חלות, הפיד שלנו מלא בחלות. ולחם רגיל. ופיתות. את כולם אפינו לבד. קילוגרמים של קמח רצים בסטוריז, בשבוע האחרון כיכב גם קמח מצה. אפיית קורונה. אם יש לכם ילדים, וגם אם אין, רוב הסיכויים שגם למטבח שלכם יצא להיראות במהלך החודש האחרון כמו עסקת סמים שהסלימה. כולם מבשלים כי אין ברירה, אבל גם אופים - למרות שיש ברירה, החנויות פתוחות וחלות ממשיכות להימכר. אנחנו - האנשים שקונים מארזי פומלה מפורקת כי חס וחלילה שנקלף לבד - מכינים לחם בבית. השבוע גם נזרק לחלל הזום הביטוי "גורי מחמצת". לא ברור מה זה, אבל האסוציאציות מבעיתות. מי ידע שמחמצת זה דבר שמגדלים. בעצם, מי ידע מה זה מחמצת? "תרבית סימביוזית של שמרי בר", זה המשפט הראשון בוויקיפדיה, לא החזקנו מעמד אחריו.

זה לא רק המטבח ולא רק לחם - למרות שהלחם הוא לב העניין - זה גם צמחים. במרפסת, על הגג, בבית, מרחב המחיה שלנו מוצף בעציצים ואדניות. שלושים שנה נמנמנו תחת אגזוז של אוטובוס, ופתאום כולם רוצים קצת ירוק בעיניים. לגדל פלפלונים ועגבניות שרי וצמחי תבלין הפך לשאיפה העיקרית שלנו, ומה שהתחיל לפני מספר שנים עם הסוקולנטים והשרכים שצצו מכל פינה התרחב, במשבר הנוכחי, לכדי גנים בוטניים קטנים שאנשים מטפחים בביתם. אז כולם אופים עכשיו, וגם מגדלים צמחים, תופרים, רוקמים, מכינים מסכות פנים ביתיות ובכלל - עושים הכל לבד. העולם נראה כמו חוג DIY אחד גדול, כולנו גמלאים. מה קרה לנו?

כולם אופים עכשיו (צילום: אלון חן)
פתאום בקבוצת הוואטסאפ נזרקת הודעה: "גנבתי אדנית ריקה מחצר של בניין"|צילום: אלון חן

ולנו יש פלאפל. וחרדה קיומית

"אנשים פתאום מבינים שהמטבח הוא הדרך להעסיק את עצמם, זאת פעילות לכל דבר, הם עושים כל מיני דברים שהם תמיד רצו לעשות אבל אף פעם לא העזו", מסבירה רחלי קרוט, מתכונאית מוכרת ובעלת הבלוג "קרוטית", שכמות הצפיות והכניסות לבלוג שלה עלתה מתחילת המשבר בקצב מטורף יותר מההדבקות בארה"ב וגרמה לבלוג הפעיל גם כך שלה לקרוס כמה פעמים. 

הטרנדים הכי חזקים, לדבריה, הם מאפים שפחות רוצים לקנות בחוץ, או כאלה שחסרים. "למשל פיתות חסרות ומכינים בכמויות פסיכיות, אלפים של אלפים שלחו לי תמונות. כל מי שראה מישהו אחר שהצליח להכין, רצה להכין בעצמו. זה גם נורא קל ביחס למוצר שמתקבל בסוף, בפער הזה יש הרבה מאוד התרגשות".

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Tal Surasky מה יש לאכול (@tsurasky) on

 



מה עוד הלך חזק?
"הפלאפל גם היה משהו שרץ בטירוף בימים הראשונים ויש לזה סיבה הגיונית. זה משהו שאוכלים בדרך כלל בחוץ ובימים כאלה זה נותן תחושה כאילו יצאת החוצה בלי שיצאת באמת. אגב, פיתות ופלאפל זה דברים שאנשים נמנעים מלקנות עכשיו בחוץ כי הם יודעים שמישהו נגע בזה אז הם מעדיפים לעשות לבד".

"אני שמה לב שכולם חוזרים עכשיו למתכונים הפשוטים", אומרת עידית נרקיס כ"ץ בעלת הבלוג הוותיק "טעים!". "מאז שהופסקו המסגרות אני רואה עלייה חדה בכניסות למתכונים של בית כמו קציצות, מוקפץ, פסטה וכו". 

מה הכי עבד?
"מתכון שקיבל בוסט בכניסות הוא פיצה במחבת עם בצק מהיר בלי שמרים. אפילו פסח לא הפריע לו להיות פופולרי. זה פתרון מעולה להורים שצריכים לספק פיצה בפחות מעשרים דקות לארוחת הערב או הצהריים".

החזרה למתכונים הפשוטים מתבטאת גם בחומרי גלם פשוטים, זולים ועמידים. "כרוב הוא ירק שנורא מסמל את התקופה הזאת בעיניי", מוסיפה נרקסים כ"ץ. "הוא נשמר המון זמן, ועכשיו שכל יציאה החוצה היא בעייתית ולמשלוחים לוקח המון זמן להגיע, טוב שהוא מחכה לנו במקרר. העליתי לפני שבוע וחצי מתכון בסטורי לסוג של שקשוקת כרוב, באין שם אחר, שזה בעצם כרוב חרוך במחבת שמכינים מעליו ביצת עין שראיתי את המתכון שלו אצל בלוגרית דתיה מברוקלין, ואני לא מפסיקה לקבל עליו תגובות. גם הכרוב הסגול שנאפה 4 שעות בתנור של רותי רוסו ויראלי בטירוף עכשיו".

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Raheli Krut | Krutit (@raheli) on

 

גם טל סורסקי, איש הייטק שמתגורר עם משפחתו במושב בעמק יזרעאל וייסד את קבוצת "בישול בימי קורונה", התחיל עם פחמימות: פיתות, חלות, פוקאצ'ות. ״לפני ארבעה שבועות החליטו אצלנו על מדיניות עבודה מהבית, עוד לפני הנחיות הממשלה״, נזכר סורסקי. ״מהפולניות, צפיתי שבמוקדם או במאוחר כבר יהיה סוג של סגר ונסעתי לכפר לידינו לעשות קניות. מילאתי את כל המזווה והארונות בשימורים. למחרת כבר פתחתי את הקבוצה, היה לי ברור שאנשים הולכים להיות הרבה זמן בבית עם הילדים ויצטרכו לדאוג להם לארוחות."

הרוב המוחלט של החברים ב״בישול בימי קורונה״ לא מגיעים מעולם הבישול, רבים מהם הורים שעובדים בהייטק וגרים במושבים, בלי שליחויות זמינות של פיצה או סניפים של AM:PM ברחוב ליד. בהתאם, הקבוצה מבקשת להיות חוץ מקבוצת בישול גם מקום ל״החלפת רעיונות מה אפשר לעשות ממצרכים שיש לרוב במזווה״. בניגוד לערים, במאה מטרים המותרים בעמק יזרעאל אפשר למצוא גם מצרכים בלי לבקר במכולת. ״אצלנו בישוב אנשים יצאו לצעדות כדי להתאוורר קצת מהבידוד ופתאום הם חזרו הביתה עם צרור ענק של חרדל או בזילקום, מיד אחרי זה התחלתי לראות בקבוצה בקשות להמון מתכוני פסטו. ראיתי מישהו שהכין ריבה מכליל החורש שגדל כאן באזור. זאת גם דרך עבור אנשים להרגיש קצת את האביב שחמק לנו השנה בין האצבעות״. 

אתה חושב שיש קשר בין החרדה הכלכלית של אנשים לחזרה לבישול בבית?
״בקבוצה זה לא עלה אבל אצלי לפחות זה תמיד נמצא במודע. אני מהאנשים שפוטרו במשבר הכלכלי הגדול ב-2008 וזאת שריטה מאוד גדולה בזיכרון. אני לא קם כל בוקר ושואל את עצמי מה יקרה אם יפטרו אותי אבל אני יכול לומר שאני קונה פחות בשר, משתדל שיהיו פחות הוצאות אבל ההוצאות ברובן הולכות על קניית מצרכים״. 

יכול להיות שאובססיית הבישול הזאת היא לא רק תולדה של שעות בבית, ילדים וזמן פנוי. למי בכלל יש זמן? לשני רווקים בתל אביב? כל היתר קורסים עם ילדים בלי גן, רובנו עוד עובדים. לא, אין לנו זמן, ההסבר הוא עמוק הרבה יותר. אנחנו מבשלים מתוך פחד, מאותה סיבה שאנחנו אוגרים מזון כמו משוגעים. ומהסיבה שאנשים קונים מקפיא נוסף, ועורכים הזמנת סופר בשנייה שאחת מגיעה, ואז גם יוצאים להשלמות ועוברים עשרה סופרים ושתי מכולות עד שאנחנו מוצאים ביצים. כי אנחנו מפחדים שלא יהיה, חרדים ממחסור. אנחנו יהודים בזמן משבר, הדבר הראשון שקופץ לנו זה השואה. אנחנו נסוגים לדפוסים חרדתיים של אגרנות, התארגנות ועשייה. אנחנו חוזרים לבסיס, והבסיס הוא אחד, תמיד היה ותמיד יהיה: לחם.

קודם הם לקחו את הביצים

בתוך בהלת הבישול והאפייה הכללית, אפשר להבחין בשלושה ז'אנרים עיקריים: מתחילים, מתקדמים והורים. ״יש עכשיו הרבה מאוד אנשים שנכנסים פעם ראשונה למטבח", אומרת קרוט. "אנשים שהיו רגילים לקחת מאמא שלהם אוכל לשבועיים או להזמין מבחוץ במשרדים שהם עובדים בהם, פתאום צריכים לבשל לבד. אני מקבלת מאות שאלות ביום כמו 'איך אני מכין אורז' או 'איך אני עושה פתיתים?' אחרי שהם יכינו בפעם הראשונה לבד, הם יבינו שעד היום הם סתם פחדו וזה לא היה כזה נורא״.  

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Idit Narkis Katz (@iditnarkis) on

 

ויש את אלו שמאתגרים את עצמם, היא מוסיפה. ״ביקרתי כבר בשלושה סופרים בימים האחרונים ואין למצוא שמרים, פשוט אין״, היא חוזה את המחסור הגדול הבא. ״אפייה עם שמרים זה משהו שבדרך כלל אין זמן אליו, צריך להתפיח ואז לתת להם לנוח ואז למקרר ואז לרדד. פתאום לאנשים יש זמן לקחת על עצמם אתגר ולעשות משהו שלא חשבו שיעשו קודם, עכשיו הם יכולים לנסות״. 

וההורים?
״הם מסכנים, לא רק שאין להם זמן, הילדים גם נתלים להם על הכתף ולא נותנים להם לבשל. זה אתגר גדול - איך אתה מבשל שלוש פעמים ביום כשיש ילדים קטנים שלא נותנים לך? יש הרבה מאוד בקשות למתכונים של סירים. אתה עושה סיר קציצות גדול שיכול להחזיק לשלושה ימים. בשבוע הראשון ההורים רצו כל יום  משהו חדש, כי פתאום היה להם זמן מטבח, אחר כך פשוט רצו מתכון לבישול אחד שיספק אוכל לכמה ימים, תן להם רק לעשות סיר אחד גדול מחצי קילו בשר כדי שתהיה ארוחה לשלושה ימים. הכי חזק הולך קציצות עם פתיתים בסיר, עוף עם אורז הכל כדי שיהיה משהו להאכיל את המשפחה שבוע ולא להכין כל יום בוקר, צהריים וערב״. 

ומה יהיה כשזה ייגמר? קרוט מאמינה שהשינוי כבר חלחל עמוק, ״אני חושבת שאנשים יבינו שהשד לא כזה נורא, שלהכין פתיתים באמת לוקח עשר דקות. תהיה פה התחזקות של מגמה שגם ככה הייתה קיימת של אנשים שמבשלים, וזה עוד יגדל מאוד אחרי הקורונה״. 

״אני לא יודע אם נחזור בדיוק למה שהיה קודם", אומר טל סורסקי. "אני חושב שכן יהיה לאנשים יותר מודעות צרכנית, ואחרי שאנשים התחילו לבשל בבית וראו כמה זה כיף, אני מקווה שחלק מזה גם יישאר״.

נרקיס כ"ץ דווקא חוזה שכולנו ניקח כמה רגעים לנוח. "למרות שכיף לי לראות את העלייה בבישולים הביתיים, אני חושבת שאנשים יצטרכו קצת הפסקה מהמטבח ברגע שזה ייגמר. זה לא פשוט להיות מפעל הזנה שפועל 24/7 וכולנו נצבא על וולט כאילו מחלקים שם אוכל בחינם".

יכול להיות שמדובר בשילוב. כן, הבישול היומיומי קשה, במיוחד להורים, נזדקק להפוגה, אבל יהיה לנו קצת קשה יותר לבזבז כסף על אוכל מוכן. נחשוב פעמיים על מה ואיפה אנחנו משלמים. גם בגלל חיידקים, גם בגלל המשבר הכלכלי שנהיה עמוק בתוכו, וגם כי גילינו שאנחנו יכולים. יש לנו מושג טוב יותר באיך לבשל וכמה עולים חומרי גלם, ולכן נהפוך להיות ההורים שלנו שאומרים "איך שישים שקלים על בולונז?" ואז מחשבים את עלותו של כל אחד מהמרכיבים, נאנחים ואומרים "עשרים שקל עלתה להם המנה הזאת, גג". 

סביר להניח שגם העניין הבריאותי יהיה חלק מהשינוי. כולם מדברים על ההשמנה בתקופה הזאת של הסגר, אבל לא כולם משמינים. אולי אפילו הרוב לא, יהיה שווה לבדוק את זה אחרי שהכל יסתיים. הרבה אנשים אומרים, בפליאה, שהם נשקלו ובכלל לא עלו במשקל. והתשובה היא שאולי הם אוכלים יותר וזזים פחות, אבל הם אוכלים אוכל ביתי, טרי ומזין. ההבנה של כמויות הזבל שדחפנו לעצמנו לגוף בכל הימים האלו שהתעצלנו להביא קופסאות לעבודה, אולי תהיה גם היא חלק מתזוזה לכיוון של תזונה ביתית וטבעית יותר שאמנם לא תנבע ממניעים אידיאולוגיים, אבל עדיין תהיה על הספקטרום של צמחונות וטבעונות.  

כל ישראלי שני מגדל משהו בבית

חלות וקציצות הם לא הדברים היחידים ששקענו בהם בחודש האחרון, גם עציצים תופסים חלק נכבד מסדר היום הפנסיונרי שלנו. הימים הארוכים בבית, כשרובנו בלי מרפסת או גינה, גבו מחיר. אחרי שאנחנו, תושבי הערים, בילינו שנים בלרחם על החברים מהפריפריה ש"גרים בחורים" ולא מכירים מסעדות ולא מגיעים אליהם משלוחים, פתאום הגלגל הסתובב. התחושה היא שלאורך כל הזמן הזה הם צדקו. הם, עם בתיהם הפרטיים עם גינה ומאתיים מ"ר בנוי ועצי הלימון, תפסו את מה שאנחנו, בדירות הקטנות ונטולות המרפסות שלנו, לא השכלנו להבין. הם הגיעו למצב חירום ערוכים יותר, מוכנים יותר וחכמים יותר, עם כל המרחב, האור והאוויר שאנחנו משוועים להם עכשיו. 

והתגובה שלנו למצב היא לנסות להכניס קצת טבע הביתה, דרך החרכים הצרים שמאפשרים אותו. אצל חלקנו זה גלעין אבוקדו עם קיסמים, חלקנו השכבנו אלפייה על משלוח ממשתלה. כך או כך, בשבועות האחרונים כל כניסה לפייסבוק מזכירה ביקור בחנות צמחים, רפרוף מהיר על הפיד יחשוף בפניכם חברים שנתנו שם לסחלב שלהם וכאלה שמושקעים רגשית באדניות תבלינים. בקבוצות וואטסאפ שונות נזרקו משפטים כמו "נראה לי שזרעי הפלפל שלי מהונדסים" ו-"גנבתי אדנית ריקה מחצר של בניין".

 

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by משתלה אורבנית (@mashtela.urbanit) on

 

אייל מליון, מייסד קבוצת ״מרפסות מעוררות השראה״ והבלוג ״גינה במרפסת - עשו זאת בעצמכם״, מספר שכמות הכניסות בלתי נתפסת. "את חודש מרץ סיימתי עם 82 אלף מבקרים באתר, זאת עלייה דרמטית, והכל בצורה אורגנית", וההסבר שלו – "אנשים רוב היום נמצאים בין ארבע קירות בלי אפשרות לצאת החוצה, המקום היחיד שבעצם אפשר לצאת אליו אם אתה רוצה להתאוורר הוא המרפסת״. 

יש הבדל בין האנשים שהיו חברים בקבוצה קודם ובין המצטרפים החדשים של הקורונה?
״מי שנכנסים עכשיו הם רוקיז (טירונים) לחלוטין. זה אנשים שיש להם מרפסת והם פינטזו אולי לעשות איתה משהו מתישהו. לא מעניין אותם צמחים באופן רגיל אבל פתאום יש להם זמן ותשומת לב וזה ממש שאב אותם פנימה". 

מלבד הזמן הפנוי, מליון מסביר ש"יש הרבה אנשים שהקרקע נשמטה להם עכשיו מתחת לרגליים. ביכולת ללכת ולהתעסק עם צמחים, יש משהו מעבר לתרפיה, מעבר למילים יפות, יש בזה משהו שמחזיר אותך לבסיס, להסתפקות במועט ובמה שיש לי״.

לא מדובר בתחום שזר לישראלים. מליון מספר שסוקולנטים וסחלבים עבדו מאוד גם לפני, מה שהתרחב זה כל היתר. "יש עליה מאוד חזקה בנושא של גידול צמחי תבלין וירקות, יש שיח חזק סביב ׳אני רוצה עגבנייה. אני רוצה מלפפון׳. תחום חזק נוסף הוא הנושא של פריחה, כי אביב, וזאת בעיה כי פרחים של חורף קמלים והפרחים הקיציים מתחילים רק במאי. אז התשובה הכי כנה ל׳מה שווה לגדל עכשיו׳? זה את מה שיש באביב, מה שפורח לכם כרגע, תהנו בזה. במאי-יוני תשתלו מחדש״.

נוטים לחשוב על גינון ביתי כתחום נשי, זה נכון?
״גינה וצמחים זה בעצם חלום שיש לכל אחד. עשיתי סקרי שוק בעבר, כל ישראלי שני מגדל משהו בבית, זה נתון שנבדק מחקרית. באופן גורף הקהל בקבוצב וגם בבלוג שלי, עומד על 82% נשים. אז כן, בהגדרה מדובר פה בקהל שהוא נשים״. 

נכון, רובנו לא מתיימרים להכין את הסלט הבא מפרודוקטים מהגינה, אבל יש משהו בגידול ירקות שגורם לנו להרגיש בטוחים יותר, יכולים יותר, תלויים פחות. כמה צמחי תבלין מהאדנית, קצת כישורי אפייה ושתי תרנגולות מטילות בחצר וזהו, אנחנו משק אוטרקי. ובחרדות על ביצים ונייר טואלט ומחסור זאת נחמה, ובמשבר אפידמי עולמי, זה גם עוזר קצת לתחושת חוסר האונים המשתקת.

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by משתלה אורבנית (@mashtela.urbanit) on

 

"אם בעבר היו מגיבים אחד או שניים, פתאום אני רואה 400 תגובות"

ובואו נרחיב קצת על תחושת חוסר האונים הזאת. בסך הכל, היא די מוצדקת. הרי התרגלנו לאאוטסורסינג מוחלט לכל פרט בחיים – הילדים בגנים, הכושר עם מאמנת, הספר מתחזק לנו את התספורת כל חודשיים, הקוסמטיקאית את הפרצוף כל שלושה ולק ג'ל כל חודש, ארוחת הצהרים החמה של הילדים בצהרון. פתאום הכל נעלם ואנחנו מגלים, או יותר נכון מגלות, שאנחנו צריכות לטפל בעצמנו ובילדים שלנו, ומתברר לנו שלא ממש ידענו איך. אז אנחנו מעלות לסטוריז קציצות וחלות, אבל שמישהי תבוא ותעלה את עצמה מורידה שפם לבד כי באמת, חלקנו זקוקות להדרכה. והאמת שגם קרם הלחות והסרום עומדים להיגמר, מה אנחנו אמורות לעשות עכשיו? 

בעמוד הפייסבוק הפופולרי של אילה ברלין בת 29 ומייסדת ״המרכז לאקנה ועור פנים חלק״, תוכלו למצוא סרטונים רבים תחת הכותרת ״טיפוח בקורונה״, לצד מדריכים על טיפול בפיגמנטציה, אדמומיות ויובש בכפות הרגליים, יש בו גם מגוון מסכות ביתיות שנועדו לטיפול באקנה. רוב הסרטונים נראים כמו התחלה של מתכון של קרין גורן. ״בשביל המסכה הבאה נצטרך קקאו, קינמון, דבש וחלב שקדים״, מסבירה ברלין  לעוקביה לפני שהיא לוקחת את קערות הערבול והכפיות ומתחילה לרקוח. 

״כל יום לפחות אני מקבלת לפחות 100-150 שאלות: יצא לי פצע ואני לא יכולה לצאת לסופר פארם, מה עושים? יצא לי פצע ואני לא יכול לקנות ממך קרם, מה אני יכול לעשות בבית? אפילו סתם הודעות של משעמם לי ואני רוצה להיראות טוב יותר, מה את ממליצה?״

ועל מה את ממליצה?
״הדבר שהכי מעניין עכשיו אנשים זה אקנה. הם פשוט אוכלים מלא ג׳אנק והפנים שלהם נראות פחות טוב. חשבתי שהסרטונים שיעבדו הכי טוב הם אלה של טיפול בפיגמנטציה, הרי אין זמן טוב יותר לטפל בזה כאשר לא יוצאים מהבית, אבל לא, אנשים רוצים סרטונים של מסכות וטיפול ביובש״. 

עד כמה לדעתך מדובר גם ברצון של אנשים לחסוך כסף? בכל זאת, עם מעל למיליון מובטלים הרבה פחות אנשים יכולים להרשות לעצמם מוצרים יקרים.
״זהו, בהתחלה חשבתי שזה בגלל שכולנו מובטלים ואנשים מעדיפים לא להוציא כסף. אבל אני רואה גם משהו אחר באוויר, אני לא יודעת אם לקרוא לזה פשטות או רצון לחזור למשהו יותר אותנטי, אנשים אומרים ׳הנה, אני לא צריך לקנות משהו פנסי במלא כסף, זה אני עם הדברים שיש לי בבית וזה מספיק טוב׳". 

ומילא מסיכות טיפוח, החל מהשבוע כולנו נדרשים להסתובב עם מסיכה שגם ככה מסתירה את האקנה, ואלו מאיתנו שלא הצליחו להתארגן על N95, מגלים שיש לא מעט פתרונות יצירתיים ואופנתיים ברשת, ושהכי אופנתי זה להכין מסיכה לבד. בקבוצת ״פורום תפירה״ המונה כ-30 אלף חברות וחברים, כולם מדברים על מסכות. 

״היום בבוקר פרסמתי פוסט עם רשימת תופרות ברחבי הארץ שיכולות לתפור מסכות בהזמנה אישית ויש לו כבר 30 שיתופים ועשרות תגובות״, מספרת אירה אפשטיין-קצב מקריית מוצקין, רפדית, תופרת וילונות, מורה ומדריכה לתפירה ומי שייסדה את הקבוצה כבר לפני שמונה שנים. ״אנשים לא שואלים שם כמה זה עוזר נגד קורונה וכמה זה מונע הדבקה, המסכות זה משהו יפה שנותן תחושה נעימה בימים כאלה. אני כמובן לא מנהלת פורום רפואי אז אין לי תשובה לגבי מידת היעילות אבל אם תעבור על התגובות תוכל לראות שיש תופרות שכבר דיווחו על טכניקות חדשות של תפירה שמאפשרות להכניס פנימה כיס פנימי ובתוכו מסכה רפואית עם מסנן״. 

חוץ ממסכות, יש עוד דברים שאנשים התחילו לתפור?
״אצלנו בפורום אני רואה המון המון שיחות על תפירת וילונות וריפוד רהיטים. פתחתי באתגר ריפודים: ׳איך לרפד רהיטים לבד בבית?׳ ומה שלא עבד בעבר, עבד פי עשר בתקופה הזו של הקורונה. אם בעבר היו מגיבים אחד או שניים, פתאום אני רואה ארבע מאות תגובות".

אולי יש כאן גם הזדמנות עבור אנשים שמעדיפים ללמוד לייצר בבית ולא לבזבז כסף בזמן משבר כלכלי?
״אני מסכימה. לקחו מאתנו את החגיגה של הקניות לכבוד האביב, של השינויים וההתחדשות. אנשים פשוט משתדלים לשמור על סוג של שגרה, לעשות את אותו הדבר בכוחות עצמם כדי לשמור על שפיות״. 

ככל הנראה לא נחזור מהמשבר הזה "שונים", לצערנו ולשמחתנו, אבל כן עם סט כלים משופר. כזה שכולל כמה מיומנויות שכולנו הספקנו לרכוש, בקושי בחודש, ועם התזכורת לכמה סתגלניים אנחנו, קוגנטיבית ורגשית. ויותר מבישול או ליין תפירת מסכות או הגינה החדשה והמגניבה במרפסת, זה הדבר שאנחנו צריכים לקחת איתנו מהקורונה: אנחנו אלסטיים, אנחנו נערות הגומי של המינים על כדור הארץ, אין הישרדותיים מאיתנו. אנחנו נהיה בסדר גמור.