לכל הכתבות בספיישל הוולנטיין שלנו
טד ואמא, "איך פגשתי את אמא"
לא רק שהקומדיה המנג'סת "איך פגשתי את אמא" מסרבת להסתיים, גם עדיין לא גילו לנו מי האמא שאותה טד אמור לפגוש, ובמה היא תועיל לנו בחיים. ניחוש: בכלום, והיא מעצבנת בדיוק כמוהו. אז הנה הצעת ייעול: במקום לאכול לנו ולילדים המסכנים שלו את הראש עם כל מיני אנקדוטות רפטטיביות, בואו נהפוך את זה ל"איך התגרשתי מאמא", סיטקום על מאבקי משמורת שאולי, אם יתמזל מזלנו, יסתיים בתאונה קטלנית משותפת.
מרדית' ומקדרימי, "האנטומיה של גריי"
כל הדברים הכי נוראיים קורים לדמויות ב"האנטומיה של גריי". תאונות מטוס, קטיעות איברים, מטורפים עם רובה שמתפרצים לסיאטל גרייס – היוצרת, שונדה ריימס, לא חוששת לטבוח בדמויות שלה, אז אולי הגיע הזמן לחרב את הזוגיות המשמימה של מרדית' ודרק שפרדי? בינינו, מגיע לו יותר. מרדית' היא הדמות המיותרת בסדרה, שעם השנים התנפחה כל כך מבוטוקס שהיינו ממליצים לה על התערבות דחופה של מארק סלואן אם הוא לא היה מת. שפרד, לעומת זאת, עדיין די לוהט, ויכול להמשיך הלאה ואולי על הדרך לספק לנו גם קצת דרמה ועניין שעם השנים פינו את דרכן לטובת שלל תאונות גרוטסקיות ודרמות קטנות ומשמימות. כן קאלי ואריזונה, הכוונה אליכן.
קורטני קרדשיאן וסקוט דיסיק
בואו נודה על האמת – סקוט הוא דושבאג. הוא גם לוזר בעייתי וקצת מטורף שאוהב בעיקר את עצמו, אבל הוא קודם כל דושבאג. ונכון שקורטני קרדשיאן היא האחות הכי פחות מוצלחת, עד כמה שזה אפשרי להיות פחות מוצלח במשפחת בתחת הזאת, אבל אפילו לה מגיע יותר.
בראנג'לינה
היי נודניקים, אולי די? מישהו עוד זוכר שפעם אנג'לינה הייתה הילדה הרעה של הוליווד, שחיבבה סמים, גברים מבוגרים ושערוריות, ושבראד פיט היה חתיכוס עם שמש בשיער וצחוק בעיניים שאהב לעשות שיגועים עם חברים כמו ג'ורג' קלוני? מאז היווסדות בראנג'לינה השניים הם הכל מלבד כיף. ילדים, דאגה לעולם וסרטים גרועים – איכשהו הם נהיו מנג'סים יותר מבונו. ובינינו, פרידה כזאת יכולה להיות זריקת העניין שאנחנו זקוקים לה כל כך בעולם הבידור. אה, ושיחזור לג'ניפר אניסטון.
ג'ים ופאם, "המשרד"
תשע עונות של המשרד זה באמת קצת יותר מדי. לא רק שהכל הלך פקקט אחרי שמייקל סקוט עזב, גם הזוגיות של ג'ים ופאם, שהתחילה כממתק מרענן שהרגיש אמיתי, מתדרדרת אל תהומות הבנאליה המשפחתית. המתח המלאכותי שהכותבים מייצרים להם מדי פעם, והדמות של "בריאן" שפתאום תפרו לעלילה כבר הפכו למעיקים ממש. מילה שלנו לפני הפינאלה – תנו להם להיפרד ותעזבו אותנו בשקט.
יורם ארבל ואייל ברקוביץ'
צמדים של שדרני ופרשני ספורט בישראל הם בעיה לאומית כללית, עמוסה בסיפטומים של התלהמות, צרחות ובנאליות מהדהדת. אבל כל אלה מחווירים מול ההתנגשות של סניליות וערסיזם מתקדם במשדרי הכדורגל. יורם ארבל, כבר מזמן מעבר לשיאו, מצליח בשנים האחרונות להתבלבל בין כל שחקני השדה, לשחרר אמירות תמוהות ("אני מקדיש את השידור הזה לענת קם") או סתם להגג על אורגזמות תוך כדי שאלמוג כהן מותח את שיר הירך. חשבתם שזה אכזרי? זה עוד כלום לעומת אייל ברקוביץ', האיש שלידו המילה שכונה נראית כמו וילה בהרסוף. אלה לא רק ניבולי הפה, העילגות הכללית וחוסר ההבנה, זאת בעיקר הצעקנות הבלתי נסבלת הזאת שגורמת לנו להעדיף לראות משחקים באלג'זירה.
בלה ואדוארד, "דמדומים"
הזוגיות הרגישה של הערפד האנמי והנודניקית האפאטית הייתה מאוסה עוד לפני שהחלה, והעובדה שהם ביחד גם במציאות מעצבנת אפילו יותר. כשנודע לנו על בגידתה של קריסטין סטיוארט ברוברט פטינסון חשבנו שסוף סוף ניפטר מהזיווג המעיק, אבל הוא סלח לה ולפרצופה המכורכם והוכיח סופית לחשדנים שאכן, הוא גיי. נקווה שעם סיום סדרת הסרטים שלהם תשכח היסטריית הנעורים המיותרת הזאת ויחד איתה הזיווג המשוקץ. ערפדים, נמאסתם!
ריהאנה וכריס בראון
כי ברצינות, רירי, הוא הרביץ לך פעם אחת, הוא ירביץ לך שוב. אז נכון, הוא חתיך נורא וכולנו ראינו את תמונות העירום העצמי שלו שדלפו לרשת (אלוהים, זה בגודל של ג'סטין ביבר!), אבל זה באמת שווה את פרצופך המפוצץ ואת כל הילדות בנות התשע בשכונות המצוקה שמעריצות אותך ועכשיו יתחילו עם החבר האלים של אמא שלהן? קצת אחריות ביץ', וקצת כבוד עצמי.