הצהרת בלפור (28): דנה ויס VS בנימין נתניהו
הייתה זו שעת ערב מוקדמת כשהבלפוריסט טילפן פתאום. "לונג טיים, הורביץ", הוא פתח. "מה נשמע?".
תגיד לי אתה. כבר כמעט שנה שלא התקשרת.
"מה קרה, התגעגעת? היינו קצת עסוקים, אתה יודע. בכל זאת לכוורת של ראש הממשלה יש עוד כמה דברים לעשות חוץ מלטלפן לעיתונאי זניח מסוגך. יש לנו עניינים הרבה יותר דחופים".
כמו למשל?
"כמו למשל מה שעשינו ביום ראשון בשתיים וחצי בצהריים, כשכינסנו את כל הכתבים המדיניים לתדרוך צפוף של שעתיים, אוף רקורד עמוק כמובן, אצל ביבי בלשכה בירושלים".
למה תדרוך צפוף?
"כי היה צפוף, זה למה. כל הכתבים המדיניים התייצבו, ללא יוצא מן הכלל".
ואיך היה?
"רוב הזמן כיף, עד שביבי חטף מקלחת קרה".
ביבי חטף מקלחת קרה? ממי?!
"סיפור ארוך, הורביץ", נאנח הבלפוריסט. "זוכר איך בספטמבר שנה שעברה דנה ויס חטפה מקלחת קרה מהבוס רק בגלל שהסיקור שלה לא מצא חן?".
ברור, איך אפשר לשכוח. אז מה אתה בעצם אומר? שגם ביבי חטף במהלך התדרוך מקלחת קרה משרה?
"לא משרה, מדנה".
ראש הממשלה חטף מדנה ויס מקלחת קרה?
"לצערי כן".
איך זה קרה?
"במהירות הבזק ובהפתעה מוחלטת", הודה הבלפוריסט. "תוך כדי השיחה ביבי התחיל לדבר על כך שיהדות ארצות הברית הולכת ונעלמת כי שיעור הילודה שלה צונח, בעוד שבישראל שיעור הילודה עולה, שזה דווקא טוב".
נו?
"ואז הוא התחיל לשאול את הכתבים למי מהם יש ילדים, וכמה ילדים יש להם".
נו?!
"ואז דנה התפרצה על ראש הממשלה בזעם שזו שאלה לגמרי לא לעניין, ושגם אלי ישי עשה לה את זה פעם, ושבכלל נשים הן לא רחם".
מה אתה סח. ואיך ביבי הגיב?
"ביבי היה קצת בשוק, אני חייב להודות, והאמת שגם חלק מהקולגות השתוממו למדי. ראש הממשלה ניסה להגיד לדנה שלא הייתה לו שום כוונה לפגוע, ושבסך הכול הוא פנה לכולם ודיבר על דמוגרפיה באופן כללי, אבל דנה לא נרגעה כל כך מהר והמשיכה להרצות את משנתה באריכות מעט מוגזמת. אנשים מסביבה קצת החליפו ביניהם מבטים, אבל היא בשלה".
הבנתי. אז רגע אחד: אם שרה כבר עשתה מקלחת קרה לדנה, ודנה כבר עשתה מקלחת קרה לביבי, נראה לי שעכשיו הגיע תורו של ביבי לעשות מקלחת קרה למישהו, לא?
"כבר למחרת התדרוך ביבי עשה מקלחת קרה למישהו, הורביץ, חבל שלא שמת לב", נזף הבלפוריסט.
באמת? למי?
"לצביקה ברוט, השכן שלך מבת ים".
נכון, טוב שהזכרת לי. תגיד, לפחות התדרוך הסתיים באווירה טובה?
"לגמרי. ממש ביציאה אחד הכתבים אפילו נזכר לשאול את ביבי אם אייל ברקוביץ' באמת טילפן אליו וביקש ממנו להוריד את הפוסט של הבן יאיר נגד אופירה, כמו שאייל בעצמו סיפר בתכנית 'אופירה וברקוביץ'".
וואלה? מעניין. ומה ראש הממשלה ענה לו?
"דווקא תשובה יפה, ותרשה לי לצטט אותה. ביבי השיב ככה: 'אם דיברתי איתו ואחר כך הוא הלך וסיפר את זה בטלוויזיה, כנראה שאני לא אדבר איתו יותר בעתיד'".
יפה.
"אבל עזוב עכשיו את אייל, הורביץ. מה שחשוב לי הוא שתפנה לדנה ותברר איתה אם היא עדיין כועסת על ביבי או שהכול בסדר? מספיק יש לו את אופירה על הראש. הוא לא צריך עכשיו עוד חזית".
דנה ויס נמנעה מלהגיב.
הלוגו של המתחרים? עשינו לו איפון
מה עושה עיתון כשלפתע, רחמנא ליצלן, הוא נאלץ לפרסם תמונות של ספורטאי שעל בגדו מתנוסס הלוגו של העיתון המתחרה? תשמעו סיפורונצ'יק:
בשני האחרון זכה הג'ודוקא פיטר פלצ'יק במדליית זהב בטורניר הגרנד סלאם באבו דאבי. אחד הספונסרים של פלצ'יק, מתברר, הוא "ישראל היום". למחרת הזכייה, בשלישי, פירסם פלצ'יק "טור מיוחד" אצל הספונסר. במקביל התנוססו בעמוד הראשון, בעמודי החדשות ובעמודי הספורט של "ישראל היום" לא פחות מתשע (!) תמונות של הג'ודוקא, כאשר בשש מתוכן נראה היטב הלוגו של העיתון על זרועו השמאלית של האלוף הטרי:
ומה ב"ידיעות אחרונות"? שם התעלמו לגמרי מזכייתו של פלצ'יק בעמודי החדשות. זאת בניגוד למקרה של הג'ודוקא שגיא מוקי, שזכה בזהב יום קודם, וקיבל מ"ידיעות" הפניה בולטת מאוד בראש עמוד השער פלוס את כל כפולת האמצע. במוסף הספורט, לעומת זאת, לא ניתן היה להתעלם מההישג של פלצ'יק, אבל כן נעשו מאמצים להתעלם מקיומם של המתחרים. איך עושים את זה? חותכים את זרועו השמאלית של פלצ'יק בעמוד השער של המוסף, ובעמודים הפנימיים דואגים שעל הזרוע עם הלוגו של "ישראל היום", יופיע ריבוע ובו פירוט הישגיו של פלצ'יק באליפויות קודמות:
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
הציטוט מול המציאות (1): 10 מילים, 2 טעויות
הציטוט: בליל תוצאות הבחירות המוניציפליות פרסמה מהדורת הלילה של "החדשות" את הפרטים הבאים על ראש עיריית יבנה (בתמונה, בטור הימני):
המציאות: שמו של ראש עיריית יבנה הוא צבי גוב-ארי (ולא גור ארי) והוא בן 82 וחודשיים ו-16 ימים (ולא בן 79).
הציטוט מול המציאות (2): 5 מילים, 2 טעויות
הציטוט: בשבת האחרונה, למחרת הודעתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן כי האלוף אביב כוכבי הוא המועמד שלו לתפקיד הרמטכ"ל, פורסמה כתבת פרופיל באתר "הארץ". בין השאר הופיע בה כיתוב התמונה הבא:
המציאות: כמה טעויות נפלו בכיתוב תמונה של חמש מילים? שתיים. בתמונה כוכבי נושא דרגת אלוף משנה, בעוד שמפקדי אוגדות הם קצינים בדרגת תת אלוף. מכאן גם ברור שהתמונה לא צולמה ב-2004, שכן כוכבי הועלה לדרגת תא"ל עוד ב-2003, כאשר קודם מתפקיד מח"ט הצנחנים למפקד עוצבת האש.
תרצי להתחתן? רק קודם נייחצ"ן
מה נחות יותר מלטוס לחו"ל על חשבון חברה מסחרית ולפרסם אייטם מלקק במיוחד (גם אם יש גילוי נאות בסופו)? לעשות את כל הנ"ל ובנוסף לתת לקוראים בכוונה תחילה מידע חלקי.
בשלישי האחרון פירסם אמיר צומר ב"וואלה! סלבס" אייטם על הופעה בהפתעה שביצע רותם כהן במהלך טיסה ליוון של עובדי חברת GROO (לשעבר "גרופון"). "כהן ריגש את עובדי החברה בכמה שירים ששר במיוחד עבורם", תיאר צומר, שהמריא לחופשה על חשבון GROO. "בין לבין, אחד המעופפים גם הציע לבת הזוג שלו נישואים במהלך רגע מרגש במיוחד בשחקים, כשרותם מתפקד על תקן הזמר ששר להם שיר אהבה בדרך לחופשת טרום-ירח דבש". גם בכותרת המשנה של האייטם זכתה הצעת הנישואים להבלטה:
הצעה מפתיעה בשחקים? לא ממש. צומר בחר שלא להזכיר כי הנוסע האלמוני, אשר כרע ברך ושלף טבעת, הוא לא אחר מאשר משה זיו, יחצ"נו של רותם כהן, ושכל המהלך היה מתוכנן מראש. האם משתלם יותר ליצור את הרושם המוטעה שהייתה זיקה לכאורה בין הופעתו המרגשת (נגיד) של כהן לבין הצעת נישואים ספונטנית כביכול של אחד הנוסעים בטיסה? ייתכן. אולי צומר רק רצה להימנע מפגיעה בפרטיותו של זיו, ולכן לא נקב בשמו? לא ממש. שלושה ימים לפני פרסום האייטם, העלה זיו בעצמו לדף הפייסבוק שלו את סרטון הצעת הנישואים שלו לחברתו, הדס שטרית. שיהיה במזל.
אמיר צומר, למה לא סיפרת שמדובר במהלך מתוכנן של יחצ"ן?
"בפעם הבאה רק תגיד שאתה רוצה לטוס איתי לנופשון, ואמצא לך מקום במזוודה שלי".
דברים בשם אומרם (1): סקופ? לא דובים ולא יער
נחמיה שטרסלר הודיע אתמול בעמוד הראשון של "הארץ" שיש לו סקופ. לא אבישי רביב הכין את כרזת האס-אס שהופצה בקרב מפגיני ימין בהפגנה המפורסמת בכיכר ציון, חודש ימים לפני הרצח. שטרסלר "מגלה" כי נער בן 16, תושב ירושלים, הוא שהכין את הכרזה במשרד שבו הועסק אביו. המידע הזה היה חסוי עד כה, מספר שטרסלר לקוראים, ונשמר בסוד כמוס.
לא דובים ולא יער. המידע פורסם בפירוט רב בספר "רצח בשם אלוהים – הקשר נגד יצחק רבין", שיצא לאור בשנת 1999 בהוצאת זמורה ביתן (וכן בארה"ב בהוצאת הנרי הולט, בבריטניה בהוצאת גרנטה ובגרמניה בהוצאת רובהולט). את הספר חיברתי יחד עם העיתונאית עינה פרידמן. וכך תיארנו בספרנו, בעמוד 291, את הפקת הכרזה ואת הסערה שחוללה: "לאחר הרצח, עטו ראשי מחנה הימין על מעשהו (של אבישי רביב) כמוצאי שלל רב והאשימו את רביב, ובעקיפין את השב"כ, בהפקת הכרזה. ראש צעירי הליכוד, אורי אלוני, אמר לנו אחרי הרצח: 'אני אישית ראיתי את אבישי רביב מוציא את הכרזות מהתיק ומחלק אותן'. אולם בדיקה מעמיקה גילתה שאלוני לא דייק. רביב לא נשא תיק בהפגנה ההיא. הוא חטף ממפגין אלמוני עותק של הכרזה ומסר אותה לכתב הטלוויזיה. לקראת סוף דצמבר 1995 חשפה המשטרה שני קטינים ירושלמים שהגו את הרעיון, העתיקו תמונה של היינריך הימלר מאנציקלופדיה צרפתית, השתילו את פניו של רבין בתמונה, וצילמו העתקי פוטומונטאז' במכונת הדפסה ששייכת לאביו של אחר הנערים. שני הנערים הם שהפיצו את הכרזה בהפגנה".
(מיכאל קרפין, במכתב למערכת "הארץ", מביא מראה מקום נוסף לסקופ שלא היה ולא נברא)
נחמיה שטרסלר נמנע מלהגיב.
דברים בשם אומרם (2): מאיפה המטרייה הזו מוכרת לי
ערוץ עשר עכשיו.
שידור ישיר, והכתב מחזיק מטרייה שחילקנו לאורחים בסוף החתונה.
כתוב עליה: "הייתי בחתונה של טלי וגילי ולא נרטבתי, 4.1.07".
ולא, הוא לא היה אורח בחתונה.
אין ספק שהמטרייה איכותית. בכל זאת החזיקה 11 שנה. 
(טלי גולדשטיין-מרון מופתעת למצוא חפץ מוכר במהדורה המרכזית של חדשות עשר, 25.10.2018)
כתב ערוץ עשר בצפון, אלי לוי, איך המטרייה הגיעה אליך?
"סיפור מדהים שיכול לקרות רק לכתבי שטח. שמע, הגעתי לקצרין בערב הדרמטי בלי מטרייה וכשהחלו השידורים לא ירד גשם. ואז, לקראת שמונה וחצי, התחיל גשם חזק. גלעד שושן, הצלם שלנו, זינק לג'יפ שלו, שלף מטרייה ונתן לי. לא הייתה לי שנייה להסתכל מה כתוב עליה. אתה יודע מה? הוא אפילו נתן לי אותה פתוחה. מאותו רגע ועד היום אני מוצף בפניות להצטלם עם מטרייה שעליה פרסומת או מזכרת, וכמובן סירבתי לכולן. אני נשאר נאמן למטרייה של שושן".
איפה הקרדיט: לראשונה מאז הפעם הקודמת
ביום חמישי פורסמה בעמוד הראשון של "ידיעות" הפניה לכתבה של רונן ברגמן, שזכתה ללוגו "בלעדי" ולסופרלטיב "מספר לראשונה בפנים גלויות ובשמו האמיתי":
אלא שהפעם הראשונה שבה קפטן ג'ורג' דיבר בפנים גלויות ובשמו האמיתי, התרחשה כבר בינואר 2014, כשהתראיין לעמרי אסנהיים בתכנית "עובדה":
הפעם הראשונה, אגב, שבה ג'ורג' התראיין, שלא בפנים גלויות ושלא בשמו האמיתי, הייתה לברגמן ב"7 ימים", בפברואר 2012:
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
באין ציפור שיר, אפילו אסף זמיר
היה היו כאן פעם שקמים, חולות מסביב וגם נוף, אבל אז הטלפון צילצל ועל הקו חיכה הקונספירטור.
"מה אני שומע, הורביץ?", הוא התעצבן. "שוב בגדת בי עם הבלפוריסט? אתה לא מתבייש?".
"זה ממש לא מה שאתה חושב", התגוננתי. "בסך הכול סטוץ רב פעמי".
"בסדר", התרצה הקונספירטור. "בנסיבות אחרות הייתי שוקל לנקוט נגדך צעדי ענישה, אבל ממילא החשבון שיש לי איתך בטל בשישים לעומת החשבון שיש לי עם האתר שמשום מה אתה עדיין מועסק בו".
"אתה מתכוון ל-mako?", נדרכתי. "מה כבר קרה?".
"שום דבר מיוחד", הטעים הקונספירטור. "למעט קידום היסטרי בימים שלפני הבחירות המוניציפליות לאסף זמיר, שהתמודד על ראשות עיריית תל אביב מול רון חולדאי והפסיד בפער בינוני".
"אני לא חושב שזה מדויק", אמרתי.
"ואני דווקא מאוד חושב שכן", הכריז הקונספירטור. "אחרת איך אתה מסביר את זה ששבוע בלבד לפני הבחירות פורסם ב-mako ריאיון מלוקק למחצה עם מאיה ורטהיימר, אשת המועמד, שהכריזה שאם אסף זוכה היא קופצת לבריכה בכיכר רבין?".
"נו באמת", אמרתי. "מאיה בסך הכול הצטלמה לקמפיין חדש יחד עם אמא שלה ואחותה, אז על הדרך אך טבעי היה שיפנו אליה כמה שאלות על בחיר לבה אסף".
"מה אתה סח", לגלג הקונספירטור. "אם ככה, איך זה שיומיים בלבד אחרי הריאיון עם מאיה הכותרת הראשית של מגזין mako הייתה ציטוט של אסף זמיר נגד חולדאי? להזכיר לך? הנה, שולח".
"קיבלת, הורביץ?", וידא הקונספירטור. "עכשיו תגיד לי: נראה לך הגיוני שחמישה ימים לפני הבחירות מתפרסמת כתבה של אוחובסקי, שבילה עם אסף זמיר במשך שבוע, ואף חשף בגלוי שהוא חבר של חבר של אסף ושזהו המועמד שהוא תומך בו לראשות העירייה?".
"בהחלט", עניתי. "גילוי נאות תמיד עדיף על הסתרה. חוץ מזה, אל תשכח שבאותו שבוע אסף היה אחד השמות החמים בכל מערכת הבחירות המוניציפליות".
"השאלה אם הוא היה השם החם אצל כולם, או רק אצלכם", פקפק הקונספירטור. "שולח לך סקר שעלה באתר שלכם בדיוק שבוע לפני הבחירות. שים לב עם מי נעשה הסקר הזה בשיתוף פעולה, או במילים אחרות: מי שילם כסף כדי לפרסם את הסקר הזה ב-mako:".
"מעניין", גמגמתי. "אבל אתה בטוח שזה לא סתם צירוף מקרים?".
"למה שלא תשאל את הבוס שלך?", סינן הקונספירטור, “הרי לא מן הנמנע שגם העובדה שבדף הפייסבוק הפרטי שלו התנוססו פתקי ההצבעה של זמיר פלוס תמונתו המחמיאה היא סוג של צירוף מקרים".
עורך mako, איתי ולדמן, למה אני לא מופתע?
"אכן, מדובר בצירוף מקרים".
ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור מהשבוע שעבר: איזה פייק ניוז פורסם על אתי אלון?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il