נתחיל במחמאה: יש לא מעט בדיחות מרושעות על טיילור סוויפט ב"מלכות הצעקה". הן אמנם משתלבות פעמים רבות באפיון הפארודי על הנערה הלבנה האמריקאית והבלתי נסבלת, כלומר הפריבילגית, השתלטנית, חובבת דרייק, פמפקין ספייס לאטה ונרות ריחניים, אבל גם באופן ישיר ומצחיק נורא. טוב נו, דמות המעריצה החירשת של טיילור היא קצת צ'יפ שוט ועדיין, מצחיק. רמיסה חיננית של כל מה שקונספט "מלכת הכיתה" מייצג, כזאת שראיין מרפי, יוצר "מלכות הצעקה", עשה לפני כן גם ברגעיה המוצלחים של "גלי". כמובן שמרפי עצמו מעריץ של טיילור סוויפט ואף הציע לה להיות אחת מבנות האחווה המרושעת ב"מלכות הצעקה" (היא סירבה), כך שאפשר להתייחס לכל העסק כאל הומאז', אבל למה להרוס את הכיף.
"מלכות הצעקה" היא קומדיית אימה שמתרחשת בקולג' אמריקאי שכנהוג, יש בו אחוות שסטודנטים אמורים להצטרף אליהן ולהתנסות בשלל מסיבות, חביות אלכוהול ומגוון אונסים אפורים. האחווה הקשוחה מכולן היא קאפה קאפה טאו, שמונהגת על ידי שאנל (אמה רוברטס), מעין רג'ינה ג'ורג' גזענית ועם הפרעת אישיות. לביצ'ס שלה אין שמות אבל הן מכונות שאנל 2, שאנל 3 וכמובן שאנל 5 (שאנל 4 פרשה מהלימודים ומתה). שתיים מהשאנליות הן אביגיל ברסלין ואריאנה גרנדה. בקאסט הגדול תוכלו למצוא גם את ניק ג'ונאס, את ליאה מישל מ"גלי" כחנונית שמתה להיות באחווה ועוד המון שחקנים מוכרים פחות ויותר. אה, וגם את ג'יימי לי קרטיס, שכיכבה במלא סרטי אימה בסוף הסבנטיז ותחילת האייטיז ולמעשה כונתה "מלכת הצעקות". היא לוהקה כדיקנית הקולג', בדמות שאפיונה ככל הנראה הוגדר בתסריט כ"התפקיד על שם סו סילבסטר כי ג'יין לינץ' לא הייתה פנויה".
הסדרה מתחילה בפלאשבק לשנת 1995, שבו אחת מבנות האחווה יולדת באמבטיה ומתה לאחר שחברותיה לא מזעיקות עזרה בזמן בגלל שבדיוק מתחיל השיר "ווטרפולז" של TLC והן רוצות לרקוד. עשרים שנה אחרי, רוצח סדרתי בתלבושת שטן אדומה מחסל את בנות האחווה הנוכחיות במגוון דרכים מקוריות ומהנות למדי. בין לבין יש לא מעט תככים של שאנל המרושעת, שמולה מתייצבת מתלמדת חדשה באחווה, גרייס החמודה שרק רוצה שכולן יהיו חברות ויעצימו זו את זו. היא אמורה להיות נקודת שפיות בין ערימת מטורפי הקולג' הרצחניים, אבל היא בעיקר משעממת.
הדיבור ברשת על "מלכות הצעקה" הוא שהיא שילוב בין "גלי" ו"אמריקן הורור סטורי", כלומר שילוב בין שתי סדרות אחרות של ראיין מרפי. זה הופך אותו, מעבר ליוצר טלוויזיה פורה באופן מלחיץ, לכזה המסוגל לעסוק בדיוק באותן שלוש תמות חוזרות. שזה בסדר, גם כל הסדרות של שונדה ריימס נראות בדיוק כמו סדרות של שונדה ריימס ואף אחד לא מתלונן. אבל בניגוד לתמימות וקבלת השונה של "גלי", ב"מלכות הצעקה" אין טיפת חמלה, כל הדמיות מחורבנות ולא אכפת לך שימותו. ובניגוד להפחדות האפקטיביות של "אמריקן הורור סטורי", שהן תולדה של רצף אימג'ים מטרידים וזרם תודעה מסויט, "מלכות הצעקה" לא מפחידה בכלל וגם לא מנסה להיות. היא קריקטורית, לוקחת את עצמה בקלות ומקסימום קצת מגעילה ברגעיה האלימים, לא מעבר. לעתים, נוצרת התחושה שהיא לוחצת בכל הכח על הקאמפיות והקאלט וזה מרגיש קצת מזיע. כי קאלט, כמו ויראליות, אי אפשר לייצר בכוונה, זה חייב להגיע מהעם.
אז יכול להיות שההגדרה הנכונה ל"מלכות הצעקה" היא שמדובר בכלל בשילוב בין "Mean girls" ל"צעקה", שהתנגש חזיתית בכל רפרנס פופי אפשרי. כלומר דינמיקת תיכון נוקשה, מודעות עצמית מוגזמת על גבול המעיקה (בעיקר בכל הנוגע לסכמות של סרטי אימה), ורצף אזכורים בלתי פוסק לכל דבר שהיה בטלוויזיה ובקולנוע אי פעם. החל מ"פסיכו", דרך "משחקי הכס" ועד לבדיחה מוצלחת ממש על סרטי ננסי מאיירס. זה מתיש, כדרכה של פרודיה מתמשכת, ורוב הזמן די מלאכותי, אבל מכל בחינה אחרת "מלכות הצעקה" כיפית, מצחיקה ומופרעת בדיוק במידה הנכונה.
"מלכות הצעקה" משודרת בימי חמישי ב-22:00 ב-yes drama