מלחמת אחים

רוני דניאל VS אמיר בוחבוט

כתבים צבאיים פורחים בדרך כלל בעתות מלחמה ו/או משברים בטחוניים. בזמנים שקטים יחסית הם יכולים להתנחם בדיווחים שוטפים על צה"ל ומערכת הביטחון, ובקרבות קטנים עד בינוניים בינם לבין עצמם. אחד כזה התגלע לאחרונה בין שניים מהם: רוני דניאל, הכתב הצבאי של חדשות ערוץ 2, ואמיר בוחבוט, הכתב הצבאי של "וואלה!".

ביום שני שעבר, נערך באוניברסיטת בר אילן כנס תחת הכותרת "מודיעין וביטחון במזרח התיכון". אחד הדוברים היה הכתב הצבאי בוחבוט. בין היושבים בקהל נכח אריאל י. לוין, סטודנט לתקשורת באוניברסיטה, שבתום הכנס העלה פוסט לאתר "news1 – מחלקה ראשונה". תחת הכותרת "העיתונאי אמיר בוחבוט מגלה: חלוץ טירפד חקירה על הדלפה שביצע", פתח לוין את הסקופון שלו בפיסקה הבאה: "דן חלוץ מסר לעיתונאי ערוץ 2, רוני דניאל, מידע על פעילות עתידית של צה"ל במלחמת לבנון השנייה, ודניאל שידר אותו בטעות. הצנזורית הראשית, סימה גיל-ועקנין, החלה בבדיקה אך במהלכה קיבלה הוראה מחלוץ, הרמטכ"ל דאז, להפסיק אותה בשל מעורבותו. כך גילה היום הכתב הצבאי של 'וואלה!', אמיר בוחבוט, שדיבר בכינוס באוניברסיטת בר-אילן".

רוני דניאל, זה נכון מה שבוחבוט סיפר בכנס? 
"כל הסיפור הזה עקום, הפוך, לא היה ולא נברא. חלוץ לא דיבר איתי במהלך כל מלחמת לבנון השנייה. הסיפור הזה הוא גיבוב של דברים. הרמתי טלפון לצנזורית הצבאית הראשית, שמא שכחתי משהו, וגם היא אמרה לא היה ולא נברא. הרמתי טלפון לחלוץ, אולי הוא זוכר משהו, וגם הוא אמר שלא היה ולא נברא. ואז הרמתי טלפון לבוחבוט ושאלתי אותו מאיפה המצאת את הדברים האלו? להטיל אשמה כזו לא סימפטית על דן חלוץ?".

דן חלוץ, מה תגובתך?
"המידע הזה הוא המצאה של עיתונאי אשר יצטרך לתת את הדין על דבריו. לא היה ולא נברא".

אמיר בוחבוט, גם רוני דניאל וגם דן חלוץ אומרים שהסיפור שלך פשוט לא נכון.
"הייתי בשיח עם סטודנטים בכנס של מודיעין וביטחון, ולא הצגתי את הסיפור הזה כעובדה. מדובר היה על דוגמאות של איך יכולות להיות מודלפות ידיעות לעיתונאים בכירים על ידי אנשי צבא בכירים. מה שתיארתי לא ניתן כעובדה אלא כשמועה, שמקור העביר למקור, ומי שפרסם את הדברים היה צריך לבדוק".

יואב יצחק, העורך הראשי של "news1 – מחלקה ראשונה", לאיזו גרסה להאמין?
"אריאל ישב שם בהרצאה, הקשיב לדברים שנאמרו, ואז דיווח מה שהוא שמע וכיסה את הנושא היטב. מדובר בבחור חרוץ, שמדייק במה שהוא כותב".

סיכוי גבוה לפדיחה

עד לרגע הכרעת הדין אתמול במשפטו של אביגדור ליברמן, היו רבים שהאמינו כי הוא יורשע. אחד מהם הוא ד"ר עידו באום, הפרשן המשפטי של "הארץ". ביום שלישי, יממה לפני הזיכוי הגורף של ליברמן, פרסם באום בעמוד הראשון של "הארץ" פרשנות חד משמעית תחת הכותרת "סיכוי גבוה להרשעה".

בהמשך הרחיב באום בהסבר מפורט "מדוע הסיכוי להרשעה במרמה והפרת אמונים נראה גבוה", הוסיף כי "צריך לתת קרדיט ליהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה", וציין כי "לסיפור ניחוח המזכיר שוחד". גורם ב"הארץ" יצא השבוע להגנתו של באום. "הטור, בניגוד לטוקבקים המתלהמים, דווקא לא מרשיע את ליברמן, אלא מצביע על כך שרוב המשפטנים שעימם באום שוחח סבורים שהסיכוי להרשעה גבוה יותר מהסיכוי לזיכוי, ושזיכוי ייחשב בעיניהם הפתעה", אמר הגורם. "זו הייתה תחושה שאפיינה רבים, ולא רק משפטנים. עובדה שהתגובה הראשונה של דנה ויס בשידור בערוץ 2, כשנודע על הזיכוי, הייתה שמדובר בהפתעה גדולה".

עידו באום, יכול להיות שבדיעבד, לאור תוצאת המשפט, מוטב היה להיות קצת פחות נחרץ?
"אני מפנה אותך למערכת 'הארץ'".

במערכת "הארץ" סירבו להגיב.

הודעה חשובה לקורא גונן גינת

ניפגש כאן ביום שני הקרוב. להתראות!

תעלומת משה ליאון והאייטם הגנוז    

אחרי תקופה ארוכה יחסית של יציבות בצמרת טבלת ליגת העל, נרשמות בשבועות האחרונים תנודות קלות במועדון הסגור והנחשק: רשימת אנשי שלומנו של קבוצת "ידיעות אחרונות". דוגמה בולטת: גבי אשכנזי, עד לא מכבר אחד השמות המרכזיים ברשימה, הפסיק לקבל הנחות מועדון ונאלץ לקרוא ב"7 ימים" ראיון נרחב עם צרתו, בועז הרפז.

ויש דוגמאות נוספות: לפני שבוע וחצי נאלץ "ידיעות" להפנות כתף קרירה לחבר הטרי יחסית במועדון נפתלי בנט, בעת שזה התעמת בנושא שחרור המחבלים מול חברת המועדון הוותיקה ציפי לבני. לעומת זאת, היחס החם לאביגדור ליברמן, עוד חבר מועדון ותיק, הצטנן מעט בעת שאיווט חבר לנתניהו וידע משבר של ממש לאחר שתקף את נחום ברנע. היום, יממה אחרי הזיכוי הגורף, שוב זכה ליברמן לרוח גבית מרחוב מוזס 2 בדמות חמישה מאמרים חיוביים של סימה קדמון, סבר פלוצקר, שמעון שיפר, טובה צימוקי וחנוך דאום, ואפס טורים המותחים ביקורת על ההכרעה וקוראים לפרקליטות דווקא כן להגיש ערעור.

חבר נוסף במעגל השני של המיוחסים – שזוהרו הועם במהירות יחסית – הוא משה ליאון, המועמד בדימוס לראשות עיריית ירושלים, מטעמם של אנשי המעגל הראשון ליברמן ואריה דרעי. על החיבה היתרה שרחשה קבוצת "ידיעות" לליאון בשבועות ובחודשים שלפני הבחירות אין כל צורך להכביר מילים. הנה סיפור קטן, שיכול להיות שהוא קשור בעקיפין לליאון, ויכול להיות שלא. דבר אחד בטוח – הוא מעניין:

ביום הבחירות המוניציפליות, בשעה שמונה וחצי בערב, פורסם באתר mynet, רשת המקומונים המקוונת של "ידיעות", אייטם מסקרן. על פי כל קריטריון עיתונאי אמור היה אייטם כזה, במיוחד לאור העובדה שהוא עלה לאוויר כשעה וחצי לפני סגירת הקלפיות, להתפרסם ככותרת ראשית ב-ynet, ולקבל לאחר מכן פולו-אפים נרחבים הן ב-ynet והן ב"ידיעות אחרונות". כך נראתה הידיעה:

באייטם עצמו רואיינו שני מתכנתים מחברת היי טק בתל אביב, שגילו פירצה לכאורה במערכת המעדכנת את נתוני ההצבעה בבחירות לרשויות המקומיות. "נכנסנו לאתר הבחירות של אחת הרשויות המקומיות, סתם כדי לבדוק כמה אחוזי הצבעה נרשמו במהלך היום", סיפר אחד מהם. "תוך כדי שיטוט באתר, ממש בלי כוונה, פתאום ראינו שיש אפשרות לפרוץ לתוכו. התחלנו לחפור ותוך חמש דקות הגענו לנתונים הסודיים".

הכתב החתום על הידיעה, איתי אילנאי מ"ידיעות תל אביב", חשף כי המתכנתים הצליחו לפרוץ לאתרי הבחירות של עיריות ירושלים ותל אביב. המתכנתים, מצידם, הדגישו כי לאחר הפריצה ניתן לעדכן את אחוז ההצבעה בכל קלפי ולשנות את הנתונים. בגוף האייטם גם הופיעה תמונה של אתר האינטרנט הפרוץ לכאורה בירושלים.

אבל למרות מה שנראה על פניו כסקופ מהדהד, הרי שבתוך זמן קצרצר הוסרה במפתיע הידיעה מאתר mynet. אפילו בתוצאות החיפוש בגוגל לא נמצא לה זכר. האם זה מפני שהפרטים באייטם התבררו כבלתי מדויקים? ייתכן, אבל לא בהכרח. הכתבה פורסמה בטיימינג קריטי בכל הקשור למערכת הבחירות בירושלים. בשעות האחרונות שלפני מועד סגירת הקלפיות שררה הן במטהו של ניר ברקת והן במטהו של משה ליאון תחושה שליאון עשוי להפתיע ולנצח בקרב על ראשות העירייה. בחלונות הגבוהים של קבוצת "ידיעות" היו מי שקיוו כי תרחיש כזה אכן יתממש.

אילו ברקת אכן היה מפסיד בהתמודדות, הרי שאייטם כזה על פריצת מערכת האבטחה של נתוני הבחירות (בהנחה שהוא נכון), היה עשוי להעניק לאנשיו רוח גבית ואולי אפילו תחמושת של ממש לערער על התוצאה. באמצע הלילה התברר כי בסופו של דבר ברקת ניצח, כך שהעניין הפך לפחות רלוונטי מבחינתו. ומה באשר לליאון? טוב, הוא עצמו הפך לקצת פחות רלוונטי ל"ידיעות", שלא היסס השבוע לפרסם הפניית שער בולטת להסתבכותו המיותרת של המועמד בדימוס במכס, כשנתפס עם בגדים בשווי אלפי דולרים שהביא מחו"ל.

איתי אילנאי, למה האייטם הוסר?
"אין תגובה".

עורך mynet, גיא בניוביץ', נשאל האם האייטם הוסר מפני שלא היה מדויק, או שמא בהוראה מגבוה, והאם קיימת זיקה כלשהי בין ההחלטה להסיר את האייטם לבין היחס המועדף של קבוצת "ידיעות" למשה ליאון.  בניוביץ' נמנע מלהגיב.

כתבנו גיא פלג מוסר: ניצחתי את חיליק

שבועות ארוכים של מתח הולך וגובר בקרב חברי תא כתבי הרכילות הגיעו אתמול לקיצם. יונית לוי סוף סוף ילדה בן. מה שמו? מה משקלו? האם הוא נוטה יותר להגיש חדשות או לנהוג במוניות? מוקדם לדעת. רק דבר אחד אפשר כבר עכשיו לומר בוודאות על הרך הנולד: הוא הקדים את זמנו. ועוד פעמיים. הפעם הראשונה אירעה כשאושיית הבימוי ציפי לבני ייחסה ליונית הריון טיפ-טיפונת לפני הזמן. הפעם השנייה התרחשה ביום חמישי שעבר.

מי שהיה אמור לשמוח במיוחד על הלידה הוא חיליק שריר, סמנכ"ל חברת החדשות, וחבר קרוב של יונית עוד מימי גל״צ, שבדיוק באותו יום ציין יום הולדת 36. אלא שעד מהרה התברר שהשמועות על הולדתו של הרך הנולד היו מוקדמות.

אתמול המציאות הדביקה סוף סוף את הפרסומים. שריר אמנם כבר לאה יזכה לחגוג יום הולדת יחד עם הבן של יונית לוי. לעומתו הכתב לענייני משפט, גיא פלג, דווקא כן. בדיוק אתמול חגג פלג יום הולדת 44. העובדה הזו כמובן לא חסכה ממנו את סיקור משפטו של ליברמן, שזוכה פה אחד, ולכן אפשר לומר שגם הוא נולד (מחדש) ב-6 בנובמבר.

פלג, איך זה לחגוג יום הולדת יחד עם הבן של יונית?
"משעשע. סימסתי ליונית מזל טוב, ושמעכשיו היא אף פעם לא תוכל לשכוח את יום ההולדת שלי".

ברצוני לחלוק על חברי המלומד

כמה נמוך יכולים לרדת קולגות המועסקים ביחד בעיתון לאנשים חושבים? לא מעט, מתברר.

ביום שלישי בערב העלה כתב "הארץ", חיים לוינסון, סטטוס זועם לפייסבוק. "קבלו סקופ דלוח", כתב. "התוכנית היוקרתית 'פרופיל' בטלוויזיה החינוכית חוזרת. בפאנל ישתתפו דב אלפון, עורכי לשעבר, ודפנה לוסטיג. דב אלפון יקבל 14,868 שקל, ולוסטיג תקבל 10,620 שקל. כשמדברים על שידור ציבורי אנשים שוכחים שמחזיקים כאן על חשבון כספי הציבור את הטלוויזיה החינוכית. גם את החרא הזה אין סיבה שנממן מכיסנו".

כעבור קצת יותר מ-17 שעות נאלץ לוינסון להעלות פוסט מתקן. "התקשרו מהטלוויזיה החינוכית לעדכן שהשכר שפרסמתי אתמול של דב אלפון ודפנה לוסטיג על התוכנית 'פרופיל' זה ל-18 תוכניות", עדכן בלקוניות משהו. מכאן התפתח דו שיח מעניין בינו לבין מבקר הטלוויזיה של "הארץ", מורן שריר (לא נגענו, ותודה ל-jonjon):

מורן שריר: "אתה איש שפל ולא רציני".

חיים לוינסון: "מורן, אשמח לקבל ביקורות עיתונאיות, לא מאנשים שפסגת חייהם זה עריכת מדור רכילות".

מורן שריר: "של נעליך מעל רגליך, שמנמני".

חיים לוינסון: "מורן ידידי אני מבין את מצוקתך. הקריירה המקצועית שלך שיאה בהתפלשות בעפרה של בר רפאלי, וכיום היא דועכת בניתוחי אופי של מתן חודורוב. חזותך החיצונית היא של אדם שעורו מוכתם בכתמים אדמדמים כאילו מרחת על עצמך אפרסמון. בצר לך אתה משליך בליסטראות שלא פוגעות. אני רוצה ברשותך לחזור לשורה התחתונה של דיון זה: כספי ציבור צריכים להיות שקופים בדוקים ידועים וגלויים. וגם הפנסיות".

מורן שריר: "הקנאה היא יועץ מסוכן, שמנמני".

חיים לוינסון: "אגב מורן, רוצה לצאת לריצת 10 ק"מ עכשיו? נראה מי כאן השמנמן?".

שאגת אריה? אהבת מרדכי

מה משותף למרדכי גילת ולאריה דרעי? נדמה ששום דבר. האחד הוא עיתונאי חוקר, ישר כפלס ועתיר הישגים. האחר הוא פוליטיקאי פתלתל, ישר כמחוגה ועתיר קומבינות. כלום לא מחבר בין השניים, למעט כמובן סדרת הכתבות שגילת פרסם בשעתו על דרעי ושבעקבותיה הורשע האחרון ונכנס לכלא.

מרדכי גילת, איך ההרגשה להיות עם אריה דרעי באותה סירה?
"נו באמת, יש גבול. אין תגובה".

אריה דרעי, האמנת שאתה ומרדכי גילת תתמכו באותו מועמד?
"שמחתי מאוד על בחירת ברוורמן לראשות עיריית פתח תקווה".

לא קוראים נכון את המפה

ביום רביעי שעבר נפצע באורח בינוני גבר בן 37, לאחר שדרך על מוקש סמוך למושב ירדנה.  ב-ynet (למעלה) וב-nrg (למטה) איבדו קצת את הצפון ומיהרו למקם את האירוע בבקעת הירדן. זאת, למרות שמושב ירדנה נמצא בכלל כ-20 קילומטר צפונית מהבקעה, בעמק בית שאן.

עופר נמרודי שלא הכרתם

ונעבור לטעות קצת יותר חיננית, ואפילו חטובה. למחרת מופע הנפל של ריהאנה בפארק הירקון ערכו בתוכנית "ערב טוב" עם גיא פינס, כמתבקש, תחקיר עומק נוקב וראיינו כמה מהצופים היותר נוצצים. אחד המרואיינים היה איש העסקים עופר נמרודי, שהשיל בשנה האחרונה עשרות קילוגרמים ממשקלו. בעקבות המייק-אובר המרשים, לא זיהו בתכנית של פינס את מו"ל "מעריב" לשעבר, בגרסתו החתיכית, וטעו לחשוב שמדובר באיש העסקים רוני מאנה. 

הודעה חשובה לקורא אלון עידן

לצערי נאלצתי שוב לדחות את פגישתנו, אבל אני משוכנע שנתראה בשבוע הבא. להתראות!

ויקי עברה לכתוב ב"הארץ"

בבוקר יום רביעי שעבר הוצפו אתרי החדשות ברשת בידיעה החמה על הדחתו המפתיעה של מנכ"ל חברת "טבע", ג'רמי לוין. גם אתר "הארץ", כמובן, מיהר להעלות אייטם בנושא, בחתימתו של דרור רייך. שתי פסקאות מתוך הידיעה (למעלה) הוקדשו לביוגרפיה של לוין, החל מהולדתו בדרום אפריקה, דרך מגוריו ברודזיה ובלונדון, עבור בקבלת תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת קיימברידג', ועד למשרות השונות שמילא בחייו, כולל האחרונה שבהן.

דרור רייך, טלפנתי למסור לך ד"ש חם מויקי.
"איזו ויקי?".

ויקי פדיה. זו שהעתקת ממנה מילה במילה את קורות החיים של ג'רמי לוין.
"מה הייתי אמור לעשות? להתקשר אליו לשאול איפה הוא למד בבית הספר? להתקשר למורה שלו בבית הספר? זה מופיע באתר של 'טבע'".

זה נראה לך רציני? בדקת שכל העובדות בערך של לוין בוויקיפדיה אכן מדויקות?
"אני מעדיף לא להגיב".

כוורת חוזרת? אז זהו, שלא בדיוק

"כוורת בהיי-טק", זו הייתה הכותרת שהתנוססה על כל עמוד השער האחורי של "ידיעות" ביום שני האחרון. הכתב שגיא כהן תיאר בידיעה כיצד חברי להקת כוורת "התאחדו שוב" לכבוד עובדי חברת "צ'ק פוינט", שחגגה 20 שנה לקיומה בהיכל התרבות בתל אביב. "ל-1,400 עובדי חברת 'צ'ק פוינט' לא היה שום מידע על ההפתעה שציפתה להם אמש", נכתב באייטם, שאליו משום מה הוצמד גם הלוגו של "צ'ק פוינט". "סמוך לשעה 10:30 בלילה נקראו האורחים לאולם ההופעות והופתעו לגלות על הבמה את להקת כוורת".

שלום אפרים שמיר, אני מתקשר אליך כדרום חולוני אל דרום חולוני.
"קודם כל אני כבר לא דרום חולוני".

מה? אני בהלם. לאן עברת?!    
"למרכז חולון".

אני אשתדל להתאושש. תגיד, מה אתה אומר על הפרסום ב"ידיעות"?
"ההרכב שלנו קיים 13 שנה, והופיע הרבה. רק בשנה האחרונה הופענו בין עשר ל-15 פעמים, ומאז המופע האחרון של 'כוורת' הופענו כבר שלוש פעמים".

מוחות גדולים חושבים דומה

זוכרים את האיור הדוחה והמכוער (למטה) של נוני מוזס, שעד לאחרונה פורסם חדשות לבקרים ב"ישראל היום"? מי שחלילה שכח, יוכל מחר להיזכר בקונספט אם רק יעיף מבט לשער הגיליון החדש של "7 ימים" (למעלה) שם צולמה באותה פוזה ממש סיגל דקל, מעצבת האופנה שנקלעה לחובות של מיליונים. השראה? הומאז׳? תת מודע? כנראה שסתם צירוף מקרים.

בועז הרפז, שקרן עם תעודות

"שיקרתי כשאמרתי שהכול כל כך נפלא", ניסיתי להסביר לאשת המקצוע המעולה בדרום בת-ים, כשהסתיימה פגישתנו. בדיוק כששמתי פעמיי מזרחה, שלא לומר חולונה, צלצל הסלולרי שלי. על הקו חיכתה לי הפתעה.

"בעוד עשר שניות הקונספירטור עומד לטלפן אליך", אמר קול לא מוכר מהעבר השני. "אל תאמין אפילו למילה אחת ממה שהוא יגיד לך".

לפני שהספקתי להבין מה קורה שמעתי צליל ניתוק.

כעבור 12 שניות שוב צלצל הטלפון. הפעם קולו של המטלפן היה מוכר מאוד.

"אל תגיד לי שהוא כבר הספיק להגיע אליך", אמר הקונספירטור בבהילות.

"על מי מדובר?", שאלתי בדריכות.

"אל תעשה את עצמך, הורביץ", התרה הקונספירטור.  "הוא כבר דיבר איתך או לא?".

"מישהו טילפן אליי קודם", נאלצתי להודות.

"ידעתי שההרפזולוג בסוף ישיג אותך!", צעק הקונספירטור. "מעכשיו אתה חייב לסנן אותו, הורביץ. אתה שומע? אל תאמין לו. הוא איש בלתי אמין בעליל".

"מאיזו בחינה?", התעניינתי.

"מכל בחינה שהיא", אמר הקונספירטור. "תקשיב לי טוב: יש רק אמת אחת בסיפור הזה, ואין בילתה. גם אם מאוד לא יהיה לך נעים לשמוע אותה".

"למה לא נעים?", התפלאתי.

"כי זה ייאלץ אותך להודות שטעית בגדול, ולאורך כל הדרך", אמר הקונספירטור.

"באמת?", שאלתי בצער.

"לחלוטין, הורביץ", אמר הקונספירטור בנחרצות. "זה לא אתה שהתעקשת כל הזמן לכתוב איך 'ידיעות' מעתיר פינוקים על גבי שהיה רמטכ"ל?".

"מודה באשמה", אמרתי.

"אז אולי תסביר לי", המשיך הקונספירטור. "איך התזה היומרנית הזו שלך מסתדרת עם העובדה שב'7 ימים' האחרון פורסם ראיון מקיף עם בועז, האיש האחרון שגבי ישמח לשמוע ממנו אי פעם בעתיד, שלא לדבר על ההווה?".

"באמת שאלה מסקרנת", הסכמתי.

"והתשובה פשוטה", קטע אותי הקונספירטור. "ב'ידיעות' עובדים מקצוענים מהשורה הראשונה, שכאשר נקרית בפניהם הזדמנות לראיון בלעדי עם בועז, הם לא יהססו לרגע ולא ידפקו שום חשבון לגבי".

"ללא כל צל של ספק", נזף הקונספירטור. "ולכן הגיע הזמן להודות שכל התיאוריה היפה הזאת שלך שבנית באובססיביות אופיינית במשך יותר משנה קרסה כמו מגדל קלפים".

"אבל פעלתי בתום לב!", התקוממתי.

"זה לא מפחית בכלום מהנזק שחוללת", סינן הקונספירטור בקור לפני שניתק. "ולכן אני חושב שאתה חייב לרון התנצלות גדולה, עוד היום, ורצוי גם שתשלח לו זר סחלבים".

הרהרתי קצת בדבריו, בעיקר בנוגע לסחלבים, אבל לא יותר מדי, כי כעבור עשר שניות שוב צלצל הטלפון. על הקו היה ההרפזולוג.

"נו, הורביץ?", הוא שאל. "מה הקונספירטור אמר לך?".

"הוא טוען שלא מן הנמנע שאולי 'ידיעות' ואשכנזי כבר לא", עדכנתי אותו.

"רגע, הורביץ", אמר ההרפזולוג. "אני חייב להבין משהו: זה אתה שמדבר איתי עכשיו?".

"ברור", עניתי בטבעיות. "מי זה עוד יכול להיות?".

"לא יודע", אמר ההרפזולוג. "לרגע חשבתי שאתה מקריא לי איזה פרק מסיפורי הברון מינכהאוזן. מה זאת אומרת 'ידיעות' ואשכנזי כבר לא?! מילא שהקונספירטור שוב מאכיל אותך לוקשים, הורביץ, אבל למה אתה כל כך נהנה לבלוע אותם? אל תהיה תמים".

"אז איך אתה מסביר את זה ש'ידיעות' בחר לפרסם ראיון נרחב עם בועז?", התקשיתי להבין. "הרי אין ספק שגבי ממש – אבל ממש – לא שמח לקרוא את הכתבה ההישגית הזו עם הקפה של שישי".

"התשובה כל כך פשוטה, עד שאני לגמרי לא מופתע מזה שלא גילית אותה בעצמך", אמר ההרפזולוג. "החברים שלך ב'ידיעות' רצו לעשות פה קלירנס לעצמם, כי הם מסובכים כהוגן בפרשה הזו".

"מסובכים?", הרמתי גבה.

"עד צוואר", אמר ההרפזולוג. "ובדיוק בגלל זה, אם הם הצליחו להשיג ראיון נחשק עם בועז הרפז, שמדבר בפעם הראשונה בהרחבה על הפרשה הדרמטית הזו, מי יוכל אחר כך לבוא אליהם בטענות?".

"אף אחד?", ניסיתי לנחש.

"נדמה לי שסוף סוף הצלחתי לאתר אצלך ניצוצות של תבונה", אמר ההרפזולוג בסיפוק. "ב'ידיעות' שלחו את אמירה לראיין את בועז, כדי לצאת ידי חובה, ואחר כך בלעו את הראיון הזה כמו גלולה מרה שלוקחים בכוח".

"גלולה מרה?", השתוממתי.

"בדיוק", אמר ההרפזולוג. "אחרת איך אתה מסביר את זה שלא פרסמו פרומו מפוצץ בעמודי החדשות ולא נתנו לראיון הזה את כל השער של '7 ימים'? הקידום היחיד ש'ידיעות' עשה זה להוציא תמונה של בועז לשער ולשים עליו חותמת 'בלעדי'".

"אבל הראיון לא בדיוק היה בלעדי", הפטרתי.

"ועל זה צריך אתה להודות מקרב לב לאיילה", אמר ההרפזולוג. "אלמלא היא, היית צריך להסתפק רק בראיון אחד לשישי בבוקר, ואז איך היית מבלה את שישי בערב? הרי זה לא שבדרום חולון יש לכם יותר מדי אופציות".

"תתפלא", התגוננתי, "הרי תמיד נחמד לקפוץ עם כל המשפחה אל הבולה באולינג. אז מה שאתה אומר לי בעצם זה שאיילה הצליחה לשכנע את בועז לדפוק את 'ידיעות' אחרי שהיא שמעה שיש להם ראיון בלעדי איתו?".

"נראה לך, הורביץ?!", הזדעק ההרפזולוג. "של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר ככה על איילה! שנתיים תמימות היא בקשר עם בועז, וכבר לפני חודש היא הקליטה איתו ראיון באולפנים של קול ישראל".

"אבל למה היא גם לא דאגה באותה הזדמנות לצלם את בועז?", התפלאתי. "בכל זאת זה היה ראיון לטלוויזיה".

"קודם כל איילה לא חייבת לך דין וחשבון", אמר ההרפזולוג בצינה. "אבל אם אתה מתעקש לדעת, איילה דווקא מאוד רצתה לצלם את בועז. זה הוא שלא רצה להצטלם".

"למה שבועז יסכים להתראיין אבל לא להצטלם?", התפלאתי.

"פשוט מאוד", אמר ההרפזולוג בשלווה. "בועז פחד שאם חס וחלילה יראו את השפתיים שלו אומרות את מה שנשמע מפיו בראיון, הקולגות מהערוצים האחרים ירדפו אותו עד חורמה. מצד שני, הוא היה משוכנע שאם רק ישמעו אותו מדבר, אבל לא יראו את השפתיים שלו זזות, הכול יעבור לו בשלום".

"זה נראה לך הגיוני?", שאלתי את ההרפזולוג. "נשמע לי קצת טיפשי שבן אדם מתוחכם כמו בועז יחשוב ככה".

"יופי, הורביץ", לגלג ההרפזולוג. "אני מבין שגם אתה נהיית לי פרשן מטעם עצמך לענייני בועז ומומחה דה-לה-שמטע לנפש האדם, נכון? אז רק שתדע לך שאצל איילה אין חלטורות, והכול היה מסודר מראש".

"מה זאת אומרת?", שאלתי.

"מה לא ברור?", התעצבן ההרפזולוג. "לבועז היו רק שני תנאים: שהראיון לאיילה יתפרסם בשבוע של 'ידיעות', ושבשום פנים ואופן לא יראו את השפתיים שלו אומרות את המילים שיצאו מפיו".

"ואיילה לא ניסתה לשכנע אותו להצטלם בכל זאת?", התפלאתי.

"ברור שכן", אמר ההרפזולוג בשכנוע. "אבל היא לא הצליחה, ולכן מילאה את התנאים שבועז דרש במלואם למען זכות הציבור לדעת. חוץ מזה, תדע לך שבועז הסכים לתת ל'ידיעות' בלעדיות לפרינט בלבד. שלא תתבלבל".

"בטוח?", פקפקתי.

"לחלוטין", אמר ההרפזולוג בביטחון לפני שניתק. "עכשיו אתה צריך להתנצל בפני איילה שבכלל העזת להטיל בה דופי. זר סחלבים עד פתח הבית יכול להיות פתרון מצוין".

המשכתי לנוע לעבר דרום חולון ובהיתי ברוך לעבר קו האופק. הראש קצת כאב. נזכרתי באמרה דרום הרפזית עתיקה: כאשר שני סוסים רבים – חמור אחד באמצע חייב לחטוף בעיטה. תהיתי מי החמור בסיפור הזה, כשהסלולרי שלי שוב צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"אני מקווה שסיננת את ההרפזולוג", הוא פתח כהרגלו מהאמצע.

"למה לסנן?", שאלתי בתימהון. "הוא דווקא סיפר לי דברים מאוד מעניינים".

"אני דורש שתגיד לי כאן ועכשיו מה השקרן הזה ניסה למכור לך", התלהט הקונספירטור.

"שבועז הסכים לתת ל'ידיעות' בלעדיות לפרינט בלבד", שיתפתי אותו בשמחה. "וגם שהוא לא הסכים בשום אופן שהצופים בבית יראו אותו מדבר, אבל שמח מאוד לאפשרות שהצופים בבית ישמעו אותו מדבר".

"אתה מקשיב לשטויות שאתה מוציא מהפה?", צעק הקונספירטור בתסכול. "אל תהיה תמים! ההרפזולוג שוב מרח אותך. רוצה שאני אוכיח לך?".

"אני אשמח", אמרתי בעצב.

"ביום שישי בבוקר, כשהתברר גודל האסון שפקד את רחוב מוזס 2, שיגר בועז לאנשי 'ידיעות' מסר מוצפן", אמר הקונספירטור בנימה של חשאיות. "לשמחתך, הצלחתי ליירט ולפענח אותו. רוצה שאני אקריא לך מה בועז כתב?".

"מה נראה לך?", התחלתי להתעצבן.

הקונספירטור כחכח בגרונו. "המסר הולך ככה: 'שבת שלום. אני מבין מאוד את כעסכם. לא לזה כיוונתי ולא לזה פיללתי ובטח לא לתרגיל מלוכלך! טעיתי!! אין לי אלא לבקש סליחה ומחילה בעניין'. עכשיו תגיד לי אתה, הורביץ, מה משתמע לדעתך מהמסר הזה?".

"שאיילה בכל זאת הקליטה את בועז בסתר?", שאלתי בעיניים נוצצות. "ושגם הוא הופתע לשמוע שיש עוד ראיון איתו שישודר ב'יומן'?".

הקונספירטור נאנח. "אתה הולך יותר מדי רחוק, הורביץ", הוא אמר לבסוף. "כל מי שמבין טיפונת בטלוויזיה מבחין מיד שזה לא ראיון שהוקלט בסתר".

"אז למה שבועז ישלח ל'ידיעות' מסר כזה?", שאלתי בסקרנות.

"סוף סוף הגעת לשאלת המפתח, הורביץ", אמר הקונספירטור. "חשבת על האפשרות שאולי איילה העבירה את בועז תהליך שעושים למרואיין שעדיין לא מוכן לדבר?".

"איזה תהליך?", שאלתי בעניין.

"אולי הוא הסכים, ככה בתור התחלה, לשבת לדבר, לגולל את הסיפור ולהקליט אותו, אבל בלי לפרסם שום דבר?", תהה הקונספירטור בקול רם. "ואולי כשאיילה שמעה שיש ראיון ב'ידיעות' היא דרשה מבועז לאפשר לה להוציא לאור גם את החומרים שהיו אצלה? ואולי הוא הסכים בלית ברירה רק כי לא היה לו נעים ממנה? בכל זאת, איילה מלווה אותו שנתיים".

"אני לא מאמין לרגע שזה מה שקרה", אמרתי בנחרצות. "נאמנים עליי לחלוטין דבריה של איילה שהכול היה מוסדר מוסכם מראש. אחרת איך אתה מסביר את זה שבראיון שלה כן היו צילומי כיסוי של בועז הרפז בבית ובעוד כל מיני מקומות?".

"אולי הם צולמו הרבה קודם, בלי שום קשר לראיון?", המשיך הקונספירטור בתזה שלו. "יכול להיות, למשל, שבועז הצטלם ביום שבו התקיים אחד הדיונים בתביעת הדיבה שלו נגד דן וד"ר רונן שכתבו את הספר 'הבור'".

"לא יודע", אמרתי לקונספירטור. "נשמע לי קצת קונספירטיבי".

"אבל כל הסבר אחר פשוט נשמע לא הגיוני", אמר הקונספירטור. "איזה היגיון יש בלצלם את בועז בנפרד ולהקליט אותו בנפרד? משהו פה לא מסתדר. יש כאן בעיה. אני לא זוכר בחיים ראיון שבו בשום שלב לא ראו את המרואיין מדבר".

"אז מה אתה מציע?", שאלתי בעייפות.

"מה שאני מציע, הורביץ, הוא שתעשה פעם אחת בחיים שלך עבודה עיתונאית ראויה ותתקשר לבועז", התעצבן הקונספירטור.

"לבועז בכבודו ובעצמו?", שאלתי בהפתעה.

"הוא האדם היחיד בעולם שיכול לקחת את הפלונטר שנקלעת אליו ולהפוך אותו לקשר גורדי בלתי ניתן להתרה", אמר הקונספירטור וטרק.

לא הייתה ברירה. התקשרתי לבועז. לאחר שיחתנו הארוכה והלבבית חזרתי לקונספירטור.

"נו, מה בועז אמר לך?", הוא שאל בסקרנות.

"שאלתי אותו למה הוא לא עדכן את 'ידיעות' שהוא העניק ראיון גם לאיילה חסון", אמרתי לקונספירטור. "וגם אם זה נראה לו אמין להבטיח בלעדיות ואחר כך להפר אותה".

"אני יודע מה אתה שאלת את בועז, הורביץ", התרגז הקונספירטור. "אכפת לך כבר לשתף אותי בתשובה שלו?".

"בועז ענה שהוא לא מעוניין לפרט איזה הסכמי בלעדיות הוא עשה, עם מי הוא עשה ולמה הוא עשה", אמרתי. "הוא גם שמח להרחיב ולהוסיף שהוא לא מתכוון לשתף אותי מה הוא הבטיח ומה לא, ועם מי הוא סיכם דברים ועם מי לא".

"זה מה שאני אוהב אצלך, הורביץ", סיכם הקונספירטור בסרקזם. "אתה יודע לחלוב את המרואיינים שלך עד הסוף, לחלץ מהם את האמת ברגישות ובנחישות ולגרום להם להתוודות על הכל באופן מלא ומפורט. תגיד, לא שמת לב לדבר משונה מאוד שהתחולל בשיחה שלנו?".

"מהו הדבר?", שאלתי בחשש.

"בשום שלב לא השתמשת בביטוי המאוס שלך 'צירוף מקרים", אמר הקונספירטור. "איך אתה מסביר את זה, הורביץ?".

"אה, זה דווקא קל מאוד להסבר", אמרתי בהקלה. "מדובר כמובן בצירוף מקרים".

ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako, מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".

איזה סוד מסתתר מאחורי תכנית ריאליטי מובילה?

כתבו לאביב הורביץ