מירי לא חסה

בועז התבסמט עליי

בדיוק לפני חודש, ב-8 במאי, יום אחד בלבד אחרי שבועז ביסמוט התיישב על כורסת עורך "ישראל היום", הוא הגיש את התכנית "מה בוער" בגלי צה"ל לצידו של רזי ברקאי. לקראת סוף השעה הראשונה נסבה השיחה על תפקידו החדש של ביסמוט. "תגיד", שאל ברקאי. "דן מרגלית, שלמה צזנה ומוטי גילת ימשיכו לעבוד בעיתון באופן חופשי לגמרי, בלי שהעורך הראשי יגיד להם 'חברים, תשנו כאן איזו פיסקה. לא יפה'?". ביסמוט חמק מתשובה ברורה. "הם חברים שלי", ענה. "אני חייב להגיד לך שבסופו של דבר גם שלמה צזנה וגם דן מרגלית, והזכרת גם את מוטי גילת – אני חושב שאם באמת היית מונע מהם לעשות את מה שהם יודעים לעשות הם לא היו נשארים בעיתון. יש להם יותר מדי כבוד מקצועי, לאנשים שציינתי זה עתה".

עשרה ימים לאחר אותה תכנית נפגש ביסמוט עם מרגלית. בסבב הראיונות שהעניק השבוע חזר ותיאר מרגלית כיצד באותה פגישה העורך החדש הרעיף עליו שבחים והבטיח כי העסקתו תימשך כרגיל. איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים: בשני האחרון, בשעה שלוש, שוב נפגשו השניים. הפעם ביסמוט הראה למרגלית את הדלת. מה נשתנה בין הפגישה הראשונה לזו השנייה? מרגלית משער כי הראשונה הייתה מן השפה ולחוץ, ושגורלו למעשה נחתם עוד בשלהי כהונתו של עמוס רגב. "אני לא מעלה על הדעת שכשאתה ממנה עורך חדש אז דבר כמו פיטורים כאלה לא מסכמים אותו מראש", אמר השבוע בתכניתו של אבי רצון ברדיו ירושלים. "הוא הסכים לפטר אותי כנראה, וגם בעקבות זה הוא נהיה עורך". גורם אחר הקשור ל"ישראל היום" הזכיר השבוע כי בין שתי הפגישות של ביסמוט ומרגלית, נחתו בארץ מרים ושלדון אדלסון, שהתלוו לביקורו של דונלד טראמפ. האדלסונים שהו כאן זמן קצר, אבל בימים אלה התקבלו החלטות ונחרצו גורלות.

פיטוריו של מרגלית מ"ישראל היום" הותירו אותו עם בטן מלאה, ועם שני סלוגנים קליטים על מצבו הנוכחי (בכל זאת, אבא של פרסומאית בדימוס וחותן של אשף פרסום פעיל). "בועז התבסמט עליי", ציין בריאיון לרינה מצליח בתכנית "שש עם". עוד לפני כן, אצל ירון וילנסקי ויעקב ברדוגו בגל"צ, איחל מרגלית לעורך החדש כי "יבוסמט לו", ואף אישר את נכונות הציוץ של בתו שירה. "לא יודע להגיד לכם את רמת הדציבלים, אבל מה שהיא אומרת נראה לי נכון מאוד", אמר. גורם אחר מחזק את הדברים. "שרה דרשה את פיטוריו של דן, וגם אמרה את זה לכמה אנשים", הוסיף. "שים לב שגם אף אחד בלשכת ראש הממשלה לא הכחיש את הטענה או אמר שהיא לא נכונה".

ניתן, אם כן, לסכם ולומר: שבעה חודשים אחרי שהתגלו ניצנים ראשונים של מרד כתבים ב"ישראל היום", נראה שההתקוממות דוכאה ביד ברזל. תחילה הועלה על כן השיגור עמוס רגב; אחריו נפתחה הדלת ליד ימינו (והכתבת לענייני תיירות), יעל לרנר ולעורכת הגרפית שרון מחט, שעבדה תחת רגב עוד בימיו ב"מעריב" לפני יותר מ-20 שנה; בהמשך פרש סגנו, אהרן לפידות, מקורבו של רגב זה שלושה עשורים עוד מימי עבודתם המשותפת בדסק "ידיעות"; וכעת הגיע תורו של מרגלית. כל זאת בתוך חודש אחד בלבד.

מינוי בוס חדש בארגון גדול לעולם יגרור אחריו סבב מינויים ו/או הדחות. קל וחומר במערכת עיתונאית. זה קרה ויקרה תמיד, על רקע מקצועי ועל רקע אישי. ובכל זאת, קשה שלא להיזכר בתכנית פתיחת העונה האחרונה של "עובדה". בנובמבר האחרון חשפה אילנה דיין מסרים שהעביר נתן אשל, איש סודו של נתניהו. "דן מרגלית, מוטי גילת, וכנראה גם עמוס, לא עושים בדיוק את מה שאומרים להם", כתב בעבר אשל באחד המסרים הללו. שניים מתוך שלושת השמות שהוזכרו במסר של אשל איבדו בשבועות האחרונים את תפקידם. מה אומרים? לא אומרים.

האם צפויים בקרוב שינויים נוספים? קשה לדעת. ביסמוט, המכהן כבר 32 ימים בתפקיד, עדיין לא נפגש עם רבים מהכתבים, ועם חלק גדול אפילו לא שוחח טלפונית (משימה מאתגרת למי שבחודש אחד גם ממריא לראיין את טראמפ בוושינגטון, גם מלווה את ביקורו של נשיא ארה"ב מהשטח ומאולפן חדשות 2, גם משמש מראיין אורח בגל"צ, וגם מתלווה אל ראש הממשלה בביקורו בליבריה. ועוד לא הזכרנו את החלטורה בפאפוס שביוון). ועדיין, המפה הסינופטית חוזה מזג אוויר אביבי לאנשי דסק החוץ אלי ליאון, ליאור יעקובי וארז לין, המקורבים לביסמוט.

נשאלת כמובן השאלה מי יאייש מעתה באופן קבוע את עמודים 2-3 במוסף הפוליטי "ישראל השבוע", שאותם מילא עד כה דן מרגלית.

אמנון לורד, בעל טור ב"מקור ראשון", יכול להיות שזה תהיה אתה?

"אני ממליץ שתתקשר לעורכי 'ישראל היום' בעניין הזה".

עורך "ישראל היום", בועז ביסמוט, תרצה להגיב?

"מאחל גם לך, אביב יקר, מזג אוויר אביבי".

ברוך שובך הביתה, תועמלן של שקרים

חזרתו של דן מרגלית לזרועות עיתון "הארץ", ככותב קבוע בעמודי הדעות, היא הזדמנות לא רעה להיזכר במה שחושבים עליו הקולגות מרחוב שוקן.

נפתח במו"ל, עמוס שוקן שהגדיר רק לפני שמונה חודשים את מרגלית כ"תועמלן של שקרים". לא פחות.

חצי שנה לפני כן, באפריל 2016, התפרסם ב"הארץ" עוד מאמר שנוי במחלוקת של גדעון לוי ("חיילי צה"ל נקראים להרוג ילדים פלסטינים. הירגו חיילים הירגו. שום רע לא יאונה לכם"). בעקבות הטור, האשים יאיר לפיד את "הארץ" כי "הוא אנטי ציוני, הוא אנטי ישראלי והוא כבר לא באמת עיתון". עד מהרה התפתח בין המו"ל הנצחי שוקן לפובליציסט החדש-ישן שלו מרגלית קרב ציוצים בטוויטר (לא נגענו):

דן מרגלית: "יאיר לפיד צודק. גדעון לוי הפך היום ב'הארץ' ממבקר חריף למרעיל בארות בשירות שונאי ישראל האנטישמים. הוא מתיר את דם ילדינו".

עמוס שוקן: "כשאיש לא יזכור מי היה דן מרגלית, שמו של גדעון לוי יזהר כזוהר הרקיע".

דן מרגלית: "היי עמוס שוקן, איש לא יזכור אותי – וזה לא יהיה נורא; אבל אותך כן יזכרו – וזה כן יהיה נורא".

עמוס שוקן: "צודק: יזכרו אותי לרע. אבל אולי לא כולם. ייתכן שדווקא גיסתך ודווקא ילדיו של אחיך יזכרו אותי לטוב. לא צריך יותר מזה".

דוד מרגלית, אחיו הצעיר של דן, היה שדר ב"קול ישראל" ועיתונאי ב"הארץ". הוא נפטר מדום לב בשנת 1988, כשהוא בן 38 בלבד. בתגובה לציוץ של מו"ל "הארץ" אמר אז מרגלית כאן כי "הלוואי שעמוס שוקן היה מפגין רגישות אוהדת לחיילי צה"ל ההודפים מחבלים רוצחים כפי שאכן הפגין כלפי גיסתי וילדיה לאחר מותו הטראגי של אחי ז"ל, ותודתי על כך שמורה לו לעולם".

מרגלית לא היסס למתוח בשנתיים האחרונות ביקורת חריפה הן על "הארץ" והן על שוקן. ביולי 2015 צייץ: "מה קרה לעמוס שוקן? אפילו פלשתינים תוקפנים אינם מחבלים ב'הארץ'?". בדצמבר אותה שנה צייץ: "עמוס שוקן אמר לי בגלי צה״ל ש'הארץ' עיתון ציוני, אבל יקירתו עמירה הס מנהלת קמפיין נגד עליית יהודים לארץ". באוגוסט 2016 תקף את שוקן עצמו ("תתבייש לך") והזהיר את מו"ל "הארץ" מפני טור ביקורת טלוויזיה שפירסם רוגל ("פשיזם!") אלפר, כשצייץ: "עמוס שוקן, אליטות אמיתיות נזהרות בכבוד אחרים ואינן מתנשאות. קרא את סגנון הביקורת בעיתונך 'הארץ' על מקבלי פני ג'רבי וששון. זה מקארתיזם רוחני".

בהזדמנות חגיגית אחרת נימק מרגלית את פשר רתיעתו מפני עיתון "הארץ". "אני יהודי ציוני. לא יכול לחיות באכסניה של עיתון 'הארץ'. לא יכול יותר", אמר בעבר לדרור גלוברמן מ"אנשים". "אילו חלילה הייתי עדיין מנוי על 'הארץ', ביום שבו גדעון לוי כתב על הטייסים – הייתי מפסיק".

אבל כל זה שייך להיסטוריה. כעת, עם שובו של מרגלית ל"הארץ" הוא בוודאי ישמח לחלוק את אותם עמודי דעות עם רוגל אלפר (שכינה אותו השבוע "אידיוט שימושי"), עם גדעון לוי (שבמאמר נגד ירי בערבים ללא הבחנה תיאר את מרגלית בתור "אחד האידאולוגים של הברבריות הזו") ועם אורי משגב (שהעניק למרגלית את השם "ערגלית" ובהזדמנות זו אף צייץ כי מדובר ב"עיתונאי חצר שהחליף חצר"). שורה תחתונה: יהיה כיף.

מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, תרצה לברך את הרכש החדש-ישן?

"אני מקווה שהעורכים ב'הארץ' יהיו יותר קפדנים מעורכי הציוצים של דן".

הצהרת בלפור (25): כשנתן פגש את מירי

שעתיים בלבד אחרי פיטוריו של דן מרגלית טילפן הבלפוריסט. "אני מקווה, הורביץ, שעכשיו, אחרי תצוגת התכלית שראית, כבר אין לך שום ספק בקשר ליכולות של הבוס", הוא אמר.

אל תגזים! אתה באמת חושב שביבי קשור לזה?

"איזה ביבי, הורביץ? אתה עדיין לא קולט, נכון? דיברתי על הבוס. כדאי שתחזור ותקשיב שוב היטב לתכנית הרדיו של הכדורגלן. דן מסביר שם שהוא מתח ביקורת על משפחת נתניהו ארבע שנים, ומתוכה היו בקושי אולי חמש או שש פעמים שהוא גם צייץ נגד הבוס. ומה ענה לו הכדורגלן?".

לא זוכר.

"שכדאי מאוד שדן לא יהיה תמים, כי גם ציוצים ספורים נגד הבוס שקולים ל-400 עד 500 ציוצים נגד כל אדם אחר. והוא צודק".

באמת?

"בוודאי. שים לב שרבים מהציוצים הנוראים של דן נגד הבוס התרגשו עלינו בחודשים האחרונים. נראה לך מקרי שדווקא עכשיו הוא פוטר?".

שלח לי כמה דוגמאות.

"בתנאי שאתה מבטיח למחוק הכול מיד אחר כך. אני לא צריך צרות".

מבטיח.

"נו, הורביץ? קיבלת? ויותר חשוב: מחקת?".

מחקתי, מחקתי. אז מה אתה בעצם אומר: שהייתה שיחה צפופה בין הבוס לבין ביסמוט וככה גורלו של דן נחתך?

"נו באמת, זה לא הולך ככה".

אז איך זה הולך?

"רשימת הקרדיטים הרבה יותר ארוכה. איך אמר דן במסע ההופעות שלו? זה עובר אצל משפחת אדלסון, ואולי גם אצל אשר. מדברים, מכינים, מבשלים. וכמובן שאי אפשר לשלול את האפשרות שגם נתנק'ה שלנו, המוציא והמביא מספר אחת, מאז ולתמיד, תרם את תרומתו".

יש לך הוכחות לפחות לחלק מהאינטרקציות האלה?

"אין שום צורך בהוכחות. מה שכן, אני שולח לך שלושה קטעים מסרטון חם שרץ אצלנו בוואטסאפ. בראשון תוכל לראות את שלדון ומירי יוצאים ממוזיאון ישראל לפני שבועיים ויומיים, מיד אחרי הנאום של טראמפ:".

"מחקת, הורביץ?", וידא הבלפוריסט. "שולח לך את הקטע השני, שבו רואים את נתנק'ה שלנו לוחש משהו למירי. מעניין אם הוא הוציא או הביא:".

"והנה החלק האחרון. ראית בסוף הקטע הקודם איך מיד אחרי הפרידה של נתנק'ה ממירי ניגש אליה בועז העורך? אז הנה החלק שבו הוא מקבל ממנה עדכונים חמים:".

נחמד. אבל איך כל זה קשור לדן?

"אני אמרתי שיש קשר? חס וחלילה! מי כמוך יודע שלא מן הנמנע שייתכן ומדובר בצירוף מקרים". 

מבחן אמריקאי: מיהו בן כספית

התשובה + התכתבות קצרצרה, תמציתית ובלתי טרחנית בעליל, ממתינים לכם רגע לפני הקונספירטור. אבל כעת לשאלה:

מיהו בן כספית?

א. עיתונאי המתפלל כי אהוד ברק לא יחזור לעולם לפוליטיקה.

ב. עיתונאי שמתפעל מהקאמבק האפשרי של אהוד ברק לפוליטיקה.

ג. סוכן משוטה וסאקר שבלע פיתיון שהכין לו אלדד יניב.

ד. כל התשובות נכונות.

חשיפה ראשונה אחרי המתחרים

האם בחדשות 10 מקפידים לצפות מדי ערב בערוץ המתחרה? בשני האחרון, 5 ביוני, טיפלה המהדורה המרכזית בשחרורם של החשודים בתיק האונס הקבוצתי של הנערה בת ה-17 בהרצליה. "ראש דסק הפלילים, דורון הרמן, מביא הערב בפעם הראשונה את עדות הנערה ואת גרסת החשוד המרכזי", דיווחה המגישה, תמר איש-שלום. אחריה הכריז הרמן בכתבתו כי "שבועיים בלבד לאחר שחרורם של החשודים באונס הקבוצתי בהרצליה, הערב אנחנו חושפים בפעם הראשונה את עדותה הקשה של הנערה במשטרה".

עד כאן חדשות 10, אלא שארבעה שבועות ויום לפני כן, ב-7 במאי, חשף כתב הפלילים של חדשות 2, גלעד שלמור, את אותה עדות ממש:

מחדשות 10 נמסר בתגובה: "חדשות 10 הביאה לראשונה את גרסת החשוד במשטרה, והביאה באופן מקיף את דברי המתלוננת ולא קטעי ציטוטים".

פרסום ראשון אחרי המתחרים

גם בחדשות 2, מנגד, לא תמיד מצטיינים בניטור דיווחים של כלי תקשורת מתחרים: ביום שלישי בשעה 15:45 העלו בנווה אילן את הציוץ הבא:

כעבור 5 דקות, ב-15:50, פורסם מבזק באתר החדשות 2 Online, ובשעה 15:56 הועלתה גם ידיעה בנושא:

סיפור המורה החשוד שביצע מעשים מגונים בילדות כיתה ב' פתח בערב גם את המהדורות המרכזיות. בחדשות 2 פירגן דני קושמרו למשה נוסבאום ש"חשף את הסיפור", אבל זה לא לגמרי מדויק: כבר בשעה 15:11, יותר מחצי שעה לפני הציוץ של חדשות 2, העלה אתר "ישראל היום" מבזק עם אותו דיווח. בשעה 15:31, עדיין לפני נוסבאום, פורסמה באתר הכותרת הבאה, מאת כתב הפלילים של "ישראל היום", אבי כהן:

בכך לא הסתיימה הסאגה: במשך אותו יום ניסו עוד כלי תקשורת לנכס לעצמם את הסיפור, באמצעות "פרסומים ראשונים" משלהם. ב-ynet, למשל, התנוססה הכותרת הבאה:

ואילו בחדשות 10 העלו את הציוץ הבא:

בערב, אגב, קפצה גם מגישת המהדורה המרכזית של חדשות 10, טלי מורנו, על עגלת הפרסום הראשון. "בצהריים המורה נעצר והתברר, שכפי שפורסם בפעם הראשונה כאן, בחדשות 10, מדובר כאמור בעבריין מין מורשע", ציינה.

בחדשות 2 וב-ynet נמנעו מלהגיב. מחדשות 10 נמסר בתגובה: "דורון הרמן חשף לראשונה שהמורה שנעצר הוא פדופיל מורשע, ומכאן החל להתברר גודל המחדל במערכת החינוך ובמערכת המשטרתית. בעניין המרכזי הזה לא עסק הדיווח של משה נוסבאום".

הפוך שלדי, הפוך: שגריר של רצון טוב

האם עורך "ישראל היום", בועז ביסמוט, מכשיר את הקרקע לקראת הריאיון הבא שלו עם נשיא ארצות הברית? בחמישי האחרון החליט דונלד טראמפ להפר את הבטחת הבחירות שלו ולא להעביר את שגרירות ארצות הברית מתל אביב לירושלים. למחרת, כך נראתה הכותרת של "ידיעות אחרונות":

כך נראתה הכותרת של "הארץ":

כך נראתה הכותרת של "מעריב":

ב"ישראל היום", לעומת זאת, העדיפו להסתכל על חצי הכוס המלאה:

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

הציטוט מול המציאות (1): 150 מיליון אירו? תסתכלו, הנה חמקן 

הציטוט: "זה הרי מחירים מטורפים. היום שמענו שעל אמבאפה 150 מיליון יורו. שישה מטוסי חמקן הם קונים בזה" (הפרשן שגיא כהן מנסה להעריך מה ניתן לרכוש תמורת שוויו המוערך של חלוץ מונקו, גמר ליגת האלופות, ערוץ 2, 3.6.2017).

המציאות: בנובמבר האחרון פורסם כי הקבינט אישר לרכוש מארה"ב 17 מטוסי חמקן נוספים. עם תום העסקה, נמסר, עלות כל מטוס F-35 צפויה לעמוד על ממוצע של כ-85 מיליון דולר. על פי שער החליפין הנוכחי 85 מיליון דולר שווים קצת יותר מ-75 מיליון אירו. מסקנה: במקום אמבאפה יכולה ריאל מדריד לקנות מקסימום שני מטוסי חמקן, וגם זה בקושי.

שגיא כהן, תרצה להגיב?

"כן, אבל בלי הג'אנטים מגנזיום, החלונות הכהים והסאונד סראונד זה מקסימום 20 מיליון דולר. עוד קצת קוועץ' כי שימרון בן דוד ו... נו, כמה יצא לך?".

הציטוט מול המציאות (2): שאלה היפותטית

הציטוט: "האם צריך להשעות את דרעי מהכנסת עד תום בירור החשדות נגדו?" (מתוך מדור השאלה היומית, מוסף "24 שעות", 4.6.2017).

המציאות: למחרת התברר כי מתוך 713 מצביעים – 79 אחוזים הסכימו עם יהודה שוחט (שתמך בהשעיה) ורק 21 אחוזים תמכו בעמדתו של בן-דרור ימיני (שהתנגד לה). אלא שדבר פעוט אחד לא נלקח בחשבון: דרעי התפטר מהכנסת ביוזמתו כבר ב-31 באוקטובר 2016. במקומו מונה לחבר כנסת מספר 11 ברשימת ש"ס, מיכאל מלכיאלי, כך שהשאלה כלל לא הייתה רלוונטית.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

בין שתי ערים

גם כאשר נשלח למערכת קומוניקט רשמי ממשרד ממשלתי, מומלץ שלא להסתפק בלעשות למסמך קופי-פייסט ומיד לפרסם, אלא לבדוק מעט את תוכנו. תשמעו סיפור:

בראשון בצהריים נשלחה מדוברות משרד האוצר לכתבי נדל"ן שונים ההודעה לעיתונות הבאה:

לפי ההודעה, רוב הדירות ייבנו ב"שכונת הגליל בנצרת עילית". זמן קצר לאחר מכן פרסמו ynet, "וואלה!" ואתר "גלובס" את הכותרות הבאות:

אלא ששכונת הגליל, מתברר, כלל לא נמצאת בנצרת עילית (עיר יהודית), כי אם בנצרת (עיר ערבית), שבה למעשה התבצע מכרז מחיר למשתכן. למרות זאת, איש במשרד האוצר לא טרח לשלוח הודעת תיקון, והטעות נותרה בכותרות האתרים גם בימים שלאחר מכן (למעט אתר "גלובס", שתיקן אותה בשלב מסוים). אתרי החדשות, מצידם, פספסו פעמיים: גם כאשר פרסמו מידע שגוי בכותרת, וגם כשלא הבינו שיש כאן סיפור קצת יותר מעניין: מכרז גדול של קרקעות מדינה ביישוב ערבי הוא מהלך פחות שכיח.

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "לצערנו נפלה טעות בפרסום. אנחנו נסיק את המסקנות על מנת שהדבר לא יקרה שוב".

אל: בן כספית. הנדון: פגע רע

בן שלום,

מה שלומך? מזמן לא כתבתי לך. התגעגעת? אני נאלץ לכתוב לך שוב, בעקבות מפגש מסקרן שהיה לך ביום שבת האחרון. אבל בוא נתחיל מהאמצע:

לפני ארבע שנים, ביוני 2013, יצא לאור "חמקן", ספרך על אהוד ברק. באותם ימים לא מאוד רחוקים, בעיצומה של פרשת הרפז, שפכת אש וגופרית על אופן התנהלותו של מי שבמשך שש השנים שלפני כן כיהן כשר ביטחון. "דרכו זרועה בקורבנות ובעיי חורבות, ביטחוניים ופוליטיים כאחד", תיארת בגב ספרך. גם בטוריך ב"מעריב", בחודשים ובשנים שקדמו לספר, לא חסכת בהפצצות, הפגזות וירי מטווח קצר. "כל מה שברק נגע בו בקריירה הפוליטית שלו נגמר באסון. כל פיסת דשא שדרך עליה, קמלה. כל גפרור ששיחק בו, הדליק מדורה", כתבת בטור אחד. בטור אחר נשאת תפילה כי שאיפתו של ברק לחזור לסיבוב שני לא תתגשם לעולם. "הוא עדיין משתעשע ברעיון לחזור להיות ראש ממשלה. כנראה שנשאר עוד מה להרוס כאן", ציינת בסרקזם. בטור נוסף שלך תקפת קולגה על התקרבותו לסדין האדום. "הוא זינק מפרוותו של אולמרט והחל לקנן בפרוותו של אהוד ברק", הטחת בדן מרגלית. "כנראה ראייתו נחלשה, כי לו התבונן סביב היה רואה סממנים מובהקים בהרבה של נהנתנות ושחיתות לכאורה מאשר אצל אולמרט". עד כדי כך.

אין זה סוד שלאורך רוב שנותיה של פרשת הרפז חשבת שגבי אשכנזי הצדיק והתמים נפל קורבן במלחמה האכזרית שהכריז עליו אהוד ברק חורש המזימות. "הסיפור תמיד חוזר על עצמו עם אהוד ברק", ציינת בספרך. "אין מנצחים במזימות שלו, כולם יוצאים מנוצחים, חבולים ומרוטים". אחרי כל זה, בן, בוודאי תוכל לשער כי טיפ טיפה הופתעתי כאשר צפיתי בשיחה המחויכת בת השעה ורבע שקיימת בשבת האחרונה עם אותו אהוד ברק באירוע "שבתרבות" בתיאטרון הבימה.

מה שהפליא אותי הוא לא עצם השיחה שלך עם ברק (שהועלתה בשידור חי לדף הפייסבוק שלו, מה שיכול להעיד על כך שלא חשש ממארב קטלני). זה מצוין שעיתונאי המותח ביקורת מתמשכת על איש ציבור (בהווה או בעבר) יכול גם לראיין אותו. טוב שברק נאות לשוחח איתך, למרות כל מה שכתבת עליו. חבל שנתניהו לא נהג כך בבחירות האחרונות. ובכל זאת, קצת הופתעתי מתוכן השיחה. בתמימותי חשבתי כי תנסה לעמת את ברק עם הדברים הקשים שכתבת נגדו בעבר. זה לא קרה. מה שכן, הסתקרנת איך בגיל 75 מצליח ברק לשמור על מראהו הרענן; ציינת את אומץ לבו על התבטאותו בעבר כי אילו היה פלסטיני ייתכן שהיה מוצא את דרכו לאחד מארגוני הסירוב; והחמאת לאופן שבו הוא מנסח את ציוציו בטוויטר. בין לבין הפנית אליו שאלות מנומסות בנושאים אקטואליים שונים, ובעיקר ניסית לחלץ ממנו הצהרה כי הוא חוזר לפוליטיקה. "אני רק רוצה להגיד לך שלדעתי חזרת", בישרת לו בסוף שיחתכם. "אתה אחד האנשים הכי מתוחכמים שנולדו בישראל". בכך לא תמו המחמאות. "אתה כתבת מחדש את כללי הקאמבק הפוליטי", הודעת לברק. "עשית את זה לראשונה בישראל בטוויטר, בצורה מבריקה. הצלחת איכשהו למוסס את כל החומות וזהו – אתה בפנים".

האם זה רק נדמה לי, בן, או שבתקופה האחרונה הפכת אט אט ממבקרו החריף ביותר של אהוד ברק, שמצטמרר מהאפשרות שהוא יחזור לפוליטיקה, לאוהד מתון שלו, שהיה שמח לראות את אותו ברק ממש שב למרוץ? חיפשתי קצת בארכיון "מעריב". הפעם האחרונה שבה כתבת נגד ברק בחריפות ממש הייתה בינואר 2016, שם כינית אותו "פגע רע" אשר "הותיר רק שממה ואדמה חרוכה בכל אשר פנה". מאז, בעיקר לאחר לחיצת היד בין ברק לאשכנזי, הלכה הביקורת והתמתנה. בספטמבר האחרון כבר הרשית לעצמך לפנטז על כך שברק ירוץ בבחירות. "מי שיציע לו קודם את תפקיד שר הביטחון בממשלה הבאה, יקבל אותו בתצורה הנוכחית: חד, ממוקד, מזוקן ומאורגן סביב מטרה אחת – לשים קץ לשלטון נתניהו", הכרזת, ואף פנית לגבי אשכנזי לבדוק את היתכנותה של האפשרות ששתי הצ'ילבות יחברו להם יחדיו. יומיים אחר כך, אגב, ברק ואתה כבר איחלתם זה לזה שנה טובה בטוויטר. באותו חודש גם ראיינת את ברק לרדיו FM103.

בדצמבר 2012 התראיינת אצל רביב דרוקר בערוץ 10. הוא סיפר לך כיצד הופתע כאשר ב-2007 התחלת לכתוב על "ברק החדש", שהוא התבגר והוא השתנה. "טעיתי בגדול", ענית לו אז. "כל אחד מאיתנו סוחב את שק הטעויות שלו. זו אולי הכי גדולה שלי. אלדד יניב לקח אותי והושיב אותי לאורך כל מלחמת לבנון השנייה בבתי קפה של כיכר המדינה עם הטאלנט ברק. ואני הייתי אחד הסאקרים שבלע את הפיתיון. אני לא מתבייש להגיד את זה". 

וזו לא הייתה הפעם היחידה שבה היכית על חטא: עם תום השיחה שלך עם ברק ב"שבתרבות", חזרתי לספרך "חמקן". סיפרת בו איך נפלת בעבר ברשתו של ברק, והתחייבת שלא עוד. "לאחר מלחמת לבנון השנייה נטלתי גם אני, כמו רבים מעמיתיי בתקשורת, חלק במסע של ברק חזרה לחיק הקונצנזוס הציבורי", כתבת. "שוב הייתי סוכן משוטה. תמכתי בברק במסע הקאמבק שלו אל חיק הקונצנזוס. אני רואה באירועים הללו את החלק השחור ביותר של הקריירה שלי". לבסוף הודעת לקוראים כי "אחת ממטרותיו של הספר הזה היא שבמקרה שברק אכן ינסה לשוב, הוא ימצא אותנו, לשם שינוי, מוכנים".

לאור זאת, בן, נשאלת שאלה מתבקשת: מי אתה באמת?

א. עיתונאי המתפלל כי אהוד ברק לא יחזור לעולם לפוליטיקה.

ב. עיתונאי שמתפעל מהקאמבק האפשרי של אהוד ברק לפוליטיקה.

ג. סוכן משוטה וסאקר שבלע פיתיון שהכין לו אלדד יניב.

ד. כל התשובות נכונות.

ממתין בציפייה דרוכה לתשובתך הקצרה, התמציתית והמוחצת.

בברכה,

אביב הורביץ, mako

וזה מה שבן כספית כתב לי בתשובה:

מכובדי,

דעתי על אהוד ברק לא השתנתה וכנראה כבר לא תשתנה מהותית בגלגול הנוכחי. אני שמח שהדעה הזו עמדה גם במבחן המציאות, כשאחרי שתי חקירות ארוכות ומיותרות הוחלט לסגור את כל התיקים נגד אשכנזי ומקורביו ללא כל אישום, כפי שהערכתי מהרגע הראשון. באשר לטענותיך המלומדות, שנפרסו על פני חלק ניכר מקיבולתה של רשת האינטרנט, התשובה פשוטה: אני מחלק את האישיות העיתונאית שלי לכמה זירות, ובכל אחת מהן אני מתנהג אחרת לחלוטין. אני עושה זאת לאורך כל הקריירה. ב"מעריב" וגם ברדיו FM103אני העיתונאי הדעתן, הנוקב, המתחקר, מגלה (או מנסה לגלות) ומתנפל בשיניים חשופות על החזקים ביותר ללא מורא, וללא משוא פנים. לא תמיד בהצלחה. בטלוויזיה החינוכית, לעומת זאת, אני ממלכתי, לא דעתן, משתדל לשאול את השאלות הענייניות ולתת למרואיינים שלי לדבר. כך גם, וביתר שאת, ב"שבתרבות". לא מדובר בזירת תחקירים או באירוע עיתונאי ביקורתי. מדובר בבוקר תרבות הנערך בשבת בבוקר, באווירה נינוחה ורגועה. ב"שבתרבות" אני יוצא מנקודת הנחה שהצופים (שמשלמים עבור הכרטיס ב"הבימה") לא באים לשמוע אותי, אלא את המרואיין שלי. בשלוש העונות שאני מנחה ב"הבימה" לא תמצא פוליטיקאי אחד שיצא לא מרוצה מההשתתפות, מהסיבה הפשוטה: אני נותן להם לדבר, אני מקשיב ואני מכיר בכך שזו ההצגה שלהם, לא שלי. כך אני תופס ומנתח את "שבתרבות", ואני מתיר לך, לפנים משורת הדין, לנהוג אחרת כשתנחה אירועים כאלה בעצמך. וכך בדיוק היה גם עם אהוד ברק. אם תבדוק, תראה שהופעתו לא הייתה שונה בתכלית מהופעותיהם של כל קודמיו, על פני 23 האירועים הקודמים שהנחיתי שם.

למען ההגינות, אני חייב לציין שלברק לא היה כל תנאי לקראת האירוע. התנאי היחיד היה שלי והודעתי לו, באמצעות אנשיו, שאשמח מאוד אם נסכם שפרשת הרפז לא תעלה במהלך השיחה. אני שלם לחלוטין עם ההחלטה הזו, כי לדעתי הפרשה הזו נכון להיום לא מעניינת איש ועינינו מספיק את הציבור בחמש השנים האחרונות עם ספיחיה. ב"מעריב" יש לי טור אישי, ומי שלא מעוניין ממשיך הלאה, לקלמן ליבסקינד וכו'. ב"הבימה" אני מנסה להתאים את עצמי למה שהיה הכי מעניין את הקהל ונדמה לי שהתגובות על הראיון עם ברק היו מצוינות.

אז זה המצב, אביב יקירי. אני שואל את המרואיינים שלי מה שאני רוצה (ולא מה שאתה חושב שאני צריך לשאול) ומתי שאני רוצה. אם אתה רוצה את הצד החד והביקורתי שלי, אתה מוזמן לחדש את המנוי שלך על "מעריב" או להאזין מדי ערב בשעה חמש לרדיו. ב"הבימה" נרגיש בחסרונך, אבל נתגבר. מאחל לך המשך עבודה פורייה. מי ייתן ששאלותיך יטרידו את מנוחתי עוד שנים רבות. וניפרד בברכת "רק ברק". תודה.

הודעה לקורא יגאל סרנה

יש לי ציפור קטנה בלב, והיא עושה בי מנגינות עד שהטלפון מצלצל. על הקו, כרגיל, הקונספירטור.

"אז מה, הורביץ? סוף סוף עיתונאי אמין ואמיץ הגשים את שאיפתם של רבים וסגר איתך חשבון, אה?", פתח הקונספירטור. "מגיע לך. ככה זה כשעובדים במסירות בשירותו של הרודנצ'יק. בסוף תמיד מגיע יום הפירעון".

"איזה עיתונאי, איזה חשבון, איזה רודנצ'יק ואיזה פירעון?", נדרכתי. "בטוח שלא רצית לחייג לפיונגיאנג ובטעות הגעת אליי?".

"היית מת", הטעים הקונספירטור. "תראה מה יגאל סרנה האגדי כתב עליך בשישי האחרון בדף הפייסבוק שלו:".

"ראית, הורביץ?", וידא הקונספירטור. "נהנית? תגיד, איך זה מרגיש להיות אחד מחבורת מי שאוכלים בכפית כל קש וגבבה שהם מקבלים?".

"זה לא נכון", הכחשתי.

"ממש", לגלג הקונספירטור. "ותדע לך שזה עוד לא הכול. הייתה ליגאל בהמשך עוד אבחנה חדה בקשר אליך. הנה, תעיף מבט גם בזה:".

"משת"פ זוטר, זה מה שאתה", צהל הקונספירטור. "נו, מה עוד יש לך להוסיף אחרי משפט כזה? אתה חייב להודות שיגאל פגע. הכניס לך בול בפוני".

"גם זה לא נכון", הוספתי. "תגיד, יכול להיות שיגאל שלנו טיפ טיפה מתחיל להילחץ מפסק הדין המתקרב?".

"נראה לך, הורביץ?", גיחך הקונספירטור. "הרי אפילו אם ייגזר עליו קנס, בתוך זמן קצר יגאל יוכל לגייס בקלות את כל הכסף באתר מימון ההמונים הקרוב למקום מגוריו. אגב, מסקרן אותי לדעת: אם יגאל יחליט לצאת בקמפיין למימון המונים – תתרום לו או לא תתרום לו?".

"אתרום באופן סמלי", אמרתי. "ככל שהמשכורת הנמוכה ב-mako תאפשר. אבל אקדיש את תמיכתי הצנועה למי שהיה פעם עיתונאי נפלא, עד שהתמכר להערצתם המסנוורת של עוקביו בפייסבוק ובחר לוותר על הצורך המעיק להתבסס על עובדות".

"אני בטוח שיגאל ישמח מאוד לשמוע על תמיכתך הכספית", פיקפק הקונספירטור. "אעביר לו את המסר שלך בשיחתנו הבאה. חוץ מזה, תרצה שאגיד לו עוד משהו?".

"אולי רק דבר אחרון ודי", אמרתי. "תמסור בבקשה ליגאל שגם אם הוא יפיץ עליי שקרים – אמשיך לכתוב עליו את האמת".

ואם כבר אמת, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

לטור משבוע שעבר: אראל סג"ל נתן אולטימטום: האם הוא יממש אותו?

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il

mako תרבות בפייסבוק