בשבועות האחרונים כולם מדברים על קשים. קשי פלסטיק, ליתר דיוק. רוצחי צבי הים, ההיטלר של הסביבה. פוסטים נרגשים על איך הפסקנו להשתמש בקשי פלסטיק ואיזה נוראי כל מי שכן, ועל כמה פשוט להיות סביבתן - כל מה שצריך זה קש נייר פשוט ומתכלה, שהופך תוך דקה לעיסה מסמורטטת בטעם עיתון שממנה תאבק ללגום את האמריקנו הקר שלך. וזה יפה, זאת הקרבה ראויה, כי מי שלא בעד הסביבה סתם אפס. אפשר להתווכח על חלקם של הקשים בכל מפעל חיינו הזיהומי, אבל חייבים להתחיל איפשהו.

הרגשות העזים שלנו לגבי קשים הם רק חלק מהאמוציות שמעורר בנו הנושא הסביבתי. מה אנחנו עושים, כמה אנחנו עושים, האם סייענו היום לצמצום טביעת הרגל הפחמנית שלנו בעולם? מה זה טביעת הרגל הפחמנית שלנו בעולם ועד מתי נעתיק דעות מגרטה תורנברג? רובנו לא נוותר על הפעולות שנחשבות למזהמות ביותר – טיסות, נהיגה והולדת ילדים, וחלקנו גם לא על צריכת מזון מן החי, אז מה נשאר לנו מלבד התאבססות על קשים? ובכן, רשימה לא קטנה. סביבתנים קשים - קצת כמו טבעונים - נתפסים לעתים קרובות כתמהונים. סביבתולוג אמיתי ייחשב פעמים רבות לסתם קמצן. ארזנו לכם מבחר פעולות פשוטות שגם אתם יכולים לנסות להציל בעזרתן את הסביבה, או סתם להיחשד בתמהונות, קמצנות, קמצנות חולנית, טינופת, אגרנות, צרכנות במסווה או גלישה פסיכוטית.

שימוש בשקית בד רב פעמית בסופר: קיימוּת
חד משמעית. מי עדיין משתמש בשקיות ניילון? כאילו, לעתים רחוקות כן כי חייבים שיהיה מה למחזר לניקיון הארגז של החתול, אבל מי משתמש בשקיות ניילון? כמה אפשר לשנוא את הטבע? אגב, לעבור לשקית רב פעמית מטעמי חיסכון של עשר אגורות – קמצנות.  

ובשקיות רשת קטנות לירקות: צרכנות
לפעמים קיימות היא תירוץ לרכישות מלא גאדג'טים חדשים, שסותרים לחלוטין את כל העניין הסביבתי הזה של לצרוך פחות. אבל מה לעשות, יש דברים כל כך מתוקים ומעוצבים ויפים שמתאימים לעגבניות ולבצל שיגרמו לכם להרגיש גם סביבתיים אבל בעיקר אסתטיים, כי שקיות ניילון - עם כל העצב על חנק צלופחים – בעיקר גורמים לכם להיראות כמו הומלסים. ואז העיקר הופך להיות דגמי הרשתות ואיך ללכת "לעשות שוק" (שם קוד לשלישי בויקטורי, ידוע שאין לכם פרצוף שמתאים לשוק) באופן שיבליט אותן כמה שיותר.

קיימות או קמצנות (צילום: אלון חן)
איך ללכת "לעשות שוק" באופן שיבליט אותן כמה שיותר. שקיות רשת לפירות וירקות|צילום: אלון חן

קומפוסט: קיימות, הרפתקנות, היפיות
יש לכם קומפוסט בגינה? הו, אז אתם מהאנשים *האלה*. שזה אחלה, אגב, אבל כדאי שתדעו שאנשים לעולם לא יסתכלו עליכם אותו הדבר. אתם האנשים שמגדלים תולעים, סט ההנחות המקדימות עליכם הוא עצום: גרים בפרדס חנה, מניקים עד גיל שש, מחשיבים "ייעוץ מנשאים" כמקצוע, אמרתם את המשפט "אני רוצה להזמין לחתונה האקולוגית שלנו את הידידים שלי ממעגל ההקשבה". 

קש נירוסטה: קיימות
ענף תחליפי הקשים – בהנחה שכבר הוצאתם מהסיסטם את פשע השנאה הפלסטיקי – עדיין לא מאוד מפותח. קשי נירוסטה הם האופציה הטובה מכולן בעיקר כי הם נוחים לשטיפה במדיח ומעבר המשקה בנירוסטה מקרר אותו ונותן לו את טעם הלוואי המתכתי האהוב של פחית. קשי זכוכית הם מאוד יפים ונעימים אבל פחות נפוצים, וקשי נייר הם האופציה השכיחה והם איומים. אם הם היו פונקציות משמעותיות יותר בחיינו היה אפשר לדבר על ירידה באיכות החיים, אבל מדובר בקשים ואנחנו לא בני ארבע. אגב, פסטה חלולה כקש: קמצנות ו/או תמהונות.

קיימות או קמצנות (צילום: אלון חן)
אחרי שהוצאתם מהסיסטם את פשע השנאה הפלסטיקי. קשי נירוסטה|צילום: אלון חן
 

כלים רב פעמיים לפיקניק: קיימות
אז נאלץ לשטוף כמה צלחות. חלקן, בסבירות מסוימת, יכללו נמלים. ככל הנראה נעמוד בזה.

כלים חד פעמיים לפיקניק, מתכלים: קיימות ופריבלגיה
הם יקרים יותר, אבל חסכתם את קרצוף הנמלים.

כלים רב פעמיים בצהרון/בארוחות גדולות בבית: קיימות, אבל
תראו, כלים חד פעמיים הם שטן, זה ברור. יש ביקורת גדולה על הציבור החרדי על כך שהוא צורך אותם בכמויות גדולות, וגם על משפחות שלושה ילדים רגילות שמשתמשות בהם, באופן יומיומי, סתם ככה בבית. ובצדק, העובדה שהם מאוד זולים וזמינים בחנויות סטוק, הפכה את הכלים החד פעמיים לפתרון נוח, מהיר ונורא לא מתחשב בסביבה. אבל חייבים גם לומר שלהיכנס במשפחות חרדיות מרובות ילדים על שימוש בחד"פ זה קצת נוח מדי. במשפחה עם עשרה ילדים שמשתמשת בכלים רב פעמיים, בסוף מישהו עומד ושוטף. המישהו הזה תמיד יהיה אישה. ואם בגני ילדים לא היו מתקינים מדיח, אז המישהו הזה היה סייעת. אז כלים חד פעמיים הם גם פמיניזם. ובכלל, קל להיטפל לחלש, אבל אם תחשבו את כמות הזיהום של משפחה עם שני ילדים, שני רכבים ושתיים או שלוש טיסות לחו"ל בשנה, תגלו שהיא מזהמת לא פחות ממשפחה חרדית עם עשרה ילדים שצורכת רק חד"פ, אבל לא מחזיקה שני רכבים ולא טסה. אז תגידו "אבל לחד"פ יש תחליף", לטיסה לא. ואנחנו נגיד – סליחה, אבל מותר לטוס קצת פחות. ובואו אתם תשטפו להם כלים.

להשתמש בסלסילת פטריות ריקה בתור סבוניה: קמצנות
די זה גועל נפש. או שתקנו פטריות בתפזורת או שתעיפו את הסלסילות האלה לפח, אל תתהדרו במיחזור השולי, הלא אסתטי ובעל הוייב האגרני הזה. עוד אופציה: להביא לגני ילדים, הם מתים שם על כאלה.

בגדי יד שניה: קיימות
מסיבות החלפה, חנויות יד שניה, העברת בגדי ילדים מדור לדור, פשיטה על הארון של אמא – בגדי יד שניה כבר לא סובלים מהתדמית הדוחה שלהם מפעם של "בגדים שמישהו מת בהם ומריחים קצת מוזר", אלא הפכו לאופציה לגיטימית, ואפילו שפויה, לחידוש מלתחה. כי בואו נודה – הזבל שאתם קונים מרשתות או מזמינים מאסוס אולי מפתה, אבל בסוף כולם עטופים באותם בדים גרועים בגזרות מפוקפקות שנתפרו בסווטשופים בבנגלדש, זה משעמם וזה צ'יפי. אם יש משהו טוב שהקיימות יכולה להעניק לנו, זה צמצום קניית הבגדים. זה אסתטי, מוסרי וסביבתי, וזה כבר קורה. תצטרפו גם.

קיימות או קמצנות (צילום: אלון חן)
כבר לא סובלים מהתדמית הדוחה של בגדים שמישהו מת בהם ומריחים קצת מוזר. יד שנייה|צילום: אלון חן

תחתונים יד שניה: קמצנות
מה שמקובל בעולם הלבשת הילדים קשה קצת יותר כשמדובר בנו, כי עקרונית אין מספיק נוזל כביסה בעולם. לקנות פחות תחתונים ושיהיו באיכות טובה יותר, זה דווקא הגיוני.

חתונה אקולוגית: תלוי
אם האורחים מצופים להביא צ'קים על חתונה שעלתה 3000 שקל, זו קמצנות. אם לא, בכיף. ההזמנות בוואטסאפ, הכלים מתכלים, התפריט טבעוני ומבוסס עדשים, כל אורח מביא פשטידה. ניג'וס? לעתים. ניג'וס גדול יותר מהשקר שהוא עלות חתונה-אוכל בחתונות-צ'קים לחתונות? לא.

מוצרי תינוקות יד שניה: קיימות
תעשיית מוצרי התינוקות כוללת כל כך הרבה חמס וגזל, שאין צורת חיסכון שאינה לגיטימית בה. ועם זאת, מוצצים יד שניה יכולים לרמז על קמצנות מסוימת.

שימוש חוזר בקופסאות פלסטיק: קיימות
ברור שהיה נחמד אם כולנו היינו משתמשים רק בקופסאות זכוכית שמתאימות למיקרוגל או, אפילו, בנטו יעודיים, אבל לרובנו יוצא פה ושם להשתמש גם בפלסטיקים. ואם הם כבר בבית, וצריך איכשהו להביא אוכל לעבודה, למה לא למחזר שוב ושוב? אגב, טיפ רשת מדהים לשטיפת קופסאות פלסטיק כך שלא יישאר עליהן שריד שומן: מעט סבון כלים, מים עד החצי, ריבוע של נייר סופג מגולגל שמושלך פנימה, סגירת המכסה ושקשוק נלהב. נסו. שלכם, אודטה.

קיימות או קמצנות (צילום: אלון חן)
כך תשטפו: מעט סבון כלים, מים עד החצי, ריבוע של נייר סופג מגולגל שמושלך פנימה, סגירת המכסה ושקשוק |צילום: אלון חן

שימוש חוזר בבקבוק קולה או ספרייט: קמצנות
במיוחד כשהמדבקה על הבקבוק מקולפת בחלקה. למה? כי זה דוחה וכי נשאר ריח.

לא להדליק מזגן בקיץ: קמצנות
בהנחה שלא מדובר בסיטואציית עוני, להזיע בקיץ זו קמצנות במסווה של קיימות. נכון שיהיה נחמד להפחית את פליטת גזי החממה בעולם, אבל אנחנו חיים במדינה שבה אוגוסט הוא התקף זעם אקלימי ומסכן חיים. תדליקו מזגן. אופציית הביניים האלגנטית של מאוורר תקרה בשילוב עם לא לזוז יותר מדי עד יולי ומאמצע ספטמבר: קיימות.

העברת תרופות משומשות: קיימות ועזרה לזולת
במיוחד כשמדובר בתרופות פוריות או כאלה שמצילות חיים, אבל גם תרופות פסיכיאטריות, גלולות נגד הריון וכל מה שעדיין בתוקף ויכול לעזור לאנשים אחרים. יש לסייג שפוסט "למסירה: שלושה כדורי אדוויל ליקוויד ג'ל" יזכה לנחירת בוז, אבל מה שיגרום לכם להרגיש טוב עם עצמכם.

קיימות או קמצנות (צילום: shutterstock By Evan Lorne)
יש לסייג שפוסט "למסירה: שלושה כדורי אדוויל ליקוויד ג'ל" יזכה לנחירת בוז. העברת תרופות משומשות|צילום: shutterstock By Evan Lorne

בוחשני עץ: קיימות
סוגיית הקפה בעבודה צריכה להיפתר אחת ולתמיד: כפיות חד פעמיות – מכה. כפיות מתכת רב פעמיות – סבבה, אבל תשטפו אותן אחרי, אם אתם משאירים למנקה עדיף שכבר תשתמשו ברב פעמי. בוחשני עץ – גאדג'ט כיפי וחמוד.

שימוש חוזר בבקבוקי מים מינרליים: קיימות
איך אתם שותים מים? מדובר בפולמוס נצחי, בלי מסקנות חד משמעיות, אבל אלה קווי המתאר:
שישיות מים מינרליים על בסיס קבוע: על הפנים, ההיפך מקיימות. אם כבר יש לכם בקבוק, רצוי לעשות בו שימוש חוזר, אבל אם צריכת המים הביתית שלכם מבוססת על בקבוקי ליטר וחצי, כדאי לעשות חשבון נפש.
בר מים כלשהו: אחלה, אבל אם מונח מעליו שרוול כוסות פלסטיק, כדאי לעשות חשבון נפש.
בריטה: מעולה! אבל אם לא החלפתם פילטר חצי שנה, כדאי לעשות חשבון נפש.
כד מים חיים: לא נשפוט את העדפתכם ללגום מכד חרס כדי להרגיש בתנ"ך, אבל אם אתם מאמינים ב"פעולת הטיהור של החרס", כדאי לעשות חשבון נפש.
אוסמוזה הפוכה: ברכות, אתם עשירים. אין צורך בחשבון נפש. שחשבון נפש יעשה אתכם.
שתיית מים מהברז: כל עוד אתם לא גרים ברמת הגולן/טוסקנה - זו קמצנות.

יום הולדת ניקוי חופים: קיימות, השווצה
יום הולדתו החמישי של ילדיכם כלל פעילות ניקוי חופים עם כל ילדי הגן? כל הכבוד! אתם בטח מרגישים מדהים עם עצמכם, נקווה שגם הילד שעליו כפיתם את אחר הצהרים המדכא והלא מפנק הזה כדי לצאת אקולוגיים בעיני עצמכם וההורים בגן.

קיימות או קמצנות (צילום: shutterstock By joyfull)
מזל טוב! אתם בטח מרגישים מדהים עם עצמכם. יום הולדת ניקוי חופים|צילום: shutterstock By joyfull

חיתולים רב פעמיים: קיימות, פריבילגיה
אתן אמהות בחופשת לידה עם מספיק כסף, עזרה וזמן כדי לקנות חיתולים רב פעמיים ולהתעסק בניקוי, גריפת גללים וכביסה? נהדר, למה לא להשוויץ בזה בסטוריז. חלק מזה יכול להיחשב גם כצרכנות, כי תמיד קונים מבחר חתולים רב פעמיים בדגמים מתוקים. נכון שחיתולים חד פעמיים הם דבר מזהם, אבל הם עזרה משמעותית להורים, או ברוב המקרים לאמהות, שיכולות לבלות את חופשת הלידה העמוסה והקשה גם כך בפעולות שלא כוללות הרתחה.

צעצועי עץ: קיימות, התעליינות
נכון שהם עמידים יותר, מזהמים פחות ואינם זבל מאלי אקספרס, אבל יותר מהכל – הם נראים יפה, שוקלים יותר מדי ומוציאים אתכם אנתרופוסופיים וערכיים. ילדים, אגב, בעיקר פעוטות, ישנאו גם את אלו וגם את אלו, כי הם הסביבתולוגים האמיתיים ותמיד יעדיפו לשחק עם חתיכת קרטון, ענף מהגינה, יונה מתה מהרחוב. ואם פעם ב נופל לידיהם משהו זוהר ממקס סטוק, לא נורא, זה בסדר, מותר.

קיימות או קמצנות (צילום: shutterstock_By Cimbilipiska)
נראים יפה, שוקלים יותר מדי ומוציאים אתכם אנתרופוסופיים וערכיים. צעצועי עץ|צילום: shutterstock_By Cimbilipiska

סבונים נוזליים בג'ריקנים: לייף סטייל
סבונים נוזליים שמגיעים במיכלי חמישה ליטר ואתם מפזרים אותם בדיספנסרים שקניתם ממוג'י ויושבים לכם בחדרי השירותים והאמבטיה (יש יותר מאחד?) ברחבי הבית. הסבונים הם כמובן טבעיים. ריח מועדף: גינה אנגלית. וכן, זה חוסך את הפלסטיקים המזהמים של הסבונים התעשייתיים וכל הכבוד גם אם עמוק בפנים המניעים הם יותר לייף סטייל-רמת חיים-גופי כמקדש.

מינימליזם: קיימות
אבל! אם החלטתם שמהיום אתם "מינימליסטים" ויהיו לכם בארון רק 33 פריטים, ואז אתם הולכים וקונים את כל 33 הפריטים האלו, זה לא קיימות, זו צרכנות במסווה של קיימות. זה להירשם ליוגה ולקנות מלתחה שלמה מכותנה יפנית אורגנית לפני שהייתם באימון אחד.

לבישת אותה שמלה לכל החתונות: קיימות, שפיות
אף אחד לא באמת זוכר, לאף אחד לא אכפת.

No poo: היפיות, הקיימות כתופעת לוואי
לא לחפוף את השיער כחלק מעולמות החיבור לטבע, שנאת התעשייתי ואמונה שהגוף יודע לחדש את עצמו. קיימות, כן, אבל בעיקר היפיות קיצונית. הקיימות היא לא המניע המרכזי, אלא תופעת לוואי. קצת כמו לא לצבוע שיער ולהאפיר בנחת – יש פה קיימות, ברור, אבל זאת בעיקר החלטה רגשית/אופנתית מעולמות הקבלה והאהבה העצמית.

מברשת שיניים מבמבוק: צרכנות
המרצ'נדייז של הקיימות, הפעם מתחום הגיינת הפה. חמוד, אבל בעיקר כיפי לרכישה. עוד מרצ'נדייזים: גביעוניות ותחתוני מחזור, שמתפקדים גם על תקן סמל סטטוס לחיבור לגוף (תראו כמה טבעית אני, אין לי בעיה להתפלש בגלונים של דם) למרות שבואו, פדים וטמפונים מזמנים התעסקות ניחוחית לא פחות.

קיימות או קמצנות (צילום: shutterstock_By Luke SW)
המרצ'נדייז של הקיימות, הפעם מתחום הגיינת הפה. מברשת שיניים מבמבוק|צילום: shutterstock_By Luke SW

סודה לשתייה במקום דאודורנט: היפיות
יכול להיות שזה עובד, כן? ידידכם התתרן נשבע בזה. אולי זה גם יותר בריא. זה בטוח אקולוגי יותר וצרכני פחות. אז אם מדי פעם עולה לכם המחשבה לנסות בכל זאת, אל תפסלו על הסף. פשוט לא כולם ביחד, ועדיף גם להחזיק בבית איזה דאב מלפפונים לאירועים הדורשים צלם אנוש.  

שמן קוקוס במקום הכל: קמצנות
יש תכשירים שהם תרופה, יש חומרי טיפוח, יש פרודוקטים שמבשלים איתם. שמן קוקוס לא יכול להיות כולם. ולא, גם לא חומץ, לא משנה שהוא גם מבריק לכם את המקלחון וגם עוזר לפטרייה וגינלית.

קיימות או קמצנות (צילום: shutterstock_By White bear studio)
שמן קוקוס לא יכול להיות הפתרון לכל בעיה בעולם|צילום: shutterstock_By White bear studio

למסור במקום לזרוק: קיימות
לא משנה כמה ישן, סדוק או מקולקל הדבר הזה שיש לכם בבית, תמיד יכול להיות מישהו שיצליח לתקן אותו, או שבדיוק זקוק למשהו ישן, מקולקל וסדוק.

למכור במקום לזרוק: קמצנות
הדבר הסדוק, המקולקל והישן הזה? לנסות למכור אותו זה כבר מגעיל. הניחו ברחוב או הציעו בחינם, לנסות לעשות כסף מכל נדנדה שבורה או מוט וילון אמבטיה מעוקם זו לא קיימות, אלא סתם קמצנות.

שקית פח רב פעמית: קיימות מוטרפת
אם כבר לצאת למסע אל נבכי הגועל של עצמך, כבר עדיף בקומפוסט תולעים כדי להיות מוכר רשמית כתמהוני.

שימוש חוזר בקונדומים: קיימות פסיכופתית
לא בטוח שזה דבר שקורה, אגב, אבל אם היה על זה שרשור בקבוצה הטובה בעולם אפס פסולת ישראל, יש סיכוי שמישהו ניסה. נאחל כל טוב ולידה קלה.

עיטופית רב פעמית לכריכים: צרכנות
נכון שזה מתוק ויש מלא גרסאות של זה, חלקן כוללות טריק משונה מדונג דבורים, אבל הנבירה בדגמים השונים והרכישה הייעודית הופכים את זה לעוד חולייה בשרשרת הסתירות הלוגיות של מוצרי צריכה אנטי צרכניים. כאילו, אף אחד לא באמת צריך לקנות שקיות רב פעמיות ייחודיות, אפשר סתם להשתמש בשקית רגילה כמה פעמים.

לקנות רק בגדי מעצבים ישראליים: קיימות, פריבילגיה
זה נכון יותר, מוסרי יותר, פריך יותר ורוב הפעמים גם יפה יותר, אבל אלוהים, המחירים. מעצבים ישראליים חוסכים שינוע במטוסים מזוהמים וסווטשופים אכזריים, אבל מי שמסוגל להרשות אותם לעצמו הוא יותר פריבילג מסביבתן (ולכן יש סיכוי שבגדיו המקומיים יתקזזו עם העובדה שנסע ל-24 שעות למילאנו כדי לקנות מיטה).

להתעקש על מתנות שהן חוויה ולא מוצר: השווצה
מתנה שאומרת "ביום חגך, אני רוצה לומר כמה מילים על עצמי". נכון שאלו יכולות להיות מתנות מדהימות – טיול, הופעה, סדנת שוקולד. הן באמת שוות יותר ממתנות שהן מוצר. אבל כשהן משהו שהצד השני רצה, לא שאתה החלטת לתת לו באופן אידיאולוגי.

ציר קליפות: קיימות משולבת בקמצנות ואגרנות
לאסוף את כל הקליפות ממרק הירקות שאתם מכינים ובמקום לזרוק אותן, להפוך אותן לציר שאותו תקפיאו למרק הבא? וואו, זה בהחלט ניצול טוטאלי של משאב. יש משהו בעולם הזה שאתם זורקים? מה התולעים בקומפוסט שלכם אמורות לאכול?

קיימות או קמצנות (צילום: shutterstock By Lightspring)
וואו, זה בהחלט ניצול טוטאלי של משאב. ציר קליפות|צילום: shutterstock By Lightspring

שיפוץ רהיטים מהרחוב: קיימות, התמכרות לפינטרסט
את הכורסה הישנה והמתולעת הזאת אתם תאספו הביתה, תרפדו מחדש ותצבעו לתכלת. השידה הרעועה הזאת מהרחוב תשוייף, תיצבע ותונח בכניסה עם סוקולנט עליה. לאסוף דברים מהרחוב זה נהדר (לאסוף כל דבר אפשרי מהרחוב זה כבר אגרנות), אבל האם המניע הוא קיימות? לעתים. ולעתים זה פשוט בהייה ביותר מדי לוחות השראה בפינטרסט וסרטוני DIY. כך או כך, רוב הסיכויים שתגלו שהרהיטים העתיקים שעמלתם עליהם והצבתם בביתכם המיוחד, מגיעים מקולקציות עבר של איקאה.

דאמפסטר דייבינג: קמצנות
חשוב להבהיר: מי שעני אינו קמצן. אם אין לכם כסף, אתם אף פעם לא קמצנים, לא משנה מה תעשו. אבל אם אתם סתם אנשים שמצבם הכלכלי סביר, לנבור בפחי זבל ולהוציא משם אוכל זה בעייתי. ונכון, יש הרבה אריזות סגורות שנזרקות, הרבה דברים נקיים ושלמים שהולכים לפח, וזה חבל! אבל הם עדיין מהפח. זה תקף גם לליקוט ירקת מהשוק לאחר שעות הסגירה, שזה אמנם פחות מגעיל ולא מעט פעמים מדובר באחלה סחורה ויותר לגיטימי להשתמש בתירוץ הקיימות, אבל גם זו פרקטיקה שאפשר להשאיר לאנשים שבאמת זקוקים לה.

קיימות או קמצנות (צילום: shutterstock_5 rasika108  Shutterstock)
חשוב להבהיר: מי שעני אינו קמצן. אם אין לכם כסף, אתם אף פעם לא קמצנים. דאמפסטר דייבינג|צילום: shutterstock_5 rasika108 Shutterstock