יום ההולדת
בדיוק לפני מאתיים שנה, בחג המולד של 1812, יצא לאור אחד הספרים הידועים והמצליחים בהיסטוריה: "מעשיות לילדים ולבית". על החתום: האחים יעקב ו-וילהלם גרים, שני אקדמאים גרמנים צעירים, בני 27 ו-26. מה לשניים כאלה ולילדים? אז זהו, שאין קשר. יעקב גרים אפילו כתב בפירוש שהם מעולם לא כיוונו את הספר לילדים, אם כי שימח אותם לגלות שהם קוראים אותו. בכלל, באותה תקופה לא היו ספרים שיועדו במיוחד לילדים, פשוט מכיוון שלא היו אז ילדים, לפחות לא במובן שיש למלה הזאת היום.
המצאת הילד
כמובן, מאז תחילת האנושות היו יצורים בני שנים אחדות, שלא הגיעו עדיין לשיא גודלם. אבל כל קשר ביניהם לבין הילדים של היום מקרי בהחלט. עצם ההבחנה בין הילד למבוגר, שכיום נראית לנו מובנת מאליה, היא עניין חדש יחסית. בימי הביניים לא היו בשפות האירופיות אפילו מלים להבחין בין תינוק, פעוט, ילד ונער. המלה ילד לא ציינה גיל, אלא מעמד נמוך – משרת, שוליה או עבד (עד היום המלה boy היא כינוי גנאי לשחורים בארצות הברית, הד לעובדה שכך הם נקראו פעם). התלמידים בבית הספר לא חולקו לפי שנותיהם, ובחדרי הכיתה ישבו ביחד בני כל הגילאים, כולל מבוגרים שבאו לשמוע שיעורים. בהתאם לכך, חומר הלימודים לא היה מדורג לפי מידת הקושי או לפי סדר כלשהו של הלימוד.
ילדים התלבשו בדיוק כמו מבוגרים, ישנו אתם באותם חדרים, ראו את המבוגרים מקיימים יחסי מין ושמעו אותם מספרים בדיחות גסות. ואפרופו סקס: גיל הנישואים הממוצע היה 12-13, וזה גם הגיל שבו יצאו לעבודה. גם תרבות הפנאי הייתה חסרת גיל: ילדים לקחו חלק במשחקי מזל, קלפים ובמשחקי חץ וקשת עם מבוגרים, צפו יחד אתם בתחרויות היאבקות, קרבות כלבים והצגות תיאטרון וגם האזינו אתם לסיפורים ולמעשיות כמו אלה של האחים גרים.
רק במאה העשרים התחילו לדבר על ז'אנר נפרד של ספרות ילדים, ז'אנר שלא היה אפשרי כל עוד לא הייתה הפרדה בין מבוגרים לילדים.
גרמניה נגד צרפת
אז מה הם רצו, בעצם, האחים גרים – אם לא לכתוב לילדים? ובכן, מה שהניע אותם יותר מכל היה הרצון לסייע למולדתם. גרמניה היתה אז עלובה ומושפלת, תחת כיבוש צרפתי לאחר ניצחונו של נפוליאון בקרב אוסטרליץ ב-1806, שש שנים לפני פרסום ספר המעשיות. מובילי התנועה הלאומית בגרמניה, ובהם האחים גרים, האמינו שכדי לסלק את הכיבוש הצבאי הצרפתי צריך קודם כל לסלק את הכיבוש הרוחני, להילחם בהשפעת התרבות והשפה הצרפתיים הזרים ולעורר עניין במורשת הגרמנית. הם רצו לחדד את ההבדלים שבין הגרמנים לצרפתים, ולהציג את הצד החלש מבחינה צבאית כצד החזק מבחינה רוחנית ומוסרית.
בנאום שנשא באוניברסיטה אמר יעקב גרים: "למדתי משפטים בתקופה שהאפור החדגוני של הכלימה וההשפלה אפף בכבדות את שמי גרמניה... חיפשתי לי עידוד ונחמה בתולדות הספרות והשפה הגרמניות, ואלה היו לנשק הגנה סמוי נגד אדנות האויב".
המעשיות שליקטו האחים גרים הוצגו כיצירה גרמנית אותנטית ומקורית, רוויה מוסר השכל ומידות תרומיות, בניגוד לתרבות הצרפתית הדקדנטית והרקובה. במסגרות זאת גם נולדה ראייה חדשה של ימי הביניים: לא תקופה חשוכה ופרימיטיבית, אלא עידן טהור ותמים, שעדיף בהרבה על המודרניות והנאורות הצרפתית שכוחות נפוליאון ניסו לכפות על הגרמנים המסכנים.
השקר הגדול
האחים גרים טענו שהם סיירו בכל רחבי גרמניה, בעיקר באזורים הכפריים, ושמעו שם את המעשיות מפיהן של איכרות זקנות שזכרו אותן בעל-פה כפי ששמעו אותן בילדותן מהוריהן ומהורי הוריהן. לטענת האחים, הם פרסמו את המעשיות בספרם בדיוק כמו ששמעו אותן, למעט תיקוני לשון קלים.
האחים גרים שיקרו.
כיום ידוע כי הם ערכו את המעשיות, ובמקרים מסוימים שינו אותן מן הקצה אל הקצה – כדי שיתאימו לקהל שלהם ולערכים הלאומיים הגרמניים שבהם תמכו. בראש ובראשונה – כמה צפוי – ערך הציות. הם הוסיפו אלמנטים נוצריים למעשיות, וכדי לא להסתכסך עם הכנסייה החליפו דמות של רשע נוצרי בדמות של רשע יהודי, במעשייה "היהודי בקוצים". האחים גרים לא בחלו גם בצנזורה, ומחקו קטעים שלמים שנראו להם אכזריים או מיניים מדי, כדי להתבדל מהצרפתים הרקובים.
המחקר המודרני גילה כי האחים גרים לא טרחו לנדוד בכל רחבי גרמניה, אלא אספו טקסטים מתוך ספרים וכתבי עת שמצאו בספרייה, ובמקרה הטוב הזמינו את המספרים והמספרות לביתם. בניגוד למה שטענו האחים, המספרים שלהם לא היו זקנות כפריות "אותנטיות", אלא צעירים משכילים מהמעמד הבינוני או הגבוה, פעמים רבות חברים שלהם. ושיא החוצפה: רבים מהמספרים היו הוגנוטים, כך שמקורן של חלק מהמעשיות לא היה גרמני אלא... צרפתי.
בקיצור, מעשיות האחים גרים אינן יצירה גרמנית קדומה ואותנטית שהשתמרה ללא שינוי לאורך השנים, אלא משהו אחר לגמרי. אבל זה לא כל כך משנה – כי ככה הן נתפסו. השקר של האחים גרים הצליח להתחפש לאמת. כתוצאה מכך, המעשיות שלהם הפכו לגורם מאיץ בהתפתחות הלאומיות הגרמנית בתקופה שהגרמנים היו בשפל המדרגה כתוצאה מהכיבוש הצרפתי, שכן הן שימשו "הוכחה" שיש לאום גרמני ושהאיכרים חסרי ההשכלה של לאום זה יצרו ושימרו סיפורים המיוחדים לרוח הלאומית הגרמנית. המעשיות גרמו לכך שהגרמנים התחילו לראות את עצמם כאומה אחת בעלת מאפיינים מיוחדים משלה – במקום מה שהם היו באמת: אוסף של ערי-מדינה מפוצלות ומסוכסכות, שתושביהן מדברים בניבים שונים ואשר לפני הכיבוש הצרפתי נשלטו בידי המון נסיכים יריבים.
כצפוי, בעקבות הצלחתם הגדולה של האחים גרים נולדה בכל יבשת אירופה אופנה של מחפשי אגדות נלהבים בארצות שונות, שיצאו לאתר אגדות נשכחות אצל בני הכפר אגדות שיהיו הוכחה לקדמות הלאום שלהם.
המעשיות בתקופה המודרנית
על אף שהאחים גרים היו ליברלים ודגלו בשלטון החוק, הנאצים אימצו אותם בחום יותר ממאה שנה לאחר מותם. אחרי מלחמת העולם השנייה האמריקאים אסרו על פרסום ספרם בגרמניה, כפי שאסרו על פרסום ספרו של היטלר, בטענה כי הספרים מעודדים אכזריות ואלימות שמושרשים בנפש הגרמנית. הכובשים האחרים של גרמניה, הקומוניסטים הרוסים, התנגדו למעשיות האחים בטענה שהן חומרניות ומערערות את ערך העבודה – מפני שהן מציגות סיפורים על התעשרות מהירה של בני עניים באמצעות נסים או נישואין עם בני אצולה.
האחים גרים המסכנים עוד לא הספיקו להתאושש מההתקפות האלה, ובשנות השישים נחתה עליהם המכה האיומה מכולן: הפמיניסטיות החליטו שהמעשיות הן שורש כל רע מכיוון שהן מציגות מודלים מיושנים ומעוותים של גבריות ונשיות. הגברים תמיד אמיצים, חזקים ופעלתנים; הנערות תמיד יפות, שבריריות ופאסיביות – וכל חלומן הוא להתחתן; הערך היחיד שעל הנשים לשאוף אליו הוא יופי, והמכשפות הן זקנות ומכוערות.
ובכל זאת, אין ילד שלא מכיר היום את סינדרלה, כיפה אדומה, שלגייה, עמי ותמי, החתול במגפיים, היפהפייה הנרדמת ועוד ועוד ועוד. כמו הגרמנים שנדרסו תחת המגף הצרפתי, גם הילדים נדרסים תחת עולם המבוגרים. כמו הגרמנים של לפני 200 שנה, גם הם זקוקים לסיפורים שבהם החלש מנצח בסוף את החזק.
ויש עוד הסבר להצלחת המעשיות בימינו, ימים טכנולוגיים, עירוניים, תעשייתיים, רציונליים, מנוכרים וציניים; ימים של "הסרת הקסם", כפי שכינה זאת הסוציולוג הגרמני מקס ובר. המעשיות מחזירות לנו את הקסם, את הפיות והמכשפות, את הרומנטיקה, את הקרבה לטבע והחיים הפשוטים. לכן גם ההוביט, שר הטבעות והארי פוטר מצליחים כל כך עכשיו.
רק בשנה שעברה הפיקה הוליווד שתי גרסאות של "שלגייה", אחת עם ג'וליה רוברטס ואחת עם שרליז תרון, ובשנה שלפניה יצאה גרסה חדשה של "כיפה אדומה". אבל הגרסה המודרנית הגדולה מכולן למעשיות האחים גרים היא כנראה "אשה יפה" מ-1990, שהפיק הישראלי ארנון מילצ'ן. אותה רוברטס שיחקה שם בתפקיד נערת אשפתות שבדומה לסינדרלה מצליחה להתרומם מהביבים בזכות הדמות שגילם ריצ'רד גיר: גבר מושלם, או אם תרצו נסיך, שגואל אותה מחייה העלובים. אגב, בטוויסט שאפילו האחים גרים לא היו מצליחים להמציא, מי שנתן לסרט את שמו היה חבר כנסת בשם אהוד אולמרט.