פרד ארמיסן הוא אדם שמח. מה זה שמח? מאושר. "החיים שלי הם החיים הכי מושלמים שהייתי יכול לדמיין", הוא אומר בשיחת טלפון מביתו בלוס אנג'לס. "אני ממש לא מאמין למזל שלי. אם הייתי מספר לעצמי בן העשרה על כל הדברים שיקרו לי לא הייתי מאמין לעצמי. אני כותב סדרה עם החברה הכי טובה שלי! זה מרגיש כמו חלום".
הסדרה היא "פורטלנדיה" - תוכנית מערכונים שמתבססת על דמויות שונות שמרכיבות את מרקם החיים בפורטלנד, עיר שידועה כבירה התורנית של ההיפסטרים. הדמויות שלהם הולכות לפסטיבלי מוזיקה משונים, מנסות מסעדות טבעוניות או מנהלות חנות ספרים פמיניסטית. החברה הכי טובה היא קארי בראונשטיין, אחת מהחברות המייסדות של סליטר-קיני, להקת הפאנק הנשי משנות התשעים שהתקמבקה לפני כשנתיים במקביל לנסיקת קריירת המשחק של בראונשטיין, שמופיעה גם בתפקיד משנה כסיד ב"טרנספרנט".
"נפגשנו בפעם הראשונה בניו יורק בתחילת שנות האלפיים", הוא מספר. "הייתי מעריץ של סליטר-קיני והכרתי את המתופפת שלהם ג'נט ווייס עוד משנות התשעים. ואז יום אחד, כשרק התחלתי להשתתף ב'סאטרדיי נייט לייב', הן הופיעו בניו יורק ולא יכולתי להגיע כי ההופעה הייתה בשבת בערב, אז הזמנתי אותן לאפטר פארטי של התוכנית. הן באו, ג'נט הכירה בינינו וזה היה מהרגעים המוזרים האלה - פשוט ידעתי שאנחנו הולכים להיות חברים. הייתה לי תחושה מיידית של 'היי, היא הולכת להיות חברה שלי'. זה באמת מה שקרה - נשארנו בקשר ודי מהר התחלנו לעבוד ביחד ולכתוב מערכונים".
הקשר המהיר בוודאי התבסס גם על העניין המשותף במוזיקה - ארמיסן הוא מתופף והיה חבר בלהקת פאנק בעצמו בשנות התשעים, והרבה מהכתיבה הקומית שלו ושל בראונשטיין עוסקת בטעם מוזיקלי ומפגינה את הידע ההיסטורי האדיר שיש לשניים. הוא גם מנהיג את להקת הבית של הלייט נייט של סת' מאיירס, לשעבר חבר קאסט והתסריטאי הראשי של "סאטרדיי נייט לייב". הוא כותב את המעברונים לתוכנית ונמצא שם כשהוא לא בפורטלנד, מצלם את "פורטלנדיה", או מצטלם לאחד מעשרות תפקידי האורח שלו בקומדיות של השנים האחרונות - בטלוויזיה או בקולנוע. "אני תמיד אומר 'כן' לעבודות", הוא מסביר כשאני שואלת איך מצא את עצמו מנחה תצוגת אופנה בשבוע האופנה האחרון בניו יורק.
ארמיסן עזב את "סאטרדיי נייט לייב" ב-2013 לאחר 11 שנים שבמהלכן הפך לאחד השיאנים של התוכנית מבחינת זמן מסך וכמות דמויות, עם התמחות במבטאים זרים וחיקויים בולטים של אושיות כמו ברק אובמה, פרינס, סטיב ג'ובס ועוד. על "פורטלנדיה" הוא התחיל לעבוד ב-2011 כפרויקט צד שהופק על ידי לורן מייקלס, היוצר והמפיק של "סאטרדיי נייט לייב", שידוע בכך שהוא לא ממש שמח לתת לטאלנטים שלו להשקיע זמן בעוד פרויקטים במקביל - אלא אם הוא מפיק אותם בעצמו. הניסוי הצליח וכיום הסדרה סוגרת שש עונות, וחודשה לעונה שביעית עוד לפני שהשישית החלה.
חשבת שהתוכנית תרוץ כל כך הרבה עונות?
"ממש לא! עשינו את זה צעד צעד. עשינו פיילוט, ואז חשבנו שנעשה עונה אחת, אולי שתיים. זה לא שלא היינו שאפתנים, אבל את יודעת, זה רעיון כל כך מוזר לסדרה, שממש לא ציפינו שתהיה לה תהודה כזאת".
הצד האפל של פורטלנד
ארמיסן הוא בדיוק מה שמראיינים מספרים עליו - מתוק להפליא, צנוע, שמח לדבר ולהכיר אנשים חדשים ומאוד מאוד נחמד. בתחילת השיחה הוא מודה לי על כך שאנחנו בכלל עורכים איתו ראיון, כאילו אנחנו עושים טובה לאחד הקומיקאים המוערכים בארה"ב. אבל כשמספרים על ארמיסן את כל הדברים הטובים האלה, זה לרוב מגיע עם כוכבית בסוף, שבהמשכה צץ פן אפל במיוחד. תמצית הטוקבקים על כל כתבה בכיכובו שמתפרסמת ברשת - ארמיסן נחמד לזרים אבל הוא סוציופת שמחזר באובססיביות אחר נשים ומנפנף אותן עד שמגיעה מישהי מפורסמת, ולפעמים גם תוך כדי שהוא יוצא עם אותן מפורסמות. הוא היה נשוי פעמיים - למוזיקאית הבריטית סאלי טימס ולשחקנית אליזבת מוס ("מד מן"), שתיארה את הנישואים שלהם, ששרדו פחות משנה, כ"טראומטיים ואיומים".
אמנם רבים לא מתייחסים ברצינות לאמירה של מוס בגלל השיוך שלה לכנסייה הסיינטולוגית שלא בדיוק הופכת אותה לעדה מהימנה, אבל שאר השמועות שסובבות את ארמיסן כבר שנים מאשרות שיש לו בעיה קשה להיות במערכות יחסים, והוא לא מכחיש אותה בעצמו. "יש לי בעיה עם אינטימיות", הודה בראיון לפודקאסט של הקומיקאי מארק מארון ב-2015. "זה משהו שקרה לי מיליון פעם, בהתחלה אני תחת כישוף - הייתי מוקסם מזה שאני יוצא עם שחקנית מ'מד מן' או במקרה של סאלי מהמבטא הבריטי שלה - אבל יום אחד אני קם בבוקר ואומר 'מי זה האדם הזה מולי'? ואז אני הופך לבלתי נסבל ומתחילות בגידות. היה לי הרבה כאוס בחיים, אבל אני עובד על לשפר את עצמי. לא סיימתי להיות בן אדם". מאז 2014 ארמיסן נמצא בזוגיות עם נטשה ליון, שמוכרת בעיקר מסרטי "אמריקן פאי" וכיום כניקי מ"כתום זה השחור החדש" (בראונשטיין, אגב, יצאה בשנה שעברה עם טיילור שילינג, שמגלמת את פייפר ב"כתום"). הסטטוס הזוגי הנוכחי מחייב נבירה נוספת בעניין הבגידות ומה שארמיסן התייחס אליו כאל התמכרות לסקס, לא בדיוק במילים האלה אבל ברמיזות עבות ביותר לכיוון.
היית די פתוח בעבר לגבי הקשיים שיש לך במערכות יחסים וכמה קשה לך להישאר נאמן. אתה חווה את הקשיים האלה גם בקשר הנוכחי?
"לא, זה לא קשה לי יותר. זה הפך לקל ברגע שנפרדתי מהחלקים בי שהם אנוכיים. זה מעניין לדון בזה, כי לדבר זה דבר אחד ולעשות זה אחר, אבל בינתיים זה עובד לי טוב. אני מקבל את עצמי כמו שאני אבל מנסה להשתפר כל הזמן. אני חושב שכשרוצים להשתפר זה פשוט קורה ושאפשר לקבל סוף טוב ברגע שאתה מחליט שאתה רוצה שדברים יהיו טובים".
בין אם היא מסווה מאחוריה סוציופת או לא, הגישה החיובית והנחמדה של ארמיסן מלווה אותו גם בקריירה. הוא לא מוכן להעליב או לבקר אף אחד - לא את הדמויות שלו, לא קולגות מהעבר או מההווה ואפילו לא את דונלד טראמפ.
ב"פורטלנדיה" אתם די נחמדים לדמויות שלכם. אתם צוחקים עליהן אבל נדמה שאתם די מחבבים אותן, לא?
"תמיד. למדתי ב'סאטרדיי נייט לייב' שאם אתה יותר מדי מרושע כלפי הדמות שלך - זה טרן אוף לקהל".
בניגוד ל"סאטרדיי נייט לייב", "פורטלנדיה" היא לא תוכנית של פאנצ'ים. זה סוג ההומור שאתה מעדיף? כזה שלא מתאמץ לגרום לאנשים לצחוק?
"זה רק נראה ככה. זה נראה כאילו אנחנו יותר מעודנים, אבל בחדר העריכה משקיעים הרבה זמן בלהגיע לפאנצ'ים. גם כשנראה שאנחנו לא מכוונים לבדיחה, היא מתחבאת שם איפשהו".
מה אתה חושב על הומור יותר מעליב או פוגעני, כמו למשל ב"מסיבת נקניקיות"?
"לא ראיתי את הסרט, אבל אני חושב שזה נפלא. אני חושב שככה זה כשיוצרים, זה חלק מהעבודה - לעשות משהו שאנשים מסוימים ימצאו מעליב. ג'ון ווטרס, הבמאי, היה אומר שאנחנו חייבים לזעזע אנשים כדי לגרום להם לצחוק. אני מאוד מאמין בזה ואני מאוד תומך בסוג כזה של סרטים".
יש הרבה דיבור לאחרונה על סאטירה פוליטית ואיך היא אמורה לסקר את הבחירות, בהתחשב בכך שטראמפ הוא לא בדיוק מועמד טיפוסי. נורם מקדונלד (גם הוא ותיק "סאטרדיי נייט לייב" - מ"י) בדיוק האשים את "סאטרדיי נייט לייב" בכך שהם מקדמים אג'נדה דרך הומור וג'ימי פאלון חטף הרבה ביקורת על כך שהוא לא היה מספיק ביקורתי כלפי טראמפ כשהוא אירח אותו בתוכנית שלו. מה העמדה שלך לגבי זה - האם סאטירה אמורה להיות הוגנת ומאוזנת גם במקרה של דונלד טראמפ?
"כל כך לא אכפת לי. כל מה שאכפת לי זה לעשות דמויות ושהן יהיו חביבות ולעשות חיקויים, ממש לא אכפת לי מהתפקיד שהקומדיה אמורה לשחק בפוליטיקה או איזה קול אמור להיות לה. למי אכפת מה אני חושב? זה בשביל מישהו אחר. אגב, הטון שלי כלפיך ידידותי, זה בסדר גמור שאת שואלת את זה. אני פשוט כל כך מפוקס בתוכנית שלי ורק אכפת לי להיות טוב במה שאני עושה".
אבל בטוח יש לך דעה על טראמפ.
"אה, ברור, אני לגמרי בצד השמאלי של המפה. תמיד הייתי דמוקרט. גדלתי על להקות כמו הקלאש, אז ברור שזה הכיוון הפוליטי שלי".
או, זה מעלה שאלה טובה - למה אתה חושב שטראמפ מאזין?
"אה, וואו! בואי נראה, צריך להתחשב בגיל שלו - הוא בן 70, ואיפה הוא גדל, שזה ניו יורק. אני הולך לנחש שהוא שומע זמרים כמו פרנק סינטרה, ואולי קצת פופ משנות השישים המוקדמות, לא הקינקס ו-The Who אבל אולי להקות דו וופ, פרנקי ואלי וארבע העונות, אלביס. וואו, זאת שאלה ממש טובה, נהיה חייבים לבדוק את זה".
אני בכל זאת מישראל, אז אני חייבת לשאול אותך על הדמות היהודית שלך ב"מרושעים", הסדרה שמפיקה איימי פוהלר. איך התכוננת לתפקיד של יהודי? מספיק שגדלת בניו יורק?
"אמא שלי נשואה לישראלי והאחיות שלי התגיירו, אבל תאמיני או לא - אני פשוט מנסה לעשות כמה שפחות. לא משנה איזו דמות אני עושה, אני מעדיף להשאיר אותה כמה שיותר ריקה, שאנשים יוכלו להשלים את החסר".
אוקיי, אני הולכת לנסות את זה, לעשות תמיד כמה שפחות.
"אה, כן, את תהיי בהלם. זה עובד. ככל שאת עושה פחות ככה אנשים יותר באים אליך ודברים מסתדרים. אגב, אני לא מאמין כמה יומרני אני נשמע".
העונה השישית של "פורטלנדיה" משודרת בימי ראשון ב-22:25 ב-HOT Plus וחינם ב-HOT VOD