הם קוראים לעצמם Teshwash, על שם השלג המופיע במסך הטלוויזיה שלהם, כשהשידורים שוב נקטעים כי החשמל הופסק לתחנה. רק שש שעות ביום הוא מוזרם אליה באופן סדיר, וזה הטווח המוגבל בו ארבעת הצעירים האלה, בני 26-29, יכולים לנסות לעשות את הדבר שהם הכי טובים בו: להצחיק. כי צריך חשמל בשביל להעלות את הסרטונים שיצרו למחשב, וצריך חשמל בשביל להטעין את המצלמות, וצריך חשמל כדי להיכנס לאינטרנט ולראות כמה לייקים הם כבר קיבלו על הסרטון האחרון שלהם, שמחקה את הפרסומת המפורסמת של ז'אן קלוד ואן דאם, בה הוא נמתח לשפגט בין שתי משאיות וולוו. רמז: יותר מרבע מיליון. חשבתם שעזה זה מקום לא מצחיק בכלל? מסתבר שיש חורגים מהכלל.
"אנחנו קמים בבוקר, מתפללים, אוכלים, מסתובבים, ואז יושבים ומחכים שיהיה חשמל", אומר מחמוד זויטר, בן 28, בשיחה טלפונית. "יש לנו בדיוק שש שעות חשמל ביום, אז כשהוא חוזר אנחנו עושים את כל העבודה. כשהוא שוב הולך, אנחנו בעיקר משחקים הרבה קוצ'ינה, סוג של משחק קלפים, ועל הדרך חושבים על עוד בדיחות ועוד רעיונות. תשמע, קומדיה היא כלי גלובלי - אין אדם בכל העולם שלא מבין, שלא נהנה, מקומדיה. דרכה אנחנו רוצים לדבר על הדברים שמפריעים לנו ולגרום לאנשים להבין את המצב שאנו נמצאים בו".
והמצב הזה, הם מעידים, לא קל בכלל. עזבו רגע פוליטיקה, משא ומתן, האשמות הדדיות ושלטון חמאס אחד ותישארו עם ארבעה צעירים שיש להם חלום גדול – להצחיק את כל העולם – שמנסה לשרוד במציאות קשה של עוני, הזנחה וכאוס גדול. "אנחנו מאוד סובלים מהמצור ומכל הממשלות באזור", הוא אומר באנגלית משובשת במיוחד. "המצרים לא מרשים לאנשי עזה לעבור למצרים, ולמעשה, אי אפשר לצאת לשום מקום. אנחנו תקועים כאן. המצור הוא הבעיה הכי גדולה שלנו פה. אין חשמל, אין מים, יש פה אנשים וכולם סובלים".
אלא שאם אחרים היו נותנים למצב הקשה להדיח אותם לקיצוניות, או לפחות למרמור גדול ורחמים עצמיים, Teshwash דווקא משתמשים בסיטואציה המורכבת כחומר לבדיחות. כך למשל, בגרסה שלהם לסרטון של ואן דאם, זויטר עומד על שתי מכוניות קאיה, אשר נדחפות על ידי חבריו כדי להדגיש את המחסור בדלק בעזה. "אני גר בעזה הרבה זמן", הוא אומר בסרטון, "החשמל מתנתק ל-12 שעות ביום, וכשיש חשמל אין מים. אני מתגעגע למקלחת. אבל כל זה לא עושה ואן דאם לטוב יותר ממני. רק שלצערי, אין לנו דלק בעיר".
לומדים תואר בשביל לשבת על המדרכה ולחייך
חוץ מזויטר, חברים בקבוצת הקומיקאים הישאם עדנן, איברהים חליל ואחמד אסי. מחמוד והישאם הם חברי ילדות, ואת השאר פגשו באוניברסיטה. אחרי שדיברו קצת הבינו כמה הם אוהבים קומדיה, ודי מהר החליטו להתארגן כקבוצה קומית והתחילו לעבוד. היום הם גרים יחד בדירה קטנטנה במרכז עזה, עם מטבח, סלון וחדר שינה אחד בו הם מצטופפים – בשבועות סוערים כמו זה האחרון, הם מספרים, הם נאלצים לשרוד בלי תנורי חימום, וגם המים חודרים לא פעם מבעד לתקרה. אחרי לילות קשים הם קמים ויוצאים לאוניברסיטה כסטודנטים מן המניין: אחד מהם לומד הנדסה, שני לומד סיעוד, שלישי לומד ערבית ותקשורת – אבל אם תשאלו אותם, זה די בזבוז זמן. "אין עבודה בכלל, באף אחד מהמקצועות", אומר זויטר. "ככה זה בעזה - אנחנו לומדים בשביל שיהיה תואר, ואז נשב ברחוב ונחייך אל החיים. אני צוחק איתך עכשיו, אבל האמת היא שזה דבר מאוד עצוב וקשה. כולנו רוצים עבודה, ופשוט אין לנו את זה. אין לנו אפשרות להגשים את החלומות שלנו".
מה באמת החלומות שלכם?
"להיות כוכבים גדולים, לחיות מהקומדיה, ואולי להביא שלום בפלסטין, ושלום בכלל בעולם".
באשר לעניין השלום הם עוד לא כל כך פיתחו תוכנית פעולה, אבל על עניין הקומדיה הם כבר עובדים חזק: כבר שנה וחצי שהם משחררים סרטוני סאטירה וקומדיה ליוטיוב, כשאת מירב תשומת הלב בקרב הרחוב העזתי תפסה סדרת מערכונים הנקראת "באס יא זאלאמה" ("מספיק חבר" בתרגום לעברית). ההצלחה של סרטון המחווה לואן דאם העלתה את סף ההתרגשות בחבורה, וכעת החברים מתכננים לצרף כתוביות באנגלית גם ליתר הסרטונים, בתקווה להגיע לכמה שיותר קהלים. עד שזה יקרה, הם רצים עם מופע סטנדאפ מחתרתי בעזה, בו הם צוחקים על עניינים יומיומיים: זוגיות, פייסבוק, משפחה. משהו בסגנון "יש כאן מישהו מבת ים?", רק קצת אחרת. "אנחנו מסתכלים על אנשים ומוצאים מה מצחיק אותנו", אומר זויטר. "הייתי משתף אותך באחת הבדיחות, אבל האנגלית שלי פשוט לא מספיק טובה. אולי אני אלך ללמוד אנגלית ואז אספר לך? תחכה לי ארבע שנים על הקו?".
איזה קומיקאי אתם אוהבים?
"אנחנו משוגעים על אחמד חילמי וקארים עבד אל עזיז, שני קומיקאים מצוינים ממצרים. חוץ מזה אנחנו מאוד אוהבים את מיסטר בין וצ'ארלי צ'אפלין, אנשים שעושים קומדיה שקטה, פיזית. זה הבסיס של כל הקומדיה, להצחיק בלי מילים".
מכירים קומיקאים ישראלים?
"לא, מכירים רק חיילים ישראלים".
יש בכם כעס על המצב?
"לא, כי אין את מי להאשים. אנחנו לא חושבים שממשלה אחת אשמה בזה יותר מממשלה אחרת. ברור לנו שלשני הצדדים יש קשיים בלפתור את הבעיות שלנו, ויותר מזה, זה לא רק ישראל ופלסטין - כל העולם יכול לעזור למצב שלנו ואף אחד לא עושה כלום".
יש עלינו דעות קדומות בכל מקום
לצד הרביעייה המשעשעת הזאת, צצים לאט לאט ברצועת עזה עוד ועוד אמנים שמעזים לצחוק על המצב הקשה. אחד מהם הוא אחמד בלושה, 24, שמחזיק תוכנית אישית ביוטיוב העונה לשם "שארידה", במסגרתה הוא מראיין אנשים ברחוב העזתי. לצד זה, הוא מעלה לאתר המוני סרטוני יוטיוב קצרים של דקה אחת תחת הכותרת "shortly", בהם הוא תוקף את היומיום מזווית מחויכת. בין השאר תמצאו שם תלונות על חיים כמובטל, ירידות על arab idol ואפילו פוסטים פוליטיים עוקצניים. "אני עולה לשידור ואומר 'שלום, אני אוהב את הממשלה הפלסטינית, אין לי איתה שום בעיה בכלל, הכל טוב בעזה. ביי'. ככה זה נגמר, וזה מצחיק אנשים כי הם יודעים שלא הכל טוב בעזה, אבל שזה כל מה שמותר לי להגיד. אחרת יעצרו אותי".
עד לאחרונה בלושה עבד כמורה לערבית, ספורט ואמנות מטעם יוניצ"ף בבית ספר יסודי של הארגון, אבל אז התקציב של הארגון צומצם והוא עצמו פוטר. לאחר מכן מצא עבודה בחברה למכירת תרופות, אבל התפטר ממנה במהרה בגלל השכר הנמוך-1000 שקלים לחודש בלבד. "זה לא מספיק לכלום, כי המחירים בעזה נורא יקרים מאז האינתיפאדה", הוא אומר.
כמו חבורת טאשווש, גם באלושה מקווה שדרך התוכניות שלו אנשים יבינו את המצב ברצועה, ואולי ישמו סופסוף לב לאזרחים היושבים בה. "אני רוצה שאנשים, בכל העולם וגם בישראל, יבינו שפלסטינאים הם אנשים רגילים, לא טרוריסטים, לא גנבים", הוא אומר. "יש עלינו דעות קדומות בכל מקום. עובדה – הרבה מדינות, גם מדינות ערביות, אומרות שהן אוהבות את הפלסטינים, אבל אז הן לא מוכנות לתת לנו להיכנס אליהן. אם אני אבוא מסומליה עם דרכון סומלי, כן ייתנו לי. אתה מרגיש כאילו לא מגיע לך כלום כי אתה מעזה".
בסרטונים שלך, וגם של טאשווש, אתם כולכם לבושים בצורה מגניבה מאוד.
(צוחק) "נו, ומה חשבת? שכולנו פה טרוריסטים שמסתובבים בבגדי צבא או בחליפות? יש פה חנויות בגדים מגניבות, אנחנו אוהבים להיראות טוב".
מה דעתך על חמאס? אתה מרוצה מהם?
"אני לא מרוצה מהטילים שהם יורים, כי ילדים יכולים להיפגע מהם, אבל לפחות מאז שהם בסביבה יש יותר ביטחון. פעם לא יכולת לדבר עם מישהו ממשפחה עשירה יותר ממך בלי פחד שיירו בך, עכשיו זה לא קיים, וגם אפשר להסתובב ברחובות בלילה בביטחון. אין הרבה מה לעשות - ממשלות ערביות לא ממש טובות לאחרונה (צוחק), אבל זה המצב. אני פלסטיני וחייב להישאר פלסטיני".
מה החלום שלך?
"הייתי רוצה שכולנו, ישראלים ופלסטינים, נגור יחד ונעשה בחירות, ומי שיזכה יהיה ראש ממשלה. בינתיים הייתי שמח אם אנשים יראו סרטים שלי ביו טיוב, יכירו אותי ואת החברים שלי, ושנתחיל לדבר. בינינו, האנשים, בלי ממשלות. שאנחנו נדע שאתם לא רוצים להרוג אותנו, ושאתם תדעו שאנחנו לא רוצים להרוג אתכם. זה פשוט".