השבוע רץ בפייסבוק הפוסט הוויראלי הכי פחות ויראלי שאפשר לדמיין. 6,000 מילה של הגיגים מבלבלים על משבר הקורונה ותיאוריות קונספירציה, שזכו בחסות הזמן הפנוי בהסגר למאות שיתופים. בשביל כותב הפוסט, גון בן ארי, זאת ממש לא הפעם הראשונה שרעיון שנשמע על פניו חסר סיכוי הופך להצלחה. בין השאר, הוא היה אחד הכותבים של הפרסומת המטורללת למילקי של רועי כפרי, ששינתה במידה את עולם הפרסום; ושל הקליפ פורץ הדרך של וניה הימן לשירו של בוב דילן "Like a Rolling Stone".

הפוסט של בן ארי מתעמק באגדת הרשת המסתורית קיו-אנון, שמציג את עצמו כמקור משירותי הביון האמריקאים ומוכר כמי שאחראי ל"פיצה-גייט": הטענה לפיה הילרי קלינטון ניהלה מועדון פדופיליה לעשירים ומקושרים שפעל מתוך רשת פיצריות. לפי המאמינים, הקורונה הוא ההגשמה של נבואותיו קיו-אנון, שיתנקזו כולן ליום הדין הגדול ב-10 לאפריל, בדיוק עוד שבוע. אם כל זה נשמע לכם סבוך כשלעצמו, בשביל בן ארי, זה רק תירוץ כדי לדבר על רעיונות גדולים עוד יותר, על אמונה ואמת.

הפוסט נורא ארוך, אתה יודע.
"הכי ארוך בעולם. עשרים דקות אחרי שפרסמתי לא היה אף לייק ואמרתי לדנדוש (אשתו, דניאל קיציס), 'אף אחד לא יקרא את זה בחיים'. בדיוק הרגע מישהו שלח לי טוויטר על הפוסט, שמישהו אחר כותב, 'לאנשים כל כך משעמם בבידוד שהם קוראים פוסט של גון בן ארי'. יש לזה את ה-30 לייקים, ללב".

גון בן ארי (צילום: עופר חן)
"הגעתי למצב שיש לי מינוס 150 אלף, באותה תקופה התחלתי לחטוף פלפה דתית"|צילום: עופר חן

אז למה לדעתך פוסט על תיאוריות קונספירציה בכל זאת הצליח כל כך?
"אני חושב שאנשים מבינים שמשהו במנגנונים של איך בנינו אמת מתוך השפה שלנו הוא מצומצם. שאפשר להרחיב את זה כדי שלא תהיה קלסטרופוביה בתוך נרטיב אחד".

אתה מדבר על הקורונה?
"גם, וגם לגבי הפסיכולוגיה האישית. איזה מין אדם אני, מי זה אלוהים, הטבע, הכל. היחסיות שלנו לעולם מוגדרת על ידי סיפורים, אני אדם שלא אוכל אבוקדו, כאלה".

במשפט אחד אתה קופץ בין קונספירציה על הקורונה, אלוהים ואבוקדו.
"אני מרגיש שזה היתרון של הדור שלנו, לחבר את הרמב"ם ל'צל של אמת' לקיו-אנון, כי זה הכל אותה אמת".

כל היום אני כותב בדיחות לקסטרו ובוכה

להגדיר מי הוא גון בן ארי זאת כמעט משימה בלתי אפשרית. עמוד הוויקיפדיה שלו ארוך ומפורט, אבל מותיר אותך מבולבל כמקודם. הוא הגיע ל"ידיעות אחרונות" בגיל עשרים ועבד שם כעיתונאי בערך שבע שנים, במהלכן יצא לראיין את הסופרת המוערכת ניקול קראוס שלימים עזבה את בעלה הסופר ג'ונתן ספרן פויר והפכה לזוגתו. הוא עבר לניו יורק, שם השתתף בכתיבת קמפיינים לחברות כמו סמסונג וטויוטה.

אחרי הפרידה מקראוס הוא חזר לארץ, הכיר את דניאל קיציס, המוכרת מהעונה האחרונה של "משחקי השף", התפרץ לשיעור זומבה בו למדה ושלף טבעת במה שהפכה להצעת נישואים ויראלית עם יותר משני מיליון צפיות. בדרך הוא פרסם שני ספרים ויצר יחד עם חברו רועי כפרי סדרות רשת, פרסומות ואת סרטוני "בקיצור" בארץ נהדרת.

גון בן ארי ודניאל קיציס (צילום: עופר חן)
עם בת הזוג דניאל קיציס. "גאונה ברמות"|צילום: עופר חן

למרות כל האינפורמציה הזאת לא הצלחתי להבין מי זה גון בן ארי.
"אני חושב שזה ממש פועל יוצא מזה שאני אומר שאני מאמין באינסוף. אני מאוד קשוב למה הנפש שלי צריכה כרגע ולכן אני מאוד בשינוי".

זה נשמע אולי כמו שורה משירו של בן ארי אחר, חנן בן ארי, "ויקיפדיה" - "אני הכל, אני לא כלום, אור אינסוף לבוש בגוף" - אבל זאת כנראה הדרך היחידה בה הוא יודע להתבטא. את גון בן ארי כאמור אי אפשר לסכם בוויקיפדיה, ולפעמים קשה אפילו להבין מה בדיוק הוא מנסה להגיד.  אם תשאל על שגרת היום-יום בהסגר הוא יספר על טקס איוואסקה שעבר לפני עשור. אם תדבר איתו על עבודתו כפרסומאי, הוא יצלול לעומק הרעיון לפיו שפה יוצרת מציאות. 

אולי אתה בעצם פרסומאי עם הרבה תחביבים?
"אני ממש מקווה שלא".

בתקופה האחרונה הוא החל להעביר שיעורי קבלה בדגש על כתיבה ויצירתיות, ובמקביל ממשיך לפתח את היקום של "גון בן ארי ומקהלת זולת", להקה שהקים עם עשרות משתתפים - ועוד ניגע באופי השנוי במחלוקת שלה. לפני כחודש הקים בדירתו חדר סאונד קטן להקלטת אלבום הבכורה של הלהקה. מהבחינה הזאת הוא כמעט מברך על העצירה המוחלטת של עולם הפרסום בתקופת משבר הקורונה.

"עבדתי על איזה קמפיין לקסטרו ואני כל הזמן מתלונן לאשתי, 'אין לי כוח לכתוב את זה', והיא כזה 'שמע זה קסטרו, זה לא כזה נורא, יש לקוחות שאתה הרבה יותר סובל מהם'. כנראה בגלל שבדיוק קניתי את האולפן, אני מרגיש שאני חייב לעבוד רק על זה. כל היום אני יושב, כותב בדיחות לקסטרו ובוכה: 'וואי אני חייב ליצור, אני חייב ליצור'". 

אבל אתה ורועי כפרי כן עשיתם דברים מעניינים בפרסום.
"חד משמעית. מלא פעמים בכיתי שהכריחו אותי לעבוד אבל אחר כך אמרתי תודה לאל שהכריחו אותי. יש מצב שאני עדיין משתחרר מאיזה דפוס ילדותי בזה, שכאילו לוכלכתי על ידי הפרסום".

"יש לי עוד מחשבה שאני חייב להגיד, אפרופו לימודי הקבלה והרעיון ששפה היא דבר בריאתי. 'שפה משנה תודעה', זאת כאילו אמת שהיא מיסטית או ניו אייג'ית או פסיכולוגית, אבל בפרסום ועיתונות זה ברור לגמרי. אם תגיד את המילה הזאת ולא מילה אחרת, אז יחשבו ככה. זה להתעסק במה שאני לומד בקבלה, רק שאשכרה בשטח על מוחות".

גון בן ארי (צילום: עופר חן)
"אני עדיין משתחרר מאיזה דפוס ילדותי, שכאילו לוכלכתי על ידי הפרסום"|צילום: עופר חן

בוא נדבר באמת על שיעורי הקבלה. לא מרגיש לך קצת מוזר שלמדת כמה שנים ועכשיו אתה כבר מורה?
"כשהתחלתי עם השיעורים, בפוסט הראשון כתבתי 'מי שמי', וואלה לא יודע, אני עושה מעין פרשון אמנותי על מה שאני קורא, אם זה לא יעזור לכם תעזבו. אני מרגיש שאחרי עשר שנים אני מסוגל להסתכל על אירועים מסוימים שקרו לי בחיים, שיצאתי מדיכאון לחיים שמחים, ולהגיד וואלה קיבלתי מתנה. המתנה הזאת מתחילה להחמיץ באיזשהו שלב אם אתה לא מתחיל לתת אותה".

מאיפה התחיל העניין שלך בקבלה?
"כשעבדתי בידיעות, הגעתי למצב שיש לי מינוס 150 אלף שקל חוב לבנק. באותה תקופה התחלתי לחטוף מה שקראתי לה בזמנו פלפה דתית. התחילו להגיע לי תובנות לגבי הא-ב העברית, ספציפית לגבי הסדר של האותיות".

מה זאת אומרת?
"יש הרי דיבור שא' זאת האות הראשונה, ב' זאת השניה וג' זאת השלישית, אז נהיית שאלה למה הסדר הוא כזה, ובגיל 24-25 הבנתי בפעם הראשונה בהיסטוריה למה הסדר הוא כזה. כתבתי איזה 800 עמודים של חירפון נבואי, ובזמן הכתיבה התחלתי להבין שקורה לי משהו שראיתי שקורה לעוד אנשים בעולם, שבמקרה מגיעה להם הארה משיחית בזמן משבר, כשהמציאות נהיית בלתי נסבלת". 

אז הטרלול הוביל לקבלה?
"עברתי עם זה כמה גלגולים, התחלתי ללמוד קבלה אחר כך התחלתי ללמוד עם איזה שאמאן פרואני שפגשתי בניו יורק. בדרך פתרתי דיכאון בן שלושים שנה, אבל מהאובדניים, המכוערים באמת, ואלכוהוליזם קשוח וכל הווג'אראס. אני גם מדבר עם אמא שלי תודה לאל".

מה היה איתה?
"היינו משפחה סופר שסועה והייתי חלק גדול מזה גם. עד שבאזור גיל 30 פתאום קלטתי שאני ממש במה שנקרא דיכאון, שאני סופר ממורמר, שאני פשוט לא אוהב את עצמי. אם אני אהיה לבד בבית ולא תהיה לי בת זוג, מגיע שש בערב אז אני או שותה או מתחיל לחשוב על להתאבד, האמת". 

מאיפה זה מגיע?
"יש לי הרבה התאבדויות בכיס, סבתא ודודה וכאלה, אז איכשהו הנרטיב של 'מותר להתאבד' היה הרבה יותר נגיש, זה נראה לי האסון של משפחות מתאבדים. כשמישהו אחר בשש בערב בבית והוא מרגיש את העצב הזה של 'אוי ויי נגמר היום מה עושים', אז הוא יודע לפתוח חלון, לקחת צ'ייסר, לשים איזה יוטיוב מצחיק. אצלי עד סביבות גיל 30 זה היה מגיע עם המחשבה של אולי זה זה, אולי זה הדיכאון האחרון שממנו לא יוצאים. כי אני יודע, יש לי הוכחות שיש דיכאונות שלא יוצאים מהם".

גון בן ארי ודניאל קיציס (צילום: עופר חן)
"הגישה של דניאל לזומבה היא אחד הדברים שגרמו לי להתאהב בה"|צילום: עופר חן

גפן, דיין, קראוס וקיציס

העבודה עם היוצרים הצעירים המבטיחים בארץ, כמו גם מערכת היחסים עם ניקול קראוס מאליטת הספרות הניו-יורקית, נראים כמעט טריוויאליים כשמכירים את אילן היוחסין המרשים שלו. בן ארי הוא נצר לשושלת האצולה הישראלית דיין-גפן. אמו היא אחותו של יהונתן גפן, וסבתו היא אחותו של משה דיין. 

אתה רואה את עצמך כחלק מהשושלת?
"שמע, פשוט פיזית אני חלק מזה, אין מה לעשות, זאת אמא שלי". 

נפגשים?
"חד משמעית כן, יהונתן הוא אחד החברים הכי טובים שלי. אני מאוד אוהב אותם, משפחה סופר מוכשרת, וזה מאבק שכיף לי להיות לידו. אני שמח שיש את הדמות המוזרה והשערורייתית של משה דיין, כי זה פותח את המוח. נגיד כשחשבתי איך אני מדמיין את טראמפ כטוב, אז המחשבה הראשונה שעלתה לי זה שבטח אנשים שחיו בתקופתו של דיין, מה בטח, אני יודע, הוא היה אסהול מבחינתם. אבל אז אם אתה שואל אותי אם אני שמח שירושלים היא חלק מהמדינה ומה זה מביא, אז אני לא יכול להגיד שלא".

איך זה משפיע לגדול במשפחה כזאת?
"כשאמא שלי הקריאה לי את הכבש השישה עשר, הספר שאני הכי אוהב בעולם, ברור לי שדוד שלי כתב אותו ואנחנו רואים אותו כל שבוע. המחשבה שניתן ליצור אמנות שאני והחברים שלי גדלים עליה הייתה לי יותר נגישה, כמו שהמחשבה שאפשר להתאבד הייתה לי יותר נגישה, הטוב והרע".

את קראוס, סופרת בינלאומית מצליחה המבוגרת ממנו ב-11 שנים, הוא הכיר אחרי שראיין אותה ל"ידיעות אחרונות" לפני עשר שנים. הראיון הפך לחברות וכעבור כמה שנים, אחרי שהיא התגרשה מהסופר ג'ונתן ספרן פויר והוא נפרד מבת זוגו דאז, הקשר הפך רומנטי. בן ארי חי עם קראוס בדירתה, יחד עם שני הילדים מנישואיה הקודמים.

היית מעין אבא חורג?
"אי אפשר לקרוא לזה אבא חורג כי היה להם אבא, זה היה חצי חצי. כשעברתי לשם הילדים היו בני שבע ושלוש. לא חיתלתי כי זה גיל שלוש, אבל הייתי בדיבור עם הנפש שלהם מאוד מוקדם תודה לאל. הם החברים הכי טובים שלי בעולם, גם היום".

ניקול קראוס (צילום: עופר חן)
ניקול קראוס. שומרים על קשר|צילום: עופר חן

היית מוכן להפוך לדמות הזאת בשבילם לנצח?
"בזמנו כן, אני מאוד רציתי ילדים משל עצמי, אז הדיבור בינינו היה או שננסה להביא, למרות שהיא מבוגרת. זה התחיל כ'שמעי אני רוצה ילדים אבל ברור שכחבר שלך אני לא ממליץ לך להביא ילדים'. אז מהתחלה זה מתחיל עם פער שהיה שם כל הזמן, מחשבה קשה בשבילי להיות בלי ילדים. אבל להיות שם בשבילם כל החיים? אני בכיף חותם על זה".

אז אתה עדיין בקשר איתם?
"קשר קבוע. מאוד אוהב אותם. גאונים, נשמות-על, חתיכים ברמות, באמת, בני אדם טובי לב בקטע של ה'נקסט לבל'. וואלה, ההורים (ניקול וג'ונתן) שלהם השראה אמיתית של ׳איך אפשר לאהוב ולגדל ילדים׳".

ואתה בקשר עם ניקול.
"כן, זו השאיפה, לדעתי. דניאל גל (השחקנית), החברה שלי מגיל 18, היא היום אחת החברות הכי טובות שלי. למדתי את זה מיהונתן ונורית גפן - פרידה, כשהיא קורית בין נשמות שהתחברו, יכולה להיות בסופו של דבר רק סוג של אבולוציה לצורה אחרת. אני מאוד אוהב את ניקול ואת כל המשפחה שלה, ולמדתי ממנה מלא".

לא לכולם היה נוח להיות הבנזוג של.
"אני ממש טוב בזה, גם מסבא. הוא בנה על זה תיאוריה שלמה, שהבעיה של רוב האנשים שהם לא יודעים למה לרתום את הפראייריות שלהם. צריך למצוא את האישה שאתה מאמין במה שהיא עושה, שם להיות פראייר וזה הסוד".

ומה עם דניאל? עכשיו אתה שוב בן הזוג של מישהי יותר מפורסמת?
"תודה לאל. אני חושב שהיא גאונה ברמות שלא פגשתי. איך שהיא מתנהלת עם הפסיכולוגיה של העולם, צ'יל ברמות של זן ומעלה, ואיך שהיא נוגעת באוכל, הפוקוס על מה חשוב".

גון בן ארי (צילום: עופר חן)
"לא הייתי אבא חורג אבל הייתי בדיבור עם הנפש שלהם"|צילום: עופר חן

ניקול הייתה מבוגרת ממך ב-11 שנים, דניאל צעירה ממך כמעט בעשר שנים, יש הבדל?
"התבגרות היא לא גרף חד משמעי לכיוון הלמידה אלא שני גרפים סותרים - אחד עולה של למידה ואחד יורד של שכחה. אז כמו שבן או בת זוג מבוגרת נותנים לך הצצה לפן הזה בנפש שלך שרוצה ללמוד, בן או בת זוג צעירים נותנים לך הצצה לפן בנפש שרוצה לזכור איך זה היה במקור. בסוף נפגשים בול באמצע. כמובן שכל זה דיון פילוסופי כשבסופו של דבר, ביום יום, זה פשוט לא כזה משנה. היו פעמים שהתנהגתי יותר צעיר מדניאל, ופעמים שהתנהגתי יותר בוגר מחברות בוגרות שהיו לי, ולהיפך".

למה החלטת להציע בזומבה?
"הגישה של דניאל לזומבה היא אחד הדברים שגרמו לי להתאהב בה. כי יש בגישה הזאת מרד נגד הפאסיביות והציניות שכבשה את רוב הדור שלי. דניאל היא לא הטיפוס הקלאסי של זומבה, על הנייר היא היפסטרית מידי, מה שנקרא. אבל היא הרגישה שיש שם משהו שהציניות רק יכולה לגרום לה לפספס, וכיבתה אקטיבית את הציניות, ולמדה לראות את הטוב בדבר שאם היא לא הייתה מכריחה את עצמה לנסות היא לא הייתה רואה, ומאז התמכרה לזה. היא סיפרה לי על זה בדייט הראשון, וזה היה תחילת הקליק של להבין שאני מתמודד פה עם אדם שפוגש את העולם בצורה מאוד דומה אלי. להתעקש לא לתת לעובדה שזה לא מתאים לי על הנייר למנוע ממני להעריך את השפע שיש שם". 

אתה מעורב במה שהיא עושה, בקריירה שלה כמסעדנית, בטלוויזיה?
"אני מצלם אותה מבשלת ואז עורך את זה לאינסטגרם, אני חלק מתעשיית המיתוג שלה מבחינתי. לפני זה הייתי מצלם סרטים ושולח לאח שלי ולחברים בקטע של תראה איזה גאונה היא, איך היא מגלגלת, אז באמת בא לי לתת את זה, זה באמת תוכן וואו".

מה עם ילדים?
"אמן אמן בשנה הקרובה, לא התחלנו אבל הדיבור הוא עניין".

אז למרות הקבלה, השאמאניזם הפרואני והאינסוף, אפשר להגיד שאתה כבר לא מחופף?
"נראה לי לא, אחי. נראה לי החיים שלי הכי שפויים שהם היו, מבחינת היציבות הנפשית - וסליחה על המילה הזאת ב-2020, אבל יש שמחה לקום בבוקר".

אהבה מהזולת


כשמסתכלים על הסרטונים של מקהלת זולת, ההופעות נראות כמעט כמו טקס דתי עם מנהיג כריזמטי במרכזו. בן ארי רוקד ומשתולל בקדמת הבמה, מאחוריו כשלושים נגנים וזמרי ליווי, ואפשר לדמיין מעין כנסיה אפרו אמריקאיות, רק בלבן וישראלי, או לחלופין כת מוזרה של היפסטרים תל אביביים.

זולת ממש נראה כמו טקס דתי.
"אני חושב שחייבים טקס. ההוכחה לזה היא המחלה המתקראת OCD, ברגע שהפסקנו לעשות טקסים לגורם לא רציונאלי אחד התחלנו לעשות טקסים לגורם לא רציונאלי אחר, והעונש הוא חרדה. יש צמא לטקס, אגב שאותי הפתיע ברמות מפגרות".

ועכשיו עם ההחלטה ללמד קבלה, זה לא מרגיש קצת שהחלטת להיות מנהיג כת?
"כל סדנת כתיבה שראיתי, במובן עקיף, עושה את הטעות שאתה מתאר, שהמורה שוכח להכריז שהוא לא יודע כלום ולהעביר את המושכות. אני מדגיש הרבה בשיעורי קבלה שמה שאתם רואים פה זה איך אני חקרתי את זה, אני עומד על זה, בבקשה תהיו סוכנים סמויים בזה".

זה מה שכל מורה, או מנהיג כת יגיד בהתחלה.
"הטענה שאתה אומר היא תקפה לכל בן אדם שמפרסם אמנות. למה יובל נוח הררי הוא לא מנהיג כת?".

הוא לא אוסף סביבו קהילה, אתה אוסף קהילה.
"אני חושב שאנשים רוצים קהילה, בצמא אדיר. שכחנו בעיר איך עושים את זה. אני חבר לדעתי בעוד איזה שלוש ארבע קהילות שלא קשורות לזה, סטנדאפיסטים בתל אביב זה קהילות, '106 אף אם' זה קהילה. ואם אני פתחתי כת אז כל אמן פתח כת. אם שלי זה כת אז כולם זה כת".

גון בן ארי ודניאל קיציס (צילום: עופר חן)
טוב בלהיות הבנזוג של|צילום: עופר חן

אתה לא מרגיש שהגיעו למקהלת זולת כדי להיות קרובים אליך?
"בהתחלה ממש, לא יודע אם קרובים אלי, כדי לעזור לי כי אולי נראיתי... כי אני נורא דורש את זה, אולי אני כל כך רוצה אהבה בקטע שזה גורם לזה. מה שהוכיח לי לאט לאט שלא, זה מתוך שיחה איתם והתנצלות בלתי פוסקת, שאנחנו עושים את השיט הזה ביחד".

אתה מרגיש לא נוח בעמדת המנהיג?
"ברור, אני חושב שמי שמרגיש להיות נוח להיות מנהיג הוא חרא מנהיג".

צ'רלי מנסון אתה לא תהפוך להיות.
"תודה לאל לא, אני יותר חושד במפעילי הכתות האחרות שהם בדרך להפוך להיות צ'רלס מנסון. אנשים שרודפים ביחד אחרי ממון, אני יותר פוחד מהם, יותר מאשר אנשים שרודפים אחרי זה שכולם ינסו לנגן".