לפני ארבע שנים וחצי הגיע שי ניצן, אז פרקליט המדינה, למסיבת הפרידה ממפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו בבית הספר לשוטרים בבית שמש. גם תת-ניצב אפרים ברכה, מפקד היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה, היה שם. כשניצן לחץ ידיים לבכירי המשטרה, הוא התעלם מברכה. עבור ברכה זה היה סימן – עוד סימן. בשעת לילה מאוחרת, בביתו, הוא התעורר מהשינה וסיפר לאשתו על המקרה. "זה חשוד", אמר לה, "אולי באמת יש משהו שאני לא יודע". ניצן טען מאוחר יותר בפני אנשיו שלא היה עולה בדעתו להתעלם מברכה ושהוא פשוט לא ראה אותו. במובן מסוים, זה דווקא היה מדויק: כמעט אף אחד לא הבין באותם ימים לאיזו תהום הידרדר ראש יאח"ה. אף אחד לא ראה את ברכה.
ברכה היה בעיצומו של משבר אישי עמוק ומטלטל. המתקפות עליו מצד תומכיו ומקורביו של הרב יאשיהו פינטו – אותו הפליל ברכה במתן שוחד – הפכו תדירות, פומביות ושלוחות רסן. יום קודם לכן חשף אותו כתב "מעריב" אבירם זינו כמקור עיתונאי; יומיים קודם לכן ביטלה דוברות המשטרה, בניגוד לרצונו, ראיון ראשון וחריג שהיה אמור להעניק לתקשורת; שלושה ימים קודם לכן פורסם בחדשות 10 כי המחלקה לחקירות שוטרים בודקת חשדות נגדו. ברכה, מבודד ומושתק, הרגיש שהכל סוגר עליו. בסוף אותו השבוע, באישון לילה, הוא נטל את האקדח שלו, יצא מהבית, נכנס למכוניתו וירה בליבו.
כל הסימנים היו שם, זועקים לעזרה. היד של ברכה הושטה ונותרה תלויה באוויר. אף יד לא הושטה בחזרה. אף יד לא משתה אותו החוצה.
בזירות רצח אין נשים
"אם רק היו נותנים לי לדבר: סיפורו של אפרים ברכה, החוקר מספר 1", ספרה החדש של העיתונאית עדי מאירי (ראה אור בהוצאת ידיעות ספרים), הוא כרוניקה של התאבדות ידועה מראש. נוכח סופו הטרגי, סיפור החיים של ברכה נקרא כעלילה דטרמיניסטית, שבה כל אירוע הוא חלקיק עופרת בקליע האקדח שיירה במערכה האחרונה: החיים המלחיצים בין עבריינים ברמת עמידר, הסכסוך עם העבריין יחיא טורק והחיים שניהל מאז תחת האיומים על חייו ועל חיי משפחתו, הביקורת התקשורתית אחרי ניסיון ההתנקשות בזאב רוזנשטיין שהוביל למותם של שלושה עוברי אורח, וכמובן – מערכת היחסים ההרסנית עם הרב יאשיהו פינטו, שהסיטה את חייו מטיפוס מהיר בסולם הדרגות למסלול התרסקות.
מאירי, כתבת פלילים ותיקה עם תיק חשיפות עשיר שמופיעה היום כפרשנית בתכניות אקטואליה בקשת 12, ליוותה את ברכה במשך כמעט 20 שנה. היא הכירה אותו לראשונה באמצע שנות ה-90, כששימשה ככתבת המשטרה של קול ישראל בתל אביב, שם שירת ברכה כקצין צעיר ביחידה המרכזית של המחוז. "לא היו לי קשרים מיוחדים איתו לאורך השנים", אומרת מאירי. "הייתי פוגשת אותו בזירות, מנסה לדבר איתו, והוא תמיד התחמק. הוא נזהר נורא מהתקשורת".
ברכה נותר מרוחק וסולד ממיקרופונים, אבל מאירי הצליחה עם הזמן לאתר פרצות קטנות אל תוך עולמו המסוגר. את הפרצה הראשונה זיהתה ב-2002, בשיאם של האיומים על חייו של ברכה מצד יחיא טורק. ברכה העניק אז למאירי, לראשונה בחייו, ראיון שיועד להיות משודר, אם בכלל, רק לאחר מותו (ואכן שודר ב-2015, לאחר ההתאבדות). שנים מאוחר יותר, בשיאה של פרשת פינטו וחמישה ימים לפני מותו, הסכים ברכה להתראיין עבור סרטה של מאירי "חיים בצל הפחד" (ששודר גם הוא לאחר מותו), אולם הראיון בוטל בהוראה מגבוה. ברכה, מספרת מאירי, עמד מולה אז עם דמעות בעיניים. "זה בן אדם שחי את השטח הכי קשוח בעולם, זה לא בן אדם שיישב מול אישה ויישבר", היא אומרת, "וזה קרה, כי הוא סמך עליי. אנשים מופתעים שהוא הסכים לדבר דווקא עם אישה".
למה?
"אני אישה בעולם מאוד קשוח, מוקפת רק בגברים – עבריינים, שוטרים, פרקליטים, שופטים. אתה מגיע לזירת רצח – אין שם נשים. באה אישה, בלונדינית עם עקבים, כולם מסתכלים, כולם חושדים. הייתי צריכה לעבוד קשה כדי להוכיח את עצמי. לאישה יותר קשה לגרום לגברים לסמוך עליה ולהאמין בה. בעיקר עבריינים – הם תופסים אותי כמישהי שצריכה להיות בבית עם הילדים, מה פתאום שיבואו וידברו איתי? אבל לאורך השנים עבריינים ושוטרים ופרקליטים סומכים עליי, הם רואים בי אוטוריטה".
מאירי, שמסקרת את המשטרה מאז 1997, עקבה אחרי עלייתו המטאורית של ברכה. הוא חקר את רצח רבין, התייצב בלב מלחמת הכנופיות בין פרדס כץ ורמת עמידר ונקרא למגר את הפשיעה ביפו; הוא חקר את זאב רוזנשטיין, את יצחק אברג'יל, את יוסי הררי ואת עמיר מולנר; והוביל את חקירות אברהם הירשזון, צחי הנגבי ופרשת מעונות ראש הממשלה. הוא נחשב לחוקר מבריק בעל זיכרון פנומנלי ואינטליגנציה רגשית נדירה. "כשהוא היה יושב מול נחקר הוא ידע להתחבר ולהיקשר אליו ברמה כזאת שהנחקר היה מאבד תוך כמה דקות את כושר המחשבה שלו ומתמסר אליו", מספרת מאירי.
ברשימת החיסול של יחיא טורק
ברכה התמחה בחילוץ הודאות, והצטיין במיוחד במלאכה המסובכת של גיוס עדי מדינה. הוא גייס, על פי עדותו למאירי, קרוב ל-50 עדים במהלך שירותו: מששת עדי המדינה בפרשת ישראל ביתנו, עבור בעדים בפרשת 512 (החיסולים בעולם התחתון) ועד שולה זקן, שהעידה נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. "זה מספר מטורף", אומרת מאירי. "הייתה לו יכולת שכנוע מדהימה. הוא שכנע את העבריינים הכי קשוחים לחצות את הקווים ולהיות עדי מדינה. זה לא עוד חוקר, זה גדול החוקרים אי פעם".
אחד מאותם עדי מדינה, ואולי הגיוס המרשים שבהם – יחיא טורק – כמעט והביא למותו של ברכה שנים לפני ההתאבדות. טורק היה אימת העולם התחתון בשנות ה-2000, וברכה הצליח להפוך אותו לעד מדינה שהפליל את שני אחיו ("זה כמו לקחת את מסי ולגרום לו למכור משחקים", אמר לי עורך דין פלילי מוכר). אולם טורק חזר בו מהחלטתו ברגע האחרון, והועמד לדין על מעורבותו ברצח ילד במהלך ניסיון חיסול – על בסיס הודאה שנתן לברכה כשעוד האמין שיזכה לחסינות כעד מדינה.
מאותו רגע נכנס ברכה לרשימת החיסול של טורק. תחילה הוא חנק את ברכה בחדר החקירות (שנים אחר כך אמר ברכה לאשתו שהשוטר שהיה איתו בחדר הציל את חייו), ובהמשך תכנן להתנקש בו. המשטרה הגדירה את ברכה כמאוים ברמת הסיכון הגבוהה ביותר ואבטחה אותו ואת משפחתו באופן קבוע. "היה איום ממשי", מספרת מאירי, "בשלב מסוים לא נתנו להם לזוז בלי לבדוק את המכוניות, לא נתנו לילדים ללכת לבית ספר בלי ליווי". מאירי מצטטת בספר את ברכה, שסיפר למפקדו בימ"ר מנחם פרנק שטורק הבטיח לנקום בהם, ש"גם אם ישב בכלא מאה שנה, יש לו אלף חיילים בחוץ. הוא אמר לי: 'אני אגיע אליך'". באותה עת גם העניק ברכה למאירי את אותו ראיון, ראשון ואחרון, וטען שאינו חושש לחייו. "אני אדם מאמין", אמר לה ברכה, "אני מאמין בבורא עולם. לכן אין לי חשש".
אבל משפחת ברכה חששה. בערב יום הכיפורים נדרשו בני המשפחה לארוז בבהילות את חפציהם ולעבור למלון בתל אביב לנוכח איום קונקרטי מטורק. בימים שלאחר מכן היה הבן הבכור ראובני קושר את הכלב למיטה מרוב פחד ("פחד אלוהים", אמר למאירי, "נער לא אמור לפחד ככה בבית שלו"). מפלס החרדה זינק לאחר שטורק זוכה מהמעורבות ברצח ועונש המאסר קוצר. איילה, אשתו של ברכה, התראיינה לראשונה וטענה בפני מאירי ש"בית המשפט הפקיר את בעלי. שיידעו שיש משפחה מאחורי הזיכוי של מי שמאיים עלינו כבר שנים. הם שמו אותנו לקורבן". ברכה קבע פגישה בארבע עיניים עם פרקליט המדינה משה לדור, והביע בה דאגה משחרורו הקרב של טורק. היום הזה לא הגיע: טורק הלך לעולמו בכלא ב-2017; ברכה שם קץ לחייו שנתיים קודם לכן. כשזה קרה, אמר לדור לרויטל חובל מ"הארץ": "הדבר האחרון שאפשר לומר הוא שזאת הפתעה".
הלחץ שבו היה נתון ברכה בתקופה שבה נפגש עם לדור ביחידות חלחל לא רק לנפשו, אלא ככל הנראה גם לגופו. בעיית גסטרו ממנה סבל החמירה מאוד והפכה לבלתי נסבלת. "הוא הגיע למצב שזה היה לו ממש קשה, זה גרם לו אי-נוחות בפעולות בסיסיות", מספרת מאירי. "ואז, כשהוא ראה שכל ההליכים הכירורגיים לא עובדים, בא אליו אחד החברים ואמר לו: בוא נכיר לך איזה רב שיכול לתמוך בך נפשית ולעזור לך לעבור את התקופה הקשה הזאת. ואז הוא הכיר את פינטו".
גם גדול החוקרים יכול ליפול
ההיכרות בין ברכה ופינטו הייתה הרגע שהפך את שעון החול על חייו של החוקר. "ארור היום שבו הכרתי אותו", אמר לימים לאשתו. ברכה התוודע לראשונה לרב – נכדו של הבאבא סאלי ועילוי בעולם המקובלים – עוד כשזה שימש כיועץ וכבורר בסכסוכי עבריינים. זו הייתה נורת האזהרה הראשונה שברכה פספס.
מ-2011 היה ברכה – אז ראש חטיבת החקירות באגף חקירות ומודיעין, נושא בתפקיד רגיש וחולש על כל חקירה שמתנהלת בישראל – לאורח קבוע בחצר הרב. "הקשר שלי איתו היה יותר תמיכה ובקשת עזרה מאלוהים, כי ניסיתי את כל הדרכים לטפל בבעיה שלי, וציפיתי לברכות", אמר ברכה בעדותו במשטרה. "כיבדתי אותו כרב גדול". "הם מאוד אהבו אחד את השני", אומרת מאירי, "הייתה ביניהם מה שהם הגדירו 'אהבת נפש'".
אבל ברכה לא מצא בפינטו רק סמכות רוחנית ומשענת בתקופה קשה; הוא מצא בו גם מקור מודיעיני. פינטו, שבחצרו הסתופפו אנשי ציבור, בעלי הון, קציני משטרה ועבריינים, סיפק לברכה מידע ששימש אותו בחקירותיו (וזכה בתמורה למעמד מיוחד ממשטרת ישראל – למשל, כשחזיז הושלך על ביתו). זו הייתה נורת האזהרה השנייה שחמקה מברכה: חצר שבה מתערבבים הון, שלטון ועולם תחתון היא לא המקום הראוי עבור האיש שאמור להתיר את הקשרים המושחתים ביניהם.
במהלך 2012 נורות האזהרה כבר הבהבו כגרילנדה בחג המולד: המשטרה פתחה בחקירה סמויה נגד עמותה שפינטו שימש כנשיאה, והרב ואשתו נחשדו בניסיון לשבש אותה. בפברואר הגיע פינטו לביקור פתע בביתו של ברכה וביקש להעניק לו תפילין במתנה (ברכה התעקש לשלם עבורו). פינטו וברכה המשיכו להיפגש, והרב החל להתעניין בהתקדמות החקירה נגדו. ברכה הבין מתוך השיחה שפינטו יודע פרטים רבים מתוך החקירה הסמויה – אך גם הפעם לא ניתק את הקשר.
תיישבי לי את הדיסוננס הזה: איך החוקר מספר 1, המבריק, המנוסה, החשדן – איך הוא נופל למלכודת הזאת? זאת לא כתובת על הקיר – זה פוסטר של אדם שאסור לשוטר להתקרב אליו. לא צריך להיות החוקר מספר 1 בשביל להבין את זה, מספיק להיות את ואני.
"תבין, הייתה ביניהם מערכת יחסים מאוד ארוכה שבמהלכה פינטו לא עשה לו רע. הוא תמך בו, התפלל איתו, חיזק אותו נפשית. גם גדול החוקרים יכול ליפול".
את מבינה איך זה קרה?
"הוא רב מאוד כריזמטי, יש לו יכולת השפעה מאוד גדולה".
בעיניי הוא נראה נוכל מוחלט.
"עכשיו אתה אומר את זה, אבל אז מי חשב את זה? כל הגדולים הלכו אליו. פוליטיקאים, סלבריטאים, נוחי דנקנר, לברון ג'יימס".
את לא חושבת שכבר כאן המשטרה הפקירה אותו? כשהיא נתנה לו לנהל את הקשר הזה?
"ההנחיות שאסור לקציני משטרה ללכת לרבנים התחילו רק בעקבות הפרשה. אפרים ברכה היה אדם דתי. אך טבעי שהוא ילך לרב שיעזור לו לעבור את התקופה הזאת".
מרגע ההקלטה - הגיעה הנקמה
התפנית הדרמטית – זרקור האזהרה הבוהק שממנו ברכה כבר לא יכול היה להתעלם – הגיעה כשפינטו חצה באופן מובהק את הסף הפלילי במערכת היחסים הבעייתית. באוגוסט 2012 – כשבועיים לאחר שזומן לחקירה באזהרה ביחד עם רעייתו – קרא פינטו לברכה לפגישה במלון הילטון בתל אביב, ושם הציע לקצין סכום של 200 אלף דולר "לפני החגים, כי הוא אוהב אותי", כעדות ברכה. "הרב לא ביקש משהו בתמורה".
הצעת השוחד ערערה את ברכה. "זאת דילמה מאוד קשה, בין דת ומדינה", אומרת מאירי, "האם אני מוותר על הדת שלי, על הרב, למען המדינה. והמדינה ניצחה". ברכה המתין לחזרתו של מפקדו יואב סגלוביץ' מחו"ל ועדכן אותו בהצעה. סגלוביץ' קיבל (באישור פרקליט המדינה לדור) החלטה דרמטית: לשלוח את ברכה לפגישה נוספת עם פינטו – והפעם כשמכשירי הקלטה לגופו. "ברכה אמר שמרגע ההקלטה התחילה הנקמה", אומרת מאירי.
זאת הייתה החלטה שנויה במחלוקת, שזכתה לביקורת רבה לאחר התאבדותו של ברכה. "שיואב ילך לקבר של ברכה ויבקש סליחה", אמר קצין בכיר לגידי וייץ מ"הארץ". סגלוביץ' ענה שהוא שלם עם ההחלטה: "אלה שחושבים שהייתה דרך אחרת לא חיים באותה דמות של מדינה שבה אני רוצה לחיות".
את חושבת שסגלוביץ' טעה?
"כן. חד משמעית. אדם דתי שאוהב אהבת נפש את הרב שלו – זה כמו להפליל בן משפחה. רק כשאין לך אופציות אחרות אתה עושה את זה. לא יכלו לעשות דברים אחרים? לשלוח אנשים אחרים להקליט? להאזין לו? להפעיל סוכן? למה להעמיד אותו בסיטואציה הזאת? ברכה בעצמו אמר לי, בימים האחרונים לחייו: 'יכול להיות שעשיתי טעות'".
הוא הצטער על זה שהוא דיווח?
"הוא הצטער על הכל. הוא אמר: 'יכול להיות שלא הייתי צריך לחשוף את זה. אם לא הייתי עושה את זה, לא הייתי מוצא את עצמי בתוך מחול השדים הזה'".
אבל הקלטת הפגישה בין פינטו לברכה לא סיפקה את החוקרים. הם ביקשו לתעד העברת כספים. לשם כך הם החליטו "להיענות" להצעת פינטו למפגש בין רעייתו לבין אשתו של ברכה. איילת ברכה, שניסתה במשך שנים לשלוף את בעלה מתוך העבודה המשטרתית המסוכנת, מצאה את עצמה מתפקדת כסוכנת סמויה: היא הופיעה לפגישה עם הרבנית ותיעדה אותה מוסרת לידיה מעטפה עם 100 אלף פרנקים שוויצריים (כ-422,500 אלף שקל). פינטו טס לחו"ל, וכשחזר לישראל שבועיים לאחר מכן זומן שוב לחקירה. הוא עומת עם החשד למתן שוחד והכחיש מכל וכל. אז עוד טען שברכה "הוא אדם צדיק והגון, ואדם מיוחד, אף פעם לא ביקש". רק בחקירה השלישית – כשגילה שברכה הקליט אותו – הפך פינטו את עורו. הצדיק הפך בפיו ל"שקרן, רמאי, נוכל". גרוע מכך: הוא הפך למטרה.
פינטו היה אדם רב-כוח. ברכה ידע זאת טוב מכולם – אבל ספק אם העריך עד כמה. במשך שלוש שנים עמד ברכה תחת מתקפה בלתי פוסקת: פינטו טען בחקירותיו שהעניק לברכה כסף ובקבוקי יין יקרים (טענות שהוזמו בחקירה); עו"ד אורית חיון עתרה לבג"ץ נגד מינויו לראש יאח"ה (גם העתירה הזאת נדחתה); העיתונאי אבירם זינו חשף אותו כמקור בפרשת המעונות, ואף פנה ליועץ המשפטי לממשלה ולמח"ש עם חשדות למעשים פליליים של ברכה (הידיעות נמצאו חסרות בסיס); עוזרת של הרבנית פינטו פנתה למח"ש בטענה שברכה הזהיר חשודים (בבדיקה נמצא כי אלו היו דיווחים שקריים, אולם הדבר פורסם רק לאחר מותו של ברכה).
ולתוך הקלחת הושלכו גם בני משפחה – שמועות על בנו אורי (שיצא מהארון לאחר מותו) וטענות למעשים פליליים של אחיו, בכיר ב"דן". גם חשש לפגיעה בברכה מצד עבריין המקורב לפינטו היה שם. "רוצחים אותי בדם קר", הוא אמר למאירי בשיחת טלפון שלושה ימים לפני מותו. "הם לא יעזבו אותי עד שיראו אותי מת".
את מסכימה עם זה?
"כן. זה רצח. כשבן אדם מגיע למצב כזה, אחרי כל מה שהוא הקריב, ואפילו את המעט של לעמוד לצידו לא נותנים לו – זה רצח".
בעימות עם פינטו ברכה אומר לו: "אם נתת לי שקל אני שם את ראשי תחת גרדום ומתאבד". לאור איך שהסיפור הסתיים – יש בך איזה ספק?
"אתה חושב שאני פראיירית? אני כתבת פלילים 20 שנה. במשך ארבע וחצי שנים חקרתי כל טענה, הפכתי בלטות. ישבתי עם ראשי מח"ש, עם הפרקליטות, עם המפקדים שלו, עם הפרקליט שליווה את התיק. שאלתי אם משהו מכל הטענות השאיר בהם איזה ספק. התשובה היתה 'חד משמעית לא'".
קצין שחושף שחיתויות, זורקים אותו לכלבים
תיבת התהודה הסנסציונית של כל הטענות, השמועות ותלונות הכזב נגד ברכה היה האתר "News1 מחלקה ראשונה" של העיתונאי יואב יצחק. יצחק שימש כחוד החנית בקמפיין התקשורתי נגד ברכה וליווה כל כתבה בכותרות מהדהדות ובלשון בוטה. אחד מכותביו כינה את הקצין "ג'יי אדגר ברכה" והעלה את ההשערה כי הוא סוחט את הממונים עליו. בליל מותו, כותבת מאירי, נתקל ברכה בכתבה האחרונה שפרסם עליו יצחק: "תנ"צ אפרים ברכה מסוכן לציבור". בכתבה טען יצחק כי בדיקת מח"ש עומדת להפוך לחקירה גלויה. הידיעה הופרכה לאחר מותו, אבל ברכה כבר היה משוכנע בשלב זה שייעצר למחרת בבוקר. אשתו אמרה למאירי: "זה היה מה שגמר אותו".
"באותה נקודת זמן הוא חשב שכולם חברו נגדו", אומרת מאירי, "משרד המשפטים, המשטרה, פינטו, התקשורת – כולם נגדו. והוא אמר לי: אלה כוחות גדולים ממני, אני לא יודע איך להתמודד איתם".
ברור שהוא היה נתון למערכת לחצים עצומה, אפילו לרדיפה. אבל יכול להיות שהוא לקח את הכותרות יותר מדי ללב? כמו ששי ניצן אמר לו על יואב יצחק – מי בכלל קורא את האתר הזה?
"זה לא היה הדבר המרכזי. מה שזעזע אותו יותר מהכל זה שהוא נשאר לבד. לבד. הסיפור הוא המערכת שהפקירה אותו".
ממי הוא הכי נפגע?
"הוא כל הזמן דיבר על שלושה: שי ניצן, יוחנן דנינו ויהודה וינשטיין".
הוא אמר להם את זה?
"הוא היה טיפוס מופנם. הוא לא היה פתוח לשתף ולומר. הוא לא בכה להם. אבל הוא אמר לדוברות המשטרה, לדנינו. הוא אמר לשי ניצן שהוא רוצה שיתבעו (את יואב יצחק על הוצאת דיבה – נ"ש). הם היו יכולים לעצור את זה ברגע. גם ראש מח"ש, אורי כרמל. תדברו, תראו שאתם שם. ובטח לא לעשות עסקת טיעון עם פינטו. הוא רב נוכל, הוא לא רב. לעשות איתו עסקה? זאת בדיחה. איפה הצדק? אין ברכה ואין צדק".
הם היו צריכים להסיק מסקנות אישיות?
"הם היו צריכים לפשוט את המדים אחרי המקרה הזה. לא הייתי נותנת להם לסיים קדנציה. צריכה להיות להם תווית: נכשלנו, הפקרנו. והם המשיכו לתפקיד הבא כאילו כלום".
את חושבת שאם מישהו מהם היה מדבר בזמן, אפרים ברכה היה איתנו היום?
"חד משמעית. זה מה שהוא רצה לשמוע. הוא חיכה שמישהו יבוא וינקה את השם שלו".
הוא הבין למה הם לא מדברים?
"הוא אמר לי: הם מפחדים שזה ידבק גם בהם, שיתקפו גם אותם. הם רוצים להתקדם. הוא נפגע עד עמקי נשמתו. הוא נתן את הנשמה שלו למשטרה, הקריב את החיים שלו ושל המשפחה שלו. תחשוב מה זה לחיות כשכל הזמן המשפחה שלך תחת איום ברצח. ומה בסוף עשו לו? ירקו עליו. קצין אחד, פרקליט אחד, לא יכלו לעמוד ולדבר בקול ברור? לומר שכל התלונות, כל הפרסומים – הכל קשקוש? תגידו את זה. תראה את ליאת בן ארי עכשיו. פרקליטה מצוינת, אגב, מאוד ישרה. נתניהו והסביבה שלו תקפו אותה. מה עשו שי ניצן ומנדלבליט?".
גיבו אותה.
"למה? למה את ברכה לא גיבו? מה ההבדל? ולמה כשרוני ריטמן (מפקד להב 433 לשעבר – נ"ש) נחשד בהטרדה מינית המפכ"ל אלשיך מגן עליו מול כל העולם?".
אולי הפיקו את הלקח.
"לא יודעת. יכול להיות. אני רוצה לקוות. אבל לא יכולתם לעשות את זה גם אז?".
אבל במקרה של ריטמן המערכת דווקא חטפה ביקורת על זה שהיא עמדה מאחוריו.
"ריטמן נחשד בהטרדה מינית. זה לא המקרה של ברכה. ברכה חשף שחיתות. קצין שנחשד בהטרדה מינית – המערכת מגנה עליו ומדברת בקול ברור, אנחנו איתך ולא מזיזים אותך מילימטר. וקצין שחושף שחיתות – זורקים אותו לכלבים".
גם אני חשבתי על ריטמן, שבמקרה גם היה חבר שלו, כי גם ריטמן העלה את האפשרות שרודפים אותו בגלל חקירות נתניהו. אבל ריטמן, בניגוד לברכה, פרש. למה לא לפרוש? אחד מהאחים שלו הציע לו לעשות את זה, יום לפני מותו.
"הוא כל כך שונה מריטמן. ברכה היה כל כולו משטרה. הוא חי את המשטרה, הוא אהב אותה אהבת נפש. לנקות את הרחובות הייתה מטרת חייו. בתחילת הדרך אשתו רצתה שהוא יעזוב, והוא עזב, וזה לא עבד. הוא אמר לה: אני חייב לחזור, זה החיים שלי".
יכול להיות שהוא היה האדם הלא נכון במקום הלא נכון? צריך להיות בעל אופי מאוד חזק כדי להיות בתפקיד כזה, שבו ברור שאתה הופך למטרה של כל נחקר. צריך תעצומות נפש. יכול להיות שהוא לא היה אדם כזה?
"הוא היה חזק. חד משמעית. לעמוד מול עבריינים, לחטוף איומים עליו ועל המשפחה – זאת לא סיטואציה קלה. אף בן אדם נורמלי לא עובר בשקט ובקור רוח איומים על המשפחה. והוא עבר סיטואציות מאוד קשות. ניסיתי לפצח בספר את החידה הזאת, של האיש החזק שנשבר, והמסקנה שלי היא שאתה רואה בן אדם חזק שנשבר לאורך זמן. זה לא קרה ביום אחד, לקח זמן. אבל בסוף הצליחו. הכריעו אותו".
ואם עשו את זה לברכה אפשר לעשות את זה לכל אחד?
"לכל אחד. חד משמעית".
אפרים ברכה הבא כבר בפתח
התאבדותו של ברכה הכתה בהלם את משטרת ישראל. דנינו אמר מעל הקבר כי זו "אזעקת אמת המתריעה על הפגיעה בדמוקרטיה הישראלית", והשר לביטחון פנים גלעד ארדן טען שאסור להניח לאמירות נגד שוטרים להישאר באוויר ויש לתת גיבוי מיידי (ולימים סכר את פיו כשרה"מ וסביבתו תקפו את חוקריו).
אולם באופן תמוה לא הוקמה עד היום ועדה לבדיקת נסיבות מותו של ברכה. הטלפון הסלולרי שלו לא אותר עד היום; לא נמצא האיש שמסר לו כי הוא עומד להיעצר על ידי מח"ש; ואיש לא נחקר בחשד לשיבוש החקירה בשליחות פינטו (פינטו עצמו הודה והורשע במתן שוחד בעסקת טיעון שנויה במחלוקת, שוחרר מהכלא בתום פחות משנה, ומשמש היום כאב בתי הדין של הקהילה היהודית במרוקו. בין חסידיו הבולטים נמצאים יו"ר אי.די.בי אדוארדו אלשטיין, ראש עיריית אשדוד יחיאל לסרי והח"כ לשעבר אורן חזן). על מסקנות ולקחים אין אפילו מה לדבר. "זה אחד המחדלים הכי חמורים שהיו אי פעם במערכת אכיפת החוק", אומרת מאירי בכעס, "מחדל מערכתי שלא היה כמותו – וזה מחדל שיחזור על עצמו כי אף אחד לא הפיק לקחים. אפרים ברכה הבא כבר בפתח".
החשש הגדול, עם זאת, איננו מפני החוקר שיופקר במהלך מאבקו בשחיתות, אלא מפני זה שכלל לא ידווח עליה. "חשבתי לעצמי אז: אוי ואבוי, כמה אנשים קיבלו הצעות דומות ולא דיווחו לנו", סיפר סגלוביץ' על הרגע שבו חשף בפניו ברכה את הצעת השוחד. "הוא התנהג באופן מופתי שאני ממש לא בטוח שאחרים היו נוהגים כמותו", אמר לדור. ברכה גילה יושר ואומץ יוצאי דופן – והסיפור שלו עשוי להפוך אותם ליוצאי דופן אף יותר.
"אני שואלת את עצמי למה אין פתאום מקרים של שוטרים שמנסים לשחד אותם", תוהה מאירי, "כי שוחד תמיד יהיה שם. הרצון לשחד שוטרים ופרקליטים תמיד קיים".
אין מקרים או שאנחנו לא יודעים עליהם?
"אני חושבת ששוטרים יותר מפחדים, יותר נזהרים לדווח. אני שומעת את זה מהם. הם אומרים: את חושבת שנדווח? פשוט נגיד 'לא' ונמשיך הלאה. הם אומרים 'אנחנו לא נהיה אפרים ברכה 2'".
את חושבת שיכול להיות שזה קורה בתיקי נתניהו? אלשיך הרי טען שחוקרים פרטיים שנשלחו על ידי "גורמים רבי כוח" אספו מידע על החוקרים שעסקו בתיקים.
"אני לא ראיתי הוכחות. אם היו חוקרים פרטיים – איפה כתבי האישום? אבל לא צריך את הסיפור הזה כדי לדעת שמהלכים פה אימים על מערכת אכיפת החוק. אתה רואה את זה היטב בחקירות נתניהו. והם עושים את זה מהמקפצה. נתניהו אומר שתופרים לו תיקים. מי שאמון על המערכת אומר שאין לו אמון בה. תחשוב מה זה עושה לעבריינים או לאנשים עם פוטנציאל עבריינות. הם אומרים: אם נתניהו אומר את זה, אנחנו נשים קצוץ. אתה יודע כמה מקרים של תקיפות פרקליטים יש בעקבות זה? שוטרים שסופגים אלימות בעקבות המתקפה הזאת? פרקליטים מאוימים? אני מכירה לפחות שלושה פרקליטים שהולכים עם אבטחה צמודה בגלל איומים על חייהם".
פרקליטים שמעורבים בתיקי נתניהו?
"לא, בתיקים אחרים. כי העבריינים מרשים לעצמם יותר משהרשו לעצמם בעבר. אני לא זוכרת מקרה של פרקליט שהולך עם אבטחה. אין תקדים לדבר הזה. ולמה זה? כי העבריינים מסתכלים למעלה ואומרים: אם הוא תוקף אותם, אז מי אני? נתניהו אומר שמערכת אכיפת החוק היא מערכת שאסור להאמין בה. והעבריינים מבינים את מה שהם מבינים. חד משמעית".