מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע|עיצוב: סטודיו mako

רוגל אלפר מציג: עובדות אלטרנטיביות

האם רוגל אלפר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ", שצפה כי דונלד טראמפ עשוי לנצח בבחירות, נהג השבוע כמו נשיא ארצות הברית, הפיץ עובדות אלטרנטיביות וגיבש מסקנה מוגזמת על בסיס נתונים מפוקפקים?

ברביעי האחרון פירסם אלפר ביקורת על ראיון שהעניק גדעון סער לסיון רהב-מאיר בתכנית "שש עם". מיד בתחילת הטור בישר כי "ערוץ 2 מאוהב בסער ומקדם את מועמדותו לראשות הממשלה". על בסיס מה הגיע אלפר לקביעה הנחרצת הזו? "מאז פרש סער מהפוליטיקה, לפני שנתיים וחצי, לא חדלה חברת החדשות של ערוץ 2 לקיים עימו ראיונות שבהם נשאל להשקפתו בענייני השעה, וכן מתי בדעתו לשוב לפוליטיקה ולהתמודד על ראשות הממשלה", כתב אלפר, והסיק מכך כי "שופר המיינסטרים, ערוץ 2, מריץ את סער כאופציה השפויה לנתניהו ובנט".

מי נגד מי 212 (צילום: צילום מסך)
הביקורת של אלפר. האם אכן חברת החדשות "לא חדלה" מלראיין את גדעון סער מאז פרישתו?|צילום: צילום מסך

עד כאן העובדות האלטרנטיביות של אלפר, וכעת לעובדות: על פרישתו מהפוליטיקה הודיע גדעון סער ב-17 בספטמבר 2014. פרישתו בפועל התרחשה חודש וחצי לאחר מכן, ב-2 בנובמבר אותה שנה. מאז ועד היום, במשך שנתיים ושלושה חודשים, התראיין סער לחדשות ערוץ 2 פעמיים בלבד: פעם אחת ב-12 באוגוסט 2015, לעודד בן-עמי בתכנית "שש עם" (ראיון שגם עליו מתח אלפר ביקורת בזמנו); ופעם שנייה ביום שלישי השבוע, לסיון רהב-מאיר.

מי נגד מי 212 (צילום: צילום מסך)
אוגוסט 2015. סער מתראיין לחדשות 2 בפעם הראשונה לאחר פרישתו|צילום: צילום מסך

מי נגד מי 212 (צילום: צילום מסך)
פברואר 2017. סער מתראיין לחדשות 2 בפעם השנייה והאחרונה|צילום: צילום מסך

ב-22 בספטמבר 2014, בין הודעתו של סער על פרישתו לבין עזיבתו, כאשר עדיין שימש שר הפנים, הוא התראיין גם ליונית לוי במהדורה המרכזית. סער נשאל אז להשקפתו בענייני השעה (פסילת בג"צ את "חוק המסתננים"), אך לא מתי בדעתו לשוב לפוליטיקה ו/או להתמודד על ראשות הממשלה.

שורה תחתונה: הקביעה של אלפר לפיה "מאז פרש סער מהפוליטיקה לא חדלה חברת החדשות של ערוץ 2 מלקיים איתו ראיונות", כמו גם המסקנה שלו לפיה "ערוץ 2 מריץ את סער כאופציה השפויה לנתניהו ובנט", מדויקת כמעט כמו הטענה שבטוריו הרבים של אלפר הוא נמנע מלעשות שימוש במילה "פשיזם".

רוגל אלפר, תרצה להגיב?

"לטעמי מדובר בדי הרבה ראיונות. 'תחזור! תחזור!', הזדעק עודד בן עמי בראיון שקיים עימו. צריך לציין שלפני כמה שבועות התראיין סער אצל בן כספית ב'עושים סדר' ב-17:30 בחינוכית 2, בעקבות מאמר שפרסם על הפתרון הירדני לסוגיה הפלסטינית".

 

שוב השגתי ראיון בלעדי עם טראמפ (וגם הפעם, במקרה, שלדון עבר בסביבה)

לעובדות אין להתכחש: מאז דצמבר 2015 ועד היום, במשך 14 חודשים, ראיין בועז ביסמוט את דונלד טראמפ לא פחות משש פעמים (!), והותיר עננת אבק סמיכה לכל עמיתיו הירוקים מקנאה. את הראיון הראשון קיים כאשר טראמפ היה עדיין מועמד רפובליקני אחד מני רבים. ביסמוט הימר עליו בשלב מוקדם, ליווה אותו לאורך המרוץ, וגרף את כל הקופה. את הגביע הקדוש קיבל בחמישי האחרון, כשזכה לראיון ראשון עם טראמפ כנשיא, פחות משלושה שבועות אחרי שזה התמקם בחדר הסגלגל. באותו יום העלה ביסמוט לדף הפייסבוק שלו תמונה עם חבר ותיק והתגובה החמצמצה הראשונה לא איחרה לבוא. במפתיע, היה זה דווקא דן מרגלית, הקולגה של ביסמוט לאותו עיתון, שקבע בדף הפייסבוק שלו כי טראמפ בחר להתראיין אצל "תומכו הנלהב ללא הסתייגות". מכיוון שהריאיון עם טראמפ נקבע ל-16:30 שעון וושינגטון (23:30 שעון ישראל, סמוך למועד סגירת העיתון), הפיץ "ישראל היום" בשישי שתי מהדורות:

מי נגד מי 212 (צילום: צילום מסך)
"ישראל היום" בשישי, מהדורה ראשונה. ללא טראמפ וביסמוט|צילום: צילום מסך

מי נגד מי 212 (צילום: צילום מסך)
"ישראל היום" בשישי, מהדורה שנייה. כולל טראמפ וביסמוט|צילום: צילום מסך

בעמוד 9 של שתי המהדורות גם יחד פורסם האייטם הבא, שממנו התברר – הפתעה הפתעה – כי באותה עת שבה שהה ביסמוט בביקור הישגי ובלעדי בבית הלבן, נכחו שם גם הבעלים של העיתון שלו, מרים ושלדון אדלסון:

מי נגד מי 212 (צילום: צילום מסך)
"ישראל היום" מדווח. לא רק ביסמוט ביקר אצל טראמפ באותו ערב|צילום: צילום מסך

זו לא הפעם הראשונה שבה אדלסון, בצירוף מקרים שכזה, נמצא באותו לוקיישן שבו ביסמוט מראיין את טראמפ. הריאיון הראשון, בדצמבר 2015, התנהל במלונו של אדלסון בלאס-וגאס, בשבוע שבו טראמפ נועד שם עם אדלסון. כמו אז, כך גם הפעם, התעורר ויכוח האם השתייכותו של ביסמוט ליומון של אחד מגדולי התורמים של טראמפ מפחיתה מגודל ההישג. כשזהבה גלאון צייצה שמדובר ב"הישג אמיתי", השיב לה בן כספית כי "הבעלים של העיתון הזה תרם עשרות מיליונים לקמפיין טראמפ. היו לביסמוט הישגים גדולים יותר". ביום ראשון הצטרפו עוד עיתונאים למחלוקת (לא נגענו):

עמית סגל: "כשג'פרי גולדברג הנהן שמונה שנים מול אובמה, אומת הטוויטר עמדה קרועת לב אך נושמת. ביסמוט תותח, ראוי לפרגן לו".

בן כספית: "תותח על. איך, איך טראמפ בחר דווקא בהם, כנגד כל הסיכויים".

עמית סגל: "קראתי אצל אחד, בן כספית, ששלדון תרם רק בחודש האחרון של הקמפיין. הראיון הראשון של טראמפ לביסמוט הוענק שמונה חודשים קודם לכן".

בן כספית: "שלדון וטראמפ מכירים ומחוברים. לפני שמונה חודשים עוד היה קל יותר כי טראמפ קיווה לתרומות".

אלעד שמחיוף: "אז מה? ברגע שלמרואיין יש אינטרס הראיון לא תקף? הכותרות שסיפק לא תקפות? הביא ראיון עם נשיא ארצות הברית ואפשר לפרגן".

בן כספית: "מי אמר שזה לא תקף, למען השם. הראיון תקף וחשוב. אבל העובדה שניתן לישראל היום ברורה מראש".

חיים לוינסון: "מזכיר לי את הראיונות הבלעדיים ב'ידיעות אחרונות' עם כוכבי סוכנות הייצוג ADD".

ביום שני פרסמה נועה פרייס אייטם ב"וואלה! ברנז'ה", וציטטה גורם שסיפר כי אדלסון סייע להכניס את ביסמוט לראיון בבית הלבן. "נו? וגם אם הראיון הושג בתיווכו של אדלסון, האם זה ממעיט מחשיבותו?", כתב בתגובה חיים זיסוביץ' בדף הפייסבוק שלו. "האם יש פסול בקבלת עזרה מידיד או ממעסיק כדי לקבל ראיון או ידיעה בלעדית? האם לא בכל ראיון יש מפגש אינטרסים של המראיין ושל המרואיין? בועז ביסמוט ממש לא צריך להתנצל ולא להסביר. יש לו סיבות טובות להיות גאה". באותו יום ראיינו בן כספית ואריה אלדד את ביסמוט בתכניתם ברדיו FM103. "כנראה אתה לא רגיל לדבר עם בני תמותה", החמיא כספית לביסמוט כשזה לא שמע את דבריו בשל שיבושים בקו הטלפון. "חזרת עטור תהילה מהריאיון עם נשיא ארצות הברית". בסוף הראיון התנהל בין השלושה הדיאלוג הבא:

בן כספית: "דיברנו הרבה. תגיד תודה, בועז, כי נגמר לנו הזמן ולא רציתי לשאול אותך על הכסף ששלדון השקיע בטראמפ כדי שייתן את הראיון, אבל בכל מקרה שאפו ותודה".

בועז ביסמוט: "לא, תן לי לענות לך. אתה לא יכול ככה לזרוק דברים לאוויר".

בן כספית: "נו, בחייאת, נגמר לנו הזמן".

בועז ביסמוט: " אתה לא יכול ככה לזרוק דברים ולא לתת לי להישאר על הקו. זו לא עיתונות הוגנת".

בן כספית: "אני אמרתי לך שלוש פעמים שאפו על הראיון. עזוב, זה הכול ידוע".

בועז ביסמוט, תרצה לענות לבן כספית?

"אביב יקר, איך אומרים באנגלית 'לפרגן'?".

 

מי יכול לקנות שליש מהישראלים (ועוד יישאר לו עודף)?

בחודש שעבר פירסם סגן עורך "ישראל היום", אהרון לפידות, את הפוסט הבא בדף הפייסבוק שלו:

מי נגד מי 212 (צילום: צילום מסך)
הפוסט של לפידות. עיוות זועק לשמים|צילום: צילום מסך

את הפוסט העלה לפידות בעקבות אייטם ב"ניו יורק טיימס", שחישב ומצא כי ההון המשותף של שמונת האנשים העשירים בעולם מוערך ב-426 מיליארד ו-200 מיליון דולר (כמו ההון של החציון התחתון של כלל האנושות). אי שוויון בלתי נתפס? בהחלט. וכעת נעבור לעוד כמה נתונים לא בלתי מעניינים: איל ההימורים שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום" (והמעסיק של לפידות) הגיע למקום ה-22 המכובד ברשימת האנשים הכי עשירים בעולם של המגזין "פורבס" לשנת 2016. נכון ליום רביעי האחרון אדלסון מחזיק בידיו הון מוערך של 30.4 מיליארד דולר (אתר "פורבס" מעדכן את הנתון הזה מדי יום). על פי שער הדולר של יום שוויו של אדלסון מוערך ב-113,908,800,000 שקלים (ובמילים: 113 מיליארד, 908 מיליון ו-800 אלף שקלים).

כמה ישראלים מחזיקים בידיהם הון בהיקף דומה לזה שמחזיק בידיו אדלסון? לפני כשנה וחודשיים ערך המכון לרפורמות מבניות מחקר בנושא התפלגות העושר בישראל. החוקרים, מאור מילגרום וגלעד בר-לבב, חישבו את סך העושר של משקי הבית בישראל בכל מאיון ומאיון, החל מהתחתון (שנמצא ביתרת חובה וסך העושר שלו הוא כמינוס 11 מיליארד ו-561 מיליון שקלים), ועד המאיון העליון (שסך העושר שלו עומד על כטריליון ו-176 מיליארד שקלים). מנתוני המחקר (ומנתונים נוספים שהועברו אליי מהמכון לרפורמות מבניות) עולה כי סך העושר של 35 המאיונים התחתונים במדינת ישראל עומד על 102,097,954,423 שקלים (ובמילים: כ-102 מיליארד ו-98 מיליון שקלים).

שורה תחתונה: אדם אחד, שלדון אדלסון, מחזיק בידיו הון העולה בהיקפו על ההון שמחזיקים יותר משליש ממשקי הבית בישראל, כלומר שני מיליון ו-800 אלף אזרחים, הממוקמים בשלושה וחצי העשירונים התחתונים. אילו היה רוכש אותם, עדיין היה נשאר לו ביד עודף לבזבוזים של כ-11 מיליארד שקלים (או ליתר דיוק 11,810,845,577 שקלים, אבל מי סופר?).

אהרון לפידות, לא היית אומר שהעיוות הזה כל כך זועק לשמים, כל כך חסר מידתיות, שפשוט אי אפשר להתעלם ממנו?

"תראה, כל התגובות שיוצאות מ'ישראל היום' עוברות דרך הדוברת, לירון. אז תפנה אליה בבקשה את השאלה הזו, ונראה מה תהיה התשובה".

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

 

הציטוט מול המציאות (1): תחיית המתים

הציטוט: "דסק האופנה של 'בועות' מדווח כי אניה בוקשטיין תהיה הפרזנטורית של המותג 'דניאלה להבי', וזו גם הפעם הראשונה שלהבי בוחרת בפרזנטורית כדי שתוביל את הקולקציות שלה" (אייטם במדור "בועות", "ממון", 9.2.2017).

מי נגד מי 212 (צילום: צילום מסך)
האייטם ב"בועות". "התכוונו לחברה של להבי" |צילום: צילום מסך

המציאות: דניאלה להבי נפטרה לפני שלוש שנים, חודשיים ועשרה ימים.

מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "הכוונה היא שהחברה של להבי בחרה בבוקשטיין. אם לא הבנת זאת, אנו מתנצלים".

 

הציטוט מול המציאות (2): מה ההבדל בין רומאים לסורים

ביום חמישי פרסמה כתבת "דה מרקר", גילי מלניצקי, כתבה על האתר הארכיאולוגי בחמת גדר, שהוזנח במשך שנים ארוכות. ראש המועצה האזורית עמק הירדן, עידן גרינבאום, שהוא גם איש תקשורת בדימוס, התעצבן והעלה פוסט ארוך בדף הפייסבוק שלו. "בואו נדבר לרגע על עובדות ועל עיתונות רצינית שלפני שהיא מפרסמת משהו היא טורחת לבדוק", כתב. "כך נראית לצערי עבודה עיתונאית לא רצינית, לא מעמיקה וגם כזו שלא טרחה לבקש תגובה ממני או מהמועצה כבעלים של כל השטח. חבל". גרינבאום התלונן על ארבעה אי דיוקים בכתבה:  

הצילום:

מי נגד מי 212 (צילום: צילום מסך)
האייטם ב"דה מרקר". התמונה שגויה, וגם המועצה האזורית|צילום: צילום מסך

המציאות על פי גרינבאום: האתר המוזנח שנראה בתמונה אינו המרחצאות הרומיים העתיקים של חמת גדר, אלא הבריכה של אתר הנופש של הקצינים הסוריים.

הציטוט (1): "ארבעה קיבוצים של המועצה האזורית עמק הירדן – מבוא חמה, כפר חרוב, אפיק ומיצר – מתחזקים ומפעילים את אתר התיירות והספא המוכר".

המציאות על פי גרינבאום (1): מבוא חמה, כפר חרוב, אפיק ומיצר שייכים דווקא למועצה האזורית גולן.

הציטוט (2): "בני המקום טוענים כי הרגישות הביטחונית והמיקום של המרחצאות העתיקים בסמוך לגדר המערכת מונעים את הגישה אליו. בשנתיים האחרונות נחסם שביל הגישה הראשי, וכיום קיימת רק כניסה צדדית אחת למקום".

המציאות על פי גרינבאום (2): האתר שנמצא סמוך לגדר המערכת הוא כפר הנופש הסורי, ולא המרחצאות הרומיים העתיקים, ודרך הגישה למקום כלל לא נחסמה.

הציטוט (3): "ברשות הטבע והגנים טוענים כי מדובר באזור שקט מבחינה ביטחונית".

המציאות על פי גרינבאום (3): "וואלה, יופי. לא ידעתי שרשות הטבע אחראית להערכות המודיעין. אני דווקא יודע שבידי צה"ל יש מידע אחר לחלוטין".

מ"דה מרקר" נמסר בתגובה: "עידן צודק לגבי התמונה השגויה וגם לגבי המועצה האזורית. וזו הזדמנות לאחל לו הצלחה כאיש דסק שגדל אצלנו והצליח לכבוש את מנהיגות עמק הירדן".

 

הציטוט מול המציאות (3): עם קול הכבוד

הציטוט: "עם העבודות הזולות יותר נמנית איור פארודי של העיתונאי רון מיברג שנקרא 'רון קדמון' – דמות שיצר גבע במסגרת הטור השבועי 'שתיקת הברווז' שהופיע במקומונים 'העיר' ו'קול העיר' בשנים 2002-2004" (מתוך כתבה של מלני שטרן במוסף "גלריה" על מכירת עבודותיו של דודו גבע, "הארץ", 13.2.2017).

המציאות: מוזר שדווקא "הארץ" שגה באיות שמו של "כל העיר", העיתון הראשון שעמוס שוקן הצעיר הוציא לאור, והסנונית הראשונה במקומוני רשת שוקן.

 

מניין הימים: לאן נעלמה שרה נתניהו?

ביום שלישי, יממה לאחר שמשלחת ראש הממשלה המריאה לוושינגטון, פירסם "ישראל היום" תמונה נוספת של שרה נתניהו, לפני שעלתה למטוס.

ביום חמישי, יממה לאחר הפגישה בין מלניה ודונלד טראמפ לבין שרה ובנימין נתניהו, פירסם "ישראל היום" שתי תמונות נוספות של אשת ראש הממשלה. לכאורה זה די והותר, אלא שבהשוואה לעיתונים האחרים נראה שברחוב השלושה עשו רק את המינימום המתבקש: "ידיעות אחרונות" פירסם באותו יום ארבע (!) תמונות של שרה נתניהו (אחת מהן בעמוד הראשון); "מעריב" פירסם שלוש תמונות של שרה נתניהו (שתיים מהן בעמוד הראשון); "הארץ" פירסם תמונה אחת של שרה נתניהו (בעמוד הראשון). ומה ב"ישראל היום"? שתי התמונות של אשת ראש הממשלה הופיעו רק בעמודים הפנימיים.

מי נגד מי 212 (צילום: צילום מסך)
העמוד הראשון של "ידיעות אחרונות". עם שרה נתניהו|צילום: צילום מסך

מי נגד מי 212 (צילום: צילום מסך)
העמוד הראשון של "הארץ". גם עם שרה נתניהו|צילום: צילום מסך

מי נגד מי 212 (צילום: צילום מסך)
העמוד הראשון של "מעריב". עם 2 תמונות של שרה נתניהו|צילום: צילום מסך

מי נגד מי 212 (צילום: צילום מסך)
העמוד הראשון של "ישראל היום". לאן נעלמה שרה נתניהו?|צילום: צילום מסך

וכעת הגיע זמן הסיכומים: מאז 5 בדצמבר 2016 ועד היום, 16 בפברואר 2017, במשך 73 ימים תמימים, פורסמו ב"ישראל היום" רק 7 תמונות של אשת ראש הממשלה, ממוצע של תמונה אחת בכל 10.42 ימים.

בתקופה המקבילה אשתקד (5 בדצמבר 2015 עד 16 בפברואר 2016) פרסם "ישראל היום" 16 תמונות של שרה נתניהו, ממוצע של תמונה אחת בכל 4.56 ימים (פי 2.28 יותר).

שורה תחתונה: אמנם הפער במספר התמונות ביחס לשנה שעברה מוסיף להצטמצם (בשבוע שעבר הוא עמד על פי 3.25), אבל עדיין ארוכה הדרך לשוויון. 

האם ומתי תחזור נתניהו לעמוד הראשון ו/או לתדירות גבוהה ב"ישראל היום", כמו בימים היפים? נמשיך לעקוב.

 

המהפכה הצרפתית

איזה מזל, החלטתי לגשת אל הצגת הקולנוע השנייה, אבל בדיוק אז הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"תגיד, הורביץ", הוא התעניין. "יכול להיות שהבוסים ב-mako מעוניינים שתרחיב  את עסקי התקשורת המקרטעים שלך גם לענף הליסינג?".

"לא שידוע לי", אמרתי בחשש. "למה אתה שואל?".

"מסיבה אחת פשוטה", הטעים הקונספירטור. "תוך כדי גלישה באתר שלכם, נתקלתי פתאום במודעה המסקרנת הבאה:".

מי נגד מי 212 (צילום: צילום מסך)
המודעה ב-mako. השם מזכיר מישהו|צילום: צילום מסך

"זה בכלל לא אני", נעלבתי קלות. "לו קוראים 'אבי' ולי 'אביב', לו קוראים 'הורוביץ' ולי 'הורביץ'".

"אות אחת יותר או פחות זה לא באמת משנה", הכריז הקונספירטור. "חשובה המגמה, ואין ספק שהיא נגדך. האמת אפשר היה לחוש בזה כבר בשבוע שעבר, כשאורי רוזן עשה לך זובור אחרי שהעזת לפקפק בהפניה הנחרצת של mako על כך שטל היא הזמרת המצליחה ביותר בצרפת".

"הוא בכלל לא עשה לי זובור", ניסיתי להתכחש.

"הוא ועוד איך עשה לך זובור", הקונספירטור התעקש.

"טוב, אולי", נאלצתי להסכים. "אבל זה עדיין לא אומר שאורי צדק. טל היא לא הזמרת המצליחה ביותר בצרפת. הנה, תראה, אפילו הגולש הנבון והחיישני דוד כתב את זה באחד הטוקבקים:".

מי נגד מי 212 (צילום: צילום מסך)
הטוקבק נגד אורי רוזן. גולש נבון וחיישני|צילום: צילום מסך

"אתה צוחק עליי, הורביץ, נכון?", נחר הקונספירטור בבוז. "איך אני יכול לדעת שלא אתה בעצמך העלית את הטוקבק הזה? למה שלא תעשה פעם אחת בחיים שלך עבודה עיתונאית, לשם שינוי, ותתקשר לאוטוריטה מוסמכת כדי לברר מיהי הזמרת המצליחה ביותר כיום בצרפת?".

"אבל עם מי אני יכול להתייעץ?", גירדתי בראשי.

"דבר, למשל, עם השגרירות הצרפתית ותחזור אליי כשיהיו לך תוצאות מובהקות", נבח הקונספירטור וניתק.

תהילה רודל, נספחת התרבות בשגרירות צרפת בתל אביב, מי הזמרת המצליחה ביותר כיום בצרפת?

"מצאתי לך רשימה שמדרגת את הזמרות על פי הצלחתן".

"אתה רואה?", חזרתי בצהלה לקונספירטור. "גם ברשימה ששלחה לי נספחת התרבות – לואן נמצאת במקום הראשון, וטל מדשדשת רק במקום השני".

"מקסים, השאלה היא רק מה לבוס שלך יהיה להגיד על זה", אמר הקונספירטור ביבושת. "תגיד, איך מזג האוויר אצלכם היום? אני מקבל דיווחים סותרים. תסתכל:".

מי נגד מי 212 (צילום: צילום מסך)
הודעות הפוש ביום רביעי. הסערה תימשך ו/או תהיה הפוגה|צילום: צילום מסך

"הייתי אומר שההפוגה בגשמים נמשכת בסערה", ניסיתי לשלב בין שתי התחזיות.

"נפלא, הורביץ, שיהיה לך יום אביבי עם סופות חול עזות", סיכם הקונספירטור בחום.

ואם כבר סערות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

 

לטור משבוע שעבר: באיזו תפנית דרמטית מעורב אסי עזר?

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il