רוצים כתבה? אין בעיה. תעבירו במייל חומר כתוב + תמונות + 1,500 ש"ח + מע"מ
חג סוכות בפתח, ומיד אחריו מגיע חול המועד – שבוע שלם שבו צריך למצוא אטרקציות לילדים. מה עושים? מחפשים באינטרנט כמובן. למשל, בערוץ התיירות של ynet. יש שם שפע אפשרויות, החל משיט בעין גב, דרך פסטיבל עץ במושב שדמות ועד רכיבה על אופניים בשפלת יהודה. כל מה שתרצו. עדיין פוחדים להתאכזב? חוששים חלילה מתוכן שיווקי? מפרסומת במסווה של כתבה? בצדק. תוכן שיווקי, במתכונת כזו או אחרת, קיים למרבה הצער כמעט בכל אתר גדול (לרבות אתר זה), ולא היינו נדרשים דווקא ל-ynet אלמלא לפני כמעט חודשיים הבטיח האתר מפורשות בתגובה לתחקיר של "העין השביעית", כי אין ב-ynet תוכן מערכתי ממומן, וכי "יש הפרדה מוחלטת בין המערכת לבין המחלקה המסחרית".
לכן, רק כדי להיות בטוחים ש-ynet מדייקים, טלפנה בשבוע שעבר אסתי אהרונוביץ', חברה בכירה במערכת "מי נגד מי" (האמת? חברה בכירה מאוד), לערוץ התיירות של האתר. היא הציגה את עצמה כבעלת בית קפה ונגריה באזור השרון, המעוניינת שהאתר יפרסם כתבה על האטרקציה (המשעממת למדי) שבית העסק שלה מפעיל בחול המועד: הכנת יצירות בנגריה. עורך הערוץ, זיו ריינשטיין, מיהר להפנות אותה לרונית סבירסקי מאתר Photour. "אנחנו שולפים את האייטמים משם", ציין וכבר בשלב הזה הוסיף שהסיקור יעלה כסף. אסתי, בשבתה כלקוחה פוטנציאלית, טילפנה לרונית סבירסקי מ- Photour. כך התנהלה השיחה איתה:
שלום, הפנו אותי אלייך מערוץ התיירות של ynet.
"כן, שלום".
אני בעלת בית קפה ונגריה בעין ורד. אנחנו עורכים לקראת סוכות סדנת יצירות בנגריה כשההורים יכולים בינתיים לשבת בבית הקפה. חשבתי לפרסם את זה ב-ynet.
"בואי אני אסביר לך איפה זה עומד: היום את יכולה לראות שעלה מיזם של קידום תוכן בתוך מדור הטיולים של ynet, שיעסוק בדברים מהסוג שלך ויקבל פלטפורמה רחבה. זאת אומרת, כתבה שתספר את הסיפור שלכם, לא בשורה או שתיים, אלא תפרט את המיזם, עם כל הפעילויות, עם כל הפרטים".
אפשר יהיה להכניס גם תמונות? יש לנו מתחם מקסים.
"אפשר גם תמונות. כל זה בהיקף של 600 מילה, וזו ממש כתבה. היא עולה ביום ראשון ונשארת שבוע ימים באתר. זה מאפשר לאנשים להיערך שבוע מראש לקראת הפעילות בסוף השבוע. המיזם הזה הוא בתשלום, וזו ממש ממש הצעה אטרקטיבית ביותר מבחינת קידום תוכן תיירותי".
כמה זה עולה?
"המחיר הוא 1,500 שקל פלוס מע"מ לכתבה, וזה עולה לא רק ב-ynet, אלא גם באתר התיירות הישראלי פוטור, שאנחנו שולחים ביום ראשון בלילה לניוזלטר של 50 אלף רשומים. זה האתר הגדול ביותר בתחום התיירות".
נשמע אטרקטיבי, אבל תסבירי לי איך זה עובד. את מראיינת אותנו או שאנחנו שולחים לך פרטים?
"בואי נתקדם שלב שלב. אני אתן לך את כתובת המייל. תשלחי לי לינק לאתר שלכם וכמה משפטים. אני אשלח לך הזמנת עבודה לתאריכים שאנחנו קובעות שהכתבה תעלה. ואת במקביל תשלחי לי את כל החומרים הכתובים שיש לך. המיזם, האתר, עם צילומים. אני מכינה את הכתבה, שולחת לך אותה לאישור סופי, ורק אז מעלים את זה".
בסדר גמור. התשלום הוא לך?
"אני גובה את התשלום עבור Photour ועבור ynet. אני מעבירה ל-ynet את הכסף, וכמובן שיש חלוקה שפחות צריכה לעניין אותך. אני מוציאה לך חשבונית, ואת יכולה לשלם בכרטיס אשראי".
אותו "מיזם של קידום תוכן", שעליו דיברה סבירסקי הוא מגוון אטרקציות המופיעות ב-ynet (ר' צילום), שכל אחת מהן מקבלת תמונה משל עצמה. כאשר לוחצים על אחת התמונות, מועבר הקורא לכתבה הממומנת הרלוונטית באתר Photour. אבל יש גם כתבות של האתר המופיעות בתוך ynet עצמו.
שלום, רונית סבירסקי?
"כן".
את בעלת האתר Photour?
"אני קודם כל רוצה לדעת עם מי אני מדברת".
עם אביב הורביץ מאתר mako. למה אתם לא מציינים בשום מקום שהכתבות שלכם ממומנות?
השאלה הזו כבר נענתה בניתוק. פנייה טלפונית נוספת מיד לאחר מכן לא זכתה למענה, ולכן הועברו לסבירסקי בים (אימייל), באוויר (sms) וביבשה (וואטס-אפ) חמש שאלות קצרות על אופי ההתקשרות בין האתר שלה לבין ynet, אך לשווא.
ב-ynet העדיפו שלא להגיב.
מבחן אמריקאי: מיהי נרי ליבנה?
התשובה המלאה + חליפת מכתבים עתירת דמויות אנונימיות מסקרנות למחצה ממתינים לכם בהמשך הטור, אבל כעת לשאלה:
מיהי נרי ליבנה?
א. עיתונאית "הארץ" שנפלה קורבן למרואיין כפייתי.
ב. בעלת טור שהאקס שלה מתחיל רק עם נשים שהיא מכירה.
ג. כותבת מחוננת שהוטרדה מינית על ידי בכיר במוסד תרבות.
ד. כל התשובות נכונות.
והרי החדשות מלפני שבועיים ויומיים
אם היה צורך בהוכחה נוספת לכך שזמן הוא דבר יחסי, הכתב המדיני של "ישראל היום", שלמה צזנה, שמח לספק אותה. ביום רביעי האחרון דיווח צזנה על ביקורו של השר לענייני מדע, יעקב פרי, בבאקה אל-גרבייה. "ב-1967 הגיע פרי לכפר במסגרת הכשרתו בשב"כ", סיפרה כותרת המשנה של הידיעה. "עתה חזר למקום כשר המדע וחנך מרכז מדעי משוכלל".
שלמה צזנה, מכרו לך אטריות מחוממות?
"הידיעה המדוברת על השר פרי היא עוד אחת מהידיעות הבלעדיות והצבעוניות ש'ישראל היום' מתברך בהן. ייתכן שלמעטים ברור הניסיון של גורמים אינטרסנטיים ופחדניים לקנא בעבודת האחר ולנסות ולהטיל בה פגם".
הודעה חשובה לקוראת נחמה דואק
ניפגש ממש כאן, עם שובי מחופשה קצרה בפריז, קצת אחרי החגים. להתראות!
מה נתניהו רוצה? תלוי את מי שואלים
איך שהזמן רץ. חודשיים פחות יום כבר חלפו מאז שמזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, הודיע על חידוש המשא ומתן הישיר בין ישראל לפלסטינים. כיצד יסתיימו השיחות? מוקדם לדעת. מה בכלל רוצה נתניהו להשיג בהן? בעניין הזה מומלץ לעקוב באדיקות אחר הפרשנים השונים. לא בגלל שבידיהם התשובה לשאלה המסקרנת הזו, אלא משום שמאלף לגלות כיצד כל אחד מהם מבין לגמרי אחרת את כוונותיו ורצונותיו של ראש הממשלה.
סביר להניח שלא רק בעלי הטורים נושאים באחריות לריבוי הגרסאות באשר לרצונותיו של נתניהו. גם לראש הממשלה, שכמו כולנו לא נרתע לעיתים מלומר לבני שיחו את מה שהם רוצים לשמוע, יש חלק בכך. כעת נותר רק להמתין לתוצאות האמת, בעוד כשבעה חודשים, כדי לדעת מי מבין השלושה דייק יותר בהערכותיו. דבר אחד, בכל מקרה, משותף לשלושת הפרשנים: גם אברמוביץ', גם דאום וגם סגל נמנעו מלהגיב.
סיפור עם בשר
שרון שפורר היא עיתונאית "הארץ" ו"דה מרקר". ביום ראשון בשעה 14:13, העלתה לאתר האינטרנט של העיתון סקופון על מסעדת "טורקיז" בתל אביב שהגישה לסועדיה מנה עם בשר סוס מבלי ליידע אותם (למעלה). כשעתיים לאחר מכן פורסמה הידיעה הבלעדית של שפורר גם באתרים "כלכליסט" ו-ynet, מבלי לתת קרדיט לעיתון או לכתבת שחשפו את הסיפור. עד כאן הסטנדרטים הנמוכים הרגילים של חוסר פרגון לקולגות. למרבה הצער, לא משהו יוצא דופן שמצריך אייטם ב"מי נגד מי".
עורך אתר "גלובס", דורון אביגד, מה תגובתך?
"ראשית, בשום מקום בידיעה לא נכתב שהיא פורסמה לראשונה ב'ידיעות אחרונות'. נכתב רק ש'כך דווח בידיעות', ואכן הידיעה התפרסמה שם. מעבר לזאת, ברגע שב'דה מרקר' יתחילו לתת ל'גלובס' קרדיט על ידיעות בלעדיות שמשמשות אותם כבסיס לפולו-אפ, ניתן יהיה לדון בנושא".
וסבתא חיה הייתה אומרת: ילדים, תתביישו לכם.
מה משותף למרואיין הטרדן, לאקס הפטפטן ולבן זוג שניהל רומן?
את המכתב הבא שלחתי השבוע לעיתונאית נרי ליבנה, בעלת טור שבועי במוסף "הארץ".
נרי היקרה,
נכון, זה לקח לי כמה חודשים, אבל נדמה לי שסוף סוף הצלחתי לפענח את סוד הפופולריות של הטור שלך. זו שבגללה חתמו לא פחות מ-1,791 אנשים על עצומה וירטואלית נגד פיטורייך מ"הארץ", יוזמה מטופשת שלמרבה השמחה אכן נמנעה לבסוף. אין מה לומר, ההתגייסות הטוטלית הזו למענך מעוררת קנאה. בהתחלה חשבתי שהיא נבעה אך ורק בשל חיבת הקוראים לכתיבתך המושחזת, אבל עכשיו אני מבין שהחיבה הזו הייתה רק התבלין, ושלא יכול להיות שמדובר רק בה. בכל זאת, יש במדינה עוד כמה בעלי טורים שכותבים לגמרי לא רע. בכל מקרה, נרי, חשוב לי שתדעי שאני שוקל לאמץ את הסוד הקטן והממזרי הזה שלך, וליישם אותו בטורים הבאים שלי, בתקווה שכמו במקרה שלך, גם כאשר יומי יגיע לעמוד מול הגיליוטינה של המעסיק (יובל, יובל, למה עזבתיני?!) יתייצבו וירטואלית לצדי אלפי קוראים נזעמים ויגידו לו: עד כאן!
זה לא יקרה, כמובן. אבל מה אכפת לי לפנטז?
כפי שקורה לעיתים, נרי, הסוד התגלה לי לגמרי במקרה, כשהתארחת באתר "הארץ" והשבת לשאלות גולשים. אחת מהן, לילי ויסמן, שאלה אותך למה עיתונאים מסרבים להעביר ראיון-כתבה למרואיין לפני שהוא מודפס, ואת ענית לה כי אם עד לפני שבועיים היה לך ספק לגבי השאלה אם להעביר למרואיינים כתבה לפני הפרסום, הרי שלפני שבועיים השתכנעת שממש אסור לעשות זאת. סיפרת כי בזמן האחרון נתקלת במרואיין כפייתי, אדם ששלחת לו את תרגום הכתבה כדי שיענה על שאלות המתרגמת. "קיבלתי ממנו אינספור אימיילים, מסרונים, הודעות בפייסבוק ומה לא – ובלט בכולם טון הגובל באיום", הוספת. "זה הצטרף גם למכתבים שקיבלתי מדי הרבה אנשים, רובם נשים, שסיפרו שהוא מטריד סדרתי".
בקיצור, נרי, ורק אם זה בסדר מבחינתך, ייתכן שגם אני אתחיל בקרוב לשבץ ב"מי נגד מי" סיפורים שיגרמו לאנשים מסביבתי הקרובה והרחוקה להחוויר מבושה או להאדים מכעס. לא אזכיר שמות כמובן, אלא אם כן מדובר במתים. בדיוק כשם שאת תיארת בציוריות ארבעה ימים אחרי מותו של יורם קניוק איך הוא הקיא בסמוך לדלת הכניסה לביתך, או כפי שנזכרת שבוע לאחר פטירתו של אמנון דנקנר כיצד הוא אמר לך את הדבר הכי מרושע ששמעת מעודך. מי יודע, אולי אקדיש חלק מהטור הבא שלי לתיאור חברותן האמיצה של שלוש נשים עוצמתיות: הראשונה היא בעלת טור מחוננת מעיתון יומי בלתי נפוץ במיוחד, השנייה היא עיתונאית שלמרבה הצער ממעטת לאחרונה לכתוב אבל בנה הבכור הוא אחד מאנשי הטלוויזיה הכי מצליחים בישראל, והשלישית היא אישיות תרבותית שכל ישראלי מכיר ושהסתבכה לפני שנתיים בפרשה מביכה במיוחד.
מה את אומרת? זה יצליח לי?
בברכה,
אביב הורביץ, mako
וזה מה שנרי ליבנה ענתה לי:
שלום אביב
אף כי שמחתי מאוד לשמוע כי לדעתך אני פופולרית (עדיין משתמשים במילה הזאת? חשבתי שהוצאה מהאופנה ביחד עם "וינטלטור"), התעכבתי יותר על חלקו האחרון של מכתבך. אם אתה מתכוון לומר שאני רכלנית, אני האחרונה שאמחה. אני מתעבת צדקנים מכל סוג, ובפרט אנשים שטוענים שהם לא אוהבים רכילות. גם אתה, כמוני, הפכת את הרכילות למשלח יד. אבל יש הבדל בינינו: אתה מחויב לשמות אמיתיים של אנשים שמעסיקים את התקשורת, מה שנקרא מפורסמים. זאת הסיבה לכך שאתה תמיד טועה בניסיונותיך להדביק שמות של אנשים ידועים גם לדמויות המופיעות בטורי. מיטב השיר כזבו, וכך גם מיטבם של הטורים שלי שבהם מוסווית זהותם של האנשים עד כדי כך שלעתים גם מתחלף מינם או זהותה של גיבורת הסיפור שלא תמיד היא דווקא אני.
אצלך, לעומת זאת, השימוש בצפנים הוא קצת פרימיטיבי. אף כי אני מכירה די טוב את עמירה שגב ובמידה פחותה בהרבה את מרגול צנעני, הביטוי "חברות אמיצה" או אפילו סתם "חברות" גדול עד מאוד על מערכת היחסים הכמעט בלתי קיימת שלנו, שכללה, לפני כמה שנים טובות, שתי ארוחות צהרים משותפות במסעדה וכמה פגישות מקריות במספרה של מואיש חן. לא שחלילה הייתי מתביישת בחברות כזאת לו הייתה.
האם כתיבת סיפורי מפתח מהסוג שהצעת בסוף מכתבך תקדם אותך? קשה לי להאמין. ראשית, אתה עלול לטעות שוב, כפי שטעית בסיפור על שגב וצנעני, וכמה פעמים, לדעתך, אני יכולה להשיב לך נחרצות בשיחות טלפון, אס.אם.אסים ואימיילים נוקבים? ואני, כידוע, עוד נחמדה ומחבבת אותך במיוחד. ישמור אותך השם מלעשות טעויות כאלה עם עיתונאים אחרים. שנית, אין לך ממילא לאן להתקדם, אתה כבר פופולרי נורא, לא רק אצלי. אם יגיע היום, ואני בטוחה שהוא לא יגיע, אהיה הראשונה לחתום על כל עצומת תמיכה שהיא למענך.
עכשיו אתה בטח שואל את עצמך מה הוא, אם כן, סוד ה"פופולריות" שלי? לדעתי זה קשור לקריקטורה של דמותי שמאיירת את ראש הטור שלי. היא מחמיאה לי נורא.
שנה טובה,
נרי
שכן חדש ונוצץ הגיע לדרום חולון
אם עוד החושך רב, ואין כוכב לי, מוטב שאלך לישון, הרהרתי בעודי מתחפר במיטתי המהודרת למחצה בדרום חולון. שנייה לפני שעצמתי עיניים כדי לצלול לתנומה נטולת חלומות צלצל הטלפון. על הקו היה הקונספירטור.
"בטח תשמח לשמוע, הורביץ, שממש ברגע זה עזבתי את אדמת הודו", הוא בישר בחגיגיות. "אני בדרכי הארוכה חזרה לארץ".
"אתה בטוח?", שאלתי בספקנות. "ממתי אייר אינדיה מאפשרת לדבר בסלולרי תוך כדי טיסה?".
"מי דיבר על מטוס?", התפלא הקונספירטור. "הפלגתי מכאן בספינת תענוגות. זאת הפלגת הבכורה שלה, וסוף סוף היא יוצאת לה לים האכזר".
"מקווה שתצליח לשרוד את המסע", אמרתי בחשש.
"בלי צחוק, הורביץ", אמר הקונספירטור. "שמעתי את קצין המכונות הבכיר אומר שלדעתו הספינה יכלה להמתין בנמל עוד כמה שבועות, ואז לצאת לה לאיטה, בבטחה, החוצה".
"זה כבר נשמע ממש מסוכן", התחלתי לדאוג. "אז למה לא עשו את זה? למה לקחת סיכון?!".
"אוי הורביץ, הורביץ", נאנח הקונספירטור עמוקות. "חבל שעדיין לא למדת את צפונותיהם של יורדי הים. אניות כאלה, כמו שאומר הציטוט, לא נולדו להישאר בנמל, ולכן הספינה הזו יוצאת עכשיו".
"לפחות זאת ספינה מפוארת?", שאלתי בסקרנות.
"ספינה דה-לוקס", הטעים הקונספירטור. "הכול יש כאן, כולל נער סיפון חתיך. ואתה יודע איזה שיר מתנגן לי בראש עכשיו תוך כדי שהספינה הרימה עוגן?".
"אין לי מושג", התחלתי להשתעמם.
"מה חדש?", הפטיר הקונספירטור. "מתנגן לי השיר 'שושנה שושנה', ובעיקר שורת המחץ שתיארה שהיה ים סוער והתורן חרק".
"אני שמח לשמוע", הבלעתי פיהוק.
"מה שמזכיר לי, הורביץ, את שושנה מ'ידיעות'", המשיך הקונספירטור. "מתי בפעם האחרונה עקבת אחרי הכתבות שלה?".
"מה זאת אומרת?", מחיתי בתוקף. "אני תמיד קורא את הכתבות של שושנה, בעיקר כשהיא מפציצה בתחקירים צרכניים נוקבים".
"יופי לך", אמר הקונספירטור ביבושת. "אז בטח לא תתקשה לגלות מה משותף לשורה של ביקורות אוהדות ששושנה פרסמה בחודשיים האחרונים".
"על מה מדובר?", שאלתי בדריכות.
"על ארבעה אייטמים ממליצים", אמר הקונספירטור. "בראשון שבהם שושנה פרגנה למהפך של שילב, בשני היא הזכירה לטובה את אתר האינטרנט האקטיבי של אופיס דיפו, בשלישי היא עשתה הומאז' ל'מילקי' של שטראוס, ובאחרון היא החמיאה למחלקות בגדי הילדים של קסטרו".
"ומה הקשר בין כל התשבחות האלה?", תהיתי בקול רם.
"אל תהפוך את היוצרות, הורביץ", כעס הקונספירטור. "זה בדיוק מה שאני שאלתי אותך לפני רגע, אבל בטח אין לך שום קצה חוט".
"ואתה מתכוון לתת לי אותו מתישהו?", שאלתי בעצבנות.
"המשותף לכל ארבע הפירמות האלה ששושנה הזכירה לטובה", אמר לבסוף הקונספירטור בקול איטי, "הוא שאת כולן מיחצן לא אחר מהמגה-יחצן רני. זה לא נראה לך קצת חשוד?".
"האמת שלא", אמרתי בהקלה. "זה נשמע לחלוטין כמו צירוף מקרים".
"על סמך מה אתה שוב חוזר על הביטוי השחוק הזה?", התלהט הקונספירטור.
"יכול להיות שאתה צודק", הודה הקונספירטור במפתיע. "ויכול להיות שפשוט לא נעים לך לכתוב עכשיו נגד רני".
"למה שלא יהיה לי נעים?", התפלאתי.
"בגלל שהוא הפך להיות שכן שלך", אמר הקונספירטור בטון מנצח. "מה, אתה חושב שבגלל שהייתי בהודו לא התעדכנתי בחדשות המצערות שרני בקושי מצליח לבלות בביתו המקסים בסביון אלא נאלץ לשהות בימים אלה בקרוואן בדרום חולון?".
"זה בסך הכול צירוף מקרים", הרגעתי את הקונספירטור. "רני שלנו מצטלם לתוכנית 'הכוכב הבא' באולפני 'ברודקאסט', השוכנים ברחוב המלאכה 11 בדרום חולון, אז הוא אירגן לעצמו קרוואן מצויד היטב בחניה כדי שיוכל לקיים בו את מלאכת הקודש שהוא כל כך מורגל אליה".
"איזו מלאכת קודש?", התעניין הקונספירטור.
"תחזוקה של אימפריית יחסי הציבור שלו", עניתי, "וכמובן העבודות השוטפות הרגילות: שידול עיתונאים לקדם מוצרים של החברות שהוא מייחצן, וניסיונות יירוט של אייטמים שליליים על אותן החברות ממש".
"שיהיה", אמר הקונספירטור. "תגיד, מה עוד חדש בישראל?".
"לא הרבה", עניתי. "אה, בעצם נזכרתי. נרי מ'הארץ' כתבה לי שלשום שהצפנים שלך קצת פרימיטיביים".
"באמת?", אמר הקונספירטור בקול משועשע. "אז נראה אם נרי, או אתה, תצליחו לפצח את הצופן שאני אתן לך עכשיו. ותאמין לי, הורביץ, שמאחורי הצופן הזה מסתתר מהלך פרסונלי משמעותי באחד העיתונים היומיים, שיבשיל בעתיד הלא רחוק".
"איזה צופן?", שאלתי בסקרנות.
"521 85 310 401 322", אמר הקונספירטור במסתוריות וניתק.
ואם כבר צפנים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".