אני לא הבני ציפר של החבורה. אני לא זורקת את דעותיי יוצאות הדופן לאוויר בשביל לעורר ויכוח או להישמע ייחודית או מגניבה. כמו כולם, אין לי עמוד שדרה. אבל הפעם - קשה לי. מאוד. אני מוכנה להישבע - אני לא רוצה להיות הורסת המסיבות, אבל בנות (ובנים) יש בעיה בעונה החמישית של "בנות". התאהבתי ב"בנות" (מעתה אתייחס אליה כ"גירלז" – ע. ש.) בעונה הראשונה כמו כולם, התבלבלתי בעונה השלישית, סבלתי כמו כולם בעונה הרביעית, אך נשארתי נאמנה, אבל העונה החמישית שברה אותי. אני פשוט לא מצליחה לזרום עם הדעה הרווחת, המוזרה והתלושה שזאת העונה הכי טובה של גירלז.

בנות עונה 5 פרק 7 - האנה אצל המנהל (צילום: HBO)
ניסיתי, באמת שניסיתי|צילום: HBO

העונה "הכי טובה" שלכן, היא מבחינתי צל חיוור של רגעים קטנים שאולי מזכירים את מה שהיה בה פעם, בעונה הראשונה. ואני לא סתם מאדירה את העונה הזאת בשם הנוסטלגיה, עשיתי מרתון של כל העונות כדי להוכיח את הנקודה שלי, ולמרות שהפסיכולוג שלי לימד אותי לא לדבר במושגים של "בסדר" ו"לא בסדר", הוא לא קורא את זה ולכן אחרוג ממנהגי.

הנה מה שלא בסדר במה שחשבתן על העונה החמישית של גירלז:

קראתי את הגיגיה של צליל אברהם במאקו, הצצתי בדיונים בקבוצת הפייסבוק, ניהלתי שיחות עם חברות ונוצרה בי תחושה כאילו כולן חושבות שהפרק הראשון היה מדהים, השני – קסום, השלישי אורגזמי וכן הלאה. לטענתן, הפרקים התעלו על עצמם בזה אחר זה עד שכל צופה מצאה את מותה מול המסך מדי שבוע מרוב שלמות. אני אומרת לכן: לא יכול להיות שכל פרק יותר מושלם מקודמו. זה פשוט לא עובד ככה. אני חושבת שמה שקרה כאן זה שלאחר העונה הרביעית (הבאמת מבאסת), באתן בגישה רחומה אל העונה החמישית. כמו בן זוג ממש גרוע שמראה רגעי חסד אחרונים לפני שאת מעיפה אותו לכל הרוחות, אתן התאהבתם בדזי של עונות הטלוויזיה.

דזי ומארני
כמו בן זוג גרוע שמגלה רגעי חסד אחרונים לפני הפרידה

לא עפתי בכלל על שלושת הפרקים הראשונים. על קצה המזלג: לא מלהיבה אותי חתונה עם דזי, דמות מגוחכת עד כדי רקיעת הרגליים ברצפה בעצבים. הזוגיות המתפתחת של ג'סה ואדם מתוקה אך מבטלת את המוזרות הסקסית של שניהם. מי זה פראן בכלל ולמה הוא תקוע לנו בפרצוף כל העונה? התרככתי בפרקים 4 ו-5, קצת נמסתי מפרק 6: כולנו מתגעגעות לצ'רלי, או פשוט רוצות שמארני תהיה מאושרת, אבל סליחה מה קרה כאן? רק הסוף תפס אותי בפרק 7, פרק 8 היה מעצבן (באמת האנה? לרדת לריי, הבנאדם היחיד שעוד מוכן לעזור לך), מוכנה להודות שפרק 9 היה כמעט מושלם וגם אסיר את הכובע בפני פרק הסיום. המפרט הקצר הזה בא להראות כמה אני צודקת, כי אני אמביוולנטית ומחוברת למציאות וכמה אתן טועות, כי אתן מבולבלות ועיוורות מאהבה.

אין תמונה
רק רוצות שיהיה לה טוב

טיעון נוסף שנזרק לעברי, בעוד אחד מניסיונותיי למצוא הזדהות והבנה עם הצופות והביקורות, הוא ש"הדמויות התבגרו". אולי בגלל זה פעוטה שכמוני לא מתחברת לעונה הזאת? בואו נגיד את האמת: אני לא התבגרתי, אתן לא התבגרתן והבנות לא התבגרו. מצבן של האנה, ג'סה, שוש ומארני די תקוע בנקודת ההתחלה. והאמת? זה בסדר מבחינתי, זה אמיתי. אבל אל תהססו לחשוב שזהו טיעון לכך שמשהו אחר קרה בעונה הזאת. הדמויות בסך הכל חוזרות על אותם דפוסים ישנים, רק שעכשיו יש מאחוריהן מצבור של חוויות. ממש כמו בשנות ה-20 של כל אחת מאיתנו, רק שאנחנו לא ששות לקרוא לזה "להתבגר" וזה אף פעם לא נראה כמו בגירלז, לצערנו. הן התאהבו, התאכזבו, עברו מדירה היפסטרית אחת לאחרת, אבל רגשית הן באותו מקום צעיר ומבולבל, תקועות בדרך ללהיות ילדות גדולות. אם כבר מישהו התבגר והתפתח אלו יוצרי הסדרה, שלמדו להציג קווי עלילה דומים באופן מהוקצע ומהודק יותר, והעלו את ערכי ההפקה, הצילום, הכתיבה והעריכה.

הנה מה שלא בסדר בעונה החמישית של גירלז:

17 דקות אל תוך הפרק הראשון של העונה, האנה שוכבת עם פראן במכונית ומתלוננת על הזוועה המתרחשת בזמן ההכנות לחתונה של מארני. בעודה מסתבכת עם שמלת השושבינה שלה היא אומרת: "זה כמו קומדיה רומנטית שאפילו אני לא הייתי רוצה לצפות בה". הרגשתי כאילו לינה דנהאם קורצת לי מבעד לדמותה של האנה, רומזת לי שאפילו היא חושבת שהכל מעט צפוי, משעמם ועובר מעל הראש בקלילות. התחשק לי לצעוק עליה בחזרה: "אז למה כתבת את זה ככה"?!

אין תמונה
מה הקשר בין כל הבנות האלה?

בעבר, כשנהגתי להתווכח עם טיפשים שלא הבינו כלום, שמעתי מהם את הטענה כי בסדרה יש משהו מזויף, מלאכותי, מעצבן, בקיצור, היפסטרי. תודה רבה לינה, הפכת אותי לאחת מהם. לאורך הצפייה בעונה הזאת, הרגשתי שאני נאבקת בלמצוא רגעים שגורמים לי לחוש את אותה הזדהות שחשתי בעונות הקודמות כלפי הבנות. לחוש את הקווץ' הזה ברגע המתאר באופן מושלם ומדוייק, אפילו אם משונה או עקום, אהבה, חברות, סתם לקום בבוקר, סקס. העונה הזאת זה (כמעט) לא קרה. נדמה כאילו בעונה הזאת הדמויות מעבירות את הזמן בלעשות כלום, להיות היפסטריות ומעצבנות, לזרוק משפטים חסרי תוכן אל חלל האוויר, להיות הגרסה הרדודה והצפויה של מה שהן היו עד עכשיו. ואז קורה משהו חשוב, הן סוחטות ממני קצת רגש וזהו נגמר עוד פרק. הוא לא היה רע, אבל הוא גם לא היה טוב. לא היה קווץ', זה לא היה זה.

אחד מהדברים המצערים ביותר בעונה הנוכחית, היא שהדמויות בכלל לא חברות יותר. הדבר היחידי שמקשר ביניהן הוא שהן מתקיימות באותה סדרה. וזה עצוב לי. אני יודעת, הקשרים התרופפו עוד קודם, אבל בעונה הזאת כאילו התנתקו לחלוטין והדבר אפילו לא הופיע על המרקע עם איזה הסבר מתנצל. להפך, במהלך קר ונוקשה, אחרי הפרק הראשון לא ניתן לראות את כל הבנות יחד באותה סצנה לאורך כל העונה. קווי העלילה של כל דמות מתפתחים ומסתעפים בנפרד ונפגשים מדי פעם במקרה, כדי שנזכר למה הכל מסופר באותה סדרה. איפה הימים בהם בכינו באמבטיה עם ג'סה והאנה? ואואזיס? ונזלת?

אין תמונה
הן לא התבגרו

כאמור, אין לי עמוד שדרה, ואני מפחדת שתשנאו אותי אחרי כל זה, לכן אסיים עם משהו טוב. אני אוהבת את גירלז. אני באמת חושבת שהיא באיזשהו מקום הקול של הדור שלי. "או לפחות קול של דור כלשהו". אני כנראה פשוט אוהבת את גירלז יותר כשהיא טרייה, בוסרית ומסורבלת, וקצת פחות כשהיא מהוקצעת, יסודית ומסודרת. ההוכחה החד משמעית לאהבה הנצחית שלי לסדרה הזאת, היא שגם כשניסיתי לכעוס במשך עונה שלמה, לא הצלחתי לעצור את הדמעות בשני הפרקים האחרונים. כך נאבקתי בעצמי, בין כעס ואהבה, ולאחר כ-1000 מילה גיליתי שאני אמא שלי ובראשי זעקתי "גם כשאני כועסת, אני תמיד אוהבת!". או כמו שפראן אומר להאנה רגע לפני הפרידה בפרק התשיעי: "זה לא משנה אם אני לא מחבב אותך, אוקיי? אני אוהב אותך!". יצאתי פראן, מה אני עושה פה?