הבוגר

כשמקלפים את שכבת הציניות שעוטפת את איל קיציס, מתגלה, ובכן, שכבה צינית נוספת. מתחתיה יש עוד כמה כאלה, עד שלבסוף, כמו בביצת קינדר, מחכה הפתעה: מדובר באדם שאחרי הכל באמת חושב – וסליחה אם זה צפוי להחריד – שיש לנו ארץ נהדרת.

 "תקשיב, זו מדינה מדהימה", אומר קיציס בפרץ של פטריוטיות, "בלי ציניות, אנחנו באמת מיוחדים. תראה כמה קטנטנים אנחנו וכמה בלגן יש מסביבנו. אני לא מאמין שיש עם כמונו, העם הנבחר, ברמת האנשים אני מתכוון. פשוט יש לנו עוד הרבה עבודה. הבעיה היא שאנחנו שכונה, אבל אנחנו חושבים שאנחנו לא שכונה. ברגע שניישר קו עם מי שאנחנו באמת ונבין איפה צריך לתקן, הכל יהיה בסדר".

אז בעצם אין לך בעיה עם הישראלים בתורים, בכביש, באצטדיונים.
"אתה צודק, זה נורא ואיום, אבל אני אומר – אז מה? ברגע שנבין שאנחנו נוהגים כמו מטורפים, שאנחנו דוחפים, שאנחנו לא מפרגנים, ברגע שנבין שיש תחומים שאנחנו בינוניים בהם – וזה מותר, לא צריך להיות מעולים בהכל – יהיה לגמרי בסדר. קח לדוגמה את הכדורגל: אנחנו רק צריכים להבין שהכדורגל שלנו בינוני, שהשחקנים לא מספיק משקיעים, שזה לא מוזר שאנחנו לא עולים למונדיאל למרות 'הגרלה נוחה'. אני חושב שזה תהליך שיקרה, אולי לא מהר, אבל אין ברירה. מה, נישאר ככה? אני אופטימי, אולי עד כדי נאיביות".

את האופטימיות הזו לוקח איתו קיציס גם לעונה החדשה של ארץ נהדרת, שתעלה ביום שני הקרוב, מיד אחרי החדשות. עשור לתוכנית בידור וסאטירה הוא אבן דרך כמעט חסרת תקדים בטלוויזיה שלנו, אבל למגיש המיתולוגי ברור שגם הפעם זה לא יהיה קל. בשנים האחרונות, במה שהפך לריטואל קבוע אחרי תוכנית פתיחת העונה, המבקרים מתחרים ביניהם מי יגיד בצורה יותר מקורית ש"ארץ" איבדה את זה – אלא שהוא מסרב להתרגש.  "זה מעניין לי את התחת, סלח לי. הרי אנחנו נמצאים בעידן שהביקורות נהיו מאוד קיצוניות, ואי אפשר להתעכב על זה. אני יכול להתבאס כמה דקות מביקורת גרועה, וזהו. יש לנו עבודה לעשות".

"אין ספק שאסי דפק אותנו"

עשור על המסך זו סיבה מספיק טובה לנוסטלגיה. "המודל הראשוני שלנו היה מין סאטרדיי נייט לייב, וככה גם נראה הפיילוט הראשון שעשינו", מספר קיציס. "אני זוכר שהיינו בנווה אילן באולפן ענק עם במה מסתובבת כדי שהקהל יוכל לחוות כל מערכון בלייב. אקי אבני היה האורח של אותו שבוע והשתתף ברוב המערכונים, ואני עשיתי שני מבזקים בסגנון ה'וויקנד אפדייט'. זה יצא מאוד מצחיק, אבל כשהסתכלת על זה אמרת 'זה לא תוכנית, זו אסופה של דברים מוצלחים'. המשבצת שלנו הייתה מיועדת לשישי אחרי אולפן שישי עם אהרל'ה ברנע, עם כל ה'ערב טוב וששששבת שלום לכם', ומזה הבנו שאולי המבזקים יכולים להתפתח למשהו שנראה כמו אולפן שישי, עם פאנל והכל. עשינו עוד פיילוט, ופתאום זה היה בום. אחרי שתי תכניות כבר היינו להיט, גם מבחינת הרייטינג וגם מבחינת הבאזז. זה לא קורה הרבה שאתה מסיים עונה ואתה יודע שיצא לך בינגו".

היום, עשור שלם ולובה אחת אחרי, העבודה על עונה חדשה של "ארץ נהדרת", משלב טרום ההפקה ועד שידור התוכנית האחרונה, נמשכת כחצי שנה אינטנסיבית במיוחד. פחות נענועי בטן של ברלד, יותר ניסיון למצוא את הדופק הכי מדויק של המדינה שבחוץ. "הקדם עונה של התוכנית הוא הזמן שלנו לחפש דברים חדשים – לא בהכרח חיקויים חדשים, כי בזה צריך להיות אקטואלי, אלא בעיקר תופעות חברתיות חדשות. כמו לובה, כמו הרומנים, כמו המעתוקיות".

ומה בעונה הקרובה?
"אני לא רוצה סתם להגיד, כי אתה אף פעם לא יודע אם דברים יהיו להיט. לפני כמה שנים היה לנו מערכון על עובדים ברשת המבורגרים שקרע אותנו מצחוק והיינו בטוחים שהוא יהיה שלאגר. אחרי פעמיים זה ירד. מצד שני, לובה נכתב כמערכון אחד ולא חשבנו שהיא תהפוך לכזה להיט. אנחנו גם עולים עכשיו בעיקר עם פוליטיקה אז יש פחות מקום לדברים האלה".
אגב, מה יקרה עם החיקוי של ליברמן, מי יחליף את אסי כהן?
"אין ספק שאסי דפק אותנו. ניסינו לעשות משהו עם ברלד, אבל זה אומר לקחת את ליברמן למקום מאוד מסוים. אנחנו עדיין מחפשים פתרון".

בעונה שתהיה כולה מוכוונת ציפי-ביבי-שלי-יאיר, שאלת ההשפעה של תכניות מהסוג של "ארץ" הופכת שוב לרלבנטית. אם בעבר "ניקוי ראש" הייתה שיחת היום בישיבות הממשלה ו"החרצופים" ריסקו את תדמיות של פוליטיקאים, הרי שהיום, עם הצפת התכנים מסביב, קצת יותר קשה למדוד את האפקט המצטבר של מערכון בפריים טיים הערוץ שתיימי. קיציס חושב שלמרות הכל יש לתכנית הרבה מאוד השפעה – אפילו אם לא תמיד זה יוצא כמו שהחבר'ה שלו התכוונו. "אני בטוח שאנחנו משפיעים כמו מהדורות חדשות, כי כל דבר שנצפה בטלוויזיה מהווה איזשהו נדבך בדעה של בנאדם", הוא אומר. "אנחנו יכולים לרצות להשפיע בכיוון מסוים ולא תמיד זה קורה. קח לדוגמה את ליברמן: עשינו ממנו דיקטטור, אבל אז אנשים אמרו 'מעולה, אנחנו צריכים עכשיו מישהו כזה'".

הניסיון להשפיע הוא שיקול?
"לא. אני חושב שהשיקול הוא להגיד משהו באחריות".
די, נו.
"נשבע לך. אני חושב שלא צריך להגיד משהו רק כי הוא בדיחה טובה, למרות שזה מתפלק. חוץ מזה, אני גם חושב שכל הבדיחות נכתבו כבר. אין בדיחות חדשות, יש רק דרכים חדשות לספר אותן, וכאן היצירתיות. כמה פעמים אמרו על ביבי ועל פרס בדיוק את אותם דברים?".
איך נולדים החיקויים בפאנל?
"אנחנו מדברים בישיבות מערכת על מה שקורה, והכותבים שלנו מאוד דעתנים ויש להם מה להגיד על הכל. תמיד מתנהל דיון סוער ומתוכו יוצא החומר המזוקק, כי בחיקוי חשוב לא ללכת על חמישה דברים אלא על דבר אחד. השחקנים גם מביאים המון ניואנסים – שולחים להם קלטות וכל אחד מוצא את הדברים הקטנים שלו. הם גאונים".
מה הדמות שהכי אהבת בעשר השנים האלה?
"מופז היה נורא מצחיק, תמיד, ואחת הסיבות לזה היא שמריאנו הרגיש חופשי בתוך הדמות והתחיל לאלתר ולקלל אותי במהלך הצילומים. חבל לי שהוא כנראה כבר לא יהיה בכנסת הבאה, כי זה באמת חיקוי נהדר"

"אין מצב שאנשים לא יתאכזבו מאיתנו"

קיציס, תכף 44, החל את דרכו בתעשיית הבידור כסטנדאפיסט במרתפי הקאמל קומדי קלאב. הגיג הזה הוביל אותו לג'וב הטלוויזיוני הראשון שלו, בטלוויזיה החינוכית, שם הנחה את  שעשועון הנוער "תיק תק" ואת מגזין הטכנולוגיה "זומביט", שהשאיר אצלו חיבה מיוחדת לגאדג'טים. את קפיצת המדרגה הגדולה עשה עם "חלומות בהקיציס" לצד טל פרידמן, ומשם המשיך לשלל תכניות בערוץ ביפ, עד שנחת ב-2003 ב"ארץ נהדרת".

ההתמקמות בכיסא הרייטינג הנוצץ של המגיש הלאומי, נדמה, קיבעה את מעמדו ככוכב ענק – אבל גם הבהירה שיש תדמיות שקשה להשתחרר מהן. זה לא שצריך לרחם על קיציס, אבל הניסיונות שלו להפיק מוצרים טלוויזיוניים אחרים בהם הוא אינו מופקד על עמדת המגיש, לא ממש זכו להצלחה מסחררת. "היום אני יודע מהחיפושים שלי עם פרידמן אחרי תכניות אחרות, שמאוד קשה לייצר משהו טוב – ובדרך כלל הוא גם לא יבוא אחרי העונה הראשונה".

למה באמת לקהל לא הייתה סבלנות ל"מעצר בית" ול"גם אנחנו רוצים תוכנית תחקירים"?
"אני לא בטוח שלא הייתה סבלנות, כי עובדה שקשת רצתה עוד עונה. הרייטינג היה סביר לשעות השידור, אבל הבאזז היה אפס. אף אחד לא דיבר על זה".
איך אתה מסביר את זה? בכל זאת – תכניות של קיציס ופרידמן.
"זו הרבה פעמים הבעיה. בשני המקרים אנחנו ביקשנו לא להעלות אותן בערוץ 2, כי חשבנו שיותר נכון שנשדר בהוט או ביס וכשהתוכנית תבשיל היא תעבור לקשת. בעיניי, תכניות כאלה צריכות לבוא כאנדרדוג. בגלל המקום שממנו שנינו באים, הציפיות הן כאלה גבוהות שאין מצב שאנשים לא יתאכזבו מאתנו".
אתה מרוצה היום מהמקום שלך ב"ארץ"? לא מבאס אותך שאתה לא עושה חיקויים?
"יש לי שתי באסות. אחת זה שאני עושה את התפקיד שמשרת את החיקויים, מי שתמיד מרים להנחתה. הבאסה השנייה, היותר חזקה, היא שנורא הייתי רוצה משהו לא מתוסרט. אני? תן לי תוכנית שאין בה טקסטים כתובים מראש. אולי לא טוק שואו, כי זה כבר לא מעניין שאנשים יספרו על הדיסק החדש שלהם ועל הטיול שהם עשו לניקרגואה, אבל משהו בכיוון. אני מודה שאם הייתי ממש יודע מה אני רוצה לעשות כבר הייתי הולך על זה בחצי שנה שאנחנו לא עובדים על 'ארץ'. אני חושב על זה כל הזמן".
יש ל'ארץ' תאריך תפוגה לדעתך?
"לא. אני חושב שזו תוכנית שגדולה מהשחקנים שלה, ושהיא צריכה להימשך לעד. אני כל שנה אומר תודה שאני חלק מהתוכנית הזו".
היא גם עוגן כלכלי לא רע.
"בוודאי. אם כי באיזשהו שלב אתה אומר שאתה מוכן לשלם את המחיר בשביל משהו 'וואו'".
יש כאלה שמשלמים את המחיר גם ככה סתם, בגלל קיצוצים. לא צריך לספר לך על המשבר בשוק התקשורת.
"גם אצלנו מקצצים כל הזמן. כבר שנתיים כמעט שאנחנו מתבקשים לקצץ בשכר שלנו".

"ממילא יגידו שאנחנו שמאלנים"

כדי להתמודד עם האיום הכלכלי, או לחלופין, מתוך עניין אישי רב, הפך קיציס בשנים האחרונות לאיש עסקים רב זרועות, שמרחיב את עיסוקו הרבה מעבר לעולם הבידור. הוא נכנס כשותף בברים תל אביבים דוגמת ה"ביפר" וה"ראסטי ג'יימס" עוד לפני שזה הפך לטרנד סלבריטאי, השיק לאחרונה את חנות הנעליים inside/out בקניון עזריאלי ואף משקיע במיזם מסקרן במיוחד – מפעל למיון ביצים, פרויקט שלדבריו "עוד מוקדם לדבר עליו".

ככלל, קיציס מעדיף לא לנדב יותר מדי מידע על מה שקורה בחייו מחוץ למסך. לא על הדירה שרכש בפרויקט גינדי תל אביב, שעלתה לו, כך דווח, 12 מיליון שקלים ("אני רק אגיד שהפרסומים על המחיר ממש לא נכונים") ולא על החיים לצד אשתו השנייה טלי מורנו. למרות שבעברו כתב את מדור הרכילות המיתולוגי "ציפורה", הוא קצת בז לצלמים שאורבים לו מחוץ לבית הקפה בו אנחנו יושבים, מרחק יריקה מהדירה הנוכחית בצפון תל אביב בה הוא וטלי מגדלים בנחת את בנם גיא בן ה-9 חודשים. האבהות, הוא אומר, "היא ללא ספק הדבר הכי מדהים שיכול להיות. אין דברים כאלה. אבל זה צריך לקרות בזמן הנכון בשבילך. כשזה הגיע הייתי לא רק בשל, אלא כבר כמעט רקוב על הרצפה".

אז השעון הביולוגי שלך מתקתק?
"כן, ואני רוצה עוד ועוד ילדים".
זוגתך מעודכנת?
"בוודאי, היא גם בעניין".
אתה לא חרד מזה שהבן שלך יצטרך לצלוח את מערכת החינוך בארץ, את הצבא?
"ממש לא. לי היה בתיכון מורה מדהים שתרם רבות למי שאני היום, ואני בטוח שגם עכשיו יש מורים מדהימים. הוא בטוח ייתקל במורים גרועים, אבל מקווה שהוא יידע לקחת את הטוב מכל דבר".

מרב מיכאלי?
"לא. לא הצבעתי לה. חשבתי שהיו כמה מועמדים יותר טובים".
סתיו שפיר?
"כן, היא הייתה ברשימה שלי".
מיקי רוזנטל?
"גם לא".
בוז'י?
"לבוז'י הצבעתי".
אתה מבין את האמנים שמפחדים להביע את דעתם הפוליטית?
"האמת שלא. הרי בסופו של דבר כל אחד מאתנו מצביע. ולא משנה מה הצבעת, חלק יחשבו כמוך וחלק יחשבו אחרת, אז אני לא מבין את הדבר הזה".
ברור לך שכולם יגידו עכשיו "ידענו, הם שמאלנים שם בארץ נהדרת".
"אבל ממילא יגידו את זה. אגב, אני משער שמי שיגיד את זה הם לא השמאלנים, כי לדעתי התוכנית לא שמאלנית. הדברים נראים אצלנו ככה בגלל שהשלטון הוא ימני, וסאטירה עוסקת יותר בשלטון. זה כל כך ברור. אתה יודע כמה נכנסנו בשמאל? שלי יחימוביץ' חטפה מאתנו, אהוד ברק, עמיר פרץ, מה עשינו להם ובאיזה כיף. גם יאיר לפיד. הוא אגב אופציה לא רעה להצבעה מבחינתי, אני מתלבט".

>> לכל כתבות המגזין