מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע|עיצוב: סטודיו mako
דובר צה"ל מודיע: גם בפסח האחרון מיחזרנו כתבות בכיף

מדי חצי שנה מתגייסים לוחמי יחידת העילית דובר צה"ל למשימה חשובה מאין כמותה. המטרה: ליחצן את צה"ל, ועל הדרך גם להשביע את תאבונם הבלתי מתכלה של עורכי מוספי החגים, שבסך הכול רוצים למלא את העמודים החפים מפשע שהוקצבו להם לרגל פסח/ ראש השנה/ סוכות/ יום העצמאות/ שבועות (מחקו את המיותר) ולחזור הביתה בשלום. הבעיה היא שמספר החילות, החטיבות והיחידות בצה"ל אמנם גדול, אך מוגבל. לעומת זאת, כמות החגים אינסופית, והם גם מתעקשים לחזור על עצמם מדי שנה בשנה. מה עושים? ממחזרים כמובן.

מי נגד מי
אנשי יחידה 504 ב"ידיעות" ב-2012 (למעלה) וב"ישראל היום" ב-2014 (למטה). פרסום ראשון? לא באמת
המיחזור לחג הנוכחי התחיל שבוע וחצי לפני ליל הסדר. "ישראל היום" פרסם כתבה בת שני עמודים של עמית לוינטל שעסקה בחוקרי השטח של יחידה 504, ונשאה את החותמת "חשיפה – פרסום ראשון", ואת הכותרת "הסודות של יחידה 504". בשום מקום בכתבה לא צוין משום מה שגולת הכותרת של היחידה היא גיוס והפעלת סוכנים סמויים מחוץ לגבולות ישראל. באותו ערב שידר גם אלון בן-דוד כתבה על אותה יחידה ממש בתוכנית "שישי" בערוץ 10, אך נמנע מלטפוח לעצמו על השכם כפי שעשו ב"ישראל היום". הוא גם ידע מדוע: כבר באוקטובר 2012 פרסמו יוסי יהושוע וראובן וייס במוסף "7 ימים" כתבת שער על יחידה 504 (כולל ראיון ראשון ובלעדי עם מפקד היחידה). כמו בחגים הנוכחיים, גם אז שודרה במקביל ב"אולפן שישי" כתבה של ניר דבורי על אותה יחידה ממש ועל חוקרי השטח שלה.

מי נגד מי
צוותי שייטת 13 ב"ישראל היום" ב-2009 (למעלה) וב"ידיעות" ב-2014 (למטה). פרויקט מיוחד? לא ממש
חלף שבוע, וביום שישי שעבר התפאר מוסף "7 ימים" ב"פרויקט צילומים מיוחד". צלם "ידיעות אחרונות", גדי קבלו, נאמר בכותרת המשנה "הורשה להצטרף באופן נדיר לבסיס עתלית ולהצטרף לאימון של שני צוותים משייטת 13". נחמד, אלא שכבר לפני ארבע שנים וחצי, בנובמבר 2009, הורשה צלם "ישראל היום", זיו קורן, לעשות את אותו הדבר ממש

מי נגד מי
לוחמי הצוללות ב-ynet ב-2013 (למעלה) וב"ידיעות" ב-2014 (למטה). הצצה נדירה? ממש לא
את סיפורי צה"ל הממוחזרים (לפחות לסבב החגים הזה) נחתום בכתבתו של עקיבא נוביק, ששהה 30 שעות מתחת למים עם לוחמי הצוללות, ופרסם על כך כתבה במוסף החג השני של "ידיעות" שהופץ ביום ראשון האחרון. "קבלו הצצה נדירה אל החיים בכלי הנשק הכי קטלני של מדינת ישראל", כתב נוביק בפיסקה הפותחת של הכתבה. כל כך נדירה, עד שרק בספטמבר האחרון, ערב שמחת תורה, הצטרף גם יואב זיתון, הכתב הצבאי של ynet, אל לוחמי הצוללות.

ב"ידיעות אחרונות", ב"ישראל היום" ובדובר צה"ל סירבו להגיב.

רוגל אלפר VS יאיר לפיד, שובו של הקאמבק

מה עוד לא נאמר על הסטטוס "תפילה (פרטית) לפסח" שיאיר לפיד העלה בערב החג? זה התחיל בטעויות עובדתיות מביכות שאיתרו כמה מעוקביו של לפיד בפייסבוק, המשיך בחשיפה אצל דבורית שרגל כי מדובר למעשה בטור שלפיד כבר פרסם (כולל אותן שגיאות ממש) גם במוסף "סופשבוע" של "מעריב" בשנת 1993 וגם בספרו "עומדים בטור" בשנת 2005, ונגמר (בינתיים) בניתוחי אידאולוגיה ואופי שערכו אורי משגב ורוגל אלפר לשר האוצר, בהתבססם על הטקסט שמיחזר.

רוגל אלפר תמונת טור (צילום: רועי ברקוביץ)
רוגל אלפר. "לפיד סתמי להחריד", כתב בעבר |צילום: רועי ברקוביץ
ועדיין, טוב שיש ב-mako נודניקים משועממים שישמחו לשלוף מתהום הנשייה סכסוכון עתיק. בצד אחד של הזירה: שר האוצר הנוכחי. בצד השני: עיתונאי שכבוד השר לעתיד הדביק לו בעבר את הכינוי "קקי קטן" לא פחות משלוש פעמים. זה קרה בתחילת העשור הקודם (וסוקר על ידי בועז גריילסמר ב"העיר"). אלפר כיהן אז כמבקר הטלוויזיה המושחז של "הארץ", ואילו לפיד הגיש תכנית אירוח מצליחה ב"רשת" וכתב טור שבועי פופולרי ב"מעריב". במסגרת תפקידו, נהג אז אלפר לפרסם על לפיד ותכניותיו ביקורות קטלניות. בין השאר כתב על לפיד כי "הוא סתמי להחריד... תרומתו לתרבות הישראלית היא אפס. הוא לא מוסיף ולא גורע. כאילו לא היה".

אין תמונה
יאיר לפיד. "אלפר קקי קטן", הגיב בעבר
לפיד, מצידו, ענה ב"מעריב", כי אלפר הוא "פלצן קשקשני שיוצא מדעתו בניסיונות להיות אינטלקטואל". בראיון לשבועון רייטינג הגדיר לפיד את אלפר במילים "קקי קטן", וחזר על כך לפחות פעמיים נוספות: האחת בצ'ט עם גולשי ynet, שבו נשאל האם אכן כינה כך את אלפר, והשיב: "כן, כיניתי את רוגל אלפר 'קקה קטן', אבל רק בגלל שהוא קקה קטן". הפעם השנייה הייתה בתוכנית "פגישה לילית" עם קובי מידן, שבה התנהל הדיאלוג הבא:

קובי מידן: "קקי קטן?".

יאיר לפיד: "מה?".

קובי מידן: "קקי קטן. זה מה שאמרת על רוגל אלפר".

יאיר לפיד: "אמרתי עליו קקי קטן וזה נשמע לי תיאור מאוד הולם. רציתי להעליב אותו".

קובי מידן: "אני רוצה להזכיר שמדובר ברוגל אלפר, מבקר הטלוויזיה המוכשר והמעמיק של עיתון 'הארץ'".

יאיר לפיד: "לא מוכשר ולא מעמיק. אני לא אוהב אנשים שמתחזים לאינטליגנטים בחסות חמש מילים גבוהות וכותבים ביקורת לעיתונות. טוב, כמה אנשים כבר קוראים 'הארץ'? בסך הכול עשיתי ב'מעריב' לאיש הזה כבוד מיותר לחלוטין".

רוגל אלפר, קיבלת איזושהי תגובה אנינה חדשה מיאיר לפיד על הטור האחרון שלך?
"אם אני קיבלתי תגובה ממנו?".

כן.
"לא קיבלתי שום תגובה ממנו".

שום דבר? גם לא "קקי קטן"?
"ככל הידוע לי לא".

יועצת התקשורת של יאיר לפיד, נילי רייכמן, יש סיכוי כלשהו שתדהימי אותי בתגובה של הבוס?
"אסתפק באין תגובה גם הפעם". 

גונן גינת VS אלדד יניב

והנה עוד קצת מספיחי ההחלטה הבעייתית של אתר "וואלה!" להסיר את הטור המשובח של אלדד יניב. ההחלטה, כזכור, הולידה יוזמה של אנשי תקשורת – ביניהם רביב דרוקר, ברוך קרא, נדב פרי, קרן נויבך, נדב איל, אורי משגב, בן כספית, ברק רביד ועמית סגל – לפרסם את הטורים בחשבונות הפייסבוק שלהם. מולם החלה להתגבש אופוזיציה. על ההתנצחות בנושא בין אלון בן-דוד לעמית סגל כבר סיפרנו כאן. במקביל אליהם, העלה גונן גינת, עורך מוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום", את הסטטוס הנוקב הבא (לא נגענו):

אין תמונה
גונן גינת. "הנוכל רק החליף פוזה"
הכול פה לכאורה, לצורך הדיון, תיאורטי וכו'.

אחד מודה שבמשך שנים רימה וניכלל וקיבל טובות הנאה שלא כדין, כולל מה שנראה כשוחד.

מדבריו נראה שהשווי של טובות ההנאה מיליונים רבים.

ואז הוא הודה בחטאיו – ועל סמך זה ביקש שיבחרו בו לכנסת.

מה יש, הוא הרי לא יהיה הנוכל הראשון שם.

הוא לא נבחר. מתברר שהישראלים מתקשים להאמין לנוכלים.

עכשיו כמה עיתונאים מתנדבים לפרסם את דבריו של מי שהודה שבמשך שנים היה נוכל.

הם מאמינים לו.

רגע, רגע, אומר לי פה מישהו, האיש אומר שהוא חזר בתשובה. בגלל זה הוא מספר הכול. הוא מתחרט שהיה חלק ממנגנון מושחת.

או קיי, הנה המבחן האמיתי לחזרה בתשובה:

להחזיר את הכספים שהוא עצמו מודה שקיבל שלא כדין. למשל, את רווחיו מחוזים כעורך דין שהוא עצמו אמר שלא היה צריך לקבל.

אפשר לתרום אותם לנזקקים, למעון לנשים מוכות. העיקר – לוותר על המיליונים שהושגו בחטא.

אההה, הוא לא רוצה להחזיר את הכספים? למה לא?

אם אתה באמת מתחרט – בבקשה, החזר את המיליונים.

לא מציע להחזיר את הכספים? רגע, עוד משהו: אם החרטה אמיתית, האיש גם צריך להתייצב בתחנת משטרה, לפרט את העבירות שביצע, להציג את הראיות שיש לו נגד עצמו ונגד שותפיו – ולדרוש להעמיד את עצמו ואותם לדין. הוא לא עושה את זה.

הוא גם לא מחזיר את המיליונים שקיבל שלא כדין (על פי דבריו שלו).

אז לא מאמין לו לאף מילה.

כמו שזה נראה, הנוכל רק החליף פוזה: במקום חליפה של עורך דין, הוא מדגמן כובע מצחייה ולבוש זרוק. מאוד מוקפד, הזרוק הזה. זה הולך יותר טוב עכשיו. אבל זה לא שונה מהכיפה ששודדי קשישות שמים על הראש מול השופט. כל אחד והמילייה שלו. השורה התחתונה היא שבמבחן הבסיסי לחזרה בתשובה –הוא לא עומד: הוא לא הולך למשטרה ומבקש להיעצר ולהיחקר, והוא לא מחזיר את הכסף שלדבריו קיבל שלא כדין.

ולכן לא מאמין לו לאף מילה. הכול פוזה.

אלדד יניב (תמונת AVI: מתוך
אלדד יניב. "שמח לשמוע שגינת עוקב"|תמונת AVI: מתוך "אנשים"
אלדד יניב, מה תגובתך לסטטוס של גונן גינת?
"אני שמח לשמוע שגינת עוקב אחרי פרקי ספרי האינטרנטי 'פניית פרסה', ואשמח עוד יותר אם גינת יפרסם את דברי הביקורת שלו לא רק בכלי התקשורת של צוקרברג, אלא גם ימצא להם מקום במוספו ב'ישראל היום', עם לינק לפרקים שהתפרסמו עד כה, לטובת קוראיו שטרם נחשפו. בקרוב יתפרסם ספרי 'פניית פרסה' בכריכה רכה. אשלח לגינת עותק. אני מקווה שימצא מקום לפרסם גם עליו ביקורת במוספו, על פי תפיסתו".

איש באמת יוצא דופן, הבוס לשעבר של בעלי

להתראיין או לא להתראיין? זו השאלה שרבים מהמנהלים הבכירים במשק מתחבטים בה. מצד אחד, הם אינם ששים במיוחד להיחשף (תשאלו את רקפת רוסק-עמינח). מצד שני, ראיון חיובי ומפרגן עשוי לחולל פלאים לאגו של המנכ"ל ו/או למיתוג העסק. אז מה עושים? יוסי אקרמן, עד לפני שנה נשיא חברת "אלביט מערכות", הצליח לשמחתו לקבל פטור מההתלבטות הזו, והתראיין בחפץ לב ל"ישראל היום". למה? תשמעו סיפורונצ'יק:    

ביום שישי שעבר פורסם במוסף "שישבת" ראיון נרחב עם אקרמן. תחת הכותרת "הוא הלך לשדות" דיווחה כותרת המשנה כיצד "בוקר אחד הוא ויתר על הכול. את החליפה, הלשכה והנהג הצמוד המיר בג'ינס, טרקטור וכרם זיתים, והוא מאושר". המראיינת, אוריין צ'פלין, לא חסכה בתיאורים מחמיאים עד מלקקים. היא סיפרה על הרגע שבו עזב אקרמן את "אלביט" ("ויתר על הסטטוס, המעמד והכוח וחזר לשדות המושב שבו נולד"), ייחצנה את שמן הזית המשפחתי שנשיא אלביט לשעבר התחיל לייצר ולשווק ("הכול נעשה על ידי בני המשפחה, גם הנכדים שותפים במסיק ובאריזה"), ציירה את אקרמן כמנהל רחום וחנון מצד אחד, אך נחרץ ותובעני מצד שני ("השקיע מאמצים אדירים כדי לא לפטר אנשים, גם בזמנים הקשים, ובד בבד דרש מצוינות בעבודה"), הציגה אותו כבן מסור ("בחורף האחרון, אחרי סופת השלגים, לקח את אמו לטיול במכונית בהרי הגליל") ובין לבין המטירה על המרואיין שלה שאלות נוקבות ("מה עשית בבוקר הראשון שאחרי הפרישה?", "אין בקרים שמתחשק לך לחזור לתפקיד שעזבת? לקצב העשייה? לעמדת ההשפעה?").

מי נגד מי
הכתבה על יוסי אקרמן ב"ישראל היום". המשפחות של המראיינת ושל המרואיין נפגשות לפעמים
אקרמן כיהן כנשיא "אלביט מערכות" במשך 17 שנה, שבמהלכן הגדיל את מחזור ההכנסות השנתי של החברה מ-307 מיליון דולר ל-2.9 מיליארד דולר והפך אותה לאימפריה ביטחונית. לא מן הנמנע שהמחמאות שקיבל בכתבה אכן מגיעות לו. מצד שני, קצת חבל שהכתבת החוקרת אוריין צ'פלין לא טרחה לתת בכתבה שום גילוי נאות לכך שבעלה הוא יובל צ'פלין, מי שהיה במשך שבע שנים עוזרו האישי ויד ימינו של אקרמן ב"אלביט מערכות". צ'פלין העוזר אף סיפר בעבר ל"גלובס" על חוויותיו המחשלות עם הבוס. "הקירבה בינינו רבה, ואנחנו משתפים גם בחיים האישיים", אמר. "המשפחות שלנו נפגשות לפעמים באירועים ובסופי שבוע".

יוסי אקרמן, היית מרוצה מהראיון איתך שפורסם ב"ישראל היום"?
"אני יודע? כתבו את מה שכתבו ואני מקבל את הכול בהבנה, אבל אני לא יכול לשפוט. אני סובייקטיבי. אני הרי לא כתבתי את זה. כתבו את זה עליי, אבל אני לא יכול להגיד אם אני אוהב את זה או לא אוהב את זה. כבעל עניין קשה לי להביע דעה".

אוקיי, אז אולי תוכל להביע דעה על העניין הבא: לא נראה לך בעייתי שמי שמראיינת אותך היא אשתו של יובל שהיה העוזר האישי הקרוב שלך?
"השיחה הזו תתנתק עכשיו. חשבתי שבאת עם פנים חיוביות. אז תודה רבה לך שטילפנת".

אוריין צ'פלין, שעשתה לאחרונה רילוקיישן עם משפחתה לטקסס, וגם כתבה על כך בלוג באתר nrg, נמנעה מלהשיב לשאלה האם איננה חושבת שהייתה צריכה לתת בכתבה גילוי נאות לקירבה שלה למרואיין.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. 

אבק כוכבנים? יותר כוכבנים עם אבק

וכעת לפינתנו הדלוחה למחצה שנועדה לאפשר לי לקיים קשר עקבי ומנג'ס עם עורכיי המושלמים ב-mako. ביום ראשון, 20 באפריל, פרסם האתר שעדיין מעסיק אותי אייטם פפראצי עם תמונות של נטלי דדון ורותם כהן. "הזוג המאוהב ניצל את ימי החג בשביל ישיבה משותפת בבית קפה והמון רומנטיקה", דיווחה כותרת המשנה. אלא שהתמונה, האקטואלית כמכות מצרים, צולמה בכלל שלושה שבועות וחצי לפני כן, ב-26 במרץ, בעת שהשניים יצאו מהשקת קולקציית התכשיטים של ה. שטרן, אשר גם עליה דווח ב-mako. אפשר להבחין בכך לפי הביגוד הזהה של שני בני הזוג (פלוס התיק של דדון והשרשרת לצווארה) הן בהשקה והן בתמונות מבית הקפה. ומכיוון שהתמונות שצולמו שבועיים וחצי תמימים לפני ליל הסדר אינן קשורות כלל ועיקר לאייטם המפוקפק, זה הזמן לרגע השיא:

מי נגד מי
נטלי דדון ורותם כהן בהשקת הקולקציה (למעלה) ובבית הקפה (למטה). אותם בגדים לשניהם, בהפרש של חודש
עורך mako, איתי ולדמן, יש לכם עוד תמונות פפראצי סופר אקטואליות מהסוג הזה?
"האמת שיש לי פה אחת של אקי אבני וסנדי בר, אז אתה אומר שאין מה לפרסם אותה?".

מי האבא של ההיריון הזה?

קנאת רכילאים תרבה קנאה? לא נכחיש זאת. ביום שלישי בצהרים דיווחה לראשונה כתבת הרכילות של עיתון "סופהשבוע", ליאורה גולדנברג-שטרן (למעלה), על שמועות עקשניות שלפיהן רוסלנה רודינה, בת זוגו של אייל גולן, נמצאת בחודשי הריון ראשונים. לא חלפו אלא 15 שעות, וביום רביעי בבוקר סיפר גם צחי קומה, על גבי כל השער האחורי של "ידיעות אחרונות", על ההיריון הנוצץ (למטה).

מי נגד מי
ליאורה גולדנברג-שטרן (למעלה) וצחי קומה (למטה) מדווחים על ההיריון הנוצץ. מי קדם למי?
האייטם של קומה זכה כמובן לקידום אינטנסיבי הן בעמוד הפייסבוק של "ידיעות" (שהתהדר במשפט "כתבנו צחי קומה מדווח"), והן במדור הרכילות של ynet (שהתפאר במשפט "כפי שנחשף הבוקר ב'ידיעות אחרונות'"). ומה לגבי איזה קרדיטונצ׳יק לליאורה? אולי בפעם אחרת, אם כי הסיכויים לכך נמוכים עד קלושים. שעה קלה אחרי "ידיעות" העלה גם "וואלה! סלבס" אייטם מתבקש על ההיריון. כצפוי, גם שם לא נתנו קרדיט, ולגולדנברג-שטרן נותר רק לתבוע את עלבונה בפייסבוק. "שוב מישהו שכח לתת לי קרדיט", כתבה. ״תזכרו איפה קראתם את זה לראשונה. שלכם, תמיד בחזית, בקו הראשון, ליאורה".

צחי קומה, למה לא נתת קרדיט לליאורה?
"תפנה בבקשה למערכת".

עורך "וואלה! סלבס", אדם סרור, מה לגביך?
"אין תגובה".

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב. 

איך נקם "הארץ" בחדשות ערוץ 2?

"בולבול, תגיד לי למה?", פניתי לציפור שנחתה על מרפסת דירתי החביבה בדרום חולון בדיוק כאשר הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"כפי שידעתי תמיד, הורביץ, מתברר שאי אפשר לסמוך עליך", הוא פתח ואמר. "למה שלא תודה שאתה בסך הכול משענת קנה רצוץ?".

"זה נכון שאני רצוץ", הסכמתי. "אבל למה לעזאזל אי אפשר לסמוך עליי?".

"אני אסביר לך למה", השיב הקונספירטור בנחת. "במשך שבועיים תמימים חזרת והבטחת שבקרוב תידרש למוספי החג של 'ידיעות' ושל 'ישראל היום' עם הפרומו המפוצץ 'לידיעת הקוראים רון ירון ועמוס רגב' שנועד למשוך את תשומת הלב של הבוסים הגדולים בעיתונות המודפסת. ובסוף מה קרה?".

"מה באמת קרה?", ניסיתי להתחמק.

"אל תיתמם לי עכשיו, הורביץ", אמר הקונספירטור בעצבנות. "במקום זה, מיד כשהגיע פסח העדפת לברוח לחופשה עצלה, וכמו שאני מכיר אותך בטח גם השבוע לא עשית שום השוואה בין המוספים מתוך תקווה קלושה שהקוראים ישכחו. עד כאן אני מדייק, הורביץ?".

"כן", אמרתי בקול נכאים.

"יפה", אמר הקונספירטור בטון מנצח. "אז אולי תסביר לי בטובך, למה אתה לא מקיים את מה שהבטחת?".

"זה בסך הכול צירוף מקרים", מלמלתי. "איכשהו נראה לי קצת מיותר לעשות את ההשוואה הזו שבוע וחצי אחרי ליל הסדר, כשאפשר פשוט לסכם ולומר שהמוספים של 'ידיעות' ניצחו בנוקאאוט את אלה של 'ישראל היום'".

"נפלא, הורביץ", לעג הקונספירטור. "פשוט להתפעל מהפירוט המעמיק שלך, ולהתמוגג מהנימוקים הסדורים. אין ספק שנתת פה עבודת תחקיר לתפארת. תגיד, איך בכלל היית מסתדר בלי הסיפורים שמדי פעם אני טורח לזרוק לעברך?".

"אני מאמין שהייתי מסתדר", אמרתי בכנות. "האמת? יכול להיות שבמקרים ספציפיים זה אפילו היה גורם לי להקלה מסוימת".

"מה?!", נדהם הקונספירטור. "אני בשוק, הורביץ. החלטת להעליב אותי סתם, בלי סיבה, או שבניגוד להרגלך אתה מוכן לנמק למה אתה מתכוון?".

"אז ככה", הגיע תורי להתעצבן. "זוכר שבשבוע שעבר התלוננת בקול רם שדנה ויס לא נתנה גילוי נאות לשאלה המסקרנת מי מימן את הנסיעה המפנקת שלה לצרפת לראיון עם קרלה ברוני?".

"איזו שאלה!", צהל הקונספירטור. "זה היה אחד הטיפים הטובים והאיכותיים שלי".

"אז נחש מה?", אמרתי לקונספירטור בתסכול. "בחברת החדשות מדגישים שהם בכבודם ובעצמם שילמו הון תועפות על ההוצאות של הנסיעה הזו, ואילו אף מפיק לא שילם אפילו שקל. מה יש לך להגיד עכשיו?".

"את מה שאני אומר לך, תמיד, הורביץ", השיב הקונספירטור ברוגע. " הגיע הזמן שתתחיל לעשות עבודה עיתונאית ולהצליב את המידע שאתה מקבל, גם אם הוא מגיע ממקורות ותיקים, מוסמכים וסופר אמינים כמוני. וחוץ מזה, אל תשכח שהיה כאן אלמנט נוסף".

"איזה אלמנט?", שאלתי בסקרנות.

"אלמנט צירוף המקרים", העתיק ממני הקונספירטור בלי בושה. "אבל עזוב את העבר, הורביץ. בוא נישא את פנינו לעתיד. מה דעתך על בונבוניירה חדשה, היישר מהשוקולוטיירה?".

"בשמחה", אמרתי בעצב.

"ראית איך יוסי ויהונתן נקמו בשבוע שעבר בדני?", שאל הקונספירטור.

"איזה יוסי, איזה יהונתן ואיזה דני?", שאלתי בעייפות.

"תתעורר, הורביץ!", צעק הקונספירטור והקפיץ אותי ממרבצי. "לאן נעלמו הניחושים הקלושים שלך? איפה חדוות החיים?! אני מתכוון כמובן ליוסי ורטר, יהונתן ליס ודני קושמרו".

"מודה שהצלחת לסקרן אותי", אמרתי בערנות מוחלטת. "עכשיו אתה מוכן גם לשתף אותי בפרטים?".

"רק היום ורק בשבילך", אמר הקונספירטור באצילות. "זוכר איך רק לפני שבועיים 'הארץ' פרסם את סקר הפופולריות השנתי שלו ויוסי ניתח בהרחבה את תוצאותיו?".

"בקושי", אמרתי בהיסוס.

"לא חשבתי אחרת", הפטיר הקונספירטור. "בקיצור, עוד באותו ערב התייחס דני ב'אולפן שישי' לסקר, אבל לא נתן שום קרדיט. במקום להגיד שהסקר הופיע ב'הארץ', דני, בלי להתבלבל, אמר שהסקר פורסם ב'אחד העיתונים'. כעבור שלושה ימים, ביום שני שעבר, ערב פסח, הגיעה שעת הנקמה הגדולה של יוסי ושל יהונתן".

"איזו נקמה?", שאלתי במתח קל.

"אז ככה", המשיך הקונספירטור. "ערב לפני כן התראיין נפתלי בנט לדני במהדורה המרכזית, והתייחס לראשונה למשבר הקואליציוני. למחרת, גם יוסי וגם יהונתן התייחסו לראיון, אבל במקום פשוט לכתוב שהוא שודר בערוץ 2, שניהם כתבו שהוא התראיין ל'אחד מערוצי הטלוויזיה'. מעניין, הורביץ, לא? נדמה לי שאתה אוהב סגירות חשבון קטנות כאלה".

"זה תלוי", הרהרתי בקול רם.

"תלוי במה?", התרגז הקונספירטור.

"תלוי בשאלה אם מדובר בצירוף מקרים או לא", אמרתי.

"אתה יודע מה, הורביץ?", אמר הקונספירטור בתסכול. "נמאס לי מצירופי המקרים שלך. הם הגיעו לי עד כאן. לא יכול להיות שאתה תגיד את זה על כל דבר שאני אתן לך. יודע מה? קבל תמונה בוואטסאפ, ואחר כך נראה אותך אומר לי שגם זה צירוף מקרים".

כעבור שתי שניות הסלולרי שלי צפצף. על הצג הופיעה התמונה הבאה:

 

מי נגד מי
היילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?

"נו, הורביץ?", אמר הקונספירטור. "אולי תסביר לקוראים שלך מה אתה רואה בתמונה?".

"מצד שמאל של השולחן אני רואה את עמוס, העורך של 'ישראל היום'", אמרתי. "מולו אני רואה גב בלתי מזוהה".

"זה הגב של פרופ' זאב, המנהל של בית החולים שיבא תל השומר", אמר הקונספירטור בקרירות. "ומה משתמע מזה, הורביץ?".

"שבצירוף מקרים נדיר הם נתקלו זה בזה והתיישבו לשוחח?", ניסיתי לנחש.

הקונספירטור נאנח מעומק לבו. "אין לך תקנה", הוא אמר לבסוף. "התמונה הזו צולמה ב-9 באפריל, בקפה איטליה בתל אביב. דרך אגב, אני ממליץ לך על יין האלגריני, אמרונה, דלה ולפוליצ'לה קלאסיקו קורטה ג'יארה שלהם, מבציר 2009 במחוז ונטו שבצפון מזרח איטליה. זה כמובן בתקווה כנה שתסכים לזנוח מדי פעם את הדיאט קולה שאתה נוהג להזמין ישירות מהבורגראנץ' ברחוב סוקולוב 138 במרכז חולון. בכל מקרה, אם לחזור לענייננו: חמישה ימים לפני מפגש הפיסגה של עמוס וזאב, ב-4 באפריל, פרסם 'ישראל היום' פולו-אפ לפרשת הבנייה ללא היתרים שנחשפה אצלו חודש וחצי לפני כן, ודיווח בהבלטה שפרופ' זאב זומן לחקירה באזהרה בעירייה. אני צריך להאכיל אותך עוד בכפית?".

"ומאז הפגישה בין עמוס לפרופ' זאב פורסם ב'ישראל היום' עוד פולו-אפ לפרשה?", שאלתי.

"אז זהו, שלא", המתיק הקונספירטור. "נו, הורביץ? מה תגיד? בונבוניירה או לא בונבוניירה?".

"זה תלוי", חזרתי ואמרתי.

"נו, באמת", התלהט הקונספירטור. "התמונה שווה אלף מילים וברורה כשמש. במה זה כבר יכול להיות תלוי הפעם?".

"זה תלוי בשאלה אם בזמן הקרוב 'ישראל היום' יפרסם פולו-אפ נשכני נוסף לפרשת הבנייה ללא היתרים או יוותר משום מה על התענוג", אמרתי במתינות. "אל תשכח שבשבועיים האחרונים היו הרבה חגים, וחופשות, וגם היה צריך לפרסם תמונה של שרה וביבי והמופלטות".

"אז מה אתה בעצם אומר לי, הורביץ?", שאל הקונספירטור בקוצר רוח.

"אני אומר שלא מן הנמנע שייתכן שאולי מדובר בצירוף מקרים", עניתי וטרקתי.

ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה!".   

מי הגבר שהמציא רומן עם מעיין חודדה?

כתבו לאביב הורביץ

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר