יפעת שאשא ביטון היא כרגע האדם הכי פופולרי במערכת הכי מאוסה בישראל. אין רשימת "המשפיעים" או "אנשי השנה" שמחסירה אותה. כשבליכוד ביקשו להדיח אותה מתפקיד יו"ר ועדת הקורונה, אנשים התייצבו להפגנת תמיכה מחוץ לביתה. בשעה שהריחוק החברתי בין הפוליטיקאים והציבור הולך ומחריף, היא נתפסת כאנטיתזה: קשובה לאותות מצוקה, נצמדת לנתונים ונאבקת בהחלטות מפוקפקות – לא בנאומים בכנסת כמו יאיר לפיד ובקבינט צללים כמו נפתלי בנט, אלא בסיכול ממשי. בשבוע שעבר זה קרה שוב – הפעם ללא הצלחה – כשניהלה קרב מאסף נגד ההחלטה על סגר. "אם עכשיו היינו סוגרים את המדינה, גם לחודשיים, ואומרים 'זהו, אין נגיף' - הייתי אומרת אהלן וסהלן", אומרת שאשא ביטון על החלטת הממשלה. "אבל אנחנו נשלם מחיר מטורף – כלכלית, חברתית – ורגע אחרי הסגר נצא לאותו מקום. סגר לא הוכיח את עצמו בעולם. הוא מאפשר למערכת להיערך להתפרצויות הבאות, אבל אם לא נחזק את מערכת הבריאות, לאן נצא אחרי החגים?".

מנגד, יש הטוענים שמה שאופף את שאשא ביטון זה לא פופולריות – זה פופוליזם. שאשא ביטון, אומרים מתנגדיה, לא פועלת למען הציבור; היא מתחנפת אליו. הממשלה נאלצת לנקוט אמצעים קשים וכואבים, והיא בוחרת בדרך הקלה בלי לשאת באחריות ו"מקבלת חיבוקים מכל העולם", כפי שאמרה ח"כ אוסנת מארק אחרי שביטון תמכה בפתיחת חדרי הכושר והבריכות. גם עורך חדשות החוץ של חדשות 13, נדב אייל, האשים אותה לפני חודשיים בפופוליזם. זה קמפיין שמנוהל ישירות מבלפור ומופיע אפילו בתגובות דוברות הליכוד, המפלגה שלה, שבשבוע שעבר מסרה הודעה רשמית כי הסגר בחגים נובע מ"הפופוליזם של שאשא ביטון שחיבלה בהחלטות המקצועיות שהיו מונעות סגר". לא המדיניות המבולבלת, לא פוליטיקאים שהפרו בעצמם את ההנחיות, לא ההתקפלות של נתניהו בפני הלחץ החרדי. יפעת שאשא ביטון הובילה את ישראל לסגר.

יפעת שאשא ביטון (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

"להגיד שאנחנו נמצאים במקום הזה בגלל ההחלטות שהתקבלו בוועדה זה מופרך", היא אומרת. "על מה מגנים אותי, על זה שמנעתי ממאות אלפי אנשים להגיע לחרפת רעב? אם לדאוג לציבור זה להיות פופוליסט, אז בסדר, שיגידו שאני פופוליסטית".

טוב, זה גם מה שפופוליסט יגיד, שהוא דואג לציבור.
"עשיתי את הדברים אך ורק מתוך ראייה של הציבור, ולא עשיתי אותם על פי דעתי. עשיתי על פי דעת מומחים ואנשים שמתנהלים בשטח".

יכול להיות שקצת התאהבת בחיבוק שקיבלת מהתקשורת ומהציבור?
"חיבוק? אתה יודע כמה חבטות אני מקבלת? 'פופוליסטית' מצד הליכוד, ברשתות החברתיות מאשימים אותי בהכחשת קורונה. אני? אני זו שבאה ואומרת שיש פה מחלה קשה שאנחנו אפילו לא רואים את כל האנשים שחווים אותה, שלא נספרים בחולים הקשים".

את במקום נוח יותר עכשיו. לקחו מהוועדה את החקיקה, נשארת רק עם הביקורת.
"אפתיע אותך: לא נוח להיות בפוזיציה הזאת. כשהגענו להסכמה עם הממשלה לגבי החופים – שם היה לי נוח מאוד. היה לי יותר קל אם הדברים היו נעשים בהסכמה ובשיח. האחריות על הכתפיים שלי אדירה, ההחלטות שלי הן הרות גורל. אני לא ישנה בלילות, מרגישה פיזית את כובד המשקל. אבל אם אני אתחיל לשפוט כל דבר לפי מה יגידו וכמה אני אפגע, לא אוכל לשרת את הציבור כי אני אאבד מהאובייקטיביות של ההחלטות שלי. זה היום שאצטרך להניח את המפתחות. אני מסתכלת על זה רק בעיניים נקיות ומקצועיות, ואם אני צריכה לשלם על זה מחיר – אני אשלם".

מחיר פוליטי?
"כל מחיר. אתה יודע מה היתרון שלי? שאין לי בעיה מחר לא להיות פה. אני לא עסוקה בשאלה אם אהיה בפוליטיקה או לא. זה בכלל לא מעסיק אותי".

איך לוותר על תיק בכיר ולקבל את תפקיד חייך

שאשא ביטון נמצאת בפוליטיקה הארצית מאז 2015. מאז הספיקה לעמוד בראש הוועדה לזכויות הילד בכנסת, לקדם חוקי פיקוח חשובים על פעוטונים וצהרונים, ולכהן במשך כשנה וחצי כשרת הבינוי והשיכון. ובכל זאת, נדמה שהיא נחתה במאי האחרון על הציבוריות הישראלית כמטאור. היא לא אדם שמושך אליו את אור פנסי הטלוויזיה, ובמשך חמש השנים שירתה כחיילת ממושמעת בפלוגה האפרפרה של משה כחלון. אלמלא נטלה את תפקיד יו"ר ועדת הקורונה, סביר להניח שהייתה עדיין נאלצת להסביר, כפי שעשתה רק לפני שנה, שהיא ד"ר יפעת שאשא ביטון מכולנו/ליכוד ולא ד"ר יפעת ביטון מישראל דמוקרטית ומגשר. היום אף אחד כבר לא מתבלבל. שאשא ביטון יש רק אחת.

יפעת שאשא ביטון (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

אחרי תפקיד שרה, ועם רזומה של מורה וד"ר לחינוך, אפשר היה להאמין שתתקדם לעמדה בכירה יותר מראשות ועדת כנסת. אבל שאשא ביטון אפילו לא פנטזה על כך, והפכה ליחידה ברשימת הליכוד שלא שרדה בתפקיד שר במעבר מממשלת נתניהו הרביעית לחמישית. למרבה ההפתעה, ובניגוד לרבים מעמיתיה לקואליציה שלא בזו באף סמכות מונפצת כדי לתפור לעצמם תיק, שאשא ביטון החליטה לוותר.

יש לך השכלה וניסיון מקצועי בתחום החינוך, וגם ניסיון מיניסטריאלי. לא צריך להתאמץ כדי למצוא את התפקיד שהולם את כישורייך.   
"בוא נגיד את האמת, את החינוך לא יכולתי לקבל. בקונסטלציה פוליטית שבה גלנט הוא איש ליכוד בעשירייה הראשונה, היה ברור שהוא יהיה שר".

זה הגיוני בעינייך?
"יש היגיון בפוליטיקה? בעולם אוטופי, אין שאלה שהייתי צריכה להיות שרת חינוך. אבל אנחנו בזירה שיש בה הרבה מאוד שיקולים אחרים שהם לרוב לא הגיוניים. הבנתי את הסיטואציה, ועוד לפני שראש הממשלה התחיל בסבב שיחות, באתי אליו ואמרתי לו: 'אני מבינה שחינוך לא תוכל לתת לי גם אם אתה מאוד רוצה. אני לא רוצה משהו שלא ארגיש משמעותית בו, אני רוצה לחזור לכנסת'. הוא הסתכל עליי מופתע ואמרתי, 'אני רוצה ועדה שאני יכולה לעשות בה משהו אמיתי'. הוא שאל אם אני בטוחה, אמרתי 'כן', ובחרתי את ועדת הקורונה".

אוסנת מארק (צילום: איליה מלניקוב)
"לא שמתי לב שהיא בחדר". מארק|צילום: איליה מלניקוב

ההחלטה הזו התבררה כנקודת מפנה בקריירה הפוליטית שלה, פרס ניחומים שהפך לבינגו. נתניהו, שחסידיו אומרים עליו שהוא רואה עשרה צעדים קדימה, לא השכיל הפעם לחזות את העתיד. בשיא המלאכה המסובכת של חלוקת פירורי תיקים לשרי הבלוק בוודאי רווח לו, אבל חודשיים מאוחר יותר הוא כבר התחרט. שאשא ביטון התגלתה כמנהלת עצמאית שמתעקשת למלא את תפקידה בלי תכתיבים: לדון לעומק בהחלטות הקבינט, לבקר אותן ואפילו להפוך אותן על פיהן. הממשלה ביקשה לסגור מסעדות? הוועדה סירבה. הממשלה סירבה לפתוח חדרי כושר ובריכות? הוועדה התעקשה. חותמת הגומי התגלתה כמשקולת.

הידיים ידי בנימין

בחודש יולי החליט יו"ר הקואליציה, מיקי זוהר, להדיח את שאשא ביטון מתפקידה בתמיכת נתניהו ("אי אפשר לעבוד ככה", נמסר מלשכת רה"מ). פריצתו של זוהר לחדר הוועדה לאחר ההצבעה על הבריכות וחדרי הכושר והאיום הלא-מרומז "נגמר הסיפור, חיים נעימים ולהתראות" היה הרגע המכונן במיצובה של שאשא ביטון כאבירת זכויות האזרח מוכה הקורונה. היא נופפה במספרים ובמחקרים, סירבה להתכופף מול מה שנתפס כבריונות נקמנית של זוהר. הרשתות החברתיות, התקשורת והאופוזיציה הריעו לה. כוכבת נולדה.

יפעת שאשא ביטון (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

"לא הבנתי את גודל האירוע", היא אומרת היום. "אני לא זוכרת אפילו מה הוא אמר לי. רק כשהגעתי ללשכה והצוות אמר לי 'את קולטת מה קורה בחוץ?', והטלפון רטט בלי סוף והדלקנו טלוויזיה, הבנתי שיש פה איזה אישיו. אבל האמת היא שלא עשיתי שום דבר מיוחד. הסיפור התלקח בגלל איך שמיקי זוהר התנהג, לא בגלל מה שעשיתי".

ציפית לתגובות שקיבלת?
"לא תיארתי לעצמי שאקבל איזושהי תמיכה. להיפך. כשהבנתי מה קורה הרמתי טלפון להורים שלי ואמרתי להם: 'תקשיבו, מאוד יכול להיות שיתחילו לתקוף אותי, אל תתרגשו, אני שלמה עם ההחלטה'".

את כועסת על מיקי זוהר?
"אני מרחמת עליו שהוא היה צריך להיות בסיטואציה הזאת. הוא קיבל הנחיה להוביל את הסיפור הזה".

מנתניהו.
"כן. זה ראש הממשלה שרצה להדיח אותי. והוא חזר בו".

הוא לא חזר בו. הוא נכשל כי הוא לא קיבל גיבוי מכחול לבן.
"והנה, בסוף אני פה, ממשיכה לעשות את עבודתי".

נתניהו, יש לציין, ידע טוב מכולם מה עתיד להתרחש בוועדה. זמן קצר לפני הדיון, מגלה שאשא ביטון, היא זומנה ללשכתו. מה הוא אמר לה? "אני לא יכולה לומר".

נתניהו ציפה, מן הסתם, שתעבירי את החלטת הממשלה.
"אבל הוא היה מאוד קשוב. אמרתי לו 'ראש הממשלה, אני לא יכולה להצביע בניגוד למה שאני יודעת כשמדובר בחיים של אנשים'. אמרתי את זה הכי פייר שבעולם".

וכשהסתיימה ההצבעה, הוא שלח את מיקי זוהר להדיח אותך.
"ומיקי זוהר יצא אחרי תקופה ואמר 'לא רציתי להדיח אותה'".

יפעת שאשא ביטון (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

וגם אמר שהוא רוצה לפשר בינך לבין נתניהו. זאת אומרת שנתניהו כעס עלייך.
"היחסים ביני לבין ראש הממשלה היו קורקטיים ונשארו קורקטיים. אם הוא כועס עליי, זה בסדר, מותר לו".

ההדחה נכשלה, אבל הוועדה שלך עוקרה. תקנות קורונה עברו לוועדת חוקה. לקחו ממך את כל הכוח.
"לקחו לי את יכולת ההצבעה, אבל הוועדה מייצרת שיח וסדר יום. אנחנו שואלים שאלות קשות שמייצגות את הציבור, זה לא מעט. אם זו נחלתי, אני מקבלת גם את הדין הזה".

למה להגיד ראש כשאפשר להגיד ממשלה

המפלגה שלה יצאה נגדה, נתניהו פעל להדחתה, אבל שאשא ביטון אינה תוקפת איש, גם לא את מי שתוקף אותה. כשאני מעמת אותה עם דברים שהטיחו בה אחרים, מאוסנת מארק דרך יואב קיש ועד יובל שטייניץ, היא לא מנצלת את ההזדמנות כדי להחזיר אלא משיבה לטענות באופן ענייני. כשאני מצטט את יולי אדלשטיין, שלעג לה כאחת מאותם "רובין הודים שנלחמים בשריף הרע, שר הבריאות", היא מתעקשת להחמיא לו ("מגיעה לו מילה טובה, הוא רוצה לחזק את המערכת, תנו לו"). גם הביקורת שלה על נתניהו – תמיד חדה ומנומקת – מופנית אל הממשלה ("הצעד שהם מנסים להוביל", "הקבינט החליט"), בלי לנקוב בשם המפורש.

עושה רושם שאת מבטאת תחושות שחלקים גדולים בציבור שותפים להן, אבל לא מוכנה ללכת את הצעד הנוסף.
"כי זה לא פרסונלי. הוא לא לבד שם. יש ממשלה, יש קבינט קורונה".

את אומרת שהחלטות מתקבלות משיקולים פוליטיים, אבל לא מוכנה לבקר את האיש שמקבל אותן. מבקרת את ההתנהלות – אבל לא מזכירה מי מוביל אותה.
"אני מציגה תמונת מצב, לא עושה פרשנויות".

ביקורת על נתניהו בנושאים אחרים – כתבי האישום, המתקפה על מערכת המשפט, עלילות השווא על המפגינים בכיכר פריז – לא נשמעת ממנה. מהכהונה שלה כשרה תחתיו (אז עדיין מטעם כולנו) יש לה רק מחמאות: "זה היה מדהים, לשבת וללמוד. הבנאדם מפוקס, חד, רציני, לא משנה מתי אתה תופס אותו. והוא לא ישן. בשתיים בלילה אתה מקבל טלפון. פשוט להעריץ איך שהוא ניהל את ישיבות הממשלה. בשבילי זה היה בית ספר".

בינימין נתניהו (צילום: Yonatan Sindel Flash90)
"יודעת שהוא מתנגח בי הכל דרך אפשרית". נתניהו|צילום: Yonatan Sindel Flash90

הוא מנהל גם משפט. זה לא פוגע בתפקוד שלו?
"כשהייתי שרה לא ראיתי שזה פוגע, ואני אומרת לך את זה היום, עם כל הסיטואציה המורכבת שיש לי איתו ועם כל מה שהוא עושה מולי. אני יודעת שהוא מתנגח בי בכל דרך אפשרית, ואני חייבת להגיד: לא ראיתי בשום שלב שזה השפיע עליו".

אם זה לא משפיע עליו, למה הוא מדבר למשל על הפגנות כמוקדי הדבקה? את קיבלת מידע שאין לזה שום ראיה.
"קודם כל, אמרתי לך מה ראיתי כשהייתי שרה. לגבי ההפגנות, אני בסך הכל ציטטתי את משרד הבריאות. כל התקהלות מסוכנת, אבל להגיד שההפגנות הן מקור להדבקות? הנתונים לא תומכים בזה".

את חושבת שנתניהו זכאי?
"תגיד, אני בית משפט?".

אני שואל אם את מאמינה לו.
"יש בית משפט, שישפוט".

נפתלי יצטרך לחכות

שאשא ביטון, בת 47, היא אם לשלושה, נשואה לאילן ביטון (עצמאי), גרה בזיכרון יעקב וחוזרת בסופי שבוע לבית בקריית שמונה. "נולדתי בבית ליכודניקי, אני מרכז-ימין", היא אומרת, אולי לאכזבת מצביעי שמאל שתולים בה תקוות. אמה, ילידת מרוקו, הייתה אחות, ואביה, נהג אוטובוס ובעל חברת הסעות שעלה מעיראק, היה חבר מרכז הליכוד ופעיל במועצת קריית שמונה. "אבא שלי הריץ את נתניהו ב-96', רץ איתו מסניף לסניף, יש לי תמונות שלהם".

גם את היית שם?
"כן. הייתי רצה עם עגלת תינוק ממקום ממקום, נלחמת בשביל נתניהו".

יפעת שאשא ביטון (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

את טבילת האש הפוליטית שלה עשתה דווקא אצל משה כחלון, מנפגעי נתניהו ומנוטשי הליכוד. "ב-2008, כשהייתי סגנית ראש העיר, הכרתי את כחלון שהיה שר התקשורת. כשהחליטו שיוצאים לבחירות ב-2015 הוא התקשר אליי ואמר, 'כשישבת אצלי במשרד אמרתי שאם פעם אני אלך לפוליטיקה לבד – אני לוקח אותך. התקשרתי לקיים את ההבטחה'. הייתה לי ילדה קטנה בבית, והמרחק בין קריית שמונה לירושלים, אבל הבנתי שאני אעשה היסטוריה. הייתי סגנית ראש העיר האישה הראשונה בקריית שמונה, ועכשיו פעם ראשונה תהיה נציגות לעיר בכנסת. יש לי פריבילגיה להגיד לא?".

את עדיין בקשר עם כחלון?
"כל הזמן. משתדלת לא לדבר על פוליטיקה, אני מרגישה שהוא רוצה להתנקות מזה".

הוא לא יחזור?
"אני מתפללת שיחזור, הוא הפספוס של הפוליטיקה. היינו צריכים עכשיו את הראש שלו, החמלה, היכולת לראות אנשים".

שאשא ביטון הצטרפה לליכוד, אבל לא נטמעה כשארית הפליטה של כחלון אלא שמרה על הפלטפורמה, והיום היא יו"ר סיעת כולנו במפלגה. אפיזודת ההדחה וההתנגחות עם שליחי בלפור כבר סימנו אותה בעיני אחדים כאופוזיציה פנימית, והחשד הוא שבעת הצורך היא תעשה שימוש בכולנו כסירת מילוט – לימינה, לכחול לבן או למפלגה חדשה.

אוסנת מארק תקפה אותך כשאמרת בראיונות שאת כולנו ולא ליכוד. את יכולה להבין למה זה גורם לחלק מאנשי הליכוד לראות בך גיס חמישי?
"אוסנת מארק היא לא אנשי הליכוד, אני מקבלת חיבוק אדיר מאנשי ליכוד. זה מרגש, דווקא בגלל הסיטואציה".

בפריימריז הקודמים שוריינת. תתמודדי אם יהיו שוב פריימריז?
"לא יודעת".

למה לא? את לא יודעת אם הליכוד היא המפלגה שמתאימה לך?
"לא יודעת מה יהיה בבחירות הבאות".

את ליכוד?
"אני היום חלק מהליכוד. עד השבוע שעבר לא הייתה ישיבת סיעה שלא הגעתי אליה, תמיד אני יושבת שם ראשונה ומחכה. אני מורה, מה לעשות. היה צריך פעם אחת לרדוף אחריי כדי שאגיע להצבעה? יש לי הסכם ואני עומדת בו. גם ביום של הפיצוץ בוועדה הצבעתי במליאה עם הקואליציה".

בסדר, גם אורלי לוי-אבקסיס עושה את זה, והיא סיעת יחיד מחוץ לליכוד.
"זה לא אותו דבר".

נדמה שההשוואה ללוי-אבקסיס פוגעת בשאשא ביטון, אבל זה בלתי נמנע. הרי היא עומדת היום באותה משבצת שבה עמדה לוי-אבקסיס לפני שנתיים: הפוליטיקאית המזרחית והימנית שמקדמת נושאים חברתיים, מתנגשת עם הקואליציה שבתוכה היא פועלת ומקסימה בוחרי מרכז-שמאל שמבקשים לשבור את סכרי הגושים. לוי-אבקסיס, שפרשה מישראל ביתנו עם סקרים ספקטקולריים, לא הצליחה לפדות את הפופולריות אך ידעה למקסם אותה בעורמה; שאשא ביטון, שחלק נכבד מהפופולריות שלה נשען על אמינותה, לא תנהל כפי הנראה את אותו סחר מלוכלך בקולות הבוחרים.

3 ימים לבחירות: נפתלי בנט בראיון  (צילום: מתוך
נפגשו לפני חודש וחצי. בנט|צילום: מתוך "אופירה וברקוביץ", קשת 12

יו"ר ועדת הקורונה עדיין לא נסקרת בגלוי, אבל היא כנראה האדם הכי מחוזר היום בפוליטיקה הישראלית ומועמדת אטרקטיבית לכל רשימה, ממכפלת כוח לנפתלי בנט ועד עמידה בראש מפלגת עצמאים. על פי אחת הפרשנויות, המתקפות של ראש הממשלה עליה נועדו דווקא לנפח אותה כדי שתקים מפלגה, תמשוך את מאוכזבי נתניהו – ואז תחבור אליו בקואליציה. היא צוחקת למשמע התרחיש ("עכשיו נתניהו מנסה להעצים אותי? שינוי מרענן"), ובכל מקרה מסרבת לדון בספקולציות. "הולכים לסגר", היא אומרת, "אתה חושב שיש לי זמן להתעסק בפוליטיקה?".

אני חושב שהיה לך זמן להיפגש לפני חודש וחצי עם בנט, למשל, ושהוא דיבר איתך על פוליטיקה.
"הוא לא היחיד. עניתי לו, לכולם: באהבה ובמחילה, זה לא הזמן. כשיהיו בחירות – בואו נדבר. הפוליטיקה כזאת דינמית, אנחנו מתעסקים בכזה משבר, שום דבר שנדבר עליו עכשיו לא יהיה רלוונטי בעוד שבועיים ואפילו יומיים. אז למה לבזבז על זה אנרגיות?".

את חברת ליכוד, זה המנדט שלך. אבל כשמפלרטטים אתך ממפלגות אחרות, את לא אומרת "אין על מה לדבר". את אומרת "זה לא הזמן".
"אני מייצגת את בוחרי הליכוד בגאווה רבה, זה המגרש הביתי שלי. אני לא משקיעה היום מחשבה פוליטית במה יהיה".

לך תסגור מדינה

בינתיים היא משוקעת במגפה מכף רגל ועד מסכה. האופי החקרני שלה (כאמור, אשת אקדמיה בעברה) הפך את ועדת הקורונה למוקד של דיונים אינטנסיביים, שקופים, רחבי היקף – תמונת מראה מושלמת של דיוני הממשלה המואפלים והאמוציונליים. שאשא ביטון לא מצביעה על אשמים, אבל גם היא מודעת להבדלים. "אצלי בוועדה אין פוליטיקה", היא אומרת. "מול זה אתה רואה את השיח שם למעלה, בקבינט, בוועדת השרים".

את יכולה להרגיע את הציבור ולהגיד שבממשלה מתקבלות החלטות באופן מקצועי וענייני?
היא מתמהמהת לפני שעונה: "התפקיד שלי הוא לא להרגיע את הציבור, אלא לוודא שההחלטות הנכונות יתקבלו".

בדיונים את מבקשת תמיד לראות נתונים ומספרים. את חושבת שגם בממשלה זה ככה? כשמחליטים לסגור את החופים בניגוד לדעת המומחים – זה על בסיס נתונים?
"תלוי איזה. עכשיו קמים כל בוקר – 'מספר שיא של מאומתים'. ומה עם זה שיש מספר שיא של בדיקות? ראית את השיח שניהל איתי סגן שר הבריאות, 'יהיו 3,200 חולים קשים'. וואלה, זה מרתיע. הציבור מבוהל, אמצעי התקשורת פותחים עם זה כי זה מועבר להם. מכניסים את כולם להיסטריה, יש פה שיח של הפחדה".

מפחידים את הקבינט?
"כן, אלה הנתונים שהם מקבלים. האם הם רואים את כל התמונה של התחלואה בישראל? לא חושבת שהם צוללים לשם".

מה לגבי החלטות שמתקבלות לא מתוך חוסר הבנה, אלא בגלל שיקולים פוליטיים? הסגר הנקודתי על ערים אדומות בוטל בגלל לחץ של החרדים על נתניהו.
"זה כן, כולם ראו. תשמע, יש לנו מזל שפרופ' גמזו הוא הפרויקטור שלנו. המועמדים האחרים היו סוגרים אותנו מזמן, ונכון להיום – בלי סיבה. הוא בא עם המון שכל ישר. אבל הבאתם אותו? תנו לו לעבוד. אתה רואה כמה זמן תכנית הרמזור מתגלגלת, אתה רואה שהפוליטיקה נכנסת לשיקולים. תחליטו, הנגיף פוליטי או רפואי?".

פרופ' רוני גמזו פרויקטור הקורונה (צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90)
"מישהו אחר היה סוגר מזמן, ובלי סיבה". גמזו|צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90

אם התכנית של גמזו הייתה עוברת, היינו נמנעים עכשיו מסגר?
"כן".

אז אפשר לומר שאנחנו הולכים לסגר בגלל שנתניהו נכנע לחרדים מסיבות פוליטיות ולא ענייניות?
"בשביל מה, שזה מה שתשים בכותרת אחר כך?".

אני שואל אותך כי אני מאמין שתגידי לי את האמת. זה נכון?
שאשא ביטון שוב משתהה לפני שהיא עונה בזהירות: "לנתניהו היה קשה להעביר (החלטה על סגר ביישובים חרדים – נ"ש). אבל שמע, עושים פה גם עוול לחרדים. למה יש שם ובחברה הערבית תחלואה כזאת? כי הם גרים בבתים צפופים, מצב סוציו-אקונומי נמוך, משפחות מרובות ילדים. אז ברור שתהיה יותר התפרצות. בואו נעזור להם".

דיברנו בבוקר שלפני ההחלטה על סגר החגים. עוד היית אופטימית.
"היה לי מאוד קשה לשמוע על ההחלטה. זו מכת מוות, וזו מכה שנייה שאנחנו נותנים. הצעד הזה יביא להתרסקות של הרבה מאוד אנשים".

ניהלת השבוע דיון בוועדה על הסגר. השתכנעת שמשהו השתנה?
"לא. מנהל בית חולים אמר לנו שאין שום שיקול בריאותי בסגר, אין אפידמיולוג אחד שלא אומר שסגר זה אסון. אמרו 'נעשה סגר ב-800 חולים קשים', אנחנו לא שם, אז למה סגר? תנוחו. צריך לטפל במוקדי התחלואה, לא להכניס אזורים ירוקים שלמים לתוך הבלגן. עלות של סגר לשבוע זה 5-6 מיליארד שקלים? קחו שני מיליארד ושימו את זה במערכת הבריאות, שזה גם לטווח הארוך. במקום להיות אובססיביים לסגר, תהיו אובססיביים למערכת הבריאות".

הטענה היא שבחגים הפגיעה הכלכלית תהיה פחות משמעותית.
"מי שאומר דבר כזה לא מבין איך הדברים עובדים. ענף התיירות חי כל השנה מהחגים, ואת פסח כבר הרגנו להם. תוסיף לזה את בריאות הציבור במובן הרחב, לא רק קורונה. אנשים לא הולכים לטיפולים בגלל שהם מפחדים, יש סטרס, אין פעילות גופנית, גם השמנה היא פקטור בקורונה. בכירים במערכת הרפואית אמרו לי: 'שבועיים לא יביאו את הבלימה, צריך לפחות חודש'. אי אפשר לשתק את המדינה חודש".

מי נכשל כאן לדעתך?
"כשיצאנו מהגל הראשון – עוד הייתי חלק מהממשלה – אמרנו שבהתפרצויות הבאות נטפל בצורה ממוקדת, נגייס את הציבור, נביא לאכיפה אינטנסיבית. אנחנו כמה חודשים אחרי וזה לא שם".

גם הוועדה נכשלה?
"מי שמקבל החלטות זה הממשלה. התפקיד של הוועדה הוא לבחון את הנתונים ולשאול את השאלות הקשות, וזה מה שעשינו".

יש סיכוי שהסגר יצליח?
"אני מקווה שתהיה תכנית יציאה. שאלתי מה האסטרטגיה, וכרגע אין תכנית. אבל חשוב לי להדגיש – מרגע שאושר הסגר, צריך לציית לו. אנחנו מדינת חוק".

עברה לך מחשבה בראש שאולי את צריכה להרים ידיים?
"אני אף פעם לא מרימה ידיים. אנחנו במלחמה, ובאמצע מלחמה לא פושטים מדים".

ראשת ממשלה, קונדיטורית, נראה

כשתסתיים המלחמה ושאשא ביטון תסכים לדבר גם על פוליטיקה, היא תוכל גם לחשב מחדש את המסלול אל היעד שפספסה במאי: משרד החינוך. "כן, אני רוצה להיות שרת החינוך", היא אומרת, "זו יותר שאיפה מקצועית מפוליטית".

יפעת שאשא ביטון (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

היום שרת חינוך נראה כבר קטן עלייך. יש אנשים שחושבים שאת צריכה להיות ראשת ממשלה.
"זה נחמד, זה מפרגן, אני מעריכה את זה מאוד, אבל עכשיו בוא ננחת: בסוף זה פוליטיקה. מה שקורה עכשיו לא יהיה רלוונטי בהכרח בהמשך. אני אעבוד קשה בשביל להגיע לחינוך, ואם הכל תלוי בעבודה קשה – אני אסתדר".

את חושבת שמנהיגות נשית מביאה משהו אחר?
"זה שאת אישה לא אומר בהכרח שאת מנהיגה טובה, אבל נשים – לא כולן, אבל הצלחתי לזהות עוד כאלה במשכן – מביאות משהו אחר. פחות אגו. אגו זה דבר איום כשאתה צריך לקבל החלטות הרות גורל".

נתקלת פעם בקיפוח או באפליה על רקע מגדרי?
"כשהתמודדתי על ראשות עיריית קריית שמונה הייתי אחת מתוך תשעה כשכל האחרים הם גברים. אמרו לי 'מה זה היוהרה הזאת, עכשיו באת מהאקדמיה, עוד לא היית במועצה ואת ישר רצה לראשות העיר'. ואז אני מסתכלת ימינה ושמאלה ורואה לידי גברים שמילא לא היו בפוליטיקה – הם לא היו אפילו בעיר. הם לא יהירים? להם יש לגיטימציה ולי לא? אז אמרו, ואני המשכתי הלאה ונהייתי סגנית ראש עיר".

ומה לגבי אפליה על רקע עדתי?
"עד שסיימתי את הדוקטורט לא הבנתי את השיח הזה, והיום אני יודעת למה. גדלתי בקריית שמונה, בחממה. כולם שם שווים. וזה מה שאני מנסה להעביר לכולם: כשאתה אומר למישהו שיש תקרת זכוכית, אתה מראש שם לו בדמיון שיש משהו שמגביל אותו והוא צריך להילחם בו. לא רוצה ששום דבר יגביל אף אחד".

אין תקרת זכוכית לאוכלוסיות מסוימות?
"לא רוצה לנהל שיח כזה. הנה, אני אישה, ואני מזרחית, ואני מהפריפריה. אני גאה בזה. גדלתי ממקום שכל מה  שאני רוצה להשיג - אני יכולה".

את גם זמרת בפוטנציה. הוצאת אפילו סינגל.
"איזה פוטנציה, אני שרה בשביל הכיף".

זו תמיד יכולה להיות קריירה אחרי הפוליטיקה.
"אף פעם לא חשבתי על זה כקריירה, אבל חזרה לי חדוות השירה. כשהתמודדתי לכנסת לא אמרו 'דוקטור לחינוך', אמרו 'זמרת'. אז שנתיים סתמתי את הפה. היום, אחרי שזה כבר התפוצץ, אני יכולה לשיר".

איפה אפשר לראות אותך שרה?
"בבית, באירועים משפחתיים, בקריוקי. כשיש מיקרופון, אני שרה".

אולי תשירי באירועים של הליכוד, תמיד צריך מישהי שתשיר "אתה תותח".
"במחשבות לפנסיה, אז יש לי הרבה דברים. גם אפייה, אני יכולה לפתוח קונדיטוריה. אבל הכל אחרי שאנהל בית ספר בשביל הנשמה".

פוליטיקאים חולמים להיות ראש ממשלה, את חולמת לנהל בית ספר?
"מתה לנהל בית ספר. אנשים לא מבינים איזו עבודה סיזיפית זה חינוך, אבל איזה סיפוק מטורף".

אני רואה איך העיניים שלך אורו.
"נו, אז אתה חושב שאפשר לאיים עליי שלא אהיה בכנסת?".