זהירות, עב"ם ברחוב שוקן
בעקבות המזל"ט, הכטב"ם והכשב"ם, מסתמן פיתוח חדשני, הפעם בתחום התקשורת: עב"ם. בקהילה המדעית עדיין שוררים פה ושם חילוקי דעות מקצועיים באשר לראשי התיבות שמיטיבים לשקף את המיזם המיוחד. האם מדובר בעיתון בלתי מנוהל? עיתון בלתי מדויק? או שמא עיתון בלתי מתנצל? התשובה, למצער, היא גם וגם וגם. דבר אחד די ברור: העב"ם שוכן ברחוב שוקן 21 בתל אביב, והוא לא תמיד מאמין בעריכת טקסטים, אימות עובדות או בדיקה עצמית.
במסגרת רוממות חופש הביטוי ו/או בשל היעדר עריכה ראויה לשמה (או אפילו סתם מבוגר אחראי), העב"ם מאפשר למבקר הטלוויזיה וצייד הפשיסטים רוגל אלפר להשתלח להנאתו כאחרון הטוקבקיסטים. ייאמר מיד: אני חושב שאלפר הוא כותב מוכשר ומקורי, אבל אני משוכנע שהוא טעון עריכה.
אחרי שהכריז כי צביקה הדר הוא הגרוע שבאנשים, בחן את ההבדלים המעטים בין יואב לימור לאדולף היטלר והציג את נעמי שמר בתור מטרידה מינית – קבלו את הלהיט הניאו-נאצי החדש של אלפר: משחקי המכביה. מתברר שאירוע הספורט האפרורי והמפוהק הזה, שמתקיים בישראל מדי ארבע שנים, גרוע יותר מהאולימפיאדה שנערכה לפני 81 שנים בגרמניה של היטלר. לא מאמינים? הנה הפרטים:
ביום ראשון פירסם אלפר מאמר בעמוד הדעות של "הארץ". תחת הכותרת "ג'סי אוונס לא מוזמן למכביה" טען כי המכביה "גורמת לאולימפיאדת ברלין 1936 להיראות כמו אירוע ליבראלי". לא פחות. "המכביה, שתיפתח בעוד שבוע וחצי, היא אירוע גזעני ולאומני, שנוגד את רוח האולימפיאדה", הסביר אלפר בפיסקה הפותחת. "המפעל האולימפי מושתת על ערכים אוניברסליים של התעלות מעל הבדלי דת וגזע. אבל התנאי להשתתפות באולימפיאדת היהודים הוא גזעני. במכביה משתתפים רק יהודים. לא הספורטאים הטובים בתחומם מרחבי העולם, אלא ספורטאים יהודים בלבד".
גם בסיום הטקסט השווה אלפר את המכביה לאותה אולימפיאדה מפורסמת מהימים האפלים ההם: "גרמניה הנאצית אסרה על גרטה ברגמן היהודייה, שיאנית הקפיצה לגובה בגרמניה ב-1936, להתחרות באולימפיאדה. גורל דומה מצפה במכביה לשיאנית אתלטיקה ערבייה ישראלית, רק כי היא לא יהודייה".
אלא שעוד באותו יום התברר שאלפר, איך לומר, שוב נסחף. עוד טקסט קיצוני התפרסם ב"הארץ" מבלי שיעבור תהליכים מנג'סים וארכאיים כמו עריכה, בדיקת פרטים ולקיחת תגובה. טל רפאל פרסמה באתר "פרספקטיבה" את סעיף 2 של תקנון המכביה לפיו "ההשתתפות בתחרויות המכביה פתוחה לכל אזרחי ישראל ולספורטאים יהודים מכל העולם". הסעיף לא קיים רק על הנייר. במכביה הראשונה, שהתקיימה בשנת 1932, השתתפו מתאגרפים מוסלמים ממצרים. בשתי המכביות האחרונות, מתברר, השתתפו קרוב ל־30 ספורטאים ישראלים-ערבים. מאיפה הפרטים? פשוט מאוד: לפני ארבע שנים, כשהתקיימה המכביה הקודמת, הם פורסמו ב"הארץ". בקיצור, כל מה שאלפר (או עורך הטקסט, ככל שמישהו באמת ערך את הטקסט ולא רק הביא אותו לדפוס) היה צריך זה לעשות גוגל.
אבל אלפר הוא רק חלק מהסיפור. כיצד נהגה מערכת "הארץ" כשנודע שהתזה של המאמר שלו לא מחזיקה מים? האם, כמתבקש, הטקסט הוסר מהאתר במהירות? האם העורך הראשי, אלוף בן, החליט לפרסם למחרת הבהרה זעירה בעיתון המודפס? חס ושלום. ברחוב שוקן כבר הפכו לדגל את הסירוב להודות בטעויות. התנצלות של ממש על גבי העיתון? לא בבית-ספרנו. רק אם אין ברירה ו/או מסתמן איום משפטי משמעותי ובר קיימא. צייצנים שפנו בטוויטר לעמוס שוקן והסבו את תשומת לבו לטעות זכו ממנו לתשובה התמציתית והסרקסטית: "יתוקן. נגיד שגם למכביה יש חבר ערבי".
אלפר, מצידו, מחק את סוף המאמר, והוסיף לפתיח כי "בתולדות המכביה השתתפו כמה ספורטאים ישראלים ערבים, אבל אין בזה כדי לשנות את אופייה של המכביה כאולימפיאדת היהודים". ומה לגבי טענתו המופרעת שלפיה המכביה "גורמת לאולימפיאדת ברלין 1936 להיראות כמו אירוע ליברלי"? לא רק שהיא נותרה על כנה (למרות העובדות המוצקות שמפריכות אותה), אלא שאפילו הועלתה לחשבון הטוויטר של אתר "הארץ" באנגלית, בציוץ שדאג לטנף עוד קצת על ישראל בקרב הקוראים בעולם:
רוגל אלפר, תרצה להגיב?
"אין תגובה".
עורך "הארץ", אלוף בן, מה יהיה?
"אנו מאחלים הצלחה למכביה ומקווים שבעתיד תפתח את שורותיה לספורטאים מרקע מגוון ורב תרבותי".
אל: אלי ציפורי. הנדון: שלטון הפחד הסתיים
מי יהיה העורך הבא של "גלובס"? ההכרעה הולכת ומתקרבת, והדילמה של הבוסית אלונה בר און אמיתית ומייסרת. בר און לא לבד. ההתלבטות היא מנת חלקם של שותפתה החדשה, ענת אגמון, ושל המו"ל, יובל סיגלר. תקציר הפרקים הקודמים: סגן עורך "גלובס", אלי ציפורי, משמש כבר תקופה ארוכה כעורך בפועל של העיתון. בר און, בתו של המו"ל המיתולוגי חיים בר און, לא יכולה שלא להיות אסירת תודה כלפיו על התמיכה העוצמתית והבלתי מסויגת שהעניק לה במהלך מאבקי השליטה. בנסיבות רגילות, אך טבעי היה כי העורך בפועל ציפורי יתמנה לאלתר לעורך בתואר, במקביל להודעה הרשמית על מבנה הבעלות החדש. יש רק בעיה אחת קטנה. אופוזיציה מבית. זה חודשים ארוכים (ובמקרים מסוימים אפילו שנים) שיחסיהם של כמה וכמה מחברי המערכת עם ציפורי מעורערים עד לא קיימים.
בשבוע החולף קיימו בר און וסיגלר, ואחר כך שוב שניהם יחד עם אגמון, ביקורים במערכת "גלובס". הם ערכו סיבוב של היכרות ולחיצות ידיים עם העובדים, אך לא ניצלו את ההזדמנות החגיגית כדי להכריז על ציפורי כעורך החדש. האווירה ב"גלובס" מתוחה, ורוב בכירי העיתון מאחלים לעצמים עורך ראשי אחר. לפני ארבעה חודשים הגישו ארבעה עורכים תצהיר לבית המשפט שבו הודיעו כי "ציפורי עצמו אינו מקובל עלינו, אינו מייצג אותנו ובוודאי שלא את האינטרס של העיתון, עיתונאיו או עובדיו האחרים". מלבד הארבעה, יש עוד עובדים שיחסיהם עם ציפורי עכורים.
אם זה לא מספיק – השבוע כובסה בחוץ חלק מהכביסה הצבעונית ברחוב האצ"ל 53 בראשון לציון. ביום ראשון צייץ כתב התקשורת של "דה מרקר", נתי טוקר, אימייל פנימי ששלח גדי פרץ, כתב הטלקום של "גלובס". פרץ הביא בחודשים האחרונים שורה של חשיפות על התנהלות בעייתית מצד בזק ו-yes, שהקדימו את חקירת הרשות לניירות ערך נגד שאול אלוביץ', בעל השליטה בשתי החברות. באימייל התלונן פרץ על כך שהאייטמים שלו לא פורסמו בעמודי החדשות שאותם עורך ציפורי. "'גלובס' איפשר לי לכתוב כמעט את כל מה שרציתי, אבל זה היה בעיקר באתר 'גלובס' ועל כך אני מצר", כתב. "כל החומרים שהעברתי לאתר עברו לעיתון אחד לאחד, אבל רק באתר הכירו בחשיבות המידע, ועודדו ורצו עוד ועוד, בעוד שבעיתון בקושי פרסמו". ביום רביעי היטיב להדגים אורן פרסיקו באתר "העין השביעית" כי טענותיו של פרץ מוצדקות. "גדי לא לבד. כתבים רבים חשים בדיוק אותו הדבר. אני אומרת זאת כעיתונאית וכחברת ועד העיתונאים", צייצה כתבת "גלובס", הדס מגן. "אני מקווה שכעת, עם בעלי הבית החדשים, שטובת העיתון לנגד עיניהם, העניין יבוא על פתרונו".
יומיים אחרי הפשיטה של חוקרי הרשות לניירות ערך על משרדי בזק ו-yes ועל בתיהם של אלוביץ' ומנהליו, הקדיש אלי ציפורי לנושא את טורו הפופולרי, "גילוי נאות". בין השאר, פירגן לגיא הדס, לשעבר כתב "גלובס" (וכיום סמנכ"ל תקשורת תאגידית בבזק) על חשיפה שלו בנושא משנת 2007. מה בנוגע לסקופים האחרונים של גדי פרץ משנת 2017? ובכן, אותם ציפורי כלל לא טרח להזכיר. פרץ בחר שלא לשתוק, ושלח לציפורי את האימייל האישי הבא:
אלי שלום,
אתה באמת חושב שאם תמשיך לנצל את סמכותך לתעדף ידיעות של אחרים על חשבוני – אתה באמת חושב שזה פוגע בי? אתה באמת חושב שתוכל להמשיך ולעשות את זה עוד הרבה זמן? שמעת על האתר של "גלובס"?
אתה באמת חושב שאתה תוכל להמשיך ולפגוע בעיתונאים ב"גלובס" מתוך אג'נדה אישית, תוך שאתה משחק את המשחקים שלך – פעם אתה מקדם אותם בעיתון כשהם במחנה שלך, ופעם אתה זורק אותם לסוף העיתון כי הם כבר לא חברים שלך?
אתה עורך החדשות היחידי ביקום הזה שמסרב לקדם עיתונאים שלא נמנים על מקורביך, ומתוך תחושת נקם פועל בידיעה ברורה שגם העיתון נפגע. אתה העורך היחידי על הפלנטה הזאת שמסרב מתוך תחושת קנאה ונקם להכיר בהישג העיתונאי של פתיחת החקירה. אתה לא מסוגל לעכל את זה, זה עומד לך בגרון. אתה לא מסוגל לכתוב שזה בעקבות חשיפות "גלובס" בשנתיים האחרונות, ואני מנוע מלדבר ולהרחיב בעניין.
אז דע לך שאני מוותר על הקרדיט שלך. אתה מייצג את העיתון, ואם אתה מסרב לתת קרדיט (לא אישי, זה גדול עליך) בעיתון עצמו, אתה פוגע בעיתון. כי לצערך אני הבאתי ערך מוסף שגם אתה נהנה ממנו, ולמרות זאת אתה לא מסוגל להשתחרר מתחושת העלבון – איך קרה שבסוף אף אחד ממקורביך, הוא לא זה שהביא את הסיפור.
ולבסוף, שיא השפל, בחרת לתת קרדיט אישי לגיא הדס על חשיפות שלו מלפני 10 שנים, ולא לתת קרדיט לי על החשיפה עכשיו. אתה חושב שכולם מטומטמים ולא מבינים מה אתה עושה?
אני מעדיף לעצור כאן כדי שלא אגרר לתיאורים נוספים.
שלטון הפחד הסתיים.
שבת שלום.
עד כאן האימייל של פרץ. בוועד העיתונאים של "גלובס" מכירים כמובן את המכתב, אך טרם נקטו עמדה לגביו בשל חילוקי דעות בין חברי הוועד.
הדס מגן, חברת הוועד, האם אתם צפויים להתייחס רשמית למכתב?
"אני מפנה אותך לציוצים שלי".
אלי ציפורי נמנע מלהגיב.
מגלובס נמסר בתגובה: ״במסגרת העברת השליטה בעיתון לאלונה בר און ולענת אגמון אנחנו משלימים את הכנת התכנית האסטרטגית החדשה של העיתון. בקרוב נודיע בין השאר על סדרת מינויים חדשים לתפקידים שונים ב׳גלובס׳, לרבות במערכת העיתון. עד אז, לא נתייחס לעניינים הקשורים להתנהלות הפנימית בעיתון״.
עמוס שוקן VS דרור פויר, שאול אמסטרדמסקי ושי ניב
ואם כבר ציפורי ופרשת אלוביץ': בשישי בחר מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, להעלות לחשבון הטוויטר שלו לינק לטורו של גיא רולניק מאותו יום. את הקישור ליווה שוקן בציוץ שהצית רב שיח לוהט למחצה בינו לבין שאול אמסטרדמסקי ("כאן"), דרור פויר ושי ניב ("גלובס"). לא נגענו:
עמוס שוקן: "עשור של מאבק של גיא רולניק וצוות המרקר כדי להגן על הציבור מפני שוד על ידי הטייקונים. 'גלובס' ו'כלכליסט' תמכו בטייקונים".
דרור פויר: "'גלובס' היו הראשונים שטיפלו בבזק, אבל אל תפריע לעצמך".
עמוס שוקן: "ל'גלובס' פשוט כדאי להוריד פרופיל בכל מה שקשור לתקופה שהסתיימה".
שאול אמסטרדמסקי: "במקרה הספציפי הזה, עמוס, אתה מפספס. גדי פרץ יושב לו על הזנב באגרסיביות כבר שנים".
עמוס שוקן: "בטח. 'פופוליזם הריכוזיות' של ציפורי".
שאול אמסטרדמסקי: "נותן לך את הקרדיט שאתה יודע להבדיל בין שני אנשים שונים".
עמוס שוקן: "בהחלט".
שאול אמסטרדמסקי: "וגם 'כלכליסט', אגב".
דרור פויר: "ברור. אבל לפי תפישת (התחת) של הארץ יש רק עיתון אחד במדינה".
עמוס שוקן: "דרור, יש רק עיתון אחד שתמך בבנק ישראל נגד שני עבריינים".
דרור פויר: "אנחנו (וסליחה שאני מדבר בשם שאול) יודעים לתת קרדיט ל'דה מרקר', מה ש'דה מרקר' ואתה אף פעם לא ידעתם לעשות".
עמוס שוקן: "אני מקווה שבבעלות החדשה נראה גלובס אחר".
דרור פויר: "הו, בהחלט תראו".
שי ניב: "זה אותו עשור שבו המרקר (ורולניק) חגגו בפלאזה אצל יצחק תשובה במופע מרהיב של חנופה נלעגת. אותו עשור שבו חבטתם בבנק הפועלים וליטפתם את לאומי. בכלל, נראה שאתה ואלי ציפורי צריכים איזה זמן איכות ביחד. תדברו על זה".
עמוס שוקן: "אני לא צריך כלום מציפורי, אבל אם זמן איכות, תייעץ לו שיעשה את זה עם מה שכתב על בני הדודים העבריינים, עם הלחץ לתת כסף של המדינה להצלת הטייקונים, עם המדור שהגה 'פופוליזם הריכוזיות', ולא יזיק גם עם העובדות ש'גילה' על פישמן רק אחרי נפילתו".
שי ניב: "אני לא אוהב את 'פופוליזם הריכוזיות' כמו עוד כמה דברים. אני בטוח משגם במרקר לא נלהבים מכל מילה של רולניק, אבל קולם לא יישמע. הס מלערער על הכהן".
אלי ציפורי נמנע מלהגיב.
פעם שלישית גלידה: עמית סגל VS אילן שילוח
אבל המחלוקת בין שוקן לבין שלושת מבקריו, מתברר, הייתה בסך הכול מתאבן צונן לעומת מה שהתרחש שלושה ימים לאחר מכן בין עמית סגל לבין אילן שילוח. כמו במקרה הקודם, גם הפעם הטריגר לחילופי האש היה פרשת אלוביץ', אבל עד מהרה נדדה ההתכתשות למחוזות נוספים. לפני שנגיע אליה – קבלו רקע היסטורי (ויש לא מעט):
אילן שילוח, וזה כבר הוזכר כאן, חובש שני כובעים. בכובעו האחד הוא עומד כבר 21 שנים וחצי בראש קבוצת מקאן, משרד הפרסום הגדול בישראל (לשעבר "קשר בראל"). תחת הכובע הזה, הוא אחראי לקמפיינים של גופי ענק רבים במשק, ביניהם בנק לאומי, תנובה, אסם, פז ועוד ועוד. שילוח מתאמץ להשיג ולשמר לקוחות כבדים, ומגלגל תחת ידיו תקציבי פרסום משמעותיים, בהיקף מצטבר של מאות מיליוני שקלים בשנה. עד כאן שילוח הפרסומאי.
אבל אילן שילוח חובש כובע נוסף. בכובעו השני הוא בעל חשבון טוויטר חד כתער, מומלץ ופופולרי, עם 11,947 עוקבים. תחת הכובע הזה, אחראי אותו שילוח ממש לציוצים לוחמניים נגד הפירמידות במשק, נגד הסתאבותן של החברות הגדולות ונגד חזירותם של הטייקונים הממונפים שמועלים באמון הציבור. איך זה בא לידי ביטוי? למשל לפני שנתיים, ביוני 2015, כאשר עמית סגל קידם בחשבון הטוויטר שלו אייטם שבו תיאר כיצד נתניהו הועבר בחשאי לבית חולים ברכב להובלת פיתות. שילוח לא התלהב ובין השניים, להנאת הקהל, התנהל אז ויכוח לוהט, שזו תמציתו:
אילן שילוח: "ספין מיותר בזמן שבו צריך להתעסק בנושאים יותר חשובים למדינה. נכון שתשובה בעל מניות בערוץ 2 אבל אתם עיתונאים עצמאיים".
עמית סגל: "אני תמיד מתפעל מהפער בין העבודה המקצועית שלך לציוציך. אם לא היית בהרדמה ברכב פיתות יכולת לראות 4 אייטמים על הגז בפתח המהדורה".
אילן שילוח: "לא ראיתי תחקיר רציני של חדשות 2 על הנושא הכלכלי החשוב ביותר. ממתין לקצת יותר עומק ורצינות ולא לגלוגים ורכילות פוליטית. תתקדם... אתה מנסה להפוך ענין כלכלי לפוליטי. מדובר בעתיד הכלכלי של המדינה ואזרחיה ומגיע לאזרחים שתייצג אותם נאמנה ולא אוליגרכים".
עמית סגל: "מגיע לאנשים גם שוק פרסום משוכלל ולא קרטל מונופוליסטי ואלים. אולי תתחיל מלתקן את עצמך לפני שתטיף?".
אילן שילוח: "איך גיבשת דעה רצינית בנושא בלי להבין בו כלום? אין לך מושג מה אני עושה. אתה קשקשן שטחי".
עמית סגל: "גלגל מאות מיליונים עם כל הקומבינטורים של המשק במשרדך והפוך לז'אן דארק בטוויטרך... תפסיק לגזור עמלות מטורפות שמגולגלות על כולנו או שתפסיק להטיף לכולם. אל תטיל ספק שווא ביושרה של חדשות 2 ולא אטיל ספק מוצדק ביושרה של המפרסם של עושקי ציבור כמו תנובה, בנק לאומי וקק"ל. ערב טוב שיהיה".
עד כאן ההיתקלות הראשונה, אבל בהחלט לא האחרונה. הסיבוב השני בין שילוח לסגל התרחש לפני ארבעה חודשים. סגל צייץ אז כי להערכתו יועץ משפטי "לא יילך לרעידת אדמה של אישום נגד ראש הממשלה בלי ללכת על קרקע בטוחה פלוס פלוס, ובמקרה דנן: תחילת מתת, סוג של דו צדדיות". שילוח מיהר להגיב וצייץ לסגל כי "לפעמים כדאי להיות בקי בחוק. החוק לא תואם את הפרשנות שלך". סגל לא נותר חייב והשיב לשילוח: "ההבדל העיקרי בינינו: אני מדווח אחרי שעשיתי עבודה עיתונאית ואתה מבלבל את המוח בלי בסיס עובדתי". לפני שבועיים דיווחה טובה צימוקי ב"ידיעות" כי חקירת פרשות נתניהו לא צפויה להסתיים בקרוב, משום שהחוקרים בודקים מה הייתה התמורה. "עוד זוכר כמה תקפו אותי פה כשפרסמתי את דרישת התמורה לפני ארבעה חודשים", צייץ סגל בסרקזם. "למשל הגאון המשפטי פרופסור אמריטוס אילן שילוח".
וכעת, סוף סוף, להווה: פרשת שאול אלוביץ', שהתפוצצה בשבוע שעבר, הובילה להתכתשות השלישית, והמדממת מכולן, בין שילוח לסגל (הפעם בהשתתפותה הפעילה של שירה מרגלית, אשתו של שילוח). בניגוד להתכסחויות הקודמות, במקרה הזה מי שירה את יריית הפתיחה היה דווקא סגל. זה קרה מיד לאחר שאתר "גלובס" ציטט את הציוץ הבא של שילוח:
מכאן והלאה כך התנהלו חילופי דברים מנומסים (לא נגענו):
עמית סגל: "לאן נעלם הלוחם בשחיתות, אביר האזרח הקטן, מתנגד הטייקונים? ככה זה כשהכסף של יס זורם לכיסך. שמור אותנו מהצדקנים והצבועים, עם השאר נסתדר בעצמנו".
אילן שילוח: "תמשיך לעבוד עבור ביבי ושרה תחת מסווה של עיתונאי חוקר ולעזור לבנט חביבך. כבר מזמן אבד האמון בך כעיתונאי".
עמית סגל: "חשוב לי לדעת – ביבי או בנט? קצת קשה גם וגם ואני מתלבט. פה זה לא סוכנות פרסום שמשרתת שורת אדונים בבת אחת ומטנפת על מי שלא משלם".
שירה מרגלית: "אתה נלחם בשחיתות? אתה גיבור על אורן חזן, גיבור על חלשים".
עמית סגל: "אבהיר למען הסדר הטוב: גיבור על חלשים הוא מי שמפטר את בת זוגו ההריונית כדי חלילה לא לפגוע בחוזה עם טייקון מושחת. חלשה היא מי שלא מצייצת בנושא. תזכורת למי שזכרונו נחלש:".
שירה מרגלית: "לצערי אתה חפפן שלא מצוי בפרטים. אבל זה לא מפתיע".
עמית סגל: "תזכורת מספר שתיים:".
שירה מרגלית: "לא ברור מה אתה מנסה להוכיח אבל אחלה. לך תילחם במי שצריך במקום לשחזר חומרים עתיקים שאתה מוציא מקונטקסט כאחרון המניפולטורים".
עמית סגל: "סקר קצר ברשותכם: האם הייתם מפטרים את בת זוגכם בעודה בהריון עם בנכם כדי לשמור על הכנסה קבועה מנוחי דנקנר המושחת? 1. כן. 2. לא. 3. תלוי כמה נוחי משלם".
שירה מרגלית: "אתה ממש אפס! לא פחות. ודרך אגב, יש לנו בת והיא משגעת".
עמית סגל: "טיעון מנצח. שכנעת אותי".
אילן שילוח, תרצה להגיב?
"לא".
הציטוט מול המציאות: אך ורק בגלל סולידריות. או שלא
הציטוט: "מה שחשוב הוא שבועז כהן התפטר אך ורק בגלל סולידריות. בו ובתכניתו לא נגעו (מלבד איחורה בשעה). להפך. הוא הוחתם על חוזה טאלנט, ולמיטב ידיעתי המשיך ליהנות מחופש אמנותי מלא ולא הוכפף לשום רמה ממונה. כהן הודיע על עזיבתו מפני שלא יכול היה לשאת יותר את המדיניות והיחס שהופנו לקולגות שלא שפר עליהם גורלם להיות בועז כהן. על כך הוא ראוי להצדעה" (אורי משגב על התפטרותו המהדהדת של העורך המוזיקלי בועז כהן מתחנת "כאן 88", אתר "הארץ", 22.6.2017).
המציאות: כעבור יומיים העלה בועז כהן את הציוץ הבא:
אורי משגב, תרצה להגיב?
"אביב, אני מצפה ממך לעבודה יותר יסודית. העדכון הדרמטי על ההרעה בתנאי עבודתו של בועז בימיו האחרונים בתחנה מצא את דרכו את הטקסט שהופיע ב'גלריה', והגיע אל קוראי 'הארץ' במלוא חומרתו במהדורה המודפסת של יום ראשון. מי אמר שהפרינט מת?".
פרסום ראשון? סוג של נו שוין
בראשון האחרון, לאחר עוד יום של זליגת ירי בצפון, נפתחה המהדורה המרכזית של חדשות 2 בטון דרמטי למדי. המגישה, יונית לוי, דיווחה על פרויקט הגנה גדול שיוצא לדרך, ומיהרה לפנות אל הפרשן לענייני צבא, רוני דניאל. "חיזבאללה צבר בשנות הלחימה שלו בסוריה ביטחון רב, ומאמין ביכולות שלו, גם ביכולות התקפיות, משהו שלא היה לו פעם", עדכן דניאל. "כנובע מכל אלה, הוא בונה יחידות ומכווין אותן למהלך התקפי במקרה של התכתשות מול ישראל. מול אלה מתחיל צה"ל בבניית חומה". במהלך הדיווח הופיעה על המסך, בין היתר, הכתובית הבאה:
אלא שבניגוד לכתובית, מי שדיווחה לראשונה על העבודות להקמת הגדר בגבול לבנון, עוד בתחילת החודש שעבר, הייתה גילי כהן, הכתבת הצבאית של "הארץ". בהמשך המהדורה ציין דניאל כי "ההערכה לוקחת בחשבון אפשרות שמרגע שיתחילו לבנות את החומה הזו, יכול להיות שחיזבאללה ינסה לשבש (אותה) באופן של ירי, צליפה, דברים כאלה". לחלק הזה בדיווח נוספה הכתובית הבאה:
אבל גם הכתובית הזו, מתברר, לא לגמרי מדויקת. דקות ספורות לפני כן פרסמו יואב לימור ("ישראל היום") ועמוס הראל ("הארץ") דיווחים דומים. הפרשן הצבאי של חדשות 10, אלון בן-דוד, מסר מידע דומה זמן קצר לאחר תחילת המהדורה. "העבודות האלה יתנהלו מהחודש הבא ממש מול ובקרבת העמדות של חיזבאללה, ובצה"ל חוששים שיהיה להם קשה להתאפק ושהם ינסו ליצור חיכוך עם הצבא", דיווח בן-דוד.
כאשר הבחינו בחדשות 10 שהמתחרים מתגאים ב"פרסום ראשון" שלא ממש היה, הם מיהרו להוציא הודעה למערכות התקשורת. "חדשות 2 לקחו עכשיו קרדיט 'פרסום ראשון' על בניית החומה בגבול לבנון, סיפור שיש כמעט לכולם (כולל חדשות 10, 'ישראל היום' ו'הארץ'), במידה ונותנים קרדיט", נאמר בהודעה. חדשות 2, בתגובה להודעה, הוציאו הודעה משלהם שבה התעקשו להדגיש כי "הפרסום הראשון של רוני דניאל הוא אודות ההערכה במערכת הביטחון על תגובתו הצפויה של חיזבאללה לשיבוש מהלך הקמת המכשול". שיהיה.
בחדשות 2 נמנעו מלהגיב.
הוא היה גיבור? נסתפק בעומר דרור
קצת סוגה עילית עוד לא הזיקה לאף אחד. ביום שני פירסמה ליהי עטר בכר ב"וואלה! סלבס" את הכותרת הלוהטת הבאה:
האייטם פירט את גבורתו של דרור: "כאשר הגיע לחוף הים קלט בזווית העין שודד שמנסה לגנוב את תיקה של אישה מבוגרת שבילתה בסמוך אליו. מה עשה? לא נבהל ורץ לעבר הפושע המרושע. תוך כדי, השחקן בן ה-23 הספיק גם להתקשר למשטרה ולדווח על האירוע, לנסות להרגיע את הגברת הנסערת ומשם, לבקשת אנשי משטרת ישראל העשויים ללא חת, גם נסע לתחנת המשטרה על מנת להעניק עדות ולספר את הזווית שלו לסיפור".
אלא שב"וואלה! סלבס", מסתבר, לא טרחו להצליב עם המשטרה את הפרטים שהגיעו מסביבתו של דרור. למחרת פירסם צחי קומה ב"העלוקה" סיפור קצת שונה:
עורך "וואלה! סלבס", אדם סרור, תרצה להגיב?
"כנראה שעומר דרור שחקן טוב אחרי הכול".
כשנפתול פגש את שלדי
הו מה יפים הלילות הקסומים, עת פיה עם נסיך וגם מלך רוקדים, נסיכה וצפרדע, ארנב וגמד, שרים עד אור בוקר, רוקדים יד ביד עד שהטלפון מצלצל. על הקו הקונספירטור.
"למה שלא תודה שטעית בגדול, הורביץ?", הוא עקץ.
"באיזה נושא?", התעניינתי.
"באיזה לא?", חבט הקונספירטור. "אבל ספציפית הפעם אני מדבר על נפתלי בנט. בשבוע שעבר פקפקת בתזה שלפיה שלדי ומירי מתרחקים מביבי ומאמצים אל לבם את נפתלי שלנו. זוכר את זה, הורביץ, או שכבר הדחקת?".
"לא הדחקתי כלום", הכחשתי. "אני עדיין דבק בפקפוקיי".
"אתה יכול לדבוק במה שאתה רוצה, הורביץ, אבל העובדות הקשיחות מוכיחות אחרת", נהם הקונספירטור. "כולם מדברים על ההתרחשויות המפתיעות ברחוב השלושה 2, חוץ ממך. הנה, תראה את הקריקטורה של בידרמן שפורסמה ב'הארץ' ביום ראשון:".
"בידרמן מעולה", אמרתי. "אבל אני חושש שהקשר בין הקריקטורה שלו לבין המציאות רופף למדי".
"מה אתה סח", לגלג הקונספירטור. "אז איך אתה מסביר את העובדה שלמחרת פרסום הקריקטורה, ביום שני, שלדי ומירי התייצבו במשרדי להב 433 ושפכו בפני החוקרים את כל מה שעל ליבם? מה, לא צפית בדיווח של נוסבאום באותו ערב בחדשות 2?".
"נו הורביץ?", המשיך הקונספירטור. "אתה עדיין חושב שהיחסים שם כתמול שלשום?".
"אולי לא כתמול שלשום", המהמתי. "אבל זה עדיין לא אומר שקיים קרע בלתי הפיך בין 'ישראל היום' לנתניהו".
"השאננות שלך עוד תהרוג אותי", תקף הקונספירטור. "אם אין קרע, ואם שלדי לא שוקל להעביר ז'יטונים גם לבנט – איך בדיוק אתה מסביר את הכותרת הזו, שפורסמה בשלישי האחרון ב'ישראל היום'?".
"מה יש להסביר?", הסברתי. "אך טבעי ש'ישראל היום' ישתדל לפנק את נפתלי אחרי הכותרת הראשית שהוא נתן להם רק לפני שבועיים".
"אתה מתיש אותי", התרגז הקונספירטור. "יודע מה? קבל שתי תמונות לוהטות מיום רביעי האחרון, שצולמו בטקס הנחת אבן פינה לפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל על שם האדלסונים. בבקשה:".
"מה תגיד עכשיו?", גיחך הקונספירטור. "יש לך עדיין ספקות?".
"בהחלט", עניתי. "בעיקר לאור העובדה שנפתלי לא היה היחיד באותו אירוע שהצטלם עם האדלסונים:"
"מה בעצם אתה מנסה להגיד, הורביץ?", כעס הקונספירטור, "שלמרות כל ההוכחות שהבאתי לך, שלדון ו'ישראל היום' בכלל לא מפנקים את בנט על חשבון ביבי?".
"אני מנסה להגיד שיתכן שיש מי שמתאמץ שזה ייראה ככה, ויתכן מאוד שגם נפתלי להוט שזה ייראה ככה", אמרתי. "אבל מכאן ועד הטענה כאילו נתניהו ו'ישראל היום' כבר לא, עוד ארוכה הדרך. לא מן הנמנע שמדובר בהנמכת פרופיל זמנית, כחלק מתמרון הטעייה. שים לב: עדיין לא פורסמה ב'ישראל היום' שום כותרת שלילית על ביבי. זה נייר הלקמוס".
ואם כבר נייר לקמוס, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
לטור משבוע שעבר: איך הסתבך דני רופ עם אחות בחדר מיון?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il
mako תרבות בפייסבוק