שירה לוי לא מפסיקה לחייך. זה חיוך חזק, צלול, חיוך שמשרה שלווה ובו זמנית מטריד קצת, כשהוא לא מש ממנה גם תוך כדי שחזור טרגדיית החיים שלה. היא אולי לא הייתה אוהבת את ההגדרה, אבל קשה למצוא מילה אחרת חוץ מ"טרגדיה" כדי לתאר את שלוש השנים בהן איבדה במפתיע גם אבא וגם סבתא מפורסמת. מתבקש להציע שמאחורי החיוך מסתתרת הדחקה, שלמרות שעברו מאז כבר שנתיים, לוי עדיין לא התמודדה עם מה שקרה; אבל החופשיות בה היא מדברת על האירועים הקשים מובילה למסקנה אחרת. למרות שהיא משתמשת במילה "נפטר" כשהיא מתארת את מותו של אביה, היא לא מתכחשת לעובדות. אביה התאבד.
"אבא שלי קפץ מהקומה השישית כשהייתי בת 15", היא אומרת בפשטות. "הוא לא בחר בחיים. הוא נקלע לרגע אחד של חוסר אונים ומחשבה לא נכונה. לא כל אדם שמרגיש לא בסדר הולך וקופץ מהגג, הוא כנראה היה בדיכאון. הוא טופל, אבל צריך גם לרצות לטפל בעצמך. הוא כנראה לא רצה מספיק".
הפתיחות שלך בקשר לזה יוצאת דופן.
"מי יכול לבקש ממני לשמור את זה בסוד? החלטתי לדבר על זה כי גם ככה אנחנו מדברים על זה בבית באופן פתוח ביום-יום, כדי לרפא את הפצע. זו הדרך שלנו להתמודד. רק כשמדברים מגיעים לתובנות, עולים דברים. בכל פעם שאני מספרת למישהו, זה לא אותו סיפור ולא אותן תובנות. הייתי גם בטיפול וזה עוזר".
איך בך כעס על האובדן שחווית?
"ברור שיש בי. אני כועסת על החיים, אבל מה אני יכולה לעשות? זה מבאס. בינתיים אני מאופקת, אבל אני יכולה לבכות לפעמים. אני לא אגיד עכשיו שהכל לטובה, כי זה לא ככה. לא הכל לטובה, לא כל דבר קורה מסיבה. יש סיבה טובה יותר ששניהם יהיו פה, אבא שלי וסבתא שלי. בינתיים אני רואה שני כיסאות פנויים בכל הופעה, ואני יודעת שהם יושבים בהם ורואים אותי".
"בשבילי סבתא הייתה הכי שכונה וצחוקים"
יש הרבה דרכים להציג את שירה לוי: היא נכדתם של מעצבי השיער המיתולוגיים ז'קלין ואביגדור ליכטנשטיין; היא בתה של מאפרת הטלוויזיה המפורסמת ענת לוי, ואחייניתו של ירון ליכטנשטיין, שמשמש בין היתר כסוכנה האישי של גל גדות. היא בת 20 ומתגוררת בתל אביב עם אמה ואחיה יונתן לוי, שחקן הכדורגל הפועל תל אביב, ואם תשאלו אותה, היא כנראה תעדיף להציג את עצמה פשוט כשירה לוי, השחקנית הצעירה.
בגיל 6 התקבלה כרקדנית לפסטיגל הראשון שלה, ומאז היא על הבמה. לפני חצי שנה השתחררה מתאטרון צה"ל, אבל גם כשלבשה מדים הספיקה לצבור את הרזומה שרצתה - בפסטיגל האחרון היא הייתה אחת מהאחיות החורגות של סינדרלה (אותה גילמה אליענה תידהר), ואף הופעה בסדרות "מועדון החנונים" ו"סוסי פרא" בהוט. "החיים שלי עד גיל 15 היו ממש תותים. הייתי ילדה צפונית ששרה ורוקדת, היה לי הכל. סבא וסבתא גרו לידינו באזורי חן, ואני וסבתא היינו מאוד קרובות".
ידעת כילדה שסבתא שלך אישה מפורסמת?
"לא ראיתי את זה ככה. כולן היו אצלנו בנות בית, אוכלות חמין בשבת. אם זה פנינה רוזנבלום שאני זוכרת מגיל אפס, או שרים בממשלה, דוגמניות, כל מלכות היופי. זה היה רגיל, לא הייתה הפרדה בין מפורסמות ללא מפורסמות. זה לא היה נראה חריג או מוזר. בעין שלי סבתא נראתה הכי שכונה וצחוקים, רק אחרי שהיא נפטרה הבנתי שהייתה לה גם דמות ממלכתית, רשמית כשצריך, קלאסית".
לפני חמש שנים העולם התהפך כשאביה, איש הנדל"ן מור לוי, שם קץ לחייו. הנסיבות לא ברורות עד היום. מור השאיר מכתב לענת, אשתו, אבל שירה מעולם לא ביקשה לקרוא אותו.
היו סימנים שזה עומד לקרות?
"לא צפיתי את זה, אבל אף פעם לא ניתחתי את אבא שלי בצורה כזו. חוויתי אותו כאבא, אבא טוב ותומך ודוחף, גם אותי וגם את אחי. הוא היה עושה צחוקים ומוקף בחברים, ככה אני זוכרת אותו".
מיד אחרי השבעה קמה לוי, אז תלמידה בכתה ט', וחזרה לחיים מלאים, כאילו קיבלה החלטה מושכלת לא לתת למוות לעכב אותה. שבועיים אחרי ההתאבדות הצטרפה לחבריה בלהקת צופי תל אביב וטסה להופיע בחו"ל. "מתי אני שוב אהיה בת 15? ידעתי שחיים פעם אחת, והדבר הכי חזק ונכון זה לבחור בחיים. אני מאמינה בזה עד היום".
לא היית זקוקה לזמן להתאבל?
"הרגשתי שהתאבלתי כבר. אבא שלי לא מת מיד, הוא היה מורדם ומונשם כמה ימים בבית החולים. אמרו לי שם, 'אל תחיי בסרט שיהיה פה קסם והוא יתעורר, נשברו לו כל העצמות'. נתנו לי להיכנס להיפרד ממנו. ראיתי אותו כולו נפוח, זה היה מוזר, הוא היה חתיך על, בן 40 בסך הכל כשהוא נפטר. הייתי רגילה שהוא אדם חזק ובשליטה. זה היה יום האבל שלי. בכיתי כל היום ולא האמנתי כמה אגואיסטי מה שהוא עשה, כעסתי עליו מאוד. אבל אחרי שהוא נקבר ישר אמרתי לאמא שלי לשים רדיו, כי אני לא עושה שבעה של דיכאון אלא שבעה שמחה. אמרתי לה שאני לא יושבת ובוכה עכשיו מול אלבומים, שהיום כל החברים שלי יבואו אליי הביתה ואנחנו נשב ונצחק".
שלוש שנים מאוחר יותר לוי הייתה זקוקה לכל החוסן הנפשי הזה כדי להתמודד עם המכה הבאה: מותה הפתאומי של סבתה האהובה ז'קלין מדום לב פתאומי. אמא שלה הייתה בחו"ל, ושירה, רגע לפני גיוס, הייתה הנכדה אליה פנתה ליכטנשטיין כשהרגישה ברע. "היא אמרה לי שהיא מרגישה לא טוב ושנלך למיון. הכל קרה כל כך מהר, אפילו לא הספיקו להעביר אותה למחלקה. כשסבא שלי הגיע למיון היא מתה לו בידיים, כאילו היא חיכתה לו".
ההלוויה של סבתא שלך הייתה אחת המתוקשרות ביותר בארץ.
"באו אלפי אנשים, כל כך הרבה אנשים אהבו אותה. מאוד הערכתי את זה שאביב גפן שר שם, הוא הקדיש לה את 'שיר עצוב', הם היו חברים טובים, היא אהבה אותו בטירוף, הוא היה מרגש אותה. המשרד שלו היה במספרה. זה מה שהיה מיוחד בסבתא שלי - היא הסתדרה עם כולם, עם כל הסגנונות. היא יכלה לטפל בשרה נתניהו וללכת לרבנים, אבל גם כל העובדים שלה היו הומואים, וכל הלקוחות שמאלניות. היא הייתה האדם הכי זורם בעולם".
כמה חודשים אחרי מותה של ז'קלין, סגר אביגדור ליכטנשטיין את המספרה. שירה, אחיה ואמה פוגשים את הסב כמעט מדי יום, שומרים על בריאותו ומדווחים שהוא מתאושש. "הוא חתיך, התחיל ללכת לחדר כושר", מספרת לוי בגאווה.
הסבים שלך היו נדבנים גדולים.
"ככה הם גדלו. סבתא שלי הייתה אומרת שאם מישהו מושיט יד, חייבים לתת לו משהו, וזה היה מעסיק אותה כל הזמן. היא הפכה אותי לנהגת שלה, כי היא לא נהגה, והיינו נוסעות לחלק חבילות שי, או אורזות ביחד. אם היא הייתה יודעת על מישהו שצריך כליה, היא הייתה מרימה את העולם עד שתעזור לו. היא לא נפנפה בזה, זה היה מתן בסתר. אני זוכרת איך הייתה יושבת על בעלי חנויות שיורידו לה מחירים, והיא תוכל לקנות מהם בכמויות ולתת לנזקקים. או סדר פסח עם 30 חיילים בודדים. זה היה נורמלי בעיניי".
ולעצמה היא לא דאגה? היא נפטרה בגיל 67, צעירה מדי.
"היא לא הייתה בריאה. היא לא שמרה על עצמה, הייתה שותה קולה, הייתה לה סכרת, היא לא עשתה ספורט. אבל מה יכולנו לעשות? אפילו הרופאה שלה לא ציפתה לזה, אז איך אנחנו יכולנו לחזות את זה? לסבתא שלי היה מקום בלב שבכל פעם היה מתמלא בסיפור אחר, יש כאלה שאומרים שבגלל זה בסוף הלב שלה היה חלש".
"אני לא יודעת איך הייתי מתמודדת אם היו מפיצים תמונה שלי. זה כמו אונס"
בימים אלה לוי מצויה בעיצומן של חזרות על הצגת הנוער "ביוש" בה היא מככבת, שבכורתה תתקיים בפסטיבל להצגות ילדים של תיאטרון חיפה, ואחר כך, היא מקווה, תורץ ברחבי הארץ. את הפעם הראשונה שלה כשחקנית ראשית היא אמנם עושה בהצגה המיועדת לנוער - אבל אין לה בעיה עם זה. "החלום שלי הוא להתקבל ללימודים אצל יורם לוינשטיין ולהתחיל ללמוד בשנת הלימודים הבאה", היא אומרת, "אני יודעת שיש לי דרך לעשות, אני לא במצב של לבחור פרוייקטים בפינצטה, אני עושה מה שנכון לי ואומרת תודה על כל דבר. לא מתאים לי לעשות ריאליטי ולהתפרסם בשנייה".
הדברים האלה אולי קצת מפתיעים לאור העובדה שהייחוס של לוי לא מתחיל ונגמר בסבתא ספרית ואמא מאפרת. הפרופיל התקשורתי של משפחת ליכטנשטיין הועצם עם כניסתו של בן הזקונים של ז'קלין ואביגדור, ירון, לעולם הייצוג והקמת סוכנות האמנים ADD. ירון עובד בסוכנות עם אשתו, הדס מוזס (בתו של נוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות), כשההישג העצום שלהם, גם כלכלית, הוא ההפיכה של גל גדות לסופרסטאר בינלאומית. בשנים האחרונות נכנסה ADD גם לתחום ההפקות, כשגולת הכותרת שלה היא הפקת הריאליטי "גולסטאר". שירה, כמובן, מיוצגת ב-ADD, אבל מודעת לכך ששמה פחות ידוע משל מיוצגות אחרות, גם אלה שאינן גיבורות על – כמו למשל אגם רודברג, דנה פרידר וגלית גוטמן. "ירון לא מטפל בי אישית, יש לי סוכנות שמעדכנות אותו", היא אומרת, "יש לו כמה דברים חשובים יותר להתעסק בהם, כמו גל גדות והסדרות שהוא עושה".
טלפון מירון הוא לא מעט בתעשייה הזו.
"שלושים פעם ביום אומרים לי שאני מצליחה בגלל פרוטקציה. חושבים שהכל קומבינות, אבל לא מבינים שבגלל שאני 'אחיינית של' ו'נכדה של' אני צריכה להוכיח את עצמי פי מאה ממי שלא. אני עושה אודישנים ויורקת דם, וכל הזמן לומדת ומנסה להשתפר".
אז לא ישבתם על תכנית חומש לאיך את כובשת את העולם?
"נראה לך שלירון יש זמן לזה?", היא אומרת ומחייכת בשעשוע, "אני אהיה וונדר וומן בעבודה קשה וזיעה וכשיגיע לי, אני לא מאמינה בקיצורי דרך. זה לא דוד שלי שיושב בקהל, אלה אנשים שאני צריכה לספק עבורם תוצאה. תמיד טוב להכיר אנשים אבל אם לא תעבדי קשה ולא תתמידי, זה לא שווה כלום. מה שמספק אותי זה לדעת שהגעתי לזה בזכות עצמי, לא לקבל תפקיד בקומבינה".
ירון ואת קרובים?
"אנחנו כמו דוד ואחיינית רגילים, אני שואבת ממנו המון השראה. דוד שלי הוא מצליחן גדול והשראה להמון אנשים, יש לו לב זהב כמו סבתא שלי, הוא אדם באמת טוב ומוכשר בטירוף, גאון של טלוויזיה. הוא אגב הכי לא רצה שאני אהיה בעולם הזה, הוא רצה שאני אתרחק ממשחק. היה מעדיף שאלמד משפטים".
למה?
"כי הוא יודע שמבפנים זה לא נוצץ בכלל. זה עולם קשה ומסובך וצריך מרפקים, לא קל לקבל פעם במיליון שנה 'כן' והשאר זה 'לא'. את לא כל חודש מקבלת משכורת קבועה. אחרי הפסטיגל האחרון לא ידעתי אם תהיה לי עבודה בכלל".
אחד הקשרים הידועים של ז'קלין ליכטנשטיין היו מאז ומעולם עם מלכות היופי של ישראל - שזרמו, הרבה פעמים, הישר מכסא הפן לייצוג המקצועי אצל הבן. "אני זוכרת את גל גדות כמלכת יופי במספרה של סבתא, היא תמיד הייתה מהממת בעיני", מספרת לוי, "אני לא מכירה אותה אישית אבל אני רואה שהסוד שלה הוא שהיא מתמידה. ירון והדס מנהלים אותה נכון, הם יודעים את העבודה, אבל זה לא שהם מספרים לי על זה, זה לא נושא לשיחה אצלנו בארוחות ערב".
לוי עצמה אולי לא עוטה מדי גיבורת על, אבל היא מתכננת להציל את העולם בדרכה. הנושא של "ביוש", ההצגה בה היא משתתפת, הוא שיימינג ברשתות החברתיות, ולוי מגלמת בה נערה שתמונה שלה בלי חלק עליון מופצת ברשת. "מעבר למה שיקרה על הבמה, יהיו גם קטעי וולוגים בווידאו שיראו מה עובר על הדמויות", היא מספרת, "זה בהשראת הסיפור של אמנדה טוד, הנערה האמריקאית שהתאבדה אחרי שעשו לה שיימינג. היוצרים עבדו עם בני נוער ונפגשו עם המשטרה, והם השתמשו בנתונים שגרמו לי לצמרמורת. יש מקרים של התאבדויות ואשפוזים מדי יום שלא מספרים עליהם לציבור כי לא רוצים לעורר היסטריה. גם לא הכל מדווח. אבל המצב מאוד קשה".
פגשת את זה לפני ההצגה?
"ברור. עד לא מזמן הייתי בת נוער בעצמי, ובתיכון שלי הפיצו תמונות של ילדות בכמות מטורפת. חסר גאוני מחשבים שייפרצו לסמארטפון של מישהי, או בחורה שתעשה טעות ותשלח תמונה לאדם הלא נכון? נתקלתי בזה המון פעמים. אין לדור שלכם מושג אמיתי מה ההיקף של התופעה הזו. גם אני לא תמיד הבנתי עד כמה כל אדם שצופה או שולח כזה סרטון הוא בעצם חלק מהבעיה, וזה גם בנות שמפיצות, לא רק בנים. אם היו מפיצים תמונה כזו שלי אני לא יודעת איך הייתי מתמודדת. זה כמו אונס בעיניי, לקחו לך את הגוף, גנבו אותו ומשחקים בו ואין לך שליטה על כלום".
אפשר גם להגיד שזה כולה ציצי. זה מה שאמרו לא מעט אנשים בפרשה של נטע אלחמיסטר ועדן בן זקן.
"אני לא חושבת שזה נכון. אני לא מכירה את נטע ועדן, אבל כואב לי על מה שהן היו צריכות לעבור. חורה לי שמפיצים תמונות כאלה, אתה לא יודע איך זה ישפיע על המשפחה, האמא, הבן זוג, האח. זה לא שער של בלייזר שמישהי עשתה מרצונה, אלא מצב בו נלקחת לה הבחירה, זה קשוח ויכול להכניס אדם לדיכאון. אני רוצה שהנוער שיראה את ההצגה שלנו יבין שיש אנשים מאחורי המסכים. זה לא קיר שפגעת בו".
שירה עצמה גם היא חוותה את הצד הלא נעים של בריונות רשת, בהקשר שונה. "הייתה תקופה בה הייתי מקבלת הודעות נאצה לטלפון", היא מספרת, "היו שולחים לי בעילום שם צרור של קללות. אני לא יודעת מי זה היה, זה הגיע משתמש חסוי".
איך הגבת?
"צחקתי על זה. יש לי עור של פיל, אבל לא כל אחד היה מגיב כמוני. יש ילדים ונערים רגישים, שיכולים לקרות להם דברים מאוד קשים. חייבים לעורר לזה מודעות".
מחפשת שידוך לאמא
כבר שנה וחצי שהיא בזוגיות יציבה עם אורי בן ה-28, שעליו היא לא מעוניינת לחשוף הרבה פרטים. היא כן מוכנה לספר שהוא זה שעומד מאחורי תמונות האינסטוש הזוהרות שלה, בהן היא נראית למשל כשהיא רוכבת על סוס או דוהרת על אופנוע ים. "הוא גר בכפר סירקין, הוא לימד אותי לרכב ויש לחבר שלו אופנוע ים, זה הכל", היא צוחקת, "אורי לא מהתחום שלי, לא משנה מה הוא עושה, אני מעדיפה לא להיכנס לזה. תמיד יש לי חבר, אני מונוגמיסטית סדרתית. זה כיף שיש מישהו שהוא תמיד בעדך, שיש לך תמיכה ופרגון, זו מקפצה לאגו ולביטחון. אני תמיד רוצה שלכל החברות שלי יהיו בני זוג, אני לא אוהבת שאנחנו לבד".
מי החברות שלך? הן מהתעשייה?
"יש לי הרבה חברות-ילדות שלא קשורות לעולם הזה. בגלל שגדלתי בתוכו, אני לא מתרגשת מכל השקה או הזמנה. אני לא הולכת לאירועים יותר מדי, רק כשזה משהו שנוגע אליי".
אם יש קו שעובר בין הפריזורות של סבתא, האיפור של אמא והכוכבות של הדוד - הרי הוא העיסוק בחיצוניות, שהוא חלק בלתי נפרד מהפולקלור המשפחתי. שירה כבר רגילה לשמוע שהיא דומה לסבתא שלה ולקבל מחמאות על הלוק הבלונדיני הזוהר - אבל לפעמים היא נחשפת גם לצדדים הפחות מפנקים של המשחק. "אני תמיד מרגישה שבוחנים אותי. פעם עבדתי עם מישהו והוא רמז לי על המידות שלי, אמר שאני שמנה לטעמו. אני מבינה שצריך ללהק על פי טייפ קאסט ומראה, אבל גם פה יש גבול שאנשים צריכים להפנים. מבחינתי, המודל שלי הוא להרגיש שלמה עם עצמי".
את מרגישה יפה?
"אני חושבת שאני בסדר. אני לא חושבת שאני קופה", היא מחייכת, "אני אוהבת ספורט, אני אוהבת שהגוף בנוי ויש שריר, ואני לא מחשבנת לאוכל. לא אזניח את עצמי, אבל יופי הוא מה שאת מקרינה. בגלל שאני בת של מאפרת שעובדת גם בהפקות טלוויזיה, אני יודעת שכל הכוכבות הגדולות צריכות ליטוף לאגו. לפעמים אמא שלי יכולה לגמור עם מישהי בתוך שלוש דקות, אבל היא תשקיע יותר, כי היא רוצה שכולן ירגישו טוב עם עצמן. הרי תמיד יכולה להגיע איזו בחורה חדשה, ולערער למישהי את הביטחון. זה לא קל".
אמה ענת, מספרת לוי, בונה עכשיו מחדש את חייה אחרי אבדן בעלה. "אמא שלי טיפוס אנרגטי, יפה הורסת ומצחיקה. כל החברים שלי עוקבים אחריה באינסטגרם, פעם זה הביך אותי אבל התרגלתי".
יש לה זוגיות?
"לא, ואם מישהו קורא את הכתבה הזו והוא רווק ובא לו להכיר - היא פנויה. היא בת 44 אבל היא אוהבת צעירים וחתיכים. היא מאוד מחוזרת, נראית סוף הדרך, יוצאת ומבלה. הלוואי שתהיה לה אהבה".
היית צריכה לדאוג לה כשאביך התאבד? התפקידים התחלפו?
"אני חושבת שכולנו דאגנו לכולנו, גם סבא וסבתא היו שם בשבילנו. כולנו נהיינו ילדים לזמן מה, נתנו לזה לקרות, והיום אנחנו ממשיכים. אולי מישהו יכול להסתכל עליי מהצד ולהגיד שלא אהבתי את אבא שלי ואת סבתא שלי, ובגלל זה אני מסוגלת להיות ככה. אבל זה לא נכון בכלל. סבתא שלי היתה כמו אחות שלי, כמו החברה הכי טובה, אני בחיים לא אוהב אף אחד ככה. וגם אבא שלי, כמובן. אבל אני יודעת שאני עושה את מה שהם היו רוצים שאעשה".
צילום: ערן לוי | סטיילינג: רנה גליקסמן ולימקה | שיער: עדן ירושלמי | איפור: ענת ליכטנשטיין | בגדים: צימרמן לפקטורי 54, MANGO, H&M, בוטיק לימקה.