דובר צה"ל בדום מתוח

דובר צה"ל מודיע: יש דרג ויש זרג 

נפתח בסיפור אישי קצר, שיכול לשמש כנייר לקמוס ו/או מיקרו-קוסמוס להתנהלות בעייתית ביחידה צבאית מוכרת. בה בעת, אותו סיפור אישי זניח חושף טפח זעיר מאחורי הקלעים בעבודתו המייגעת של בעל טור תקשורת לאה מול הרשויות ערלות הלב.

לפני שבועיים פורסם כאן אייטם על כותרת ראשית לא מדויקת בחתימתם של נחום ברנע ושמעון שיפר ב"ידיעות", ולפיה "כוחות רוסים ירו בעבר לפחות פעמיים על מטוסי חיל האוויר הישראלי". תוך כדי עבודה פניתי לאנשי דו"צ בשאלה האם הדיווח של "ידיעות" נכון. לא ממש הופתעתי כאשר סירבו שם להגיב, גם שלא לייחוס. בסופו של דבר המידע הוצלב בדרך אחרת (הפרחים לרמטכ"ל, גדי איזנקוט, שדיבר גם על הנושא הספציפי הזה בפגישת רקע רבת משתתפים לקראת יום העצמאות).

מדוע דו"צ סירב להתייחס לשאלתי? האם רק משום שמדובר במידע רגיש, או אולי כדי לגונן על "ידיעות"? בניסיון לפתור את החידה החלטתי לבצע ניסוי כלים קטן. למחרת שלחתי לדו"צ את השאילתה הקצרה הבאה: "ב-29 במרץ 2016 פורסם אייטם ב'ידיעות', לפיו במסגרת מבצע החזרת הציוד הגנוב יוחזר לצה"ל ג'יפ שנגנב לפני כ-15 שנה על ידי חייל משוחרר. שאלתי היא: האם אכן הוחזר לצה"ל ג'יפ במסגרת המבצע?". כעבור כשעתיים קיבלתי טלפון מחיילת בדו"צ שהודיעה לי בנחרצות – הפתעה הפתעה – כי דובר צה"ל מסרב להתייחס לנושא. הג'יפ, אגב, מעולם לא הוחזר לצה"ל. למעשה מעולם לא היה ג'יפ גנוב. שלושה שבועות לפני פנייתי לדו"צ התראיינה לגל"צ קצינה מאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה ואמרה במפורש שלא הוחזר כל ג'יפ (החל מדקה 49:20)."ידיעות", מסתבר, נפל קורבן למתיחה. ובכל זאת, דובר צה"ל, מצידו, מעדיף לגונן על "ידיעות" במקום למלא את תפקידו הבסיסי ולמסור לעיתונאי תשובה ישירה פשוטה לשאלה ישירה פשוטה.

נטייתם של אנשי דו"צ לגונן על "ידיעות" ולהפלות את העיתון לטובה על פני כלי תקשורת אחרים – לא פעם, לא פעמיים ואפילו לא עשר – אינה חדשה. זכורה עד היום השטיפה המוצדקת שחטף דובר צה"ל, תא"ל מוטי אלמוז, כמה ימים לפני תום מבצע צוק איתן, אצל איילה חסון וכרמלה מנשה בקול ישראל. "מערך הדוברות של דובר צה“ל נהג איפה ואיפה בכלי התקשורת", התלוננה אז חסון. "השאלה היא האם דובר צה"ל יכול לנהוג כמו משרד יחסי ציבור ולבחור למי יש הכי הרבה רייטינג ושם לתת את המח"ט הכי נחשב או הכי מבוקש". מנשה סיפרה באותה הזדמנות כי "בכמה כלי תקשורת התראיינו מח"טים שנתנו לתקשורת תמונה כוללת, וזה לא הישג עיתונאי אלא עבודה של דובר מול כלי תקשורת. אנחנו ב'קול ישראל' לא הצלחנו לראיין מג"ד או מח"ט או חיילי מילואים. ביקשנו – וסירבו לנו. מערכת אחת קיבלה את כל המרואיינים שהיא קיבלה ומערכות אחרות לא קיבלו כלום".

עוד לפני "צוק איתן" ולפני אלמוז שררו יחסים חמים עד לוהטים בין סוכנות היח"צ הצבאית לבין תשלובת מוזס. כך למשל כתב בכיר ב"ידיעות" השתדל אצל דובר צה"ל הקודם, תא"ל (היום אלוף) יואב (פולי) מרדכי, למען שיתוף פעולה של סוכנות הייצוג והתוכן דו"צ עם סוכנות הייצוג והתוכן ADD, לצורך הפקת העונה הראשונה של "היחידה".

המדיניות הסלקטיבית של דובר צה"ל כלפי אמצעי התקשורת בישראל מעדיפה מאז ומתמיד את "ידיעות" ואת חדשות 2 על פני המתחרים.

דוגמה עדכנית: ביום שני שעבר, יומיים לפני טקס יום העצמאות בהר הרצל,  נערכה בכנסת קבלת פנים למדליקי המשואות. בין הנוכחים באירוע היה כמובן גם אל"מ דוד רוקני בן ה-84, מפקד הטקס שפרש השנה מתפקידו. כתבים שנכחו במקום וניסו לחלץ מרוקני משפט או שניים נבלמו על ידי שני חיילי דו"צ שליוו אותו. הנימוק של לובשי המדים: רוקני סגור בלעדית לכתבת מגזין בחדשות ערוץ 2. "זה מגוחך, בסך הכול רצינו לקחת סינק מסכן ומיד הסתערו עלינו שני החיילים ואמרו שהוא לא מתראיין", מספר אחד הכתבים. "רוצים לעשות איתו כתבת מגזין? סבבה, אבל אל תמנעו מאחרים לקחת ממנו משפט או שניים. האיש הוא בכל זאת סמל לאומי למשך יומיים בשנה. זה לא סביר. זו בדיחה".

לאחר קבלת הפנים למדליקי המשואות נערכה לרוקני מסיבת הפתעה בנוכחות יו"ר הכנסת. "החיילים של דו"צ שליוו את רוקני בכלל לא היו מודעים לאירוע הזה, שאליו הוזמנה גם התקשורת", מספר גורם שנכח במקום. "בשלב מסוים יולי אדלשטיין הודה לרוקני, וכשאחד הכתבים שאל את רוקני איך הוא מרגיש, החייל של דו"צ לא ידע מה לעשות. הוא ניסה להגיד לו לא לדבר. ואתה רואה איך למרות שכל משמר הכנסת עומד שם, ויו"ר הכנסת נמצא, החייל רוצה להשתיק אותו, רק בשביל חדשות 2. זה היה פשוט הזוי". באותו יום צייץ צ'יקו מנשה, המנהל בפועל של רשת ב', את משאל הטוויטר הבא:

שיתוף הפעולה ההדוק בין דו"צ לחדשות 2 גורם לנתק חריף עם חדשות 10, שנמשך כבר חודשים. לא מן הנמנע כי זו הסיבה לכך שמנכ"ל חדשות 10, גולן יוכפז, העדיף שלא להגיע בשבוע שעבר למפגש השנתי של העורכים הראשיים עם הרמטכ"ל.

דובר צה"ל סירב להגיב.

דה ליברמן (1): רוני דניאל מוזמן להיכנס לבונקר

שר הביטחון המיועד אביגדור ליברמן יכול ללמד אפילו את בנימין נתניהו פרק או שניים בהשתלחויות כלפי עיתונאים.

רשימת הכתבים שאותם תקף עד היום ארוכה פי שניים ממספר המנדטים שקיבלה מפלגתו. לא פחות מ-12 מהם זכו עד היום לטיפול אישי מסור מידיו האמונות של יו"ר ישראל ביתנו, ואלה שמותיהם (ובסוגריים: ההצלפות, העלבונות וההאשמות שהטיח בהם ליברמן): אמנון אברמוביץ' ומרדכי גילת ("אלוף המושחתים וסגנו"), נחום ברנע ("שקרן בלתי נלאה" ו"שקרן ישראל לעיתונות"), איילה חסון ("כרגיל אצלה, ברגע שאתה לא עם ראש הממשלה אתה חוטף. או כפי שניתן לקרוא לזה: 'סינדרום המשרתת'"), אמיר אורן ("מבחינתו העולים כולם הם בבחינת חשודים כסוכני ק-ג-ב"), שלום ירושלמי ("לא חסרים פה גם שקרנים, גם אידיוטים, גם מנוולים... זה כל הקשת משלום ירושלמי עד שלי יחימוביץ'"), עמית סגל ("ראש מערך ההסברה של רובי ריבלין" ו"כתב חצר"), שלמה צזנה ("אם יש דבר שאני שונא זו צביעות. העיתון שלך מנסה לקדם אדם מסוים"), ברוך קרא ("אני אתן שתי דוגמאות לעיתונאים שקרנים: האחד זה העיתונאי המכובד ברוך קרא"), חנן קריסטל ("מרוויח את התואר 'שקרן' ביושר"), ארי שביט ("השני שאני מצרף אותו לתואר שקרן השבוע זה הוא"), והאחרון שבהם, אור הלר, שחטף השבוע תביעת דיבה מליברמן ("הדברים שאמר במשדר הינם לשון הרע ובוודאי שיש בהם לבזות את התובע ולשימו מטרה להשפלה ולביזוי").

למעט התביעה הנקודתית נגד הלר מיעט עד כה ליברמן מלהשתלח בכתבים ו/או פרשנים צבאיים. יוצא דופן הוא פרשן "הארץ" לענייני ביטחון וממשל, אמיר אורן. על תקרית ליברמן-אורן אפשר לומר שיש מספיק דברים שליליים מוצדקים לכתוב על ליברמן, ולכן מיותר לייחס לו רמיזות מכוערות שאינן מבוססות. אם אתם משועממים, קראו בזמנכם החופשי את הטקסט הבעייתי של אמיר אורן, שהצטמרר מהאפשרות כי "נער שהגיע מממלכת המפלגה הקומוניסטית והק-ג-ב יתמנה לשר הביטחון") ואת מתקפת הנגד של ליברמן.

אפשר לסמוך על ליברמן שיפעל להרחבת מועדון העיתונאים המושמצים. גם מתוך הרגל, וגם מתוך מחשבה מדאיגה שכל מתקפה אישית נגד עיתונאי עשויה, למרבה הצער, להוסיף לו לאלקטורט. רוני דניאל, אלון בן-דוד, עמוס הראל, יוסי יהושוע וכרמלה מנשה מוזמנים להיכנס לבונקר.

דה ליברמן (2): יאללה סולחה

עד השבוע, נהג ליברמן לתקוף את נתניהו השכם והערב. בכל פעם שעשה זאת, בציוריות אופיינית, שמחו העיתונים, האתרים וערוצי הטלוויזיה להפוך את דבריו לכותרות. כולם, למעט "ישראל היום" כמובן. שם העדיפו (הסיבות שמורות במערכת) להקדיש את הכותרת לתגובת נתניהו ו/או הליכוד. דוגמאות? לא חסרות. יום אחרי שליברמן אמר על נתניהו  "צר לי עליו, כנראה שהלחץ קשה לו, אבל היסטריה זו לא תכנית עבודה", זו הכותרת שהתנוססה ב"ישראל היום":

יום אחרי שליברמן אמר כי "הממשלה מנהלת מדיניות תבוסתנית ורופסת", פורסמה ב"ישראל היום" הכותרת הבאה:

ואילו יום אחרי שליברמן אמר כי "נתניהו ויעלון הפכו לפרזנטורים של 'בצלם'" התעלם מכך "ישראל היום" בחינניות. זה לא מנע מהעיתון לפרסם ביום חמישי השבוע את ההתבטאות הנעלמת הזו בתוך ידיעה לא חתומה הנושאת את כותרת הגג המקלילה: "אמרו, אבל ככה זה בפוליטיקה". שנאמר: יאללה סולחה.

מעניין יהיה לעקוב בתקופה הקרובה אחר הבדלי הסיקור בין "ישראל היום" ל"ידיעות" בכל הנוגע ליחסי נתניהו-ליברמן. במשך שנים רבות כיכב ליברמן ברשימת "אנשי שלומנו" של "ידיעות". האם יצליח לשמור על מיקומו במועדון המיוחסים למרות חבירתו לאויב מספר אחת? ימים יגידו. נכון לרגע זה, החגיגה נמשכת. ביום חמישי התפרסם ב"ידיעות" צילום בלעדי של יו"ר ישראל ביתנו, בפוזת הכול-גן-עדן, כשהוא חוגג במסעדה את מינויו המסתמן לשר ביטחון. מעניין מי המקור שנתן לעיתון טיפ איכותי על מיקומו המדויק של חבר המערכת ליברמן. אולי אותו אחד שאירגן ל"ידיעות" לפני שלוש שנים וחצי מקבץ מהודר של תמונות בלעדיות מעולות שבהן דיגמן אותו ליברמן תנוחות ספורטיביות במהלך משחק טניס.

המשך, כמובן, בוא יבוא.

דה ליברמן (3): הכי אמת לשעתה

העובדה שטיפוס סולידי ודיסקרטי כמו יוסי ורטר בחר שלא להצטרף (לפחות לא בגלוי) לטוויטר, חסכה ממנו השבוע פוטנציאל למבוכה בדיעבד, מהסוג שנגזר על כמה מהקולגות:

הצהוב היום צהוב מאוד

עם כל הכבוד לסאגה הפוליטית שהתחוללה השבוע בין נתניהו, ליברמן, הרצוג ויעלון, הסיפור החם של הימים האחרונים שייך בכלל לעולם הרכילות ועוסק בשתי דמויות מוכרות, שלא לומר מאוד מתוקשרות, מהמגזר הדתי. למי שמשום מה הצליח לפספס, הנה הפצצה הבלתי קונבנציונלית שהטיל צחי קומה ביום רביעי במדורו "העלוקה":

שניים מאושיות המגזר הדתי מבלים יחד בלילות ולא בלימודי הקודש. על הדרך הם עוברים גם על האיסור: לא תנאף. ויש עוד.

חברי קבוצת הווטסאפ שבה חברים שני כוכבי האייטם הקודם הופתעו לקרוא שם את ההודעה הבאה: "שלום, שמי ***, אני לא חברה בקבוצה הזו אבל נשואה ל***. אני כותבת כאן רק כדי לחשוף את המוסר הכפול והמעוות של אישה אחת שמחזרת אחרי בן זוגי במרץ ומנסה לפגוע בחיים שלנו. תקראו לה בשמה: מפרקת משפחות". ויש עוד.

הרעיה החוקית לא הסתפקה בכך והפיצה גם הודעה שתפסה במכשיר הסלולר של בעלה מאת אותה מחזרת: "מבולבלת. אם אין סיכוי, אז תן להתאבל בשקט. אל תכתוב, אל תחבק אותי בלילה, אל תתקשר כרגע, עד שהלב יחזור לקצב רגיל. בלילה של ערב יום הזיכרון ישבתי בוכה מול הטלוויזיה. נפרדתי. ואז שוב הודעות ממך. ואני מוחקת אותן כל כך מהר ולא יודעת אם קראתי נכון. הוא באמת כתב 'אני נכון לריסטרט' והתכוון אליי? או שדמיינתי הודעה כזאת. אם יש סיכוי, תן תאריך, מספר שנים ואני אחכה. אמרתי לך: ריצה למרחקים ארוכים זה בסדר אם יתממש עוד עשרים, עשר, חמש שנים. רק צריכה לדעת. תביא תשובה היום בערב".

הפרסום, כצפוי, היכה גלים. טלפונים רבים (נו טוב, שלושה) זרמו ללשכתי המפוארת בדרום חולון, עם דרישה מפורשת לברר במי מדובר. למחרת הקדיש קומה – ובצדק – את כל הטור שלו לפולו-אפ צהבהב לא פחות. כעת נותרה כמובן השאלה איך קשורה כל התסבוכת הזו לטור מקצועי למחצה לענייני תקשורת. למרבה השמחה, יש קשר.

כדי להימנע מאאוטינג, ניתן לומר כי ההבלטה הרבה שקיבל האייטם ב"ידיעות", בעיקר ביום חמישי, קשורה במידת מה גם למלחמת העיתונים. אמנם ידיעה לוהטת שכזו לא צצה כל יום, וכלי תקשורת מעטים היו מוותרים עליה אילו הייתה בידיהם, אבל כאן המקום להזכיר את הרומן הלוהט שהתפתח לפני שש שנים, בין עיתונאית מוכרת ב"ידיעות" לבין תסריטאי ואיש טלוויזיה. על הקשר הזה לא נכתבה ולו מילה אחת ב"ידיעות" בזמן אמת, אלא רק לאחר שהסיפור התפוצץ. במקרה שנחשף השבוע, "ידיעות" דווקא שש להוסיף פרטים.

לא רק "ידיעות" הפגין מוסר כפול. גם גיבורת הפרשה העסיסית, שבעבר נאה דרשה על קדושת הנישואים, לא לגמרי נאה קיימה.

קבוצת הוואטסאפ "שובי נפשי", שבה פרסמה אשת איש התקשורת את הודעתה הסנסציונית נגד אשת תקשורת שהיא כינתה "מפרקת המשפחות", מונה יותר ממאה חברים דתיים. רבים מהם עיתונאים ואנשי תקשורת. המסרון של האישה עורר הדים רבים, כפי שניתן ללמוד מחילופי הדברים הבאים בין חברי "שובי נפשי" (כמעט שלא נגענו):

אריאל פלסקין: "ממליץ שלא להמשיך בנושא".

קובי אריאלי: "לא יקרה כאן כלום. מתוקף סמכותי וכו' אני מכריז שהעניין נעול. וזהו".

יפעת ארליך: "כמו שעושים שיימינג לגברים מטרידים, כך נכון לעשות שיימינג לנשים כאלו. ואם יש אחת כזו כאן, אז מוטב שהיא תעזוב את הקבוצה".

קובי סלע: "אני מציע, להבהיר כאן לכל מי שאולי יתפתה ויוציא מכאן את המשהו הזה, שהנשיאה וסגן הנשיא יפעלו נגדו/ה בחומרה".

נועם יעקובסון: "לא מדברים על זה פה, ולא מדברים על זה בכלל. לא מדובר בהטרדה מינית, לא מדובר במעשה פלילי, מדובר בעניין אישי לחלוטין שהגיע לקבוצה הזו שלא באמת בצדק. מעבר לסקרנות הטבעית של כולנו ראוי שנקבל על עצמנו כולנו לבלום את פינו. גם מי שחושב שהוא יודע משהו שישתוק. מדובר פה בדיני נפשות רבאק".

יפעת ארליך: "שלום חברים. כשכתבתי את ההודעה על החובה לעשות שיימינג לנשים מטרידות, לא ידעתי מי זו האישה שעומדת מאחורי ההודעות ל-***. כעת אני יודעת מי זו ויודעת שלא רק שניסתה לפגוע בתא משפחתי של גבר נשוי, היא עצמה נשואה. לא אעשה לה שיימינג, אבל לא אוכל להיות חלק מהקבוצה הזו, עד שהיא לא תפרוש מעשייה ציבורית. יש גבול לצביעות".

נתניהו, טראמפ מאחוריך

האם נמצא הפוליטיקאי שעשוי להעניק בתקופה הקרובה פייט לבנימין נתניהו בכל הנוגע לסיקור אוהד ו/או קבלת פינוקים ב"ישראל היום"? האם נזכה במהרה בימינו לכיתובי תמונה מפרגנים שיוקדשו לגברת מלניה טראמפ? לא צריך להגזים, אבל זה לא אומר שלא כדאי לעקוב אחר יחסו של העיתון כלפי דונלד.

נראה כי ככל שקרב מועד הבחירות לנשיאות ארה"ב הולכים ומתהדקים היחסים בין "ישראל היום" לבין טראמפ. אמנם רק לפני כחודש נרשמה התקררות נקודתית קלה בקשר, לאחר שהמועמד הרפובליקני החליט משום מה להבריז מהוועידה שאירגן שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום", בבית המלון שלו בלאס וגאס, אבל מאז יושרו ההדורים. ביום רביעי האחרון שוב ראיין בועז ביסמוט את טראמפ, בפעם הרביעית (!) בתוך חמישה חודשים, ושוב השאיר קצת אבק לעמיתיו הירוקים מקנאה בעיתונים המתחרים, ובעיקר לאורלי אזולאי מ"ידיעות". כעבור יומיים, בשישי האחרון, פורסם כי אדלסון יעביר למועמד הנזקק תרומה צנועה בסך מאה מיליון דולר. בקיצור: עסקים כרגיל.

אלא שהשבת האחרונה קלקלה במעט את החגיגות של טראמפ. באותו יום פורסם ב"ניו יורק טיימס" תחקיר מקיף על היחס המשפיל שהפגין המועמד בעבר כלפי נשים. למחרת, ביום ראשון, כך נראתה הכותרת של "ידיעות אחרונות":

כך נראתה הכותרת של "הארץ":

כך נראתה הכותרת של "מעריב":

לעומת זאת, כך נראתה הכותרת של "ישראל היום":

מכיוון שבלי קצת אובססיה אי אפשר, חשוב לציין כי "ידיעות" הקדיש לפרשת ההטרדות של טראמפ 469 מילים (לא כולל כותרות), "הארץ" הקצה לה 533 מילים, ואילו "ישראל היום" הסתפק ב-63 מילים בלבד, בפסקה הלפני אחרונה באייטם, מבלי להזכיר אותה כלל בכותרת ו/או בכותרת המשנה. המשך יבוא? בהחלט.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות (1): זה האיש. או שלא

הציטוט: "ספק רב אם מישהו יגרור אותו להתנצלות או הבהרה. אם היא תבוא היא תגיע עם מכתב התפטרות – כי זה האיש" (הכתב הצבאי יוסי יהושוע מנסה לחזות כיצד תתפתח פרשת נאומו מעורר המחלוקת של סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן, בטקס יום השואה, "ידיעות אחרונות", 5.5.2016).

המציאות: בשעה 3:49 לפנות בוקר, לאחר שגיליון "ידיעות" עם הטור של יהושוע כבר הודפס והפצתו החלה, נגרר גולן להודעת הבהרה. היא לא הגיעה עם מכתב התפטרות.

יוסי יהושוע נמנע מלהגיב.

אותה קומה, אותה בלורית שיער

קשים חיי הקריקטוריסטים שצריכים לצייר לעיתוני ערב יום הזיכרון. מצד אחד, די מתבקש שהקריקטורה תתייחס לחללי צה"ל ולשכול. מצד שני, אוצר הדימויים מצומצם, מה שגורם לא פעם לדמיון מעורר השתאות בין קריקטורות שונות. הנה הקריקטורה שפרסם אורי פינק ב"מעריב" בערב יום הזיכרון אשתקד:

והנה הקריקטורה שצייר שלמה כהן ל"ישראל היום" בערב יום הזיכרון האחרון:

הנה הקריקטורה שפרסם גיא מורד השנה ב"ידיעות אחרונות":

והנה הקריקטורה שפרסם באותו יום ממש אורי פינק ב"מעריב":

אורי פינק, מאיירים ותיקים חושבים דומה?

"כן, בעיקר בימים כמו ערב יום הזיכרון. אני חושב שזה דבר מאוד מיוחד לישראל שאין לו אח ורע בעולם. צריך תמיד לנסות לשאוף להיות מקורי, אבל ביום כמו זה, או בערב יום השואה, יש גבול לכמות האימג'ים".

ואם כבר קריקטורות ושכול, השבוע מלאו 39 שנים לקריקטורה המינימליסטית והאפקטיבית מכולן. "זאב" האחד והיחיד, הלוא הוא יעקב פרקש העדין, המקסים והמוכשר, זכרו לברכה, צייר אותה בעקבות אסון הנ"ד, כשמסוק "יסעור" התרסק בבקעת הירדן. זאב, אב שכול, שבנו דני נהרג בתאונת היסעורים בשדה התעופה מחניים, שלוש שנים לפני כן, פרסם ב"הארץ" את הקריקטורה הבאה:

הציטוט מול המציאות (2): איפה קרה האסון?

ובאותו נושא:

הציטוט: "54 הרוגים בתאונת מסוק בדרום" (אתר "הארץ" מזכיר לקוראים מה אירע השבוע לפני 39 שנים).

המציאות: אסון הנ"ד ממש לא אירע בדרום, אלא בבקעת הירדן, צפונית-מזרחית לירושלים, כשישה קילומטרים מצפון ליריחו.

באתר "הארץ" נמנעו מלהגיב. 

אלון חסן שואל: מה עם הרייטינג?

לפני ארבע שנים וחצי, באוקטובר 2011, פרסמה כתבת "דה מרקר" דאז, שרון שפורר, תחקיר מצוין ומקיף על התנהלותו הבעייתית של אלון חסן, יו"ר ועד העובדים בנמל אשדוד. הכתבה המושקעת עוררה הדים מתונים. כעבור קרוב לשנתיים שידרו עמליה דואק ויוסי מזרחי תחקיר משלהם על חסן, שהיו בו אלמנטים דומים, ב"אולפן שישי". מאז ועד היום הספיק חסן לסייע למשטרה בפרשת רונאל פישר, להיות מואשם בהלבנת הון ובשוחד ולטעון כי יש לבטל את כתב האישום נגדו משום שראש צוות החוקרים בעניינו, קצין המשטרה ערן מלכה, זיהם את החקירה כשהדליף לפישר פרטים מתוכה.

בשבוע שעבר בחר חסן לעקוץ את "דה מרקר". זה קרה לאחר שהעיתון ציטט באחת הכותרות שלו את שופט בית המשפט העליון, מני מזוז, שאמר כי פרשת ערן מלכה "חסרת תקדים בחומרתה". כך התנהל הדיאלוגצ'יק בין חסן ל"דה מרקר" בטוויטר:

אלון חסן: "אמנם עיתון עם 0.01 אחוז רייטינג, אבל זה מה שהשופט מזוז אמר".

"דה מרקר": "אמנם קצת יותר מ-0.01 אחוז, אבל עזוב. עניין אחר: מה עם הדלקת המשואה? מחר יום העצמאות".

אלון חסן: "אל תדאגו. אני עוד אדליק. ואתם תגידו לי מה עם הרייטינג? למה הוא עדיין כזה עלוב?".

"דה מרקר": "אז תחשוף לנו איזו פרשה חדשה בשביל הרייטינג?".

אלון חסן: "לא, 'חשיפות' זה אתם".

 הציטוט מול המציאות (3): מה העבודה של פייסי?

הציטוט: "מאה שנים חלפו מאז הלך לעולמו הסופר שלום עליכם, שהביא לעולם הספרות דמויות קלאסיות כמו טוביה החולב ומוטל בן פייסי החלבן" (אביה גל, "בילוי היום", דקה 6:29, גלי צה"ל, 17.5.2016).

המציאות: פייסי היה חזן, ולא חלבן.

מגל"צ נמסר בתגובה: "אנו מודים על ההערה".

דברים בשם אומרם: גילי מוסינזון VS "וואלה!"

פסטיבל הבורות לא עוצר, והפעם בחסות אתר "וואלה!" הפחות מחודד מסתבר.

ופליז תציצו שניה בצילום מסך. זה פשוט בדיחה.

קיבלתי בוואטסאפ את הצילום מסך מתוך כתבה באתר "וואלה!", בו הם החליטו עבורי כי הנטייה המינית שלי – הומוסקסואל!!!

ועוד בציטוט שלי, שאני הומסקסואל.

כמה זלזול.

מה?

זה לא אמיתי מה שקורה פה.

בשביל מה ישבתי וכתבתי וערכתי 30 שעות לנמק ולהסביר לעולם מי אני ומה אני, ומסתבר שאין לכם את היכולות לתרגם לכתבה/כותרת אמינה?

או לכל הפחות נכונה.

כנראה שלא.

מה?

זמן לא רב אחרי שהעליתי את הפוסט החשוב והמשמעותי בחיי, בו אני שם את המעיים שלי על השולחן וכך חושף בפוסט הכי מפורט/מנומק/מסודר מדוע אני ביסקסואל כדי שלא יהיו אי הבנות, יא אתר כושל בן כושל.

אתם עולים עם כותרת אחת שמעידה רק על דבר אחד – אתם לא בכיוון.

כצעד ראשון אני מסיר את האפליקציה, מאחר ואתם לא הכי מחודדים, ואני לא רוצה ללכת שולל אחרי הכותרות הוואלה לא נכונות במקרה הטוב.

אתם בדרך הבטוחה לפרסם תחזית שלג כששמש בחוץ.

במאמר מוסגר אספר ל"וואלה!" שלשמש ושלג אין רגשות, וגם לא לאותיות המרכיבות את להט"בים, אך לאנשים יש רגשות.

ובמידה והפוסטים שלי לא מובנים או אתם סתם עצלנים כי זה ארוך לכם מדי, אז התוצאה מבחינתכם נעה בין חוסר מקצוענות במקרה הטוב לסתם זלזול .

במידה שמדובר בבעיה של כישרון במערכת של "וואלה!" אזי יותר מאשמח לעזור בכתיבה/עריכה, או סתם לעזור לכם להיות טיפה יותר מחוברים למציאות של 2016, בה טיב העבודה דורש גם לקרוא וגם להבין את הטקסט, שהן שתי פעולות שונות.

בכל מקרה, במידה ודרוש (דרושה דרושה) לכם עזרה מקצועית אני במייל: gilimosinzon@gmail.com.

אני מת שחברי הקהילה שלי (מהיום בבוקר קולולו), הלא היא קהילת הלהט"בים, תפציץ את מערכת "וואלה!" בפקסים ומיילים שיסבירו בקפידה יתרה מי היא הלסבית. מי הוא ההומו, מי הוא הטראנס, ומי הוא הבי-סקסואל. רמז לאתר "וואלה!" הקצת חלש בעוד:

5

4

3

2

1

(אני דו מיני שזה משהו אחר קצת).

נ.ב.

אם כבר אתם מאלתרים, אז תעשו אותי לסבית, מ'כפת לכם, אה?

(גילי מוסינזון בדף הפייסבוק שלו, 13.5.2016)

אודי הירש, המשנה לעורך הראשי של "וואלה!", תרצה להגיב?

"אחרי שסבלתי במשך שנים רבות בילדותי מהכינוי 'אהוד השמן', בעקבות סדרת ספרי חסמב"ה של יגאל מוסינזון, נדמה לי שמשפחת מוסינזון תוכל לסלוח לנו על טעות שנעשתה בתום לב ותוקנה במהירות".

והרי התחזית

שמש שמש רד לים, רוח רוח קל יהום, אבל אז הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"תגיד לי, הורביץ, אתה נורמלי?", הוא מיד התנפל.

"בדרך כלל כן", מלמלתי בספקנות. "למה אתה שואל?".

"בגלל מה שאני שולח לך עכשיו", ירה הקונספירטור. "תסתכל בעצמך".

"עוד ציוץ מושחז של האורקל ממיין", הגבתי. "גם אני, ממש כמו רון, לא תמיד אוהב לענות לשאלות קנטרניות של מדורי תקשורת".

"מה עובר עליך, הורביץ?", התעצבן הקונספירטור. "גם אתה נהיית לי בוז'י עכשיו? זוחל פתאום לעברו של מיברג בקושי שבוע אחרי שפרסמת שהוא לא ידע לחזות את נסיקתו של טראמפ? איפה חוט השדרה שלך? למה לא מיהרת לענות לרון בציוץ מצליף משלך?".

"קודם כל, כי אז רון היה מצליף בי בחזרה וברור שהייתי מפסיד", אמרתי באורך רוח. "ושנית, סברתי שמוטב לגלות איפוק. השיר לא תם, הוא רק מתחיל".

"מה אתה סח, הורביץ", לגלג הקונספירטור. "ומה לגבי ציוצי נבואותיו מהחורף דאשתקד שביבי יפסיד בבחירות?".

"כמעט כל הפרשנים טעו, כשהסתמכו על הסקרים שהתבדו", אמרתי. "וחוץ מזה, אני אוהב לקרוא את רון. קראתי אותו בדבקות משחר נעוריי ואני משתדל לא להחמיץ את הטקסטים שלו גם היום, כשהוא גר אלפי קילומטרים מפה. האיש פנומן. לא יעזור כלום. אף אחד לא ייקח את זה ממנו, אפילו לא אתה. מה עוד שהוא חתום על כמה חיזויים פוליטיים מדויקים להפליא".

"אתה בטוח?", שאל הקונספירטור.

"בוודאי", עניתי. "תקצר היריעה מלמנות את כולם, אבל איך אפשר לשכוח שהוא ודנקנר קלעו בול כשהריחו לפני כולם את המהפך לפני בחירות 92' וחזו שיצחק רבין ייבחר לראשות הממשלה, כפי שאכן קרה לבסוף?".

"עד מתי יוני 92', הורביץ?", לאט הקונספירטור. "וחוץ מזה, אם מיברג כל כך גאון בעיניך, אז איך אתה מסביר את הכותרת הזו, שפורסמה חצי שנה לפני שברק אובמה נבחר לראשונה כנשיא?".

"אובמה הוא מקרה נקודתי", אמרתי בהחלטיות. "ומכיוון שגם טראמפ הוא מקרה נקודתי, המסקנה המתבקשת היא שמדובר בצרוף מקרים".

אתה מעייף אותי, הורביץ", התלונן הקונספירטור.

"גם את עצמי לפעמים", הודיתי בהכנעה.

"מתי תגלה קצת יותר מקוריות?", נאנח הקונספירטור. "למה שלא תלמד מהקולגות שלך בחדשות ערוץ 2? תראה איזה רעיון יפה לכתבה היה להם בחדשות סוף השבוע עם דנה ויס, ששודרה יומיים אחרי יום העצמאות ה-68".

"באמת רעיון יפה", אמרתי בהתלהבות.

"רעיון יפה ומקורי", הטעים הקונספירטור. "מקורי לפחות כמו הכתבה הזהה שפורסמה ב'וואלה' שלושה ימים לפני כן".

ואם כבר מקוריות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

הטור של שבוע שעבר: הראשון שזיהה תהליכים

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר