מי צריך עובדות כשיש סיפור?

קול באישה? עלילה

האם אתר ynet פרסם בהבלטה סיפור מקומם על מפקד חטיבת גבעתי, אל"מ עופר וינטר, שבדיעבד התברר כשקר וכזב, שלא לומר עלילה? אם להסתמך על עיתון האם, "ידיעות אחרונות", התשובה חיובית.

וינטר הוא קצין חובש כיפה. לפני חודש עורר ויכוח לוהט כאשר ב"דף מפקד לקרב", שחילק לקציניו, כתב כי מדובר במלחמה באויב אשר "מחרף, מנאץ ומגדף את אלוקי מערכות ישראל" ואף פנה בה לאלוהיו במילים: "ה' אלוקי ישראל, אנו עומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך". בקושי הסתיימה הסערה הקודמת, וביום ראשון האחרון פרצה מהומה חדשה: תחת הכותרת "שרית חדד לא תופיע בגלל היותה אישה", דיווח אתר ynet בפרסום ראשון ובלעדי, מפי "גורמים צבאיים", כי הופעתה של חדד בפני חיילי חטיבת גבעתי בוטלה משום שאל"מ וינטר לא הסכים כי אישה תשיר בפני חייליו.

עד מהרה הופץ הסיפור באתרי אינטרנט רבים, כמו גם ברשתות החברתיות. "וואלה!" מיהר לאמץ עוד באותו לילה את סיפור הדרת הנשים, ולמחרת שודר אייטם בנושא גם בתכנית "שש עם" עודד בן עמי. איגוד אמני ישראל גינה בחריפות את ביטול הופעתה של חדד, ואפילו המשנה ליועץ המשפטי פנתה לצה"ל ודרשה הסברים.

למחרת הפרסום ב-ynet העלה בועז גולן, בעל אתר "חדשות 0404", פוסט ארוך על חבר הילדות וינטר. "עופר וינטר לא אוהב שירת נשים? חבל שחבריי בתקשורת לא שאלו אותי על עופר וינטר", כתב גולן. "הייתי משמיע להם את הקלטות ששמענו יחד, את ההופעות בפארק הרצל בקריית אתא שראינו יחד ובהן הופיעו מיטב זמרות ישראל. הייתי מספר להם על ההופעה של הלהקה הצבאית בטקס סיום המסלול של דובדבן – יחידה שעופר שימש כמפקדה. במהלך ההופעה של החיילות והחיילים, יצאו כמה חיילים דתיים בהפגנתיות החוצה. וינטר לא חשב פעמיים, עלה על הבמה ונזף בהם: 'דרך ארץ קדמה לתורה'".

בהדרגה הלכה התמונה והתבהרה, עד שלבסוף התברר – איך לומר זאת בעדינות – שלא הדרת נשים ולא נעליים. אתר nrg פרסם כי רוני דלומי הופיעה בפני חיילי גבעתי, חדשות 2 Online הראו כיצד המח"ט וינטר לוחץ את ידה של הזמרת. "ישראל היום" לא החמיץ הזדמנות לתקוע למתחרים וציין כי הופעתה של חדד בוטלה משום שהחיילים העדיפו על פניה את הופעתו של משה פרץ. אפילו אורי משגב, שהשמיץ את וינטר ב"הארץ" לאחר שזה תיאר סיפורי ניסים לעיתון החרדי "במשפחה", ביקש להעמיד דברים על דיוקם בפרשת שרית חדד.

ביום רביעי כבר הופיע בעמודי החדשות של "ידיעות" עמוד פרומו לראיון מיוחד במוסף "7 ימים" של הכתב הצבאי, יוסי יהושוע, עם וינטר. "זה שקר וכזב. עלילה", התייחס וינטר לפרשת חדד (שנחשפה, כזכור, באתר ynet, המשתייך לקבוצת "ידיעות"). "אמרו לי שהיא התנדבה להופיע. מבחינתי, כל הכבוד לה. שאלתי את החיילים סביבי את מי הם מעדיפים, הם אמרו לי: משה פרץ, אז ביקשתי שיזמינו את שניהם. אמרו לי שאי אפשר, אז אמרתי: תזמינו את מי שהחיילים רוצים. משה פרץ. מבחינתי שתופיע מחר בבוקר בפני חטיבת גבעתי. ואתה יודע מה? אני מתכוון לבקש מקצין חינוך ראשי שישלח לנו אותה, כדי שכל עם ישראל יידע. אני מעולם לא התנגדתי להופעה שלה או של אישה אחרת בפני חיילים".

עורך ynet, ערן טיפנברון, מה תגובתכם?
"לא נגיב". 

לא שידור חי ולא מח"ט (אבל חוץ מזה הכול מדויק)

ואם כבר מח"טים והופעות של זמרים:

הציטוט: ביום שני הופיע על גבי השער האחורי של "ידיעות אחרונות" האייטם הקידומי הבא:

באייטם, שדיווח על הופעתו של שלומי שבת באותו ערב בבריכת הסולטן, נכתב כי "בקהל יהיו הפעם גם אורחים מיוחדים: מח"ט גולני אל"מ רסאן עליאן, שנפצע בקרבות בעזה, וכמה מאות מחיילי גולני שחזרו מהלחימה". בתחתית הידיעה הופיע הסטריפ: "שידור המופע: הערב החל מ-21:30 ב-ynet".

המציאות: בניגוד להבטחות באייטם, מח"ט גולני לא נכח בהופעה, והיא גם לא הועלתה בשידור חי אלא הוצג קטע וידאו שלה. רבים מהצופים שהגיעו להופעה, אגב, לא יכלו להיכנס אליה, בשל עודף מכירת כרטיסים (האזינו בדקה 1:38). גם ב"ידיעות" וגם ב-ynet – הפתעה הפתעה – הבלגן המאורגן לא זכה לאיזכור כלשהו.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב. 

בחן את עצמך: מי הכתב הצבאי שעשה אחורה פנה?

מי הכתב הצבאי שנכנס עם לוחמי חטיבת הנח"ל לרצועת עזה, עד לחפ"ק המאולתר בעיירה בית חאנון, אבל בשלב מוקדם מהצפוי, כאשר הלוחמים יצאו למתקפה שאליה הוזמנו הכתבים להצטרף, העדיף (בניגוד לקולגה שהיה לצדו) שלא להתלוות אליהם, לעשות אחורה פנה ולחזור לשטח ישראל? פתרון התעלומה ימתין לכם רגע לפני הקונספירטור, אבל קודם לתשובות האפשריות:

א.    רוני דניאל, חדשות ערוץ 2.

ב.     אלון בן-דוד, חדשות ערוץ 10.

ג.      אמיר בר-שלום, ערוץ 1.

ד.     אמיר בוחבוט, "וואלה!". 

הודעה חשובה לקורא אברי גלעד

ניפגש כאן, בלי נדר, באותו מקום ממש, בשבוע הבא. 

רשות השידור מציגה: מחווה הומניטרית לאיתן כבל

כבר עשר שנים לפחות תוקף חבר הכנסת איתן כבל בהזדמנויות שונות – באומץ ובצדק – את ההתנהלות השערורייתית בהנהלת רשות השידור. כבל, שאף כיהן בעבר כשר הממונה על הרשות, הגביר את קצב הביקורת לפני כשנה וחצי, זמן קצר לאחר השבעת הממשלה. בין השאר, קרא לבטל לאלתר את אגרת רשות השידור ולפזר את מוסדותיה, וכמובן הצביע בעד חוק רשות השידור שאושר בכנסת לפני שבועיים וחצי בקריאה שנייה ושלישית. במהלך כל התקופה הזו, מתברר, הוחרם כבל בערוץ 1 ולא הוזמן להופיע שם אפילו פעם אחת.

ביום שלישי שעבר, שבוע אחרי אישורו של חוק רשות השידור, נרשמה תפנית מפתיעה בעלילה. באותו יום צייץ כבל את המילים הבאות: "תחזיקו חזק. הוזמנתי ואף הופעתי הערב בערוץ 1 ועתה אני מתלבט מה היה כאן: האם סוף סוף החרם בערוץ הראשון הוסר, או שהוזמנתי רק כמחווה הומניטרית".

יש לך מושג למה החרם הוסר דווקא עכשיו?
"אין לי מושג, אני יכול רק לנחש שמהרגע שהחוק כבר עבר והתחילה הפעילות של המפרק, אנשים במערכת הרגישו יותר חופשיים להזמין אותי בלי לעשות חשבון להנהלה. הרי אין ולא היה לי שום דבר נגד העובדים. רק נגד ההתנהלות של הרשות".

מרשות השידור נמסר בתגובה: "בערוץ הראשון ישנם עשרות עורכי תוכן והם הכתובת לציוציו של חבר הכנסת כבל. לפיכך, טענותיו על חרם מגוחכות ומיותרות. אנו שמחים על כך שחבר הכנסת איתן כבל 'חזר' להיות משודר בערוץ הראשון על ידי אותם עשרות עורכי התוכן ש'החרימו' אותו". 

גיא בניוביץ' VS מקום העבודה שלו

לפני שנתיים וחצי פרסם אלכס כץ באתר ice כי עורך mynet, גיא בניוביץ', נזף בכתבים הכפופים לו בגלל שלא עשו לייקים או שיתופים לכתבות של mynet בחשבונות הפייסבוק הפרטיים שלהם. חלף לו הזמן, ובניוביץ', מתברר, שינה גישה ב-180 מעלות (מישהו אמר אברי גלעד?). הנה סטטוס עוקצני (ולא בלתי מוצדק למחצה, יש להודות) שפרסם עורך mynet בדף הפייסבוק שלו ביום שלישי האחרון: 

גיא בניוביץ', סחתיין על האומץ.
"על מה?".

בכל זאת, לא כל יום עורך ב-ynet יוצא נגד האתר שלו. במיוחד אתה, שנזפת בעבר בכתבים שלך על כך שהם לא משתפים כתבות של האתר.
"כתבתי סטטוס אישי. אין לי מה להגיב על זה". 

ד"ש מרובין וויליאמס (ו/או ד"ש מ"השרוף")

ואם כבר מותו של רובין וויליאמס – קבלו עוד עיתונאי שאולי הלך טיפ טיפה רחוק מדי: הפעם מדובר ביובל אברמוביץ' ("ישראל היום"). בשעה 2:08 בלילה שבין ימים שני לשלישי, זמן קצרצר אחרי שנודע על התאבדותו של הכוכב, מיהר אברמוביץ' להעלות לדף הפייסבוק תמונה שלו עם דמות מאוד מאוד מוכרת.

לצד התמונה כתב אברמוביץ' את הפוסט הבא: "לפני כשנה וחצי אכלתי צהריים במסעדה בקאן. לבד. הייתי שקוע במחשב בזמן שהתיישבה מולי אישה מבוגרת וצווחנית ושאלה אם תוכל לשבת בכיסא הפנוי לידי מכיוון שהמסעדה עמוסה עד אפס מקום. אמרתי שכן תוך שהייתי שקוע בקריאת מיילים ולא התעמקתי בה. 'מה אתה אוכל?', שאלה. 'כריך סלמון', עניתי בחוסר סבלנות. 'מאיפה אתה?', התעניינה. 'ישראל', עניתי. היא הייתה נראית לי מוכרת. "בן כמה אתה?", "נשוי?", "יש ילדים?", "אתה בא לפה הרבה?". היא המשיכה להציק ולשאול שאלות הזויות בקול צייצני ואז ברגע אחד, הקול שלה הפך גברי במיוחד, והיא שאלה: "תגיד, תרצה לעשות לי ילדים? אני אוהבת ילדים!". עוד לפני שנפל לי האסימון שמולי יושבת מיס דאוטפייר, הלא הוא רובין וויליאמס, קפצו מכל מיני חורים צלמים עם מצלמות טלוויזיה. וויליאמס הגיע לפסטיבל הסרטים לעשות קצת באזז לקראת הפקת 'מיס דאוטפייר 2' שצילומיו כבר לא יסתיימו לעולם".

עד מהרה גרף הסטטוס של אברמוביץ' 2,316 לייקים ו-37 שיתופים, והוא עצמו אפילו התראיין למחרת לאיריס קול ב"רדיו ללא הפסקה". "לפני איזו שנה זכיתי לפגוש אותו באיזושהי סיטואציה הזויה לחלוטין", שחזר אברמוביץ' אחרי שסיפר כי מדי שנה הוא פוקד את פסטיבל קאן. "אני מרים את הראש ואני קולט שזו מיסיס דאוטפייר, שזה רובין וויליאמס. התמונה הזו שכבה בפלאפון שלי כקוריוז. אבל היום התמונה מקבלת איזושהי משמעות נוספת, איזה זיכרון נעים מאיזו חוויה של אדם מדהים. אני מעריך את הסיטואציה, את התמונה, את הרגע הזה שקרה".

ד"ש מדאעש (ו/או ד"ש חם מהסטנדאפיסטית הבדואית הראשונה)

הציטוט: ביום ראשון האחרון הופיע ב"ידיעות אחרונות" הצילום הבא, ותחתיו כיתוב קורע לב.

המציאות: למחרת גילה ישי גולדפלם באתר "פרספקטיבה" כי התמונה לקוחה מתוך סרטון וידאו שבו אין ולא הייתה חתונה כלשהי. הסרטון הועלה ליוטיוב לפני קרוב לשנה, בספטמבר 2013, כאשר מעטים עדיין שמעו על ארגון דאעש. רואים בו הוא גבר חייכן המארגן תחרות קריאה של פסוקי קוראן. הילדה בוכה משום שהיא התבלבלה בקריאתה של הסורה. בשבוע האחרון הופץ הסרטון בפייסבוק כשהוא מוצג כביכול כחתונה בין הגבר לילדה. "ידיעות" שלפו ממנו תמונה, פרסמו ונפלו בפח.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב. 

מגל וחרב

בשישי שעבר פרסם מורן שריר, אוטוטו עורך "מוסף הארץ", טור קצרצר נוסף של "סינמורן" – המדור שמעט מדי אנשים שמים אליו לב. הנה הטור:

מה בדיוק רצה המשורר לומר? למה לעזאזל? ובעיקר: מיהן הדמויות העומדות במרכז היצירה החתרנית למחצה? שאלות כבדות משקל. ובכן, מקורות מוסמכים באתר אינטרנט מתחרה ל"הארץ" משוכנעים כי הגיבור הראשי "ינון" נוצר בהשראתו של ינון מגל, העורך הראשי של "וואלה!". השם "אילן", המוזכר בריבוע השני מלמעלה כמי ש"יושב לינון על הראש", מרמז למנכ"ל "וואלה!", אילן ישועה. לעומת זאת, טוענים אותם מקורות, אילו היוצר שריר היה משקיע מעט יותר בתחקיר (שתי הקשות בגוגל), הוא היה מגלה עד מהרה שלבנו הצעיר ביותר של מגל קוראים גוני, ולא יהלי, ושהוא כבר בן שנתיים ותשעה חודשים, כלומר כבר לא ממש בגיל הנורמטיבי ליניקה.

ינון מגל, מה דעתך על ההומאז'?
"מרגש". 

דברים בשם אומרם (1): איך הסתיימו עשר שנים שלי ב"ידיעות"?

אין לתאר כמה אני שיכור. אין לתאר. שיכור ומרוצה. זה בקבוק היין מהחודש שבו פוטרתי מ"ידיעות אחרונות". אפריל 2001. הוא שכב מוגן וחבוי בתוך ארון קריר במשך 13 שנים תמימות, ממתין לבוא זמנו. וזה בא. דורון גלעזר, עורך בכיר במערכת "ידיעות אחרונות" אז, קרא לי ואמר שהעיתון ואני כבר לא. "הוחלט שלא נמשיך בהתקשרות בינינו". לא כעסתי. התפלאתי. גלעזר אמר שכמובן שאקבל את הפיצויים וכל מה שמגיע לי, אבל הוא מבקש שלא אגיע מחר למערכת. כשיצאתי מחדרו כבר לא הייתה לי כניסה למחשב. ככה, תוך חמש דקות בערך, הסתיימו עשר שנים שלי בעיתון. הייתי כתב מגזין, עורך משנה של '7 לילות', מבקר מוזיקה, שליח ללונדון. ואז, ברגע, זה נגמר. הייתי בן 37, ומובטל. בקבוק היין המעולה הזה מאפריל 2001 המתין ליום שבו יקרה משהו משמח במיוחד. והיום פתחתי אותו, כשהגיעו הספרים מהדפוס.

(בועז כהן חוגג את צאת ספרו החדש, "סיפורים קטנים, תקליטים גדולים" בציוצים שיכורים וזיכרונות נוגים, 8.8.2014)

דורון גלעזר, נראה שבועז כהן סוחב טראומה ממך.
"מאז שנת 2000, שנת האינתיפאדה, נכנסה לצערי העיתונות הישראלית לגלים חוזרים של קיצוצים שבמהלכם נפרדו ממנה גם עיתונאים מוכשרים. בועז כהן הוא אחד מהם. אני מעריך מאוד את בועז, כשם שהערכתי אותו גם אז, ואני שמח בשמחתו עם הופעת ספרו". 

דברים בשם אומרם (2): למה הצעתי לשטרסלר לצאת לפנסיה?

את שטרסלר אני מכירה מיליון שנה מעבודה ב"הארץ" ומזמן גיליתי שאין נושא שמעניין אותו יותר מסימון מחירים. הפעם המאמר הזה מגוחך במיוחד, כי העולם נחרב, ובנט מסייע להחריב אותו, ויש מאות הרוגים, ואולי בעוד שעתיים חידוש מלחמה, אבל האכזבה הגדולה של שטרסלר מבנט היא דעתו על סימון מחירים. שטרסלר מרגיש שמפעל חייו יורד לטמיון. לפני שנה הצעתי לו לצאת לפנסיה כי אין לו יותר מה להגיד. מאז אנחנו בסוג של ברוגז.

(אורית שוחט, לשעבר בכירת מערכת "הארץ", בדף הפייסבוק שלה, 8.8.2014)

בחן את עצמך: התשובה

התשובה היא ד', כמובן. במהלך המערכה הקרקעית של מבצע "צוק איתן" התלוו רוב הכתבים הצבאיים לכוחות צה"ל שנכנסו לרצועה. הכתב הצבאי של חדשות ערוץ 2, רוני דניאל, והכתב הצבאי של "וואלה!", אמיר בוחבוט, צוותו יחדיו לחיילי חטיבת הנח"ל. תחילה הגיעו לסלון בית פלסטיני נטוש, שבו התמקמו הלוחמים והמח"ט נתן פקודות אחרונות לקראת היציאה לשטח. אחר כך הוזמנו הכתבים לצאת למתקפה. רוני דניאל הסכים בשמחה (אלא מה?!), וזכה לצ'ופר אמיתי בדמות קרב יריות עם הדי פיצוצים. אמיר בוחבוט, לעומתו, העדיף לשפר לאחור ולחזור לשטח ישראל, ובכך ויתר על מימוש מה שנחשב בדרך כלל לחלומו הרטוב של כל כתב צבאי (פרטים והרשמה אצל הבוס ינון מגל, כתב צבאי לשעבר ולוחם בסיירת מטכ"ל בעבר העוד יותר רחוק).

נעבור את זה יחד, ואפילו פעמיים

קול אורלוגין קורא חצות בדיוק כאשר הפסקת האש מסתיימת. אבל במקום טילים מרגיעים הבהיל אותי הטלפון. על הקו היה הקונספירטור.

"אפשר להבין, הורביץ, למה אתה מתעקש להתנכל ל'הארץ' בעוד ועוד אייטמים?", הוא פתח מיד במתקפה. "אחר כך אל תבכה לי על זה שהבן של עמוס, עו"ד רוני, החליט לחסום אותך בטוויטר".

"הוא חסם אותי הרבה קודם", אמרתי בצער. "אולי בגלל אייטמים שונים שבהם הזכרתי אותו".

"לא נורא ואל דאגה", עודד הקונספירטור. "אני כאן כדי לשפר לך את מצב הרוח. קבל תמונה בוואטסאפ".

"נו?", אמר הקונספירטור בשביעות רצון. "מה אתה אומר על זה?".

"מה אני אמור להגיד?", ניסיתי לגשש.

"שכחתי שאני צריך להאכיל אותך בכפית", הפטיר הקונספירטור. "ביום שישי פרסם 'הארץ' מאמר מערכת שמאלני סטנדרטי בעד היוצרת סוהא עראף, שקיבלה מימון ממוסדות ישראלים לצורך הפקת סרטה 'וילה תומא', אבל רשמה אותו בפסטיבל ונציה כסרט פלסטיני".

"או קיי", פיהקתי.

"אל תירדם לי עכשיו, הורביץ", התריע הקונספירטור. "כעבור שלושה ימים הופיעו ב'הארץ' עוד שני מאמרי דעה בנושא. סמדר זמיר תמכה במעשה של סוהא, וגואל פינטו יצא נגדה".

"יפה מאוד ש'הארץ', כמו תמיד, שומר על איזון ועל מגוון דעות", החמאתי בהיסוס.

 "כן, כן", קטע אותי הקונספירטור. "אבל נחש איזה משני המאמרים קיבל אייקון של מפתח, הוקף בחומת תשלום אימתנית והוגבל לקריאת מנויים בלבד?".

"אני רואה בתמונה ששלחת לי", אמרתי בגאווה. "המאמר של גואל".

"בדיוק", אישר הקונספירטור. "והמאמר של סמדר, לעומת זאת, היה פתוח לקריאה חופשית. אז למה שלא תכתוב על הצנזורה הדורסנית שמפעיל 'הארץ' נגד מי שמעז לצאת חוצץ נגד הקו המרכזי שלו, שממוקם טיפ טיפה שמאלה ממרצ?".

"זו ממש לא צנזורה דורסנית", אמרתי. "מישהו פשוט שכח להסיר את החסימה גם מהאייטם של גואל. סתם טעות תמימה, או, לכל היותר, צירוף מקרים".

"אתה נאיבי, הורביץ", לחש הקונספירטור.

"יכול להיות", לחשתי בחזרה.

"מעניין מה תגיד על הסוכריה הבאה", אמר הקונספירטור. "אני שולח לך עוד תמונה".

"זהו סקר של 'ישראל היום' מיום שישי שעבר העוסק בשאלה מי המתאים ביותר בעת הזו להיות ראש ממשלה", פצח הקונספירטור בנאום קצרצר. "התוצאות, כפי שאתה רואה, מדאיגות ביותר: נפתלי בנט צמצם מאוד את הפער מראש הממשלה הנערץ נתניהו וההפרש בין השניים עומד רק על 34 אחוזים. זוועה. יכול להיות שבגלל זה החליטו בעיתון הבית לקלקל קצת ליריב הנושף בעורפו של ביבי קינג ולשנות במפתיע את השם שלו ל'נפטלי'?".

"שטויות", אמרתי בביטול. "זה בטח צירוף מקרים או סתם טעות הגהה. עובדה שגם שם המשפחה של גדעון סער הפך בסקר הזה להיות סהר".

"מה שרק מוכיח באופן סופי ומוחלט שצדקתי", סיכם הקונספירטור. "תגיד, הורביץ, מה עובר עליך?".

"לא יודע", הרהרתי בקול רם.

"לא חשוב", אמר הקונספירטור בטון מרגיע. "מה שזה לא יהיה, הורביץ, נעבור את זה יחד".

"למה זה מצלצל לי מוכר?", גירדתי בראשי.

"כי זה היה הסלוגן הקליט שאיחד את העם תוך כדי שידורי חדשות ערוץ 2 במהלך מבצע 'צוק איתן'", הזכיר לי הקונספירטור. "חכה, הורביץ, אני שולח לך תמונה".

"באמת סלוגן יפה, ממלכתי, מקורי וממש לא דביק", אמרתי בהתפעלות חלקית.

"נכון מאוד", הסכים הקונספירטור. "ועכשיו אני אגלה לך מי המציא אותו".

"מי?", שאלתי בסקרנות בוערת.

"לא שמעתי את מילת הקסם, הורביץ", אמר הקונספירטור בנחת.

"בבקשה", סיננתי ביבושת.

"תודה לך", אמר הקונספירטור בלקוניות. "וחבל שאני צריך ללמד אותך נימוסים בסיסיים. מי שהמציא את הסלוגן הזה הוא לא אחר מאשר דנקנר".

"איתי דנקנר, עורך 'אולפן שישי'?", ניסיתי את מזלי.

"גם כשכבר נותנים לך שם משפחה אתה לא מצליח לנחש שום דבר, הורביץ?", התעצבן הקונספירטור. "אני מתכוון כמובן לאבא של איתי, אמנון דנקנר".

"אבל איך זה יכול להיות?!", התקוממתי. "מבצע 'צוק איתן' החל רק לפני חמישה שבועות, ואמנון דנקנר מת כבר לפני שנה וארבעה חודשים".

"נו, אז מה?", השיב הקונספירטור בקוצר רוח. "מי כמוך יודע שזה לא מנע ממנו להבהיל אותך עד מוות כשהוא שלח לך מכתבים מהעולם הבא. מזל שהפעם אין בזה צורך, כי דנקנר השיק את הסלוגן הזה בדיוק לפני תשע שנים, בתקופת ההתנתקות, כשהוא כיהן כעורך 'מעריב'. הנה, קבל הוכחה".

"נו, מה תגיד הורביץ?", אמר הקונספירטור. "למה שלא תחקור לעומק אם חיליק, שהיום הוא סמנכ"ל חדשות ערוץ 2, אבל בתקופת ההתנתקות שימש בתפקיד סגן עורך 'מעריב', ריענן להנאתו את הסלוגן הישן?".

"גם אם כן – אין עם זה שום בעיה", אמרתי בביטחון. "סלוגן מנצח לא מחליפים. וחוץ מזה, הרבה יותר סביר שמדובר פשוט בצירוף מקרים".

ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

מהו הגיל שבו נועה תשבי מרגישה הכי סקסית?

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר