1. עם אן מארי דוד וקונצ'יטה וורסט (אנגליה, 2015)
הבריטים הפיקו את משדר חגיגות ה-60 לתחרות, ולאחר חודשיים שבהם סירבו בתוקף להצעה שלי - שאן מארי דוד (זוכת אירוויזיון לוקסמבורג מ-73', עמה אני עובד) תיקח בו חלק - הם הבינו שטעו, והזמינו אותנו לחמישה ימים בלונדון, בהם שיכנו אותנו בסוויטות מפוארות ונסענו לחזרות במכוניות פאר. כל הזוכים הגדולים לקחו חלק במשדר המפואר הזה, כולל הזוכה האוסטרית קונצ'יטה, שלכל החזרות והצילומים הגיעה בדמות. אי אפשר שלא להתאהב בה – אינטליגנטית, רהוטה, נחמדה ומוכשרת ובדיעבד, אפילו גילינו שאן מארי מעריצה שלה וקונצ'יטה מעריצה של אן מארי. בסוף האירוע, המפיקים הבריטים הגיעו להודות לי שהתעקשתי על השתתפותה של אן מארי, וציינו שבעיניהם היא גם היתה הטובה ביותר. מסתבר שהתעקשות על משהו שמאמינים בו משתלמת.
2. אחינועם ניני, מירה עווד והמלחין גיל דור (רוסיה, 2009)
בזכות אחינועם ניני ומירה עווד עשינו את הבלתי ייאמן והעפלנו לגמר עם שיר פוליטי נטול כל קשר לתחרות, "There Must Be Another Way", ששליש ממנו בעברית ושליש בערבית. בהימורים מוקמנו מאוד נמוך עם סיכויים אפסיים להעפלה לגמר ולמרות הכל - עשינו את זה! השמחה הייתה ענקית ולאחר חצי הגמר (שהסתיים ב-1:00 בלילה), מסיבות עיתונאים ונסיעה ארוכה חזרה למלון - גילינו בלובי שלט שעובדי המלון הכינו עבורנו, לאחר שנודע להם דבר ההעפלה לגמר. אין ספק שזה היווה עבורנו את אחד הרגעים המרגשים ביותר באותו הערב.
3. אחינועם ניני, מירה עווד והנציג הנורווגי אלכסנדר ריבק (רוסיה, 2009)
עדיין במוסקבה: באחד הימים האחרונים שלנו שם, חברת התקליטים של אחינועם, יוניברסל מיוזיק, ארגנה לנו יום ראיונות לתקשורת הרוסית. אלכסנדר ריבק, הנציג של נורווגיה שגם חתום אצלם, היה איתנו לאורך כל היום והתקרבנו אליו מאוד. באחת ההפסקות, כשכולם כבר מעולפים מהעייפות המצטברת של השבועיים במוסקבה הוא ציין שמאוד ישמח לעלות לגמר, ובתגובה - אחינועם, מירה ואני בכינו מרוב צחוק. אלכסנדר הסתכל עלינו בפליאה, לא הבין למה אנחנו צוחקים, אז אחינועם הסבירה לו בפשטות שמבחינתנו התחרות היא על המקום השני - כי הוא בטוח הזוכה. התשובה אמנם קצת הפתיעה אותו, אבל תנחשו מי זכה ובהפרש אדיר מהמקום השני? בדיוק.
4. המשלחת הישראלית עם הזמרת של בוסניה הרצגובינה (אזרבייג'ן, 2012)
באחד הערבים שבהם האבטחה וההתראות עלינו כישראלים לא איפשרו לנו לצאת מהמלון, ישבנו בחצר שלו במצב רוח מרומם ועם קצת אלכוהול. שניים מחברי המשלחת הסטרייטים ציינו בפני שאין בחורות נאות באופק (מה שהיה נכון) ותוך שנייה קלטתי מישהי טובת מראה, העונדת תג אירוויזיון, נכנסת למלון. מתוך נימוס ישראלי בסיסי הזמנו אותה ואת מלוויה לשבת איתנו, וגילינו שזאת מאיה סאר, הזמרת שמייצגת מדינה שלעיתים מרגיש כאילו הומצאה לצורך האירוויזיון. עם הזמן היא אמנם התגלתה כנשואה, אך לשמחתי - מה שהחל בניסיון נואש שלי לשדך אותה לישראלים הפך לחברות שנמשכת עד היום.
5. מורן מזור על השטיח האדום (שוודיה, 2013)
בכל תחרות מתקיים אירוע שטיח אדום, בו חברי כל המשלחות צועדים על השטיח במשך דקה וחצי, עד שהם נכנסים אל האולם המרהיב ולוגמים שמפניה. ב"הם" אני מתכוון לכולם מלבד הזמר המייצג וממני, שנאלצים לעמוד על השטיח האדום לעוד כשעה וחצי עבור ראיונות לתקשורת הזרה, במטרה לקושש עוד שתי נקודות מאלבניה ונקודה מקפריסין. מורן מזור, הנציגה שלנו לאותה השנה, היתה התגלמות הפנטזיה שלי באירוויזיון – ממושמעת, חדורת מטרה ומוטיבציה, מצחיקה ולא פחות חשוב – על השטיח האדום היא נראתה מיליון דולר. מאוד רציתי שאת השמלה הזאת היא תלבש כשהיא תהיה על במת האירוויזיון, אבל היו שחשבו אחרת. עד היום אני מצטער שלא שרפתי בסתר את השמלה שאיתה עלתה בסוף לשיר בתחרות.
6. על הברכיים עם סאניה, נציגת סרביה (הולנד, 2016)
אנשים חושבים שאחורי הקלעים של האירוויזיון הם אירועים מעונבים ודיפלומטים, נטולי כל הומור, אבל הם שוכחים שמי שממלא את המקום הם חבורה של זמרים ורקדנים - אנשים קריאטיביים עם חוש הומור מפותח ורצון להשתטות. באחת הטיסות של חובי ושלי לפרומו לפני התחרות, סאניה, נציגת סרביה, הושיבה אותי על ברכיה והחלה להצליף בי, ולא אשקר - אפשר לראות שאני די נהנה מהסיפור. מאוחר יותר באותו הערב החלה המסיבה האמיתית אצלי בחדר, עם נציגות שוויץ ואוסטריה ובני זוגן, ארבעה בקבוקי יין שלקחנו מהאירוע ושתי פיצות שהזמנו לחדר. הבנות שתו כל כך הרבה שמפה לשם התחילה מלחמה בחדר שנגמרה בשפיכת אלכוהול על כל המיטה והשטיח. יש לי הרגשה שהחדרנית בבוקר שלמחרת לא היתה מרוצה מהמצב, מזל שהשארתי לה טיפ של עשרה יורו ומכתב התנצלות.
7. שלושה זוכי אירוויזיון בתמונה אחת (שוודיה, 2015)
אירוויזיון זו חגיגה שנמשכת כל השנה, עם אינספור אירועים באירופה אליהם מוזמנים זוכי עבר. לפני כשנתיים, הזמינו את אן מארי דוד לאירוע ענק בשוודיה מול 30 אלף איש, ומאחורי הקלעים נתקלנו בהרכב באקס פיז, שזכו בשנת 1981, ובמאנס זלמרלאב, הזוכה השוודי מאותה השנה. ערב לפני האירוע הענק יצאנו כולם לארוחת ערב עם דרינקים (מסתבר שאנשים בגילאי ה-50 וה-60 הם האנשים הנכונים לשתות איתם), ונקלענו לשיחה משעשעת. הרבה פעמים בשהיותיי באירופה אני נשאל 'איפה אני מחנה את הגמל שלי' (טרו סטורי, לצערי), כך שיש לי כבר סיפור מומצא על הגמל מוזס, שהייתה לו דבשת שלישית שהתבררה כגידול סרטני והוא נפטר לאחרונה. את הבדייה סיפרתי לאחד מחברי להקת באקס פיז, שלקח אותי ברצינות והחל לנחם אותי. רק לאחר כחצי דקה הוא קלט שכל יושבי השולחן מתפוצצים מצחוק ושאל אם יצא דביל. התשובה היא כן, אבל לפחות גם יצא חמוד. מאנס, מצדו, התגלה כאחד הבחורים החביבים עלי אדמות, ושלושה שבועות מאוחר יותר הייתי אף אחראי על הגעתו לישראל לרגל אירוע השקת קטלוג של איקאה.
8. המשלחת הסלובקית (גרמניה, 2011)
הפעם, נקראתי אל הדגל של סלובקיה, כשבשנת 2011 התאומות הסלובקיות ביקשו ממני לעזור להן לזכות. נכון, זמרות גדולות הן לא, ונכון, השיר שלהן לא היה הדבר הכי טוב ששמעתי, ונכון, ידעתי בוודאות שאין להן סיכוי לעלות לגמר, אבל בכנות - לא יכולתי לסרב לכסף הגדול שהציעו לי. אז עשיתי כל שביכולתי כדי לנסות ולהציל את המצב, אבל כאמור, אני איש יח"צ ולא קוסם ולכן, בדיוק לפי התחזיות שלי, נשארנו בשלב חצי הגמר. בתמונה הנ"ל אנחנו בגרין רום, רגע לפני הכרזת התוצאות, עדיין עליזים ושמחים. מה שלא רואים זה מה שקרה רבע שעה מאוחר יותר, כשהיו לי שתי בנות בוכיות על הכתפיים ואיש הפקה גרמני חסר התחשבות שנזף בנו לפנות את המקום כמה שיותר מהר.
9. עם נציג נורווגיה (אוקראינה, 2005)
בשנת 2005 שימשתי לראשונה כמנהל יחסי ציבור של משלחת לאירוויזיון, ועוד לא סתם - אלא עבור בלרוס והמתמודדת אנג'ליקה אגורבש, שעשתה כל מה שאפשר על מנת לעבור את שלב חצי הגמר (כלומר, הכל חוץ משיעורי פיתוח קול). באחד הערבים המשמימים של קייב, יצאתי ל"יורו קלאב" - מועדון מיוחד שנפתח כל שנה עבור אנשי ההפקה של התחרות והמשתתפים - עם מי ששימשה כעוזרת והמתורגמנית שלי. אם אני זוכר נכון, בסביבות 3:00 בבוקר, על סף חצי שכרות (אני) ושכרות מלאה (שלה), פגשנו את הזמר שייצג את נורווגיה באותה שנה. בואו רק נאמר שאם חשבתי שאנחנו הפרזנו עם האלכוהול - הוא הוכיח שיש לי עוד הרבה מה ללמוד. בילינו יחד ערב שלם, שנגמר בכך שהתעקש על תמונה עם "השניים מבלרוס". נו שוין.
10. עם דגלי ישראל (אנגליה, 1998)
בירמינגהם, 1998, אני בתפקיד זוטר במשלחת הישראלית ומתכונן לערב שאת סופו לא ידענו לנחש. כהכנה לקראת הערב הגדול ובתמיכה מוחלטת בנציגה הישראלית, החלטנו שאנחנו, 15 אנשי משלחת שיושבים בקהל, הולכים להראות לכולם שאנחנו ישראלים גאים (תרתי משמע) שתומכים בדיווה שלהם. התמונה צולמה רגע לפני שיצאנו מהמלון אל האולם, והערב הזה, ללא ספק, הוא אחד מהערבים המשמחים והמרגשים בחיי.
אלון אמיר כתב את "שלוש דקות של נצח", ספר פופ-ריאליטי שחושף את אחורי הקלעים של האירוויזיון ומספק הצצה לפוליטיקה הפנימית שמתרחשת בישראל בכל הקשור לתחרות. אמיר לקח חלק במספר רב של תחרויות אירוויזיון ושימש כדובר המשלחת הישראלית, דובר המשלחת הסלובקית והבלרוסית. כמו כן, שימש כשופט בינלאומי פעמים רבות בקדמי האירוויזיון בשוודיה, מלטה, אסטוניה, בולגריה, נורווגיה ופינלנד.