מרוסיה באהבה (1): נדמה לי שהמשבר בגדול חלף כבר מזמן, או שלא
בלילה שבין שני לשלישי שעבר יורט מטוס רוסי בשוגג על ידי צבא סוריה, במהלך תקיפה ישראלית על מצבורי נשק איראני בדמשק רבתי. העיתונים והאתרים מלאו בכותרות ופרשנויות שהביעו דאגה מתגובת הרוסים. בחמישי בבוקר אף שוגרה למוסקבה משלחת צה"ל בראשותו של מפקד חיל האוויר, אלוף עמירם נורקין, כדי להציג לרוסים את עיקרי תחקיר האירוע ולנסות לשכנע אותם כי ישראל אינה אשמה בהפלת המטוס.
רוני דניאל, הפרשן הצבאי של "החדשות", לא התרגש במיוחד. "האווירה הייתה מאוד נינוחה ומאוד ידידותית", תיאר את פגישת נורקין עם הרוסים במהדורה המרכזית של חמישי שעבר והוסיף כי "נדמה לי שהמשבר בגדול חלף כבר מזמן". למחרת, בתחילת מהדורת "אולפן שישי", השמיע דניאל צפירת הרגעה נוספת. "באמת, זה רוב מהומה על לא מאומה", הרגיע. "זאת אומרת, הייתה תקלה. הסורים ירו והרגו מטוס רוסי. זה לא משנה את העניין. ישראל לא תשנה את מדיניותה ותמשיך לפעול נגד כל הדברים האלה, ואני קורא פה ושם 'חשש בישראל'. שום חשש".
דקות ספורות לאחר מכן ניהלו הפרשן הצבאי והמגיש, דני קושמרו, דיאלוג קצר. "האלוף נורקין חוזר ממוסקבה. הרוסים מקבלים את ההסבר אחרי התגובה המאוד כעוסה שלהם בהתחלה", אמר קושמרו, ודניאל השיב: "עד כמה שאני מבין הם כן מקבלים". שנאמר: אל תתקשמר לי (כאן, החל מדקה 22:31).
איך זה נגמר בינתיים - כולם יודעים. כעבור יממה וחצי, בראשון בבוקר, התברר שהרוסים דווקא לא ממש מקבלים את ההסבר של חיל האוויר. בחלוף יממה נוספת הודיעה רוסיה כי תעביר לסורים את מערכת טילי הנ"מ המתקדמת S-300. בשני האחרון, מוצאי החג, ניסה הפרשן הצבאי להרגיע בנוגע להתפתחויות המדאיגות. "גם המערכת הזו לא משנה שום דבר", ציין דניאל בנוגע ל-S-300. "היא תוספת של איום למטוסים ישראלים אם יטוסו שם טיסות מבצעיות, אבל היא בוודאי ובוודאי לא מונעת מחיל האוויר להמשיך ולפעול ולפגוע בכל מה שמועבר מאיראן לסוריה... לא צריך להתרגש יותר מדי מההחלטות ומהמעשים הרוסיים". אהוד יערי, שפירשן מיד אחרי דניאל, חלק על דבריו של עמיתו והודיע כי הוא "קצת יותר מתרגש".
רוני דניאל נמנע מלהגיב.
מרוסיה באהבה (2): מה הקשר בין טילי 300-S לשפיכה מוקדמת?
רוני דניאל לא לבד. בשלישי שעבר, פחות מיממה אחרי יירוט המטוס הרוסי, העלה הפרשן המדיני של ערוץ 20, שמעון ריקלין, את הציוץ הבא:
בראשון האחרון, כאמור, דחה משרד ההגנה הרוסי את תחקיר צה"ל וייחס לישראל את האשמה בהפלת המטוס, מה שהוביל די מהר להודעה מדאיגה על אספקת מערכת 300-S לסורים. מיד כשהתברר כי עוצמת הקשר בין נתניהו לפוטין אולי טיפ טיפה קצת פחות מדהימה מכפי שתיאר ריקלין, ריטווט הכתב הפוליטי של "הארץ", חיים לוינסון, את הציוץ הנ"ל והוסיף שתי מילים משלו:
שמעון ריקלין, תרצה לענות ללוינסון?
"מוותר".
הסתה זה רע (בעיקר אם היא מתפרסמת בערוץ 7)
מבקר הטלוויזיה של "הארץ", רוגל אלפר, תקף לא פעם את המסיתים מימין. רק בתחילת החודש שעבר, למשל, קרא להעמיד לדין את משה חסדאי על מאמר רווי הסתה הקורא לחסל שמאלנים, ערבים ולהט"בים שפירסם באתר ערוץ 7 (ושהוסר עד מהרה בעקבות ביקורת ציבורית חריפה).
בחמישי האחרון פירסם אלפר עצמו ביקורת על סרטון יום כיפור של מירי רגב. "חברתי היקרה מירי, את סרטן בגוף שלנו. סליחה אם פגעתי", כתב בין השאר. "כמוך, אני אומר את זה רק 'מתוך אמונה בצדקת הדרך, למען החברה הישראלית ומדינת ישראל'! אני גם סבור שאת טיפשה, במובן הכי פשוט של המילה, פשוט בנאדם טיפש. וגם גזענית ובורה ואנטי-דמוקרטית. המוח שלך הוא כמו מכשיר קהה שחובט בעם היהודי. התעטפותך בשביס והתהדרותך בדתיות הן מעשה של התחסדות צבועה. סליחה אם פגעתי". בהמשך הופיעה בטור גם הפיסקה הבאה (כולל המשפט הממורקר):
באותו בוקר העלה נדב אבקסיס את הציוץ הבא:
כמה שעות אחריו צייצה גם קרן נויבך:
במהלך אותו בוקר הוסר המשפט מהטור. בין אבקסיס למו"ל "הארץ", עמוס שוקן, התנהלו חילופי הציוצים הבאים:
רוגל אלפר נמנע מלהגיב.
"הארץ" נגדי? נתקוף את העיתון. "הארץ" בעדי? ננסה לשמור על פאסון
ואם כבר "הארץ" - הנה חידון קטן לחול המועד. לפניכם ארבעה ציוצים של שרת המשפטים, איילת שקד. מצאו מי מהם יוצא הדופן:
ב-2 בינואר פירסם עוזי ברעם טור בעמודי הדעות של "הארץ" שבו טען כי שקד היא "השרה המסוכנת ביותר". באותו יום צייצה שקד כך:
ב-15 במרץ פרסמה רויטל חובל ב"הארץ" תחקיר שחשף כי שקד ממנה אנשים המזוהים עם הבית היהודי לתפקידים בכירים במשרד המשפטים. באותו יום צייצה שקד כך:
ב-24 ביוני פירסם "הארץ" מאמר מערכת נחרץ נגד שקד, שקבע כי היא נחושה בדעתה לחסל את כוחם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. באותו יום צייצה שקד כך:
ב-24 בספטמבר פירסם גדי טאוב בעמודי הדעות של "הארץ" טור התומך בדברי שקד לפיהם אין לבג"צ סמכות להפעיל ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד. למחרת צייצה שקד כך:
עד כאן הציוצים. אז מי מהם יוצא דופן? הנה התשובה, בציוץ התגובה של "הארץ":
ומה תגובתה של שקד? מלשכתה שלחו פוסט שהעלתה השרה לפני כחודשיים בדף הפייסבוק שלה, ושבו היא פרגנה גם לטאוב וגם ל"הארץ", והוסיפו בתגובה: "היעדר הקרדיט ל'הארץ' לא היה מכוון, ואכן מן הראוי היה לעשות כן. אנחנו שמחים ש'הארץ' שמו דגש על הנושא ועל חשיבות הפלורליזם, גם כאשר הדעה אינה נוחה לעיתון".
תמיכה בסקר? 10 אחוזים. רוח גבית מ"ידיעות"? 100 אחוזים
האם המועמד לראשות עיריית תל אביב, אסף זמיר, צורף לאחרונה לרשימת המיוחסים של "ידיעות"? לא מן הנמנע שייתכן שאולי. תחילתו של מה שנראה כמו סיפור אהבה ב-9 ביולי האחרון, אז הושק הרומן בין סגנו של חולדאי לקבוצת "ידיעות", כשבחר להודיע בלעדית באמצעות ראיון ל-ynet על התמודדותו לתפקיד ראש העיר. הסקופ של ynet פורסם באותו יום בשעה 16:08. בדף הפייסבוק שלו, לעומת זאת, בישר זמיר על החלטתו רק 14 דקות לאחר מכן, ב-16:22:
כבר למחרת זכה זמיר לכפולת אמצע יוקרתית ומפרגנת ב"ידיעות" עם הכותרת המבטיחה "עת זמיר הגיעה", פלוס תמונתה של אשת המועמד, השחקנית מאיה ורטהיימר, נכדתו של סטף ורטהיימר:
אבל כל זה היה רק הספתח למקבץ הפינוקים שקיבל זמיר מ"ידיעות" במשך שלושה ימים ברציפות. בחמישי שעבר, למחרת יום הכיפורים, הופיעה בעמוד הראשון ההפניה הבולטת הבאה:
בתוך הגיליון קיבל זמיר את כל עמוד 10:
למחרת, בשישי, זכו זמיר וורטהיימר לקבל בשער האחורי של העיתון את ההפניה הבולטת ביותר בהבטחות למוספי החג:
ובערב סוכות, בראשון האחרון, שוב הופיעו זמיר וורטהיימר בהפניה הבולטת ביותר בעמוד הראשון, ונפרשו על פני השער של מוסף סוכות:
בתוך הכתבה, עמוק באותיות הקטנות, עידכן המראיין, איתי סגל, כי זו לא פגישתו הראשונה עם זמיר ("אנחנו מכירים כבר שנים רבות. מעולם לא היינו חברים קרובים, אבל בזכות חברים משותפים יצא שנתקלנו זה בזה לא מעט בנסיבות חברתיות"). זו לא הפעם הראשונה (ואפילו לא השנייה, השלישית, הרביעית או החמישית) שאיתי סגל מראיין בעיתון מפורסמים שבהם הוא נתקל לא מעט בנסיבות חברתיות (שלא להזכיר כמה וכמה מרואיינים לשעבר, שאחרי שנהנו מכתבה מפרגנת פרי עטו שמחו להשתתף בחתונתו הנוצצת).
"לפני שנתיים אמרת שלא תרוץ נגד חולדאי. מה השתנה?", הציג סגל שאלה נוקבת למחצה למרואיין, אך לא ציין שב-25 ביוני, שבועיים בלבד לפני שהודיע על מועמדותו, הכחיש זמיר בראיון לתכנית "קלמן וליברמן" כי הוא מתכנן להתמודד בסיבוב הנוכחי על ראשות עיריית תל אביב. זמיר גם לא עומת בריאיון עם תוצאות סקר שפורסם בחודש שעבר ב"החדשות" ושעל פיו אילו הבחירות לראשות העירייה היו נערכות היום הוא היה מקבל 10 אחוזים בלבד מקולות התושבים (לעומת ראש העירייה הנוכחי, רון חולדאי, שזכה באותו סקר ל-45 אחוזים).
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
אופס, עשינו זאת שוב
בשלישי האחרון שודרה במהדורה המרכזית של ערוץ עשר כתבה של אלמז מנגיסטו על מטרידן של בר רפאלי, שצולם מחוץ לביתה כשהוא דורש להתחתן איתה. נגד המטרידן הוגש אמנם כתב אישום, אך מכיוון שמדובר באדם שנשלח להסתכלות פסיכיאטרית, הוחלט שלא לפרסם את שמו. ובכל זאת, הפרטים נחשפו: לקראת סוף הכתבה, כששודרה תגובת פרקליטו, עו"ד דן באומן, הופיע תחתיה שם המטרידן למשך 11 שניות ארוכות.
זו לא הפעם הראשונה שבה בחדשות עשר זולגים בשוגג פרטים האסורים בפרסום: במאי 2012 נאנסה נערה בחניון גן העיר בתל אביב. כתב הפלילים הלעיתים להוט מדי דורון הרמן, ששהה במקרה בקרבת מקום, היה העיתונאי הראשון שהגיע לזירה. כדי לנצח את המתחרים, הוא החל לצלם באמצעות הטלפון הסלולרי שלו. למחרת, כשהתיעוד הבלעדי שודר בחדשות עשר, התברר שבסרטון של הרמן, בצילום אגבי, ניתן היה לראות את בן זוגה של הנערה, שאף הוא הותקף באותו אירוע. התמונות אמנם היו מטושטשות, אבל חבריו של הנער זיהו את חולצתו.
מקרה נוסף אירע בדצמבר 2013, אז ראיין ניק קוליוחין ילדה בת 12 שהותקפה מינית על ידי 15 נערים. הילדה רואיינה לצד אמה, התמונה טושטשה וקולן עוות, אבל בשל תקלה טכנית שמה של הילדה נחשף בכתוביות.
מקרה אחר אירע בדצמבר 2017, כאשר ישראלי בן 42 שהתגורר בארה"ב רצח את בתו בת התשע והתאבד לאחר מאבקי משמורת מול אשתו. תחילה פורסם שמה של הנרצחת, אך בעקבות פניית המשפחה החליט בית משפט בישראל לאסור לפרסם את שמם ותמונותיהם של הילדה והאב. ארבעה ימים אחר כך, במגזין "שישי" של איילה חסון, שודרה כתבה נרחבת של גיל תמרי. גם חסון וגם תמרי הקפידו שלא לומר את שמות האב ובתו, ובכל זאת, שם הנרצחת נחשף: כאשר הוצג בכתבה מסמך בקשת הגירושין, אמנם דאגה המערכת למחוק את שם האם ושם האב, אך לא מחקה את שמה של הילדה שהתנוסס בו באותיות גדולות.
בחדשות עשר נמנעו מלהגיב.
דברים בשם אומרם: ארז טל VS "הארץ"
מוסף "הארץ" מפרסם השבוע תיאור גרפי מפורט של תהליך צלייה בתנור של נערה בת 16. זהירות, הנה זה בא:
"השלפוחיות התפקעו והתיזו מיצים, הגחלים רשפו, לשונות אש תכולות ניצתו בהן. שתן זרם מגופה של נסטיה ורתח. פרכוסיה של הנערה רָפוּ, היא לא חירחרה עוד אלא רק פתחה את פיה". וכו' וכו' .
זה לא סרטון של דאעש - זה קטע מסיפור שמתאר איך הוריה של הנערה הזאת וחבריהם עומדים לאכול אותה בעוד רגע. זאת אמנות, כנראה, ולכן הכול בסדר. הקטע מתפרסם לצד ראיון מעריץ אנין ותרבותי כמובן, עם הסופר הפרובוקטור ולדימיר סורוקין שכתב את היצירה. אני בעד חופש אמנותי מוחלט ומי אני בכלל שאביע דעה על אמנות. קטונתי. אבל... מציע להשאיר את הפורנו הקשה בשוליים או לפחות להתווכח איתו. הסופר מוצג כמהפכן פורץ דרך וכל מתנגדיו שמרנים חשוכים. אף מילה על החולניות המופרעת. שום שאלה על הרשע הטהור. אין דיון. רק הערצה אין קץ. מניח שהמבינים מחייכים עכשיו חיוך מתנשא, איך נפלתי, איך לא הבנתי שזו סאטירה, שהקטע הזה הוא בכלל אלגוריה ואם רק הייתי קורא את הספר הייתי מבין וכו'. מצטער, אני כנראה מוגבל והקטע הזה ממש לא עושה לי חשק לקרוא את הספר.
אני מנוי על "הארץ". זה עיתון חשוב, גם אם פעמים רבות אני לא מסכים עם מה שנכתב בו - אני מאמין שנכון וחשוב לאתגר את עצמך מול דעות אחרות. במקרה הזה, לדעתי, "הארץ" כשל. החלטתם לפרסם קטע כל כך קיצוני? המינימום המתחייב זה להקדיש כמה משפטים לדיון בלגיטימיות שלו.
(ארז טל בדף הפייסבוק שלו)
ב"הארץ" נמנעו מלהגיב.
אמילי עמרוסי VS יובל אלבשן
הזמן: ראשון האחרון, ערב סוכות, 9:07 בבוקר. המקום: אולפני כאן רשת ב'. האירוע: אמילי עמרוסי ופרופסור יובל אלבשן מתווכחים בתכניתם "אמילי והפרופסור" על התנהלותו של אולמרט בעבר ובהווה. רגע השיא: עמרוסי מטיחה באלבשן "סתום את הפה" (כאן, החל מדקה 1:02:10), משל הייתה אופירה אסייג בריאיון עומק תרבותי ומנומס עם אשר אלון:
(הקטע לקוח מתוך התוכנית "אמילי והפרופסור" ששודרה בכאן ב' ב-23.9)
זו לא הפעם הראשונה בשנה האחרונה שבה עמרוסי מציעה בשידור לסתום את הפה. הפעם הקודמת הייתה בינואר האחרון, כשהתראיינה בתכנית "אנשים", והתייחסה לשמועות על הקשר הרומנטי לכאורה עם ג'קי לוי:
פרופ' יובל אלבשן, נעלבת?
"לא אגיב, תודה".
אמילי עמרוסי, תרצי להגיב?
"תהיי יפה ותשתיקי, זה המסר הפמיניסטי שלי לחג. וברצינות: בתוכנית שלנו, המשודרת זה שנתיים וחצי, יש רגעים של הסכמה ורגעים של אי הסכמה. הביטוי 'סתום ת'פה' היה רגע של פיגור מזוקק מצדי. למרות שיובל חברי הטוב נתפס למשהו שולי ולא לעיקר הטיעון, והגן על מושחת נאלח, לא היה צריך לאומרו. חג שמח".
הציטוט מול המציאות: לראשונה בפעם השנייה
הציטוט: בשישי האחרון פירסם "ידיעות אחרונות" את ההפניה הבאה בעמוד הראשון:
באותו בוקר שוגר גם הציוץ הבא:
המציאות: הריאיון של נשיאת העליון לשעבר ל"ידיעות" לא היה הראשון שלה מאז הפרישה. בינואר 2018, חודשיים וחצי לאחר פרישתה, התראיינה נאור לליאת רגב בתכנית "70 פנים" בערוץ כאן 11. התכנית שודרה אז בשני חלקים, כל אחד מהם באורך של חצי שעה.
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
הנה בא עוד גל גדול
יום בהיר של שמש, אין שום עננים, ואז מגיע טלפון מהקונספירטור.
"תגיד, הורביץ, שמת לב לדפוס החוזר בעניינו של 'ידיעות' מול יואב גלנט?", הוא פתח בתנופה.
"למה אתה מתכוון?", התעניינתי.
"כשיואב שלנו חותר לתפקיד מסוים, 'ידיעות' מפנק אותו בתמונה עם קיאק הגלישה שלו", התריע הקונספירטור. "בטח ראית את הצילום החתיכי סטייל קיאנו ריבס שכבוד השר קיבל בעמוד הראשון בשישי האחרון לכבוד הריאיון המפרגן שלו אצל נחום ברנע:".
"ראיתי", הפטרתי. "אבל למה אתה אומר שמדובר בדפוס חוזר?".
"כי גם באוגוסט 2010, כשגלנט עדיין היה השם החם בדרך לרמטכ"לות, הוא קיבל ב'24 שעות' תמונת שער מדוגמת עם קיאק", הזכיר הקונספירטור. "הנה, קבל:".
"לדעתי מדובר בסך הכול בצירוף מקרים", היססתי.
"אל תהיה בטוח, הורביץ", התפרץ הקונספירטור. "כבר שכחת מה קיבלו פוליטיקאים אחרים ש'ידיעות' חפץ ביקרם? אתה לא זוכר איך בדצמבר 2012, חודש לפני בחירות 2013, אביגדור ליברמן קיבל סט מהודר של תמונות בלעדיות מעולות שבהן הוא דגמן תנוחות ספורטיביות שונות במהלך אימון טניס?".
"טוב שהזכרת לי", פיהקתי.
"חכה, זה עוד לא הכול", נבח הקונספירטור. "ושכחת איך באפריל 2014, בעיצומו של המאבק על הצעת החוק שנועדה לפגוע ב'ישראל היום', קיבל גלעד ארדן, שהיה אז שר התקשורת, שער אחורי מפנק עם הגלשן שלו?".
"אז מה אתה בעצם מנסה לומר?", שאלתי.
"שספורט עשוי לשמר את חייו התקשורתיים של פוליטיקאי כמעט כמו שחומץ משמר את המלפפון", סיכם הקונספירטור. "תגיד, איך זה שאתה עוד לא עלית על הרכבת?".
"אני קצת פחות בקטע של ספורט אתגרי", התחמקתי.
"מי דיבר על ספורט? תתקדם", נזף הקונספירטור. "התכוונתי לרכבת החדשה לירושלים שעוצרת בנתב"ג. תגיד, יכול להיות שאתה היחיד בתקשורת שעדיין לא נסע בה, אחרי שגם ynet, גם 'התכנית הכלכלית', גם המהדורה המרכזית של 'החדשות' וגם המהדורה המרכזית של חדשות עשר שלחו ביומיים האחרונים שלל כתבים ותחקירנים כדי לבחון מה יותר מהיר - אוטובוס, מכונית פרטית או הקו החדש?".
"אשתדל גם אני לעשות זאת בקרוב", מלמלתי.
"אבוד לך, הורביץ", גיחך הקונספירטור. "במקרה הספציפי שלך נראה לי שפספסת כבר את הרכבת".
ואם כבר רכבות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור מהשבוע שעבר: מי המציא את הכרובית של אייל שני?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il