כל מי שצפה אי פעם בפרק של "בנות" לא זר לנטייה של היוצרת והכוכבת הראשית, לינה דנהאם, לבלות חלקים נרחבים מזמן המסך שלה בעירום. הבחירה האמנותית של דנהאם לחשוף את עצמה זכתה ללא מעט ביקורות, בעיקר בשל היותה רחוקה מאד ממודל "היפהפייה ההוליוודית הקלאסית". רק לפני שנה כינה אותה הווארד סטרן בתוכניתו "הבחורה השמנה שנראית כמו ג'ונה היל". דנהאם שמרה על איפוק ואמרה שסטרן זכאי לחופש הביטוי, אבל כנראה שגם לסבלנות שלה יש גבול.
דנהאם נשארה רגועה והשיבה: "העירום הוא ביטוי ריאליסטי של מה זה אומר להיות חי. אם אתה לא בקטע שלי, זאת הבעיה שלך ואני ממליצה לך לקבל עזרה מקצועית לגבי זה". אפאטו, לעומת זאת, היה דיפלומטי הרבה פחות. "השאלה מאוד מגושמת ומעליבה ואתה צריך לקרוא אותה שוב ולדבר עם אנשים אחרים. זה היה מאוד מעליב", אמר למולוי. "כמבקר טלוויזיה אתה אמור להבין שסדרה על אנשים צעירים בניו יורק תכלול סצינות של עירום וסקס כי לפעמים אנשים צעירים בניו יורק עירומים ועושים סקס".
קונר הוסיפה אחר כך "לא יכולתי להתרכז מרוב שזעמתי על הבחור. רק הסתכלתי עליו ונתקפתי בכעס על זה שהוא מרשה לעצמו לדבר ככה לאישה, רק בגלל שהיא מראה את הגוף שלה יותר מדי. הרעיון של זה החליא אותי." גם במגזיני התרבות המובילים בעולם מיהרו להתייחס לתקרית. "מה הטעם באישה עירומה אם לא לגרום לעיתונאים הטרוסקסואליים לזקפה?", כתבה באירוניה קייטי מקדונה ב-Salon, "עירום הגיוני רק כשהוא מעורר בך תשוקה מינית". מולוי עצמו, אגב, לא ממש מבין על מה המהומה. "חברה שלי שאלה אותי את אותה שאלה כשצפינו בסדרה יחד", כתב בטור שלו, "אם דנהאם רוצה להיות עירומה זאת זכות ואין לי שום בעיה עם זה. אני פשוט לא מבין מה ההסבר האמנותי לכך ורוצה להבין אותו בתור מבקר טלוויזיה".