מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע|עיצוב: סטודיו mako

עקב עליית תשומות הייצור עלק

יוקר המחיה בישראל, כידוע לכל, הוא אחד הנושאים העיקריים (אם לא ה-) שמעסיקים את העיתונות הכלכלית בשנים האחרונות. ב"דה מרקר", איך לא, הופיעו עד כה מאות התייחסויות לנושא הכאוב. לפני כשבעה חודשים פרסם העיתון כתבה על האנשים שמצליחים להוריד את יוקר המחיה בישראל, כעבור חודשיים הסביר גיא רולניק כיצד קשור יוקר המחיה לוועד עובדי רשות שדות התעופה, ואלה רק שתי דוגמאות מני רבות. שלא לדבר על השוואות מעת לעת של מחירי מוצרים בישראל לעומת מחיר מוצרים מקבילים בחו"ל (מי אמר מילקי ולא קיבל?).

לפני שבועיים פרסם יו"ר חברת אסם, דן פרופר, מאמר תגובה חריף ב"הארץ". תחת הכותרת, "הלוקשים של שטרסלר", תקף פרופר את הפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר, שהסביר חמישה ימים קודם לכן מדוע הקמת מפעל גלידות בערד היא מהלך מיותר, והוסיף כי לאסם יש "מניית יסוד בבעיית יוקר המחיה". במאמרו כתב פרופר כי "אם המלחמה ביוקר המחיה בראש מעייניו של שטרסלר, מדוע אינו מציע לקוראי 'הארץ', המשלמים 13 שקלים לגיליון, לעבור ל'ידיעות אחרונות', שמחירו חמישה שקלים לגיליון? או אולי טוב יותר – לעבור ל'ישראל היום' המחולק חינם? מדוע נמכר 'ניו יורק טיימס' בארצות הברית בשני דולר וחצי (9.5 שקלים) לגיליון? האם יש בו פחות נייר? האם צבע הדפוס שלו דליל יותר? האם כתביו טובים פחות? תמהני".

פרופר העלה נקודה מעניינת (תשמע, דן, יש לך פוטנציאל. אם תתעניין בעתיד במשרת תחקירן מתחיל בתשלובת "מי נגד מי", אתה מוזמן לשלוח קו"ח לכתובת avivhur@gmail.com, והאנשים שלי ידברו עם האנשים שלך).

בהשראתו, הנה השוואה חלקית בין מחירו של "הארץ" (כאמור, 13 ש' בימי חול) לבין מחירי עיתונים כאלה ואחרים בעולם הגדול. כל המחירים הנקובים הם לפי שערי המטבע של יום ראשון האחרון (1 דולר = 3.86 ש', 1 אירו = 4.79 ש', 1 ליש"ט = 6.05 ש'). שנתחיל? יאללה.

נפתח בארצות הברית: "ניו יורק טיימס", כפי שציין פרופר, אכן עולה 2.5 דולר, אבל מאז המאמר שפרסם יו"ר אסם שער הדולר עלה מעט, ולכן מחיר העיתון לקורא הישראלי האמיר גם הוא ועומד כעת על 9.65 ש'. מחירו של "וושינגטון פוסט", אגב, זול הרבה יותר ועומד על 1.25 דולר בלבד (4.82 ש'). מי שמעדיף להתמקד בעסקים ובכלכלה יוכל לרכוש גיליון של "וול סטריט ג'ורנל" תמורת שני דולר בלבד (7.72 ש'). נעבור לבריטניה: מחירו של "טיימס" הלונדוני הוא 1.2 ליש"ט (7.26 ש'), מחיר ה"גרדיאן" 1.6 ליש"ט (9.68 ש') ואת "דיילי טלגרף" תוכלו לקנות ב-0.7 ליש"ט (4.23 ש'). רק מחירו של העיתון הכלכלי הבריטי "פייננשל טיימס" יקר יותר מזה של "הארץ" ועומד על 2.5 ליש"ט (15.12 ש'). ומה בארצות אחרות? "בילד", העיתון הנפוץ ביותר בגרמניה, עולה 0.7 אירו בלבד (3.35 ש') ואילו ה"פרנקפורטר" עולה 2.3 אירו (11 ש'). מחירו של "לה מונד" הצרפתי הוא 2 אירו (9.58 ש') ואילו "ליברסיון" עולה 1.7 אירו (8.14 ש').

מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, למה העיתון שלך כל כך יקר? זה לא טיפ טיפה בעייתי ש"דה מרקר" מותח ביקורת על יוקר המחיה, בזמן ש"הארץ" הוא בין העיתונים היקרים בעולם בסוגו?
"קודם כל, תיקון לנתונים שלך. כשאתה קונה 'ניו יורק טיימס' בניו יורק, המוכר מוסיף לך מס קנייה בסכום מסוים. בישראל נוקבים במחיר כולל מע"מ, באמריקה נוקבים במחיר לפני מס קניה, אך מוסיפים אותו בעת ביצוע העסקה. ההשוואה הנכונה היא, על כן, בין 11 ש"ח, מחיר 'הארץ' לפני מע"מ, למחיר ה'ניו יורק טיימס' העומד על 9.65 ש"ח, כך ש'הארץ' יקר מה'טיימס' ב-14 אחוזים.

"למה זה ככה? ברור, ודן פרופר עלה על זה: הנהלת 'הארץ' לא יודעת לנהל. מספר העיתונים שאנו מוכרים, הוא כנראה פחות מעשרה אחוזים ממספר העיתונים שמוכר ה'ניו יורק טיימס', ואילו מספר חברי המערכת שלנו הוא כשליש ממספרם ב'טיימס'. המסקנה: אנחנו גם לא יודעים למכור, וגם מוציאים יותר כסף ממה שצריך על המערכת". 

הצעה מגונה (27): ממשיכים לפנק, לפנק, לפנק

שבועיים ויום חלפו מאז שהצעת החוק נגד "ישראל היום" עברה בקריאה טרומית, והמציאות שבה ומראה כי קיימת לכאורה חפיפה מסוימת בין תשומת הלב שבוחר "ידיעות אחרונות" להקדיש לפעילות כזו או אחרת של נבחרי ונבחרות ציבור שונים, לבין תמיכתם של אותם ח"כים וח"כיות בחוק. וכך, אחרי הצ'ופרים הנדיבים שקיבל איציק שמולי, הגיע תורה של חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס. בשישי האחרון כיכבה לוי-אבקסיס בעמוד השער של מוסף "ממון", וקיבלה ראיון נרחב בן ארבעה עמודים. אמנם הראיון התקיים בסופו של שבוע מוצלח למדי מבחינת הח"כית, שבו אישרה ועדת השרים שתי הצעות חוק שהגישה (האחת לפיקוח על מחירי הירקות והאחרת למימון 90 אחוזי משכנתא), ובכל זאת: לא מן הנמנע שייתכן שאילו, למשל, גילה גמליאל – שהתנגדה להצעת החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום" – הייתה חתומה על שני ההישגים הללו, היא לא הייתה זוכה למנה דומה של כבוד ויקר.

מי שהעלה תהייה על המניע לראיון המפרגן עם לוי-אבקסיס הוא חתן פרס ישראל לתקשורת יעקב אחימאיר, שעד לפני כשמונה חודשים פרסם מעת לעת טורים ב"ישראל היום" (ומככב בקטנוש גם בהמשך טור זה). למחרת הכתבה ב"ממון" העלה אחימאיר בדף הפייסבוק שלו את הפוסט הבא (לא נגענו): "שבת שלום. מוטי גילת, בטורו השבועי ב'ישראל היום', חילק ציונים לגנאי לח"כים שהצביעו בעד החוק שנועד להצר את התפוצה של "ישראל היום". הוא התמקד בח"כים שהיו עיתונאים, עד שחצו את הרוביקון, והגיעו לכנסת. גילת לא הזכיר את ח"כ אורלי לוי-אבקסיס. היא לא הייתה עיתונאית, אבל גם היא תמכה בחוק. הפנה את תשומת לבי אחד מבני משפחתי: המוסף 'ממון' של "ידיעות אחרונות", של יום שישי, מייחד עמודים אחדים, עם תמונת שער צבעונית, לח"כ אורלי לוי. אני תוהה: היש קשר בין הצבעתה לבין הכתבה המפרגנת? אם כך, ואיני יודע, הרי יש סיכוי שעוד ח"כים, עיתונאים לשעבר, יזכו לפינוק".

מי נגד מי
אורלי לוי-אברסיס על שער "ממון". "לא שמעת אותי אומרת מילה לטובת החוק או נגד החוק"
אורלי לוי-אבקסיס, יכול להיות שזכית לפינוק היוקרתי ב"ממון" בשל תמיכתך בחוק נגד "ישראל היום"?
"מה? אתה לא רציני, נכון?".

דווקא כן.
"אני חושבת שעצם השאלה היא חוצפה. מה שאתה אומר הוא שכל מה שאני עושה, כל העבודה שלי, כל התעסקות שלי, כל האג'נדה שלי וכל המאמץ שלי לתקן דברים – לא שווים כלום".

לא אמרתי את זה. אני רק מתעניין בזיקה בין ההצבעה לבין כתבת השער.
"לא, אתה אומר שאני זכיתי בראיון. כאילו זכיתי, כי רודפים אחריי גם מ'ידיעות' וגם מעיתונים אחרים. תאמין לי, אני מסננת ראיונות. מה שאתה אומר זה בדיוק הפוך מהמציאות. אתה יכול לשאול את הדובר שלי לכמה כלי תקשורת אנחנו אומרים כן, לעומת לכמה מהם אנחנו אומרים לא. לכן עצם השאלה היא חוצפה, ומעכשיו אתה מוזמן להתקשר לדובר".

את יודעת שגם יעקב אחימאיר העלה את התהייה הזו.
"אתה רוצה שאני אסתכל על כל סטטוס של כל עיתונאי? מה הקשר? אני חושבת שיש כאן אמירה שבאה לקעקע את העבודה שלי. חד וחלק, נקודה. אני לא התבטאתי בנוגע ל'ישראל היום', ולא שמעת אותי אומרת מילה לטובת החוק או נגד החוק".

לא צריך להגיד כלום. רק להצביע נכון.
"האמירה הזו מקטינה ומקעקעת אותי, ולרוב ההצעות לראיונות אני אומרת 'לא' מאשר 'כן'".

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב. 

הצעה מגונה (28): ליברמן בגדלים שונים

ומאורלי לוי-אבקסיס נדלג היישר אל הבוס הגדול שלה, אביגדור ליברמן. ביום חמישי שעבר הותר לפרסום כי שלושה פעילי חמאס תכננו לשגר טיל כתף לעבר מכוניתו של שר החוץ ולהתנקש בחייו. למחרת הקדיש "ידיעות אחרונות" לבן יקיר לו אביגדור כותרת ראשית בשטח 461.3 סמ"ר (כולל תמונת ענק של ליברמן); "מעריב השבוע" היה צנוע יותר ופרסם בעמוד הראשון ידיעה בשטח 142.8 סמ"ר (כולל תמונה בינונית); "הארץ" הלך אפילו על פחות מזה ופרסם הפניה בשטח 31.9 סמ"ר (כולל תמונה קטנה) ואילו "ישראל היום" הסתפק בהפניה בשטח 24.2 סמ"ר בלבד (ללא תמונה בכלל), קטנה פי 19 מגודל ההפניה שהופיעה ב"ידיעות".

מי נגד מי
שני העיתונים מדווחים על תכנון ההתנקשות בליברמן. ההפניה ב"ישראל היום" קטנה פי 19 מזו של "ידיעות"
ומה בעמודים הפנימיים? "ידיעות" הקדיש לתכנון ההתנקשות בליברמן אייטם ענק בשטח 1,311 סמ"ר (כולל שתי תמונות). הידיעה ב"ישראל היום", לעומת זאת, הייתה קטנה כמעט פי 11 מזו של "ידיעות" ותפסה שטח של 121.8 סמ"ר בלבד (עם תמונה אחת). עם או בלי קשר נזכיר כי 12 מתוך 13 חברי מפלגתו של ליברמן (כולל הבוס עצמו) תמכו בהצעת החוק נגד "ישראל היום", ואילו חבר הכנסת ה-13 מטעם הסיעה, שמעון אוחיון, לא נכח באולם המליאה בעת ההצבעה. מעניין איך היו נראים הדברים (חלילה וחס) אילו השב"כ היה תופס חוליית חמאס שזממה (חס וחלילה) להתנקש בשטייניץ.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות (1): טעות בזיהוי

הציטוט: ביום שישי פרסם דני ספקטור במוסף "7 ימים" את תמלילי השיחות הטעונות בין רועי פלד, בן זוגה של לי זיתוני ז"ל, שנדרסה למוות בשנת 2011 בתאונת פגע וברח בתל אביב, לבין קלוד חייט, שנסע בג'יפ אשר פגע בזיתוני ונמלט לצרפת לאחר התאונה. בעמוד האחרון בכתבה הופיעה התמונה הבאה, שהוצגה בכיתוב כצילום של "פלד וזיתוני":

מי נגד מי
התמונה של רועי פלד וחברתו ממוסף "7 ימים" בנובמבר. זיהוי שגוי

המציאות: לא מדובר בתמונה של פלד עם זיתוני, אלא בצילום שלו עם בת זוגו הנוכחית סיון לבני, שאותה הכיר קצת יותר משנתיים לאחר שזיתוני נדרסה למוות. במאי השנה ראיינה שרי מקובר-בליקוב את פלד למוסף "7 ימים", ושם הופיעה אותה תמונה, אבל עם הכיתוב הנכון. וכך, באותו יום שישי, נאלץ "ידיעות" להטמין תיקון לטעות המצערת בתחתיתו של אחד מעמודי החדשות האחוריים.

מי נגד מי
התמונה של רועי פלד וחברתו ממוסף "7 ימים" במאי. זיהוי נכון

רועי פלד סירב להתייחס. ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות (2): מה יקרה למי שיתדלק בין שבת לראשון?

הציטוט: "לראשונה מדצמבר 2010: ליטר בנזין – פחות משבעה ש"ח. היכונו לתדלק בלילה שבין שבת ליום ראשון הקרוב... עם הירידה הצפויה במחיר בלילה שבין שבת הקרובה ליום ראשון, צפוי מחירו של הדלק להשלים ירידה של כ-72 אגורות במצטבר בארבעת החודשים האחרונים (זאב קליין, "ישראל היום", 26.11.2014).

המציאות: ירידת מחירי הדלק צפויה להתרחש ב-1 בדצמבר, כלומר בלילה שבין יום ראשון ליום שני, ולא בלילה שבין שבת לראשון. נהגים שיקשיבו לעצתו של זאב קליין ייאלצו לשלם את המחיר הישן והגבוה יותר. כעת נותר רק לכסוס ציפורניים ולראות האם "ישראל היום" יממש את העיקרון מספר 4 ברשימת העקרונות שהוא מציג מדי יום, והוא "לבדוק עובדות, ואם טעינו נתקן". ניסיון העבר כבר הוכיח שלמרות טעויות קשיחות, פה ושם, ההחלטה האם לפרסם תיקון היא די גמישה.

מ"ישראל היום" נמסר בתגובה: "תיקון לידיעה יפורסם מחר, בגיליון יום שישי"

מי נגד מי 107
"ישראל היום" מדווח על הירידה במחירי הדלק. הבנזין יוזל, רק תגיעו בלילה הנכון
 

הציטוט מול המציאות (3): כמה ימים יש בחודשיים?

הציטוט: "לפני ימים ספורים, צלם הפפראצי האמיץ של וואלה! סלבס תפס את נינט טייב ההריונית, פלוס מזרחי, כשהם מתפנקים בארוחה בבית קפה מוכר והומה אדם במרכז העיר הגדולה" ("וואלה! סלבס" באייטם תחת הכותרת "לבריאות, נינט טייב אוכלת עבור שניים", יום רביעי שעבר,  19.11.2014).

המציאות: התמונות (פלוס סרטון וידאו שמופיע באייטם) לא צולמו לפני ימים ספורים, ואפילו לא לפני שבועות אחדים.

מי נגד מי
האייטם על נינט ב"וואלה!". כימים אחדים
נינט טייב, מתי צולמו התמונות?
"התמונות צולמו לפני שלושה חודשים".

באמת נראיתם לי בצילומים לבושים קיצי משהו לעונה זו של השנה.
"אתה יכול להיות בלש".

העורך הראשי של "וואלה!", ינון מגל, איך שהזמן רץ.
"התמונות צולמו ב-21 בספטמבר ופורסמו ב-19 בנובמבר משיקולי עריכה. וכבר נכתב בבראשית, כ"ט, כ': 'ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים; ויהיו בעיניו כימים אחדים, באהבתו אותה'".

אביב הורביץ, אתה לא מתבייש?
"על מה יש לי להתבייש?".

אתה נותן לטור שלך את ההפניה הצהבהבה "מה הסיפור של נינט והבלש?", הכול כדי להשיג כמה שיותר כניסות של קוראים תמימים, ובסוף מתברר שאין שום בלש ושסתם מדובר במשפט אגבי שנינט סימסה לך?!
"כבר הערתי לך פעם, ואני שב ואומר: מאוד מטריד אותי שאתה מדבר לעצמך. מעבר לזה, תפנה בבקשה לעורכים". 

דברים בשם אומרם: יעקב אחימאיר VS רינה מצליח

יעקב אחימאיר (צילום: אביב חופי)
יעקב אחימאיר. מצליח לא הסוותה את סלידתה|צילום: אביב חופי
שבוע טוב. אני מתקשה להבין, וברצינות, והתמיהה היא למחלקת החדשות של ערוץ 2: כיצד אתם מפקידים את הנחית התוכנית "פגוש את העיתונות" בידי אדם, רינה מצליח, אשר לא טורחת אפילו להסוות מעט את סלידתה מפוליטיקאי שהוזמן על ידה להתארח בתכניתה? צפיתי ב"ראיון", סליחה בקטטה, שניהלה הנ"ל עם השר בנט. אני יודע, כן, גם אני יודע, כי קטטה באולפן מביאה רייטינג, אבל עד כמה יכולה המנחה הנ"ל לחשוף את שנאתה – סליחה, אבל אין לי מילה הולמת אחרת - לשר בנט, במקום לקיים עימו ראיון נוקב, ראוי, לשאול את כל השאלות הקשות, אבל מבלי להפוך את המפגש באולפן לקטטה מילולית בבית מרזח? ועוד יש לנו, אלה המתבטאים בתקשורת, טענות ומענות על כי החברה בישראל נעשית יותר אלימה.

רינה מצליח (צילום: חדשות 2)
רינה מצליח. בנט התנצל מיד אחרי השידור |צילום: חדשות 2
(יעקב אחימאיר בדף הפייסבוק שלו, 22.11.2014)

רינה מצליח, תרצי להגיב?
"לא. אולי רק רק לעדכן שבנט התנצל בפניי מיד אחרי השידור ושוב יותר מאוחר, אחרי שצפה בהקלטה. אם לא צפית, אני מציעה לך לצפות ולהחליט מי יזם את הקטטה, אם בכלל הייתה כזאת. תודה".

הטבלה לא משקרת (5): רשימת ה-25

השבוע החמישי של טבלאות הסקופים הביא לוועדה לא פחות מ-42 פרסומים ראשונים וראיונות בלעדיים, מה שגורם לה להכריז על חידוש מרענן: מדי שבוע יוכנסו לטבלה רק 25 הסיפורים שבהם ועדת הסקופים מצאה הכי הרבה עניין. שאר הסיפורים ייאלצו להיגנז, או להיכנס בהמשך, אם הם יתבררו בדיעבד כסקופ מספיק מעניין. זכיר שוב כי השגות, ערעורים והצעות לחשיפות שנשמטו בשוגג ניתן כמובן להגיש לאחד מחברי ועדת הסקופים באימייל avivhur@gmail.com. וכעת – היישר לטבלאות:

השבוע שבין 20 בנובמבר לעיתוני הבוקר של 27 בנובמבר נפתח בסקופ רכילותי: ליאורה גולדנברג-שטרן פרסמה לפני כולם כי קרנית גולדווסר ילדה בת. המשך השבוע הניב את הסקופים והראיונות הבלעדיים הבאים: משה נוסבאום הביא את תיעוד חיסול המחבלים בבית הכנסת בירושלים; אבנר ברנהיימר שמע את דרור רפאל יוצא מהארון; רז שכניק פרסם ראיון ראשון עם ירון ברלד על התלונה שהוגשה נגדו וגם חשף כי שלושת בניו של דודו טופז תובעים את שירות בתי הסוהר על רשלנות שגרמה למותו; גיא פלג ראיין לראשונה את מני נפתלי, אב הבית שתובע את משפחת נתניהו, חשף את פרשת השופטת שטענה כי שוטר אנס אותה, וגילה כי הוגשה תלונה על הטרדה מינית נגד ראש עירייה מהמרכז; עמרי נחמיאס הביא את חוות הדעת המלאה של יהודה וינשטיין על חוק הלאום; גואל בנו פרסם כי פאב בכרמיאל סירב להכניס לוחם דרוזי; מתן חצרוני גילה כי עובדים בבית החולים איכילוב חשפו מידע רפואי בפייסבוק; ברוך קרא פרסם כי אולמרט זומן למתן עדות נגד ברק וגם כי קצין המשטרה שנטען לגביו שתקף שופטת נמצא דובר אמת בפוליגרף; יוסי ורטר פרסם כי נתניהו הציע לחרדים לפזר את הכנסת אם ימליצו עליו להרכיב ממשלה אחרי הבחירות הבאות; נדב פרי חשף כי נתניהו תומך ביוזמת הימין להעביר חוק שיביא להדחת חנין זועבי; עמית סגל גילה כי הוצמדה אבטחה לח"כ ציפי חוטובלי בעקבות איומים על חייה; עמרי מניב פרסם כי ארגון המורים מבטל את הטיולים השנתיים בשל ההחלטה להעמיד לדין מנהל ומורה בעקבות טביעה למוות של נער ב-2009; אלמוג בוקר פרסם טענה של אישה שלפיה ראש עיריית אשקלון הטריד אותה מינית; הנריקה צימרמן ראיין את האפיפיור; גידי וייץ חשף הטרדה מילולית מצד יו"ר קק"ל, אפי שטנצלר, כלפי חברת הכנסת לשעבר קולט אביטל; וברק רביד פרסם כי ישראל וארה"ב מנסות למנוע כינוס של אמנת ז'נבה. חובות משבועות קודמים: יוסי אלי פרסם לראשונה כי מנהל יואשם בגרימת מותו של נער בטיול שנתי (מה שהוביל כאמור לביטול הטיולים השנתיים מצד ארגון המורים), יעל פרידסון גילתה כי אחותו של הנאשם ברצח נועה אייל למדה עם נועה ז"ל באותה כיתה; חן מענית גילה כי רשות המיסים חקרה את שלמה נחמה בחשד שהתחמק מתשלום מס שבח; ואילו קרן מרציאנו פרסמה את פרטי הצעת חוק השכירות החדשה.

סקופ השבוע: שייך לגיא פלג, עם פרשת השופטת שטענה כי שוטר אנס אותה.

בקצב הזה לא מן הנמנע שכבר בשבועות הקרובים סף הכניסה לטבלת מלכי השערים יגדל לארבעה סקופים ומעלה. שבוע מוצלח מאוד לגיא פלג מותיר אותו בראש הטבלה בבדידות מזהרת. במקום השני, עם סקופ נוסף השבוע וחמישה סקופים בסך הכול, נמצא כתב חדשות 2 OnLine, מתן חצרוני. חמישה חולקים את המקום השלישי, החדש ביניהם הוא ברוך קרא, שהשיג השבוע שני סקופים והגיעה לארבעה במצטבר. משה נוסבאום, ברק רביד ורז שכניק הצטרפו השבוע לטבלה וחולקים את המקום הרביעי עם שישה עיתונאים נוספים.

חדשות 2, עם שבעה סקופים, מגדילים את הפער מ"ידיעות" וחדשות 10, שממשיכים להישאר צמודים זה לזה. את הרביעייה הראשונה חותם "הארץ – דה מרקר", שמוביל בפער ניכר אחרי גלי צה"ל הממוקמת חמישית בטבלה. "וואלה!", עם שני סקופים, מתמקם שישי, אחרי שהצליח לעקוף את "מעריב השבוע", שהשיג רק סקופ אחד ונמצא כעת במקום השביעי. "גלובס", עם סקופ נוסף, מדורג שמיני, כשאחריו ממוקמים ynet, קול ישראל ו"כלכליסט". במקום ה-12 נמצא ערוץ 1 ואת הטבלה חותמים "מקור ראשון" ו"ישראל היום".    

לאן נעלם קובי מימון?

כיוון שהגשם במילא זלף, העצים נשבו וטיפות זלגו מענף לענף, היה די ברור שהטלפון יצלצל ויקרע את דממת החורף המבורכת. על הקו היה הקונספירטור.

"תגיד", פתח בסערה, "יכול היות שמתחת לאף נטול חוש הריח שלך שוב הולכת ונרקמת הודנה היסטורית בין 'מאקו' לבין 'ידיעות אחרונות'".

"על סמך מה אתה אומר את זה?", שאלתי באי אמון.

"על סמך 'פולישוק', הסדרה המעולה של שמוליק, שאני בשוק שעוד לא הזמינו אותי לייעץ לה", אמר הקונספירטור. "אני לא יודע איזו משתי האפשרויות גרועה יותר, הורביץ, שלא צפית בפרק האחרון או שלא הבנת מה רואות עינייך".

"על מה לעזאזל אתה מדבר?", שאלתי בחוסר סבלנות קל.

"קבל תמונה חמה", ענה הקונספירטור.

מי נגד מי
יששכר טייכמן מוזכר ב"פולישוק". שייך ל"ידיעות אחרונות"?

"מכיוון שאני לא מצפה שתבין לבד, הורביץ, תרשה לי להאכיל אותך בכפית", המשיך הקונספירטור. "מה שבעצם אתה רואה בפריים הזה, שצולם בדקה 28:06 של הפרק, זה את תקומה שהרבני, יועצת התקשורת האלמותית של פולישוק, ואת ויקי, מזכירתו הנאמנה, מדברות בסדרה של 'קשת' על יששכר טייכמן מ'ידיעות'".

"אני מכיר ומוקיר את איתמר אייכנר מ'ידיעות', אבל על יששכר טייכמן לא שמעתי", גירדתי בראשי.

"ברור שלא, הורביץ", נזף בי הקונספירטור. "זו סדרה עלילתית".

"אני מבין", מלמלתי.

"זהו, שלא", המשיך הקונספירטור. "אתה לא מבין כלום. שתי דקות אחר כך, בדקה 30:03 של אותו פרק ממש, רואים את הכתב יששכר טייכמן, כאמור מ'ידיעות', מודיע לפולישוק שהאייטם שהוא הכין יעלה ב-mako. הנה, תראה בעצמך".

מי נגד מי
יששכר טייכמן מופיע ב"פולישוק". אז למה הוא מפרסם ב-mako?

"אז מה זה אומר?", שאלתי בעניין.

"זה אומר דרשני, הורביץ", התעצבן הקונספירטור. "זה אומר שמישהו בצמרת 'קשת' שתל רמזים בתוך 'פולישוק' לשיתוף פעולה עתידי בין 'ידיעות' ל-mako".

"ממש לא נראה לי", הסתייגתי. "אל תשכח שהעונה השלישית של 'פולישוק' אמנם משודרת עכשיו, אבל נכתבה לפני שלוש שנים, ואל תשכח שאף אחד, אבל אף אחד, לא יכול להגיד לשמוליק הפנומן מה לכתוב. זו אולי טעות עריכה זניחה או סתם צירוף מקרים".

"עליך לא הייתי מאמין שתגיד את זה", לגלג הקונספירטור. "באמת, הורביץ? צירוף מקרים? אם זה צירוף מקרים, אז מעניין מאוד איך תסביר את ההיעלמות המצערת של קובי".

"קובי אריאלי לא נעלם לשום מקום", שללתי את האפשרות. "להיפך, אני מרבה להקשיב לו ולעירית בגל"צ".

"דיברתי על קובי מימון", אמר הקונספירטור בקול קפוא.

"מה לי ולו?", התפלאתי. "קובי מימון הוא סטנדאפיסט, ואני בכלל כותב על עיתונאים".

 "קראת את הריאיון הבלעדי של רז התותח עם ברלד במוסף '7 לילות' האחרון?", שאל הקונספירטור. "זה שבו הוא דיבר לראשונה על התלונה שהוגשה נגדו על מעשה מגונה ועל התיק שנסגר מחוסר ראיות?".

"בוודאי", עניתי. "אבל מה זה קשור לקובי הסטנדאפיסט? ולמה אתה קופץ מנושא לנושא?".

"זה בדיוק אותו הנושא, הורביץ", הבהיר הקונספירטור. "מתברר שרז לא ראיין את ברלד לבד. באותו ראיון ממש השתתף גם קובי, שאפילו הצטלם עם ברלד בתמונה משותפת, והכול כדי לקדם את ההצגה '101 כלבים דלמטים' שבה שניהם משתתפים. איכשהו, בין שלב הריאיון לשלב הדפוס, קובי התפוגג מהכתבה ונותרו רק ברלד וסיפורו הצהבהב".

"באמת?", נדהמתי לשמוע.

"בהחלט", הצהיר הקונספירטור. "עכשיו השאלה היא אם בא לך להרים טלפון לקובי ולשאול אם הוא לא קצת נעלב מכל הסיפור הזה".

"האמת שלא", הודיתי.

"לא נורא, תעשה את זה בכל זאת", אמר הקונספירטור וטרק.

לא הייתה ברירה. התקשרתי לקובי.

קובי מימון, לא נעלבת מזה שרז שכניק ראיין גם אותך יחד עם ברלד ל"7 לילות", אבל בסוף נופנפת מהכתבה, התצלום המשותף נגנז, ורק ברלד נשאר?
"אני קצת עסוק כרגע, אז אדבר איתך עוד מעט".

כעבור שעה שיגר מימון במסרון את התגובה הדיפלומטית הבאה: "מפני שברלד ואני קומיקאים שיש להם הרבה מה להגיד, החלטנו ביחד עם הסוכן והעיתון לפצל את הכתבה לשתי כתבות נפרדות. ואכן, נסגרה לי כתבה שתעלה עם העונה השנייה של 'זגורי אימפריה'".

חזרתי עם הממצאים לקונספירטור.

"נו, הורביץ?", הוא שאל. "ואתה מאמין לקובי? אכלת את הלוקש?".

"התיק נסגר מחוסר ראיות", עניתי. "אבל לעולם לא אוכל לפסול את האפשרות שהתרחש כאן עוד משהו מסתורי".

"באמת, הורביץ?", התעניין הקונספירטור. "על איזה עניין מסתורי אתה מדבר? מה אתה חושב שבאמת קרה כאן?".

"אתה באמת רוצה לדעת מה אני חושב?", שאלתי את הקונספירטור בהתרגשות מסוימת.

"כן", הוא אישר.

"בטוח?", הקשיתי.

"בוודאי", אמר הקונספירטור.

"ולא תתחרט כשתשמע את דעתי?", התעקשתי.

"די, הורביץ. שפוך כבר", התרגז הקונספירטור.

"אין בעיה", אמרתי. "אחרי ניתוח מעמיק של כל הסיפור הזה הבנתי שיכולות להיות כאן שתי אפשרויות מרתקות: האחת היא שרביב, העורך השפיץ של רז התותח, שלא רואה בעיניים, הבין שראיון ראשון עם ברלד לבד עדיף בהרבה על סתם ראיון קידום זוגי עם קובי, וגם רצה פצצה שתיכנס היישר לטבלת הסקופים. לכן הוא דאג לסגור עם הסוכן של קובי כתבת פיצוי על 'זגורי' והעלים אותו מהראיון עם ברלד".

"יפה מאוד, הורביץ", החמיא הקונספירטור. "אמרו לך פעם שיש לך פוטנציאל להיות קונספירטור? ומה האפשרות המרתקת השנייה שעלתה בדעתך?".

"האפשרות השנייה אכן מרתקת לא פחות", אמרתי. "והיא שיכול להיות שמה שקרה כאן הוא לא יותר מסתם צירוף מקרים".

ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

איזו הנחת סלב מפתיעה קיבלה רותם סלע?
כתבו לאביב הורביץ
רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר

לכל כתבות המגזין