כשפיליפ שאולוב, החבר של אלה לי להב, נכנס אליה הביתה, הוא לפעמים מתמהמה לפני המפגש. "קורה שאני בבית של אלה כבר תקופה והיא בחדר ולא יודעת שבאתי", הוא מספר. "אני יושב, עושה צחוקים עם ההורים או עם האחיות שלה. זו לא סתם סיסמה, זה באמת הבית השני שלי. אני נכנס לבית הזה כמו כשאני נכנס לבית שלי, עם אותה אנרגיה. אני מספר לאמא שלה מה עבר עליי באותו היום. כשאני יוצא מהבית הם שואלים, 'לאן אתה הולך?', כשאני חוזר, 'מאיפה חזרת? מה עשית היום?', או 'פיליפ, יש לך מחר ריאיון, למה אתה לא ישן?'".
אתה בטח התיקון שלהם. זה לא סוד שהם לא אהבו את הקשר הקודם שלה.
"אני כל הזמן אומר לעצמי, 'זה ככה גם אצל אחרים?'. הכל היה באפס מאמץ. ראיתי את אבא שלה, בום, את אמא שלה, בום, את האחיות שלה, בום. היא ראתה את אמא שלי, בום. אמא שלי טרופה על אלה, ואלה טרופה על אמא שלי. הסנכרון ביניהן קרה בלי להתאמץ. אמא שלי לומדת מאלה עברית, אלה לומדת מאמא שלי רוסית, אלה עוזרת לאמא שלי להתלבש ולהתאפר, אמא שלי מלמדת את אלה לבשל. זו פשוט הרמוניה, אתה מתיישב ומסתכל וזו נחת, שלווה".
לא אלה לי? אלה?
"אלה בשבילי, כן".
הרבה דברים גדולים קרו לשאולוב (24) בשנה וחצי האחרונה. הוא קיבל את התפקיד הגדול הראשון שלו כשחקן בסדרת הנעורים "שומקום", הכיר על סט הצילומים את להב (20), כוכבת הסדרה, ומאז "נפתח לו": הוא השתתף בסדרה "סובייצקה" (כאן 11), מככב ב"משמר הגבול" (המשודרת בימי חמישי בשעה 22:00 ב-3HOT, HOT VOD ו-Next TV, ובהמשך בנטפליקס), משחק ב"דרימארס" (Zoom) ובקרוב גם ב"אנדל" (HOT), "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" (קשת 12) ו"לבד בבית" (כאן חינוכית). "אנחנו יחד שנה, חודש ו-29 ימים", אומר שאולוב "האושר שיש לי בשנה האחרונה עם אלה ועם הקריירה זה אושר שלא חוויתי. חוויתי אושר גם קודם, מבלי לדעת שמעבר לפינה מחכה אושר שלא ידעתי כמותו".
איך זה התחיל בין אלה לי ובינך?
"יחסית לסדרות נוער היינו קאסט מצומצם, ארבעה–חמישה שחקנים, מאוד אינטימי. היינו כל היום ביחד וגם אחרי הצילומים היינו ממשיכים להיפגש, ודווקא בסוף הצילומים התחיל מין ניצוץ בין אלה וביני. זו הזוגיות הראשונה שלי שהיא לא זוגיות של כיתה ה', ולקחנו מאוד את הזמן. זה היה בריא".
מתי פורסם שאתם זוג?
"לקח לזה קצת זמן להתבשל, וכשזה פורסם הזוגיות כבר הייתה יחסית מבוססת. היופי בדבר המדהים הזה שנקרא אלה הוא שאנחנו מאוד מאזנים אחד את השנייה. לה לא אכפת שכל העולם יידע, היא רגילה לזה, זה לא מרתיע אותה. אני הפוך, באתי משדרות, קצת סגור. היא מלמדת אותי לצאת מהשכונה שלי בשדרות ולהבין שהעולם הוא רחב, ואני מלמד אותה שאפשר רגע לבסס משהו בבית ואז לחשוף אותו לעולם כשאתה בטוב איתו, כשאתה יודע מה הוא. אני חושב שזה גם מה שעזר לנו לגלוש לקשר כל כך בקלות".
אף אחד לא דיבר איתי על אלה
הקשר הבריא והמאוזן שמתאר שאולוב מגיע אחרי שנתיים סוערות למדי בביוגרפיה הרומנטית של זוגתו. להב, שהתפרסמה בעונה השביעית של "הכוכב הבא" ב-2019, סוקרה באופן תדיר במדורי הרכילות. היא תחזקה זוגיות עמוסת שערוריות עם כוכבת הרשת הערבייה מאיה ג'ריס ועמדה במרכזן של שפע פרשות מתוקשרות: היו שם תלונה במשטרה שהגישה אמה של להב על ג'ריס בגין תקיפה, פרידה מכוערת, כמה חזרות מפוקפקות והשיא – שמועות על רומן שניהלה להב עם סטטיק בזמן שהייתה של אשתו, שרית פולק, בבית "האח הגדול". אבל נדמה שכל אלה הם נחלת העבר, ובשנה האחרונה נראתה על המסכים להב אחרת. מי שעקב אחרי ההתמודדות שלה ב"רוקדים עם כוכבים" דיווח שהיא נראית שלווה יותר; תדמית "הילדה הרעה" היטשטשה. משהו נרגע.
ידעת מי זו אלה לי לפני שהכרתם? קראת עליה?
"אני פחות קורא, אבל ידעתי, בטח".
חששת?
"ממש לא. אצל כל בן אדם תהיה דלת שתצטרך לפתוח. מה יותר מפחיד, לפתוח דלת שאתה לא יודע מה יש בצד השני שלה או לפתוח דלת שאתה כבר פחות או יותר יודע? כתבו ודיברו על אלה המון כי היא דמות, היא בן אדם נורא מעניין. לא רק שזה לא מרתיע אותי, זה חלק ממנה. כיף איתה, היא בן אדם חי".
כשהכרתם שאלת אותה על כל מיני דברים ששמעת?
"לא שאלתי, נתתי לזה פשוט לחיות באופן טבעי בתוך מערכת היחסים שלנו. לא אילצתי, לא נתתי לזה משקל מיוחד. כן, אתה סקרן בטירוף לגלות, אבל לא עשיתי את זה בכוח, נתתי לדברים לקרות".
גם בך יש צד פרוע?
"לא הייתי תלמיד שמקבל מאיות וכאלה, אבל גם לא הייתי יושב במחששות ומעשן. עד היום לא נגעתי בסיגריה, ושתיתי אלכוהול בפעם הראשונה בחיים שלי בגיל 21 בחתונה של החבר הכי טוב שלי, בתור טובה. עד היום אני לא נוגע בזה יותר מדי".
אתה אוהב את העובדה שאלה לי ואתה "פאוור קאפל"?
"אני לא בטוח שאני מבין עד הסוף מה זה אומר. לא גדלתי על גיא פינס, רוב החיים שלי לא הייתה לי טלוויזיה. קטונתי, אני לא מבין בכלום מספיק".
פאוור קאפל זה כששני אנשים שכל אחד מהם מפורסם ומצליח בזכות עצמו חוברים זה לזה, ואז הערך של כל אחד מהם עולה בנפרד והם מקבלים הצעות כמו להצטלם יחד לקמפיינים או להגיע לאירועים מתוקשרים תמורת תשלום.
"לי אף אחד לא הציע כלום. אני נורא אוהב את אלה, אני אוהב לבלות כל דקה מהחיים שלי איתה, בעבודה או מחוץ לה. אם תגיע הצעה שנכונה לי ונכונה לה, אני עף על זה".
לא קיבלת הצעה לקמפיין מאז הזוגיות איתה?
"לא, אפילו לא חצי הצעה".
אתה מרגיש שקיבלת יותר אודישנים?
"חד-משמעית לא. אני לא חושב שמעניין את המלהקות עם מי אני יוצא".
המציאות היא שהזוגיות של שאולוב דווקא עשויה לעניין את המלהקות. בריאיון לפודקאסט VIPodcast מספרת המלהקת אמירה בוזגלו בכנות שיחסי ציבור משפיעים במקרים מסוימים על ליהוקים – כששני שחקנים טובים, לדוגמה, יתחרו על אותו התפקיד, לא מן הנמנע שהשחקן שמביא איתו גם כותרות יקבל עדיפות. "שומקום" קיבלה משב רוח מרענן בעקבות הפרסומים על הזוגיות החדשה שהצמיחה; אבל שאולוב אומר שהוא לא נהנה מהיתרונות המקצועיים של הקשר, ושהם לא מעניינים אותו בכלל. "אני לא מתעסק בזה, אין לי איך להשתמש בזה. כשאתה שחקן אתה מתעסק באומנות, אין לזה קשר לבן הזוג של מי אתה בחיים האמיתיים", הוא מתעקש לשמור על טוהר המידות ומבהיר שרצף הליהוקים שלו בשנה האחרונה לא קשור בשום צורה לזוגיות הנוצצת. "אני לא זוכר שעיתונאים עטו עליי, אף אחד לא דיבר איתי על אלה. התפקידים שקיבלתי פשוט התחילו להגיע, חלק מהם אפילו לפני שמישהו ידע עלינו. אני יודע מי אני, ובתוך עולם המשחק אני לא 'בן הזוג'. מבחינתי זה טייטל מבורך ושמה הולך לפניי, אני אוהב לדבר עליה לפני שאני אוהב לדבר עליי, אני מעריץ את האישה הזאת, היא אהובתי".
מה אתה מעריץ בה?
"יהיה קל יותר לחשוב על דברים שאני לא מעריץ בה, כי התשובה תהיה כלום. אלה היא בית, היא המקום שיכיל אותך, יבין אותך הכי טוב. היא פשוט הכל".
אתם נורא צעירים, אתה חושב על עתיד משותף?
"אנחנו נורא צעירים ואנחנו לא יודעים מה יהיה, אבל היא אהבת חיי כרגע ואין שום דבר באופק שלי שהיא לא כלולה בו, ברור".
בכל הצלחה שלי יש נתח שהולך לאמא
שאולוב נולד וגדל בשדרות, וחי בה עד היום עם אמו. הוריו, עולים מברית המועצות, נפרדו כשהיה בן שנה, אבל המשיכו להיות בקשר לא יציב. "בגיל 13 אמרתי להם, 'חברים, זה לא עובד לי. אם אתם בתוך זה תעשו את שלכם, רק אל תערבו אותי בזה'".
היום אתה בקשר עם אבא?
"הוא דמות נוכחת, הוא קיים בחיים. אנחנו בקשר טלפוני ולא יקרה משהו ענק בחיים שלי בלי שהוא יידע עליו, אבל אני לא יודע בדיוק איפה הוא גר בעיר. אני פחות מתעניין, אבל זו תחושה הדדית כזו, זה מאוד נוח".
על אמו הוא יכול לדבר דקות ארוכות. "קשה להאמין שקיים במציאות אדם כמו אמא שלי. היא פנומנלית, היא כאילו נכתבה על ידי יוצר אלוהי שאמר, 'נעשה אמא מהאגדות וניתן אותה לפיליפ'. היא גידלה אותי לבד, בתקופות מסוימות עבדה שלוש משמרות ביום. היא הסיפור הקלאסי, משני תארים ועבודה עם חירשים ואילמים ונוער בסיכון בברית המועצות לשעבר היא עברה לעבוד מארבע בבוקר במאפייה, אז הייתה נוסעת לנקות את הקמפוס שלימים למדתי בו, אז לנקות בקיבוץ ואז חוזרת בשמונה בערב הביתה".
מי היה איתך כשהיא עבדה?
"היא מצאה פתרונות. אנשים נורא אהבו אותה והיו מוכנים לעשות בשבילה המון, אז רוב החיים שלי הייתי בבייביסיטר חינם אצל שכנים, חברים, מכרים או משפחה מורחבת. אני לא זוכר שהיא לא הייתה בבית, אני זוכר אותה לוקחת אותי להופעות, מקריאה לי ספרים בלי סוף. היא הייתה מוכנה למסור את נפשה כדי שאני אלמד בבתי הספר הכי טובים והכי יקרים. אין לי מושג איך היא מימנה את הכל".
חווית עוני בתור ילד?
"לא. הייתי אמור לחוות ילדות הרבה יותר קשה. תמיד היה לי ברור שהמצב הכלכלי לא טוב והיה לי ברור שאלך עם חבר לבית שלו ולא לבית שלי, אבל תמיד היו לי נעליים על הרגליים, חולצה על החזה ואוכל על השולחן. כשאתה גדל ככה, באחורי הראש שלך אתה אומר לעצמך, 'איך אפשר לא להגשים את עצמך אחרי זה?'. זה כאילו שהיא אמרה, 'אני אתן לך את הנפש שלי, אתה רק צריך להגשים את עצמך, זה הכל'".
אתה מרגיש שאתה חייב לה.
"בכל הצלחה שלי יש נתח שהולך אוטומטית לאמא, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה מנטלית. כשאני מקבל תפקיד אנחנו חייבים לציין את זה, אני תמיד מדגיש בפניה שזה שלנו".
האדם שהפכת להיות, הביטחון, האמונה – הם בזכותה.
"כן. לא כל דבר שאתה משיג הוא תוצאה ישירה. אני זוקף לזכותה, זה הכל היא. אני זוכר לה איך מגיל אפס היא הייתה מטפטפת לי משפטים כמו, 'אתה הכי טוב, אתה הכי מוכשר, אתה תצליח בכל מקצוע'. הייתי בגן, לא ידעתי בכלל מה זה מקצוע. זה בונה מין ביטחון מוצק כזה, עמוד שדרה שאתה מאזן באופי ובצניעות בריאה. אני חושב שזה אחד הדברים הכי מדהימים שהיא עשתה".
בתור ילד התביישת בבית שבאת ממנו?
"באופן מוזר הייתי דווקא מאוד גאה באיך שגדלתי, הייתי גאה לא להיות עשיר. 'כן, אני מגיע מהשכונה הזאת בעיר ואתם יודעים שאני סבבה, שאני מצחיק, שאני מסתדר, שלא מדבר אליי להשוות את הבית שלכם לבית שלי'. זה היה הדבר שלי".
חריג לטובה
כבר בתור ילד היה לשאולוב פז"ם קצר במשחק. בתור ילד בן 9 הצטלם לסרט קצר וגילם תפקיד אורח בפרק של "החברים של נאור".
איך התחלת?
"זה סיפור קצת מוזר. הייתי בן 8, ואמא שלי מספרת שיצאתי מהחדר ואמרתי לה בפאתוס, 'אמא, אני צריך לספר לך משהו'. היא אמרה לי, 'תספר', ואני אמרתי, 'אני שחקן'. לא 'אני רוצה להיות שחקן', אמרתי, 'אני שחקן'".
אתה זוכר מאיפה זה הגיע?
"קפצה לי מודעה כזאת במחשב, 'מחפשים שחקנים', ואני קראתי את זה וחשבתי, 'אולי אני?'. החלטתי, ומאז הייתי".
איך ילד משדרות הופך בגיל 8 לשחקן?
"אמא הייתה עסוקה בלשרוד, אז ידעתי שאם אני רוצה משהו, או שאני עושה אותו או שהוא לא יקרה. מצאתי את הטלפון של הסוכנות מהמודעה, התקשרתי ואמרתי שאני רוצה להגיע. אבל כמו שזה הגיע מהר, ככה זה נעלם מהר. אחרי שנה פשוט הפסקתי ללכת לאודישנים. לא בא לי יותר, רציתי להיות עם החברים ולשחק כדורגל".
למשחק חזר שוב רק בגיל 21, כשנרשם לקורס משחק מול מצלמה. "המורה והמנטור הנערץ שלי, ניב רז, קישר אותי לסוכנות והתחלתי לעשות אודישנים. מהר מאוד קיבלתי תפקיד. זה היה כזה, 'וואו', לא הספקתי לשמוע יותר מדי 'לא', והייתי מוכן ל'לא'. הבנתי שזה חריג לטובה", הוא מספר. "לא הספקתי לסיים את 'שומקום' וקיבלתי את 'דרימארס', לא הספקתי לסיים לצלם את 'דרימארס' וקיבלתי את 'סובייצקה', ולפני שקיבלתי טקסטים ל'סובייצקה' קיבלתי את 'אנדל'".
מרגש להיות שחקן צעיר ולקבל פידבק כזה על ההתחלה.
"כל תפקיד רק מסקרן אותי יותר. אתה עובר מסדרות נוער לסדרות רציניות יותר, מקומדיה לדרמה, ואתה אומר לעצמך, 'אולי אני שחקן'. זה המון מזל, אני חייב להודות שהכוכבים הסתדרו".
או שאתה שחקן טוב.
"יש קורלציה ישירה בין עבודה קשה לבין מזל. כמה שתעבוד קשה יותר ככה תהיה תלוי פחות במזל שלך, וככל שתעבוד פחות ותתעצל ככה תהיה תלוי במזל שלך יותר".
אתה עובד קשה?
"אני אובססיבי לדבר הזה, לטוב ולרע. אם הטקסט הגיע אליי, שאני הכלי האחרון, זה אומר שהוא עבר את כל היוצרים, התסריטאים, העורכים, את הערוץ, את כל הטיוטות. לפעמים לוקח שמונה שנים לטקסט להגיע אליי, כל מילה נבחרה בתשומת לב כל כך רבה שאם אני מקדיש לה פחות ממה שמגיע לה זה אסון, זה חטא, אני לא שווה את הכסף שמשלמים לי, ומשלמים".
כסף זה פקטור אצלך או שאתה פועל רק מאומנות?
"אני עדיין בשלב בקריירה שבו אני מרשה לעצמי לפעול רק מאומנות. זאת קריירה נורא צעירה, אני מאמין שמתוך התשוקה יבוא הכסף".
אתה עוזר היום לאמא שלך בהוצאות השוטפות?
"ברור. זאת אחת הסיבות העיקריות לזה שאני בשדרות. אם לא הייתי גר איתה היא הייתה לבד ואני לא מוכן לקבל את זה בשלב הזה, ומעבר לזה אנחנו מנהלים משק בית משותף לכל דבר מגיל צעיר. הטלפון עליי, הביטוחים שלה עליי, הביטוחים של הרכב עליי".
אני לא מרגיש שאני מתפשר
מה יהיה סימן בשבילך שהנה, עשית את זה? פסטיגל?
"בטח, זאת אחת השאיפות. כל שחקן בישראל שואף לעשות משהו גדול כמו הפסטיגל, משהו קאלטי עם היסטוריה מאחוריו".
אמא שלך גאה בך היום?
"היא אומרת שכן. היא גאה בי עכשיו באופן מיוחד על 'סובייצקה', כי אני מספר שם את סיפור הקושי של העולים".
מה אתה מאחל לעצמך?
"אני חושב שעקביות. לפני שאתה מתפרסם אתה חושב שהצלחה זאת דלת שאתה חייב לפתוח ואז ממנה הכל יזרום, ובשנייה שאתה פותח אותה אתה מבין שזה היה משחק ילדים ושמה שיכריע במשחק לטווח הארוך זו עקביות. זה לא ספרינט, זה מרתון, ואתה חייב להיות מוכן להוכיח את עצמך בכל פעם מחדש". 
יש לך חלום לעשות המון כסף, ולאפשר לאמא שלך לחיות חיי עושר ופאר?
"כן, בטח, הייתי רוצה לתת לה את הבית הכי גדול, החדר הכי גדול, הטלפון הכי טוב, הבריכה הכי גדולה. מה שהיא תרצה".
אתה תגור עם אלה לי בווילה מטורפת, והקומה למטה כולה תהיה הדירה של אמא שלך.
"חד-משמעית. גם אלה יודעת שאם מתישהו ביום מן הימים נעבור לגור ביחד, זו עסקת חבילה. גם אם זה לא יקרה בטווח הקצר, כי אמא שלי לא בהכרח תרצה לעזוב את החברות שלה, את שדרות ואת העבודה, בעתיד הרחוק היא לא נהיית צעירה יותר, ואני לא יכול להשאיר אותה. גם יש לי שאיפות, יש לי דברים גדולים לעשות, ואמא שלי תהיה חלק מההחלטה הזאת לא פחות ממני".
ולך, אתה רוצה את הבית המפואר?
"אני אסתפק כנראה בבית חם ונעים. אני פחות רואה את החיים שלי כיעד, אני רואה כיעד יותר את החיים של הילדים והנכדים שלי".
כמו אמא שלך. היעד שלה היה להעניק לך חיים טובים.
"מעולם לא חשבתי על זה ככה, למרות שבעצם זה מובן מאליו. יש לי חשבון שאני משקיע בו כסף שלא מיועד לי, הוא לא עתיד להיפתח בחיים שלי. אני מרגיש שאין לי מספיק זמן ליהנות, להתפזר, לטוס – וגם לחסוך לילדים שיהיו לי. אני צריך להתפשר".
אז אתה מקריב מעצמך מעכשיו?
"אני פשוט מרכז את ההנאה שלי בדברים אחרים. בפשוט, באלה, באמא, בחברים שלי. אני לא מרגיש שאני מתפשר, אני לא מרגיש שלמישהו שהיה בסרי לנקה חודשיים יש גישה לאושר שלי אין".
בקיצור, החיים שלך מושלמים.
"זה הצטייר ככה, נכון? ברור שזה לא בהכרח תמיד נכון, אבל זו מין תקופה כזאת. חד-משמעית השנה הזאת הייתה השנה הטובה בחיי. זאת הכותרת, השנה הטובה בחיי".
צילום: אור דנון | סטיילינג: שי מיכאל | איפור ושיער: אלכס סיבקוב | הפקה: טל פוליטי | תכשיטים: White Petal