רק ארבעה שבועות היא באוויר, ו"אופירה וברקוביץ'" כבר מייצרת באזז יוצא דופן לרצועת השידור השקטה של שישי לפנות ערב. ביום שישי האחרון, לדוגמה, פתחו אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' עם מרב מיכאלי - אשת טלוויזיה מיומנת, חברת כנסת מוערכת ואחת שהתקשורת מדברת איתה רק בכובד ראש. לא אסייג וברקוביץ': תוך שהם מרעיפים עליה אהבה הם לחצו את מיכאלי לקיר סביב העובדה שבחרה לא להביא ילדים לעולם. הם לא הסתפקו בשאלה אחת מנומסת, ומיכאלי - שבדרך כלל יודעת להדוף שאלות כאלה - התרככה מולם ובעצם הודתה שהיא מתלבטת עכשיו בנושא הזה. בשלב הבא, כשברקוביץ' קלט שמיכאלי מדברת אליהם במין נקבה ברבים, הוא ביקש להבין למה ובסוף אמר לה: "את הזויה".
אם כל זה לא הספיק, אז בהמשך הייתה שיחת טלפון לאיציק זוהר. במקום לשתף פעולה, זוהר ענה: "אני בפגישה, זה לא מתאים עכשיו". אסייג צעקה עליו: "אבל אנחנו בשידור!", וזוהר ניתק. הרשתות החברתיות מיד סערו. בראשון בבוקר התקשרתי לאסייג.
את מרגישה נוח עם הטלפון לאיציק זוהר? הוא נשמע קצת במצוקה.
"מאוד נוח".
באמת?
"קודם כל, אני מרגישה מאוד נוח עם כל מה שאני שעושה. הוא יודע שאופירה מצלצלת בהפתעה והוא בעצמו צלצל איתי בהפתעה למלא אנשים. חוץ מזה, זה תואם איתו מראש".
אהה.
"כן. לא יודעת מה קרה שם. מקווה שהוא בסדר".
ולגבי מרב מיכאלי: איש לא לוחץ אותה בדרך כלל בשאלות על הבחירה לא להביא ילדים. זה נחשב למשהו שלא נעים לשאול.
"נכון. ואני היחידה שיכולה לשאול מה שכולם שואלים בבית קפה, אבל לא מעיזים".
ולמה בעצם זה לגיטימי לשאול את זה?
"כי זה נורא מתבקש. יש נשים שאני מבינה למה אין להן ילדים, אבל למרב יש לב ענק ובעיניי היא יכולה להכיל ילדים. לכן שאלתי".
הנה באה המרוקאית עם הסירים שלה
אולי זה הסוד של המעבר הזה. אחרי עשור ברדיו, אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' העבירו את הזוגיות המהפנטת שלהם ואת הסגנון שצמח והתקבע בתוכניות הספורט ללב שידורי הטלוויזיה. בתקשורת הספורט, למי שלא מכיר, נהוג שאנשים צועקים אחד על השני, מעליבים, מקללים, אבל הכל בסוג של חיבה ידידותית, כאילו זה הדבר הכי טבעי. שמישהו ינסה פעם להגיד לאייל ברקוביץ' שהוא יוצא גס רוח: הוא פשוט יפתח מולך זוג עיניים ענקיות ותמימות, כאילו נפלת מהשמיים.
רותם סלע, שהתארחה לפני שבועיים ב"אופירה וברקוביץ'" לצד אסי עזר, נראתה על סף התעלפות מול הסגנון הזה. ברקוביץ' הסביר לה ש"עד לפני חמש שנים היית סתם דוגמנית" ושאל את שניהם אם יכול להיות שהם נמאסו על הציבור – במילים האלה, "אולי כבר נמאסתם?". סלע קפאה, אבל אז אסייג עשתה את מה שהיא יודעת: הרעיפה עליה חום ואהבה עד שהכל נרגע.
ייקח עוד זמן עד שהשניים ידייקו את המופע שלהם, אבל לתחושתי זו תחילתה של הצלחה. "אופירה וברקוביץ'" (ערוץ 12, ימי שישי, 18:00) כאן כדי להישאר. זה גם הרגע להזכיר שאני מתארח די בקביעות בתכנית ושהיא משודרת ב"קשת", הבעלים של מאקו, כך שנקודת ההתייחסות שלי אינה אובייקטיבית.
מה שבטוח, התכנית החדשה היא עוד "וי" שאסייג מסמנת בדרכה האמביציוזית אל הצמרת. אי אפשר לוותר כאן על הקלישאה: הילדה המרוקאית מדימונה, שלמדה בבית ספר דתי והתגייסה בניגוד לרצונה של אמה, עשתה קריירה בעולם הגברי של תקשורת הספורט, התחתנה עם נסיך אשכנזי, גרה בצפון תל אביב, מגדלת שלושה ילדים, מנהלת את התוכן של אתר הספורט "one" שבעלה גילי מנקין הקים ומנהל, ובין לבין מסתחבקת עם שרים וידוענים.
יש כמובן מי שלא אוהב את הסגנון שלה. הוא ישיר מאוד, מזרחי מאוד, לפעמים בוטה מאוד. אבל לאסייג אין זמן להתעסק בזה. "אי אפשר שכולם יאהבו אותך. בטח לא כשאתה כל כך בולט", היא אומרת.
את חושבת שהיחס כלפיך קשור לעדתיות?
"לא. זה ישן, כל הדיון הזה".
רגע. המפלגה של משה כחלון, שהחיבור שלך אליה דובר ופורסם, מנגנת על הנים העדתי. נכון?
"זכותו של כחלון וזכותם של מצביעיו".
זאת תשובה דיפלומטית. כשמציגים שתי גישות - אחת אומרת שהייתה הסללה והמרוקאים קיבלו תנאים הרבה יותר גרועים משקיבלו הפולנים, השנייה אומרת שאין שום אפליה והכל תלוי בך - איפה את עומדת?
"לא עומדת".
סבבה, את לא מוכנה בכלל להיכנס לדיון האפליה. זה כי לא חווית אפליה וזה לא מעניין אותך, או שהאמת היא שהרגשת כל כך הרבה אפליה שבנית חומה ואת לא מוכנה בכלל לתת לאנשים לחדור?
"תנוח. אם אני לא הטעם של מישהו, זאת לא גזענות. זה הטעם שלהם וזה בסדר גמור. אני חושבת שאני טיפוס מאוד ברור: או שאתה אוהב אותי או שלא. אני לא חלקלקה".
את הכי חלקלקה.
"די, עזוב אותי, אני לא מרגישה טוב".
שאלה אחרונה בעניין הזה: כשאת הולכת למעוזות אשכנזיים, את מעלה את רמת הערנות לשביבים אחרונים של גזענות?
"ההפך, אני באה עם שיא המרוקאיות שלי. אני באה עם סירים. עם אוכל!".
פנו מהליכוד, פנה כחלון, מי אמר שפנה יאיר לפיד
אופירה אסייג קמה כל בוקר בשעה רבע לשש. זה מאוד מוקדם, אבל היא לא מתלוננת. להפך: היא קבעה לעצמה את השעה. "אני קמה, מתקתקת ארוחת בוקר, בודקת שהתיקים לבית ספר ולגן מוכנים. בשש וחצי אני מעירה את הילדים עם מוזיקה".
מתי גילי קם?
"7:40".
הוא לא יכול לעשות ארוחת בוקר?
"לא. הוא ישרוף לי את המטבח".
מהבית היא יוצאת למפעל המשפחתי, אתר הספורט שהוא הרבה יותר מאתר ספורט: "one", השייך בחציו לנוני מוזס, שווה לפי ההערכות בשוק כ-20 מיליון דולר ומעסיק כ-200 עובדים. בצהריים היא נעלמת מהמשרד כדי לשנע את ילדיה אמילי, אייל ואריאל בין החוגים השונים. משם היא רצה לאולפני "רדיו תל אביב" להקליט את תכנית הספורט היומית, שמשודרת חי רק פעמיים בשבוע ובשאר הימים מוקלטת בתזמון שמבטיח שאסייג תוכל להאכיל ולהשכיב. לפעמים היא גם גוררת לרדיו ילדים עם מורים לשעורים פרטיים. כשהחושך יורד היא ממהרת בחזרה הביתה, לארוחת ערב והשכבות. בתשע, כשכל הילדים במיטות והיא כבר מאוד עייפה, היא מתפנה אל גילי.
רק לכתוב את סדר היום שלה יכול לעייף את האדם הממוצע, אבל אסייג היא הכל חוץ מאדם ממוצע. היא גוש אמביציה שדוהר קדימה, אישה שמנסה להיות גם האימא הכי משקיענית-היסטרית, גם אשת קריירה מצליחה וגם אימפריית חיי חברה - כולל הגעה לאירועים מתוקשרים ופעילות אינטנסיבית באינסטגרם שכוללת לפחות 5 תמונות או סטוריז ביום. יותר מ-50 אלף איש עוקבים אחריה. אם היו לה כוונות להצטרף לפוליטיקה, אפשר היה להגיד: זאת לא תעצור עד שתהיה ראשת הממשלה. אלא שאסייג מבהירה: "לעולם לא אצטרף לפוליטיקה. תרשום את זה, לעולם לא! למרות שעומדות בפניי שלוש הצעות מאוד מפתות".
ממי?
"פורסמו שתיים מתוך השלוש, אז אין לי בעיה להגיד לך. הליכוד והמפלגה של כחלון".
והשלישי זה יאיר לפיד?
"לא, אני לא אמרתי".
למה מפלגת העבודה לא הציעה לך?
"לא יודעת, תשאל אותם".
אולי את מזרחית מדי בשבילם.
"עוד פעם גזעני? תפסיק, זה מה שאני לא אוהבת במדינה. וחוץ מזה יש להם ראש מפלגה מרוקאי עכשיו. אולי הוא עוד יפנה אליי".
את אוהבת רשתות חברתיות.
"מאוד. מדברים על ענייני ההטרדות, אז הרשתות החברתיות הפכו להיות בית משפט שדה וטוב שכך. לא צריך יותר להעניש ולא צריך לעבור אצל אף שופט. יש לך פייסבוק ואינסטגרם ואתה יכול לספר את זה שם. זה עושה חסד לנו, לאימהות שלנו וגם לילדות שלנו".
יש לזה גם צד שני.
"בכל דבר בחיים יש טוב ויש רע. השיימינג שנעשה למטרידים הוא טוב וחזק, וזה מביא אותי לומר שלפעמים לא צריך בית משפט. אבל כן, לפעמים יש לזה גם צד לא טוב".
אייל גולן, חברך הטוב, הוא קורבן שיימינג מבחינתך?
"אייל יודע שהוא לא עשה שום דבר והכל בסדר. הוא מאוד נקי עם עצמו. המשטרה החליטה שאין תיק ואין ראיות. וזה העניין".
את הוטרדת מתישהו?
"מעולם לא הטרידו אותי".
כלום? ידיים? הערות?
"ידיים - בחיים לא. ומה זה הערות? 'לכי למטבח' זה הערה מינית? 'מה עושה אישה במגרש כדורגל'? 'איזה כוסית'?".
לא. אני מתכוון למשהו אמיתי.
"לא ולא".
זה מוזר בעיניי. כמעט כל אישה הוטרדה, איך זה שאת לא?
"אולי כי אני משדרת חוזק. מי שהוטרדה זה עצוב, זה משהו שלוקחים לכל החיים, אבל לא כולן הוטרדו. מי יעז להטריד אותי?".
אני תוהה אם את לא מדחיקה משהו.
"אני אספר לך סיפור. לפני שנתיים אני באה הביתה ושומעת את הכלב נובח כמו משוגע. אני פותחת את הווילון של הסלון ורואה בחצר האחורית פורץ, בא עם כלי עבודה לעלות ולפרוץ את הבית. מיד צעקתי לאמילי: 'קחי את אריאל ואייל, כנסו מיד לממ"ד הכימי ותנעלו מבפנים'. והיא מתווכחת: 'אימא, אבל אין אזעקה!'. צעקתי לה: 'אימא זה האזעקה'. היא לקחה את שני האחים ואני יצאתי ואמרתי לפורץ: 'מה אתה עושה כאן?'. ענה לי: 'לכי'. שאלתי עוד פעם, והוא שוב ענה לי 'לכי לפני שאני גומר אותך'. מה עשיתי?".
שאלה טובה.
"התחלתי לזרוק עליו אבנים. אבנים שיש לי בגינה, ריהוט גן, הכל. זה לא היה חכם, אבל באינסטינקט החייתי שלי היה לי ברור שאני צריכה להגן על השלישייה. לא יכולתי שהוא יהיה שם. כמובן שבסוף הוא ברח".
להחליף את ביבי, לרחם על שרה
אסייג לא רק מכריזה שלא תצטרף לפוליטיקה, אלא גם מסרבת לגלות למי הצביעה או למי היא מתכוונת להצביע. "אני אומרת גם לברקוביץ': לעולם לא תדע. לעולם לא".
את אדם ימני, מרכזי או שמאלי?
"אני לא עונה על השאלה הזאת. אני אגיד לך מה כן: אני לא חושבת שזה משנה היום אם אתה שמאל, ימין או מרכז - המדינה הזאת זקוקה לשינוי. גם מי שהצביע ביבי יודע שהוא לא יכול להמשיך להיות ראש ממשלה. זהו זה. זו דעתי. הצעת החוק של יאיר לפיד, שראש ממשלה צריך לכהן רק שתי קדנציות, היא במקומה. כמו נשיא ארה"ב".
את חושבת שביבי מושחת?
"אני חושבת שביבי צריך לפנות את מקומו".
פשוט כך?
"כן. הוא צריך לפנות את מקומו".
אומרים שאין לו תחליף.
"אז סליחה, לכולם יש תחליף. לכו-לם".
את חושבת שהוא מושחת?
"אני לא בית משפט".
מעניין שאת שוב דיפלומטית. בתכנית שאלתם את יאיר לפיד באופן מאוד ישיר אם נתניהו לקח לכיסו כסף בפרשת הצוללות.
"כל מה שקורה סביב ביבי ושרה לא נעים לי. בעיניי זה מכוער לדבר על הסיגרים, השמפניה והיהלומים, אבל נושא הצוללות מבאס אותי. זאת חציית קו אדום. לא משנה מה ההורים שלי הצביעו ולא משנה מאיפה באתי. מפריע לי שהמדינה מקולקלת. וזה לא שאני נגד ביבי: מאוד הערכתי אותו. אבל הקדנציה האחרונה שלו מיותרת לגמרי".
ושרה?
"אני מרחמת עליה".
פגשת אותם פעם?
"לא. היינו אמורים פעם להיפגש במימונה בבית של ליאון אדרי בקיסריה, אבל בסוף הלכתי למימונה אצל רביבו".
יש פוליטיקאים שבאים אלייך הביתה?
"בטח. אני לא אגיד לך מי, אבל אני נפגשת לצהריים לא מעט. עם משה כחלון, עם גלעד ארדן. אני מתה על פוליטיקה. מעניין אותי מה שקורה כאן".
את יאיר לפיד את פוגשת בנסיבות חברתיות?
"לא, אבל הייתי שמחה. אני מאוד מעריכה אותו. הוא בא ממקום של שינוי".
את בעד שהוא יהיה ראש ממשלה?
"אם יאיר לפיד ייבחר לראש ממשלה, אני חושבת שתהיה כאן אווירה אחרת. פחות צבאית, מלחמתית, גזענית, מושחתת, מלוכלכת".
וכמה את אוהבת את כחלון?
"מאוד. מאוד מאוד".
את חושבת שהוא יכול להיות ראש ממשלה?
"הוא לא רוצה".
נו באמת.
"הוא אומר שהוא לא רוצה. והוא אחד שמה שהוא רוצה, הוא עושה".
את בעד שתי מדינות לשני עמים?
"אתה מכניס אותי למקומות שאני לא רוצה להיכנס אליהם. מבחינתי, מה שיחליטו".
מה זה מה שיחליטו?
"אני לא רוצה שמדינת ישראל תיפגע. אם בתוך המדינה יחליטו שצריך לתת מדינה נוספת, שייתנו. כל זמן שישראל לא נפגעת - אין לי בעיה. הרי המצב הנוכחי לא טוב".
ואת לא רוצה שהוא ישתפר?
"אתה יכול להבטיח שאם יהיו שתי מדינות יהיה שלום? אתה יכול להבטיח שאם יהיה שלום הם לא יקבלו סיבוב ויתחילו לזרוק טילים? כל מה שאני רוצה זה שלא תהיה חרדה כל קיץ מזה שתפרוץ מלחמה, אבל אני לא מאמינה בשלום. לא יהיה שלום".
יש לך אמפתיה לסבל הפלסטיני?
"כואב לי כשאני רואה ילדים סובלים. נקודה סוף".
ולסבל של אדם שגר בשכם ולוקח לו שלוש שעות להגיע במכונית לירושלים בגלל המחסומים?
"יש לי אמפתיה, אבל אל תשכח שאחד שעבר פעם במחסום כזה עשה פיגוע. בגלל זה יש מחסומים. אני לא רואה שיש עם מי לדבר. יאללה, בוא נעבור נושא".
מה זה אומר עלייך שגברים נפתחים איתך
אופירה אסייג יודעת איך להתנהל בין הטיפות. בזוגיות שלה עם ברקוביץ' היא זאת ששומרת על גבולות ומרגיעה; הוא זה שנשלח קדימה עם הפה הגדול, הפיוז הקצר והדעות שלא תמיד מתאימות לגוף תקשורת מודרני. "הוא הכוכב", מסבירה אסייג. "זה ברור".
ואת לא הכוכבת?
"אני סוסת העבודה. הוא סומך עליי שיהיה ליין אפ, שיהיה מסודר. כשעברנו לטלוויזיה הוא אפילו לא ראה את החוזים".
אתם מרוויחים אותו דבר?
"פחות או יותר. אבל הוא מיליונר מהשנים בכדורגל".
ואת כאילו ממש ענייה.
"אני לא מיליונרית".
את בטוחה? כי לפי ההערכה שלי אתם כן. את יודעת כמה כסף יש לכם?
"אני אשאל את גילי. לא יודעת את המספרים האמיתיים".
בחזרה לברקוביץ', למה נוצר החיבור דווקא איתו?
"כי רציתי. לפני עשר שנים, כשארקדי גאידמק נתן לי את המושכות של הרדיו, חשבתי עם מי בא לי להגיש ובא לי רק על ברקוביץ'. הפה שלו, הדעות שלו. הוא האיש הנכון בשבילי. אז הרמתי טלפון ואמרתי, 'שלום, אני אופירה אסייג'. הוא ענה: 'מה את צריכה?'. שמתי את היד על האפרכסת ואמרתי לעצמי 'יואו, איזה בלתי נסבל'. אמרתי, 'אני רוצה להציע לך להצטרף אלי לרדיו 99'. הוא ישר הגיע ותוך חמש דקות חתמנו חוזה. מטורף. מאז אנחנו ביחד".
אתם חברים?
"אנחנו משפחה. הוא התחבר מאוד עם גילי, הילדים חברים. עושים קידוש ביחד בשישי, חגים. יודעים סודות אחד על השני שניקח לעולם הבא. אני אמות בשביל אייל ברקוביץ', אני מודה. חד וחלק".
יש לך הרבה חברים בנים.
"נכון. ברקוביץ', ואייל (גולן), וקצת איציק (זוהר), ורביבו. נכון. מה זה אומר עליי?".
מה זה אומר עלייך?
"יש לי גם חברות בנות, אבל נכון, אין לי את החברה האחת".
אין לך אף חברה שהיא ברמה של החברות שלך עם ברקוביץ' ואייל גולן?
"לא. פעם הייתה לי, ענת. חברת ילדות מאוד טובה עד הצבא. היא קבורה עכשיו מול אימא שלי. חברות כזאת עם בת לא שחזרתי, אבל שמע, יש לי מלא חברות. שגית רביבו, דנה אשכנזי, דנה פדידה, ציפי רפאלי, פולה. פשוט אין לי חברה שאני פותחת לה ב-12 בלילה טלפון של 'מה המצב?'".
אז איך זה שחברים בנים כאלה כן יש לך?
"בנים אוהבים לדבר איתי. ברקוביץ' אומר שאני הפסיכולוגית שלו. כמו שהם מדברים איתי, הם לא מדברים עם אף אחד בחיים".
בואי ננסה להבין למה.
"אני חושבת שאני נותנת להם מקום נוח לבטוח ולפתוח. מה ששלהם שמור אצלי לעולם. גם בבנות הייתי יכולה, אבל אולי בגלל שאני לא נותנת מעצמי. כי מצד אחד יש בית פתוח וצוחקים ואירוח וכיף, ומצד שני יש קיר שאיש לא עובר".
אז אולי לבנים נוח איתך כי ממילא הם עסוקים בעצמם ולא שמים לב שאת לא נותנת את עצמך? בנות לא היו מאפשרות לך משוואה כזאת.
"אולי. אתה צודק".
רגע, וגילי?
"הוא החבר הכי טוב שלי. הוא אבא של ילדיי, הוא הבוס שלי, הוא הסוכן שלי. הקשר שלנו התחיל מהחברות שלנו והוא משהו מיוחד. אתה יודע מה זה להכיל את אופירה?".
אני יכול לדמיין.
"פעם בא אליו אברהם גרנט והסתכל עליו ככה בפליאה: 'אתה הבעל של אופירה אסייג? יש לי רק שאלה אחת אליך: איך זה להיות נשוי לאופירה אסייג?'. אתה יודע מה הוא ענה לו?".
מה?
"'לונה פארק, אח שלי. פעם אתה למטה, פעם אתה למעלה. כל היום על הגלגל'. ככה גילי סיכם אותי".
להיות ציפי רפאלי
מיהי האישה הנערצת עלייך בישראל?
"שלי יחימוביץ'. לפניה הייתה סוזי, אימא שלי הנערצת".
איך נהיית חברה של ציפי רפאלי?
"לפני כמה שנים נפגשנו בארוחת צהריים אצל לאה שנירר, הייתה בינינו כימיה מיידית ונהיינו חברות טובות. אני מעריכה אותה מאוד כאימא. בוא'נה, היא פייטרית. כאימא גם אני סוג של ציפי רפאלי. שתינו לביאות".
היא בנתה מהבת שלה עסק.
"לך תדע, אולי גם אני אבנה עם אמילי אימפריה. בר רפאלי היא אימפריה וצריך לתת קרדיט לאימא שלה ואבא שלה שבנו אותה. הם ראו שהיא אס מנצח והלכו על זה עד הסוף. וככה גם עם און עכשיו".
זה קטע, להבין כבר כשהילד מאוד צעיר שהוא יכול להפוך למפעל.
"לכן בתחילת הקשר הלכתי אליה לבית בהוד השרון ואמרתי, 'אני רוצה לראות את החדר שבו גדלה בר רפאלי'. ציפי שאלה למה ואמרתי שאני רוצה לראות בעיניים אם הנסיכוּת-יתר שגם אני מעניקה לאמילי זה טוב או רע. כי תשמע, היא מדברת עם בר 24/7, הן חברות לפני שהן אימא ובת. וזה צובט לי בלב, כי לי כבר אין אימא כמו שיש לבר לדבר איתה, אבל לבת שלי תהיה. אני מעתיקה את זה לאמילי".
את מה בדיוק?
"זה שהן צוחקות ומתחבקות, יוצאות יחד למסעדה וטסות ביחד. ומדברות בעיניים. מספיק להן מבט כדי להבין הכל. בתוך כל זה יש להן עסק כל כך מצליח ביחד. אני מתה מזה".
אז מה ראית בחדר של בר רפאלי?
"חדר פשוט. חם. כפרי. מחבק, מחמם, קוזי. אתה ישר מבין איזה הורים הם".
בר לא נתפסת כחמימה ועממית, אלא כמורמת מעם. כזאת שעושה פרצופים לפפראצי. מעריצים אותה, אבל גם כועסים עליה.
"אני חושבת שהם לא רוצים למתג אותה עם טיקט של פשטות. בר ממותגת מאוד גבוה ובצדק. היא יפהפייה מהאצבעות של הרגליים ועד הקצה".
ואת? בעיני עצמך את יפה?
"אני מטופחת ונאה".
בואי, העולם נחלק לשניים. יש את אלה שמביטים במראה ומרגישים הכי יפים בעולם, ויש כאלה שמרגישים שזה לא משהו. באיזה צד את?
"אני חתיכה כזאת. מטופחת. כל היום מלקקת את עצמי אצל פולה הקוסמטיקאית ואצל מורן ציפורניים. וכולי".
מה עשית כבר? בוטוקס? מתיחה?
"כלום, ואני חייבת לעשות".
לא עשית שפתיים?
"כלום".
לא ככה אמרה נעמה קסרי השבוע ב"7 לילות". היא טענה שהזרקת משהו בשפתיים.
"שהקנאים ימותו. אני לא עשיתי כלום, אבל ראיתי את עצמי עכשיו בשידור HD והבנתי שאני חייבת. אני אעשה, אבל לא עשיתי. נשבעת לך. בחיי. גם ציצי חשבו שעשיתי ולא עשיתי".
פמיניזם זה מריבה
יש לך במשך היממה איזה זמן לבד?
"הרגת אותי. אין לי זמן לבד".
זה לא חסר לך?
"לאחרונה קצת".
יש לך מספיק זמן עם גילי?
"ברור שמגיע לו יחס וצומי, אבל לפעמים אני אומרת לו תודה על זה שהוא מכיל אותי. כשביקשתי ממנו שנעשה עוד תאומות, הוא אמר לי: אם היית אימא פחות תובענית, יותר זורמת, היו לנו גם 20 ילדים. זה לא שאין מקום או חסר כסף, אבל אייל משתעל? את לא מרגישה טוב. אמילי בוכה? את בוכה לי בלילה. אריאל עולה לכיתה א'? את לא ישנה חודש. אי אפשר לחיות ככה".
זה שכנע אותך?
"הבנתי שהוא צודק. מספיקים לי שלושה".
אבל לא הורדת הילוך? לא הבנת את החצי השני של הדברים שהוא אמר?
"מה פתאום הורדתי הילוך. אני לא מסוגלת, אני רוצה לפנק אותם. הרי עוד מעט הם כבר לא ירצו שאפנק אותם".
הורים דומיננטיים מייצרים לעיתים ילדים חלשים, חסרי מוטיבציה וביטחון עצמי. זה קורה אצל הרבה אנשים מפורסמים. לא מפחיד?
"ממש לא. הביטחון שאני נותנת להם, האמביציה - אל תשאל. אריאל בגיל שש מסביר לי שהוא רוצה להיות קודם טייס ואחר כך אסטרונאוט. הכל בסדר".
והם מבינים שהם חיים ב-6 דרגות מעל החיים שהיו לך בילדותך.
"6? ב-100 דרגות. ברור. אבל הם לא חיים עם פיליפינית בבית. ואני מבינה מה אתה שואל, אז הנה, לקחתי אותם יום אחד באוטובוס לבני ברק. ירדנו שם והסתובבנו. הם היו בהלם. קודם כל מזה שילדים מסתובבים לבד ברחוב. ונכנסנו לחנות צעצועים, ואריאל שהוא אלוף במתמטיקה חישב את הפער בין החנות הזולה הזאת לחנות שבה אנחנו קונים. הוא הבין את הפער. כשהיינו בתאילנד הם כל הזמן רצו שנקנה נעליים לילדים היחפים, אז הם לא חיים בבועה. אני מקווה".
איפה תהיי בעוד עשר שנים?
"במיאמי. אנחנו נעבור לאיזה שלוש שנים. אני חושבת שהילדים זקוקים לאיזה שלוש שנות אמריקה בשביל המנטליות, בשביל השפה. ובשביל האווירה. אני מתה על ישראל ולא אעזוב אותה לעולם, אבל ניסע לתקופה בעיקר בשביל האנגלית. הילדים רואים סרטים באנגלית, קוראים באנגלית. היום אני מבינה כמה חשוב שאדם ידבר אנגלית מושלמת, זה מאסט בשביל להתקדם בחיים".
את חושבת שהם יעריכו את זה כשהם יגדלו?
"אני מקווה. אני חיה בשבילם. תכלס אני לא מעניינת יותר".
זה דבר מאוד עצוב להגיד.
"גם גילי שונא את המשפט הזה".
כי זה מבטל אותך.
"אני יודעת, והוא נכון. אני מבטלת את עצמי בשביל ילדיי מאז שאמילי נולדה".
אבל בכל זאת, בעשור הזה בנית קריירה מפוארת. יכול להיות שזה משפט קצת שקרי?
"זה משפט אמיתי. אתה יודע מה יהיה כתוב על המצבה שלי? למטה בקטן אופירה אסייג, ולמעלה בגדול 'אימא של אמילי, אריאל ואייל'".
אני יודע מה תהיה התשובה שלך, אבל בכל זאת אשאל: את פמיניסטית?
"לא. אני שונאת את ההגדרה הזאת".
"אבל את חיה כפמיניסטית. את שווה לבעלך, מרוויחה יותר ממנו. ואת לא מנקה את הבית. יש מנקים. את לא האישה הקטנה.
"אני לא מנקה את הבית? למה, מי סידר אתמול את ארון החורף לאמילי? את ארון הנעליים לילדים?".
אז?
"אני פשוט שונאת את המילה פמיניסטית. זאת מילה שמייצרת אנטי, מריבה. אבל אם אני אראה גבר צועק על אישה? ראיתי פעם גבר דוחף אישה בגינה לידינו, לא שמתי את הגוף שלי ביניהם? ברור! אם תהיה מישהי שזקוקה לעזרה, ברור שאני אעזור לה. אני מקבלת המון בנות לעבודה. אוי ואבוי אם מישהו ידבר כאן לא יפה לבחורה. ואני שומרת על הבנות שעובדות כאן".
אז את פמיניסטית.
"די כבר. אל תגיד לי את זה".
צילום: ערן אלסטר | סטיילינג וביוטי: גילי אלגבי במוצרי סמאשבוקס ולייבל m | ע. סטיילינג: חן לי ביטון | ע. ביוטי: שני גונן | בגדים: שמלה אדומה: קסטרו; שמלה שחורה: אלכסנדר וואנג לפקטורי 54; שמלה פרחונית: ברשקה; ז'קט ורוד: TOPSHOP