אמת את סיקור פרשת דני דנקנר בעיתונים – וכן, גם את העיתון של יואל אסתרון. 'העין השביעית' היה היחיד שבדק את טענתו של עמוס שוקן לחרם מודעות של אי.די.בי על 'הארץ'. 'העין השביעית' היה היחיד (חוץ מ'המקור') שפירסם תחקיר על תקופת נוחי דנקנר ב"מעריב" (בשלה זכיתי לאיום בתביעת דיבה אישית). 'העין השביעית' הוא כלי התקשורת היחיד המסקר באופן קבוע, ביותר מ-140 תווים כל פעם, את המשפטים המתנהלים סביב התנהלותו התקשורתית של נוחי דנקנר. הנה למשל: כאן, כאן, כאן, כאן וכאן. 'העין השביעית' לא צריך לבדוק בארכיון את אמירותיו וקביעותיו של סבר פלוצקר, גם לא ביחס לסוגיית הריכוזיות, משום שהוא מסקר ובודק אותן באופן קבוע יום יום, החל ממרץ 2008. הנה למשל: כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן וכאן.
"אגב, רוני שוקן מתהדר בכך שהוא "בדק" את מה שכתב סבר פלוצקר (כלומר, עשה גוגל). למעשה, הוא צייץ את הקישור הזה קצת אחרי שקרא עליו בסקירה אצלנו".
רוני שוקן, מה תגובתך?
"למעט תחקירים רציניים ספורים של 'העין השביעית' בזמן אמת (שגם עליהם צייצתי כאן וכאן), כל התחקירים שטאוסיג מזכיר הם כאלה שהתפרסמו בגארבג' טיים (זה על 'מעריב' בפרט, וכמובן הדיווחים מבית המשפט). הם קצת מזכירים איך 'גלובס' גילו את הריכוזיות, כשכבר היה ברור שאי אפשר יהיה להסתיר אותה יותר עם הלוגו 'פופוליזם הריכוזיות'.
"אין לי מחלוקת עם טאוסיג שסקירות העיתונות של 'העין השביעית' מציינות את רוב מה שקורה בתקשורת, לרבות כתיבתם של פלוצקר ויתר משרתי הטייקונים (וגם את זה צייצתי). אבל בעוד שתחקירים עיתונאיים משפיעים על המציאות, דיווח על כרוניקה כמעט שלא משפיע, אם בכלל".
חנוך מרמרי נמנע מלהגיב.
חבל על הפנאי
"זה אני, האחד שסגד ליופייך, שנתן את הכול בשבילך", מלמלתי בהשתאות מול נופה של עירי האהובה, בעת שעמדתי על גג הבניין המהודר למחצה שבו אני מתגורר בדרום חולון המעטירה. לפתע הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.
"אז מה, הורביץ? זה אתה?", הוא ירה ללא היסוס.
"זה אני מה?", הגבתי בבהלה קלה.
"זה אתה שמעורב בפרשה החמורה?", שאל הקונספירטור.
"חס ושלום", נבהלתי, "הכל בסדר אצלי, ברוך השם. אני עובד, מופיע, מבלה ומכין לכם לקראת סוף השנה האזרחית ספיישל חורף שכולכם תוכלו ליהנות. אוהב את כולכם ובעזרת השם נתראה רק בשמחות ובהופעות".
"אני לא מצליח להבין איך נפלת לתהום", אמר הקונספירטור, "מה לעזאזל חשבת לעצמך?".
"חשבתי שכדאי שנחליף נושא", מיהרתי לומר.
"אני חושב שעדיף שלא", אמר הקונספירטור. "לא עכשיו, לא כשסוף סוף דוד מ'וואלה! ברנז'ה' עלה עליך היום וחשף את פרצופך האמיתי".
"אבל בכלל לא ידעתי שגם נעם מ-mako טס על חשבון סיטרואן לגרמניה ולא נתן גילוי נאות", ניסיתי להצטדק. "ישמעתי רק על אייל מ'מעריב', ולכן כתבתי רק עליו".
"אל תחרטט, הורביץ", קטע אותי הקונספירטור. "מה אתה חושב, שאני לא יודע שאתה ונעם שירתתם יחד ב'במחנה'? למה שלא תגיד פשוט את האמת? שמכרת את שאריות האינטגריטי שלך כדי למצוא חן בעיני שלומית ואורי, הבוסים שלך ב-mako?".
"כי זה בסך הכול צירוף מקרים?", ניסיתי.
"טוב שהזכרת לי את צירופי המקרים שלך", אמר הקונספירטור. "כדאי שתחזור הביתה, תפתח מהר את הגליון האחרון של מוסף 'הארץ', תפתח בעמוד הלפני אחרון, ואז תגיד לי דחוף מה אתה רואה".
מיהרתי לרדת לדירתי ודפדפתי במרץ. "אני רואה את בוז'י במערומיו", אמרתי ברתיעה קלה. "חבל שלא עשו לו קצת פוטושופ".
"חס וחלילה, הורביץ!", הזדעק הקונספירטור. "שכחת שמדובר במדור הדגל 'ענייני פנים', שבו משתדלים לארח דמות מפורסמת ככל האפשר ולנסות לחרב לה את הסופ"ש באמצעות תמונה אותנטית?".
"אני מצטער", אמרתי בשקט. "אבל האמת היא שאפילו בצילום הלא כל כך מחמיא הזה בוז'י בהחלט נראה צעיר לגילו".
"אתה באמת חושב ככה, הורביץ?", שאל הקונספירטור בקול קטיפתי.
"בהחלט", הדגשתי. "ולא רק אני, גם בוז'י בעצמו אומר כאן שהוא תמיד נראה צעיר לגילו ושהיה לו תסביך בגלל הבייבי פייס שלו".
"למה, בן כמה הוא נראה לך?", שאל הקונספירטור.
"כתוב כאן שהוא בן 63", אמרתי. "אבל לא הייתי נותן לו יותר מ-53".
"בינגו, הורביץ!", קרא הקונספירטור. "בוז'י בן 53, וזה הגיל האמיתי שלו!".
"בסדר", אמרתי. "קורה. טעות הגהה".
הקונספירטור נחר בבוז. "לא היה מעניין אותך, הורביץ", הוא שאל. "לחקור לעומק למי במוסף 'הארץ' היה אינטרס לשתול את הטעות הזו, שמזקינה את בוז'י בעשר שנים תמימות?".
"אני בטוח שמדובר בצירוף מקרים אומלל", אמרתי בשכנוע.
"בטוח, הורביץ?", פקפק הקונספירטור. "ועוד בעיתוי גרוע כל כך מבחינת בוז'י? רגע לפני הבחירות לראשות מפלגת העבודה? אולי שלי, שמתמודדת מולו, ניצלה את קשריה הטובים בתקשורת?".
"הייתי רוצה להניח שמדובר בצירוף מקרים", הרהרתי בקול רם.
"לא, הורביץ", התעצבן הקונספירטור. "מה שהיית רוצה זה להמשיך להיות עיתונאי כורסה. למה למשל אתה לא לוקח דוגמה ומופת מיוסי?".
"איזה יוסי?", שאלתי. "קליין? ורטר? ורשבסקי?".
"כמה כתבי שטח נמרצים ובלתי נלאים אתה מכיר בחדשות ערוץ 2?", שאל הקונספירטור.
"יוסי מזרחי?", ניסיתי.
"מה פתאום יוסי מזרחי?", ענה הקונספירטור, "לשם שינוי, הורביץ, תרשה לי לומר לך שלא דייקת גם הפעם. אני מדבר על יוסי עין-דור, שעבד פעם בחדשות 2".
"איך הוא קשור עכשיו?", התפלאתי.
"ראית את הסרטון המרגש לרגל חגיגות 20 שנה לערוץ, שבו יוסי שיחזר את אחד האירועים הדרמטיים שעברו עליו בחברת החדשות?".
"נדמה לי שכן", עניתי.
"אז נדמה לי שבטח שמת לב שיוסי סיפר בסרטון איך במהומות מנהרת הכותל הוא חטף שני כדורים ברגל בזמן שהיה על מגדל ליד מחסום ארז", אמר הקונספירטור, "יוסי גם הבהיר שהוא לא מתחרט על מה שקרה. ואתה יודע למה, הורביץ?".
"למה?", פקחתי עיניים תמהות.
"כי אין כזה דבר עיתונות כורסה!", צעק הקונספירטור בהתלהבות. "זה מה שיוסי הגיבור בכבודו ובעצמו אמר, וזה גם מה שאתה צריך ללמוד ממנו".
"אני אשתדל", אמרתי בתוגה קלה.
"יופי", דרבן אותי הקונספירטור. "אז בתור התחלה צא בדחיפות לשטח ונסה לברר למה יש פרטים מסוימים שיוסי לא טרח לחלוק עם הצופים בסרטון החגיגי".
"איזה פרטים למשל?", השתוממתי.
"פרטים מעניינים", אמר הקונספירטור. "למשל, שזמן קצר לאחר תקרית הירי, חברת החדשות מיהרה להיפרד מהצלם המצוין חיים, למרות שגם הוא היה עם יוסי על אותו מגדל, וגם הוא סיכן את חייו ונפצע".
"זה באמת מעניין", הסכמתי. "אבל אני בטוח שיוסי לא סיפר את זה אך ורק בגלל סד הזמנים הלחוץ ממילא של הסרטון החגיגי, כך שמדובר מן הסתם בצירוף מקרים".
"כן, הורביץ?", לגלג הקונספירטור. "ולמה יוסי לא סיפר בסרטון שחיים הצלם תבע ובצדק את חברת החדשות? או שהוא בעצמו, יוסי, הגיש בהמשך תביעת דיבה נגד חיים, אחרי שחיים התראיין באומץ, תיאר מה קרה בתקרית ועל הדרך גם לכלך עליו, ואחר כך נאלץ להתנצל?".
"אולי בגלל שבשביל לתאר את כל התסבוכת הזו צריך סרט באורך מלא", אמרתי. "ואולי סתם מדובר בצירוף מקרים".
"לא היה לי צל של ספק שזה מה שתגיד, הורביץ", הקשה הקונספירטור. "בכלל, איפה אתה היית ב-26 בספטמבר 96', כשפרצו המהומות מנהרת הכותל?".
"האמת שבדיוק באותו יום התחתנתי עם איילת", נזכרתי בשמחה.
"מתאים לך לחגוג כשכולם נלחמים", פסק הקונספירטור ביבושת. "חוש עיתוי אף פעם לא היה הצד החזק שלך. יודע מה? בוא נעבור לשמה".
"אין מילה כזו 'שמה'. בעברית אומרים 'שם', וחוץ מזה לא בטוח שאני מבין לגמרי למה אתה מתכוון", אמרתי.
"אני מתכוון לכרמל שאמה הכהן", אמר הקונספירטור בקוצר רוח. "למה שלא תבדוק מה באמת מסתתר מאחורי המינוי החדש שלו לפרשן הבית בתוכנית הכלכלית החדשה של 'רשת'?".
"מה יש לבדוק?", אמרתי בפליאה. "כרמל היה יו"ר ועדת הכלכלה בכנסת, ולכן אך מתבקש שהוא יהיה הליהוק המושלם לתפקיד".
"מתי כבר תפסיק להיות כזה תמים, הורביץ?", נזף הקונספירטור. "לא שאלת את עצמך אף פעם האם יש קשר בין העובדה שכרמל מאוד אהב את 'רשת' כשהוא היה יו"ר ועדת הכלכלה, ואפילו הרבה עד מאוד להתארח אצלם בתוכנית הבוקר, לזה שעכשיו פתאום ממנים אותו שם לפרשן כלכלי?".
"האמת שהפניתי לעצמי את השאלה הזו לא פעם", אמרתי בכנות.
"יפה מאוד, הורביץ", החמיא לי הקונספירטור. "נו? ולאיזו מסקנה הגעת?".
"שלא מן הנמנע שיתכן שאולי מדובר בכלל בצירוף מקרים", פסקתי.
"אתה עיתונאי כורסה חסר תקנה", התרגז הקונספירטור. "תיכף תגיד לי שאתה מתכוון לזרוק לפח גם את הבונבוניירה שלי על מיקי".
"מיקי רוזנטל?", שאלתי בעייפות. " זה כבר ממש חדשות ישנות שהוא ו'ידיעות' השלימו. אתה חושב שברחוב מוזס 2 ייתנו למיקי רוח גבית אם הוא באמת ירוץ לראשות ההסתדרות?".
"אני חושב שמישהו צריך לתת רוח נגדית לניחושים הדלוחים שלך", סינן הקונספירטור. "התכוונתי למיקי הקונדיטור. לא נראה לך טיפ טיפה מוזר ש'ישראל היום' העניק לו השבוע את המקום השני המכובד במצעד הסופגניות?".
"למה מוזר?", התקשיתי להבין. "מיקי הוא קונדיטור בחסד עליון, ששמו הולך גם לפניו וגם אחריו. ואם זה לא מספיק, הוא מקורב לאריק".
"זה עדיין לא אומר שלקוראים לא מגיע גילוי נאות", התעקש הקונספירטור. "למה שלא תכתוב שהיאלי, הכתבת החרוצה של 'ישראל היום' שיצאה למשימת שטח לא פשוטה וטעמה את כל הסופגניות, צריכה הייתה להזכיר שגם מיקי כותב באופן קבוע ב'ישראל היום'?".
"כי זה נראה לי קטנוני", אמרתי. "וחוץ מזה בחנוכה של השנה שעברה מיקי הגיע למקום החמישי, ושנה לפני כן הוא בכלל לא הופיע ברשימת עשרת הגדולים. כך שזה נראה לי לחלוטין צירוף מקרים".
"אתה מדכא אותי, הורביץ", אמר הקונספירטור בתסכול. "הדבר היחיד שאני שואב ממנו קצת נחמה הוא שגם הפעם לא תצליח לפענח את הצופן החדש שלי. חבל לך על הזמן. או כמו שאומרים הצעירים: חבל לך על הפנאי. אתה יודע מה? אפילו יהודה יתקשה הפעם בפיצוח".
"איזה יהודה?", שאלתי בסקרנות.
"יהודה מ-8200", אמר הקונספירטור. "הייתי שמח לפרט, אבל לצערי זה סודי. מדובר באיש מודיעין מסווג. רוצה כבר את הצופן?".
"יש לי ברירה?", נאנחתי.
"410 7 406? 439 141 176 283 486 36 314", אמר הקונספירטור וטרק.
ואם כבר טריקות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako, מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".
