במאי הקולנוע שמאס בקולנוע

כמי שחתום על סרטים כמו "סקס, שקרים ווידאוטייפ", סדרת "אושן 11" ו"טראפיק" שזיכה אותו באוסקר לבמאי הטוב ביותר ב-2000, היה מפתיע לגלות לפני שנתיים שהבמאי סטיבן סודרברג מאס בקולנוע. בתום שנה עמוסה בה ביים את הלהיט המסחרי "מג'יק מייק" ואת הדרמה "תופעות לוואי" (שניהם בכיכובו של צ'נינג טייטום) התפנה סודרברג ב-2013 לטובת "חיי עם ליברצ'י", הסרט הביוגרפי מבית HBO שזכה לשבחים רבים על הפסנתרן הראוותן (בגילומו של מייקל דגלאס) וחייו הרומנטיים המורכבים עם נער השעשועים הצעיר שהתגורר בביתו (מאט דיימון). ההצלחה בטקסי האמי וגלובוס הזהב סללה רשמית את דרכו של הבמאי המוערך להצטרף לתור הזהב האיכותי של המדיה הטלוויזיונית.

לפני למעלה משנה עלתה לשידור הסדרה "The Knick", אותה הוא מפיק וביים את כל פרקיה. הדרמה הרפואית מתרחשת בבית החולים "ניקרבוקר" בניו יורק של 1900 ובמרכזה רופא מנתח מהולל בשם ד"ר ג'ון ת'אקרי (קלייב אואן הבריטי), כאשר לצד הגאונות שמזניקה אותו לצמרת המנתחים הנחשבים בעיניי הנהלת בית החולים הוא גם מטפח חיבה לקוקאין נוזלי ולאופיום שהוא צורך בבתי זונות בצ'יינהטאון. בסוף העונה הראשונה הוא מועבר לטיפול גמילה שנעשה באופן מחשיד באמצעות הרואין, כשבאותו הזמן תופס את מקומו בבית החולים מנתח שחור בשם אלג'נון אדוארדס (אנדריי הולנד), אשר נתפס כברירת מחדל לא רצויה בשל צבע עורו.

"The Knick" שבה לאחרונה לעונה שנייה (משודרת ב-yes Oh מדי יום א' ב-22:50, וחינם ב-yes VOD), שגם את כולה ביים סודרברג. הפרויקט הזה, שמרתק אותו יותר מכל לאחרונה, משודר בערוץ הבת של HBO שנקרא Cinemax. "זה היה עניין של אגו, כי כששמעתי ש-HBO ממתגים ערוץ מחדש רציתי שהסדרה תשודר שם, שאהיה הילד הגדול בבית הספר הקטן", הוא מסביר בראיון. "זה פעל לטובתי כי התנהלתי אך ורק מול גורם אחד שאחראי על אותו ערוץ והקצב היה בדיוק ברמת היעילות והיצירתיות שהייתי צריך כדי לרוץ קדימה בשלמות עם הפרויקט. עוד לפני שהתחלנו בהפקת הסדרה התכנון היה לשתי עונות לכל הפחות. ב-2003, לדוגמה, ביימתי עבור HBO את הסדרה 'K Street' על פוליטיקאים ולוביסטים בוושינגטון הבירה, ויחד עם ג'ורג' קלוני ידידי, שהיה מפיק שותף, החלטנו שעונה אחת תספיק".

ובשונה מדיוויד פינצ'ר ב"בית הקלפים" או מרטין סקורסזה ב"אימפריית הפשע", אתה מביים את כל "The Knick".

"אנחנו בעיצומו של טרנד שבו במאים מסוימים בוחרים להעביר את השפה הויזואלית שלהם למסגרת האחידה של סדרת טלוויזיה. עבורי זה התאים מאוד, וגם היה הרבה יותר משתלם כלכלית, לצלם עונה שלמה לרוחב כמו סרט באורך מלא. לפני שנתיים לא האמנתי שיגיע יום בו תהיה יצירה בת 10 שעות שאני אהיה חתום עליה, וזו תחושה די מדהימה. שכשקיבלתי לידיי את התסריט הראשון ידעתי שאם אני לא אגיד לזה כן, האדם הבא שהרעיון יוצע לו יילך על זה. זה גם מה שקלייב הרגיש כשהצעתי לו את התפקיד. זו אמנם 'עוד דרמת בית חולים', אבל יש בה גישה שונה שאני אישית טרם נתקלתי בה בסדרת טלוויזיה או בכלל".

איך אתה מגיב לטענות על כך שסצנות הניתוחים גרפיות מדי וקשות לצפייה?

"החדשות הטובות הן שאף אחד בשום שלב לא התערב וביקש להפחית את המינונים של הקטעים הללו, זה חלק מהמראה והעיצוב של הסדרה. אני זה שמחליט מתי זה יותר מידי ואילו שוטים הם מוגזמים, ולא הגעתי לשלב בו מישהו לידי אמר 'די, זה כבר מספיק'. כדי לדאוג שהכל ייראה כפי שהדברים התנהלו בשנת 1900 נעזרנו במומחה לתקופה שפירט כיצד מנתחים פעלו אז ובאילו כלים וטכניקות. למזלי היה תיעוד כלשהו שיכולתי להישען עליו. מי שצלח את שבע הדקות הראשונות של פרק הפתיחה של העונה הראשונה, ישרוד גם הלאה. כבר מאותה היכרות לומדים את השפה והקוד לפיהם תתנהל הסדרה קדימה. מי שלא מתחבר לעלילה על ניו יורק של תחילת המאה הקודמת עם סצנות גרפיות במיוחד ופסקול טכנו אלקטרוני ברקע - תהיה לו בעיה".

מה משך אותך לסדרה?

"אני מאוד נמשך לדילמה הבסיסית של חיים או מוות, אין יותר דרמה מזה. מאוד קל להמציא סיטואציות ולהלביש עליהן דרמה רפואית, זה פוגע בעצבים החשופים של כל אחד מאיתנו. וגם החזרה לתקופה שאנשים לא באמת מכירים ויזואלית ולא יכולים להתרפק עליה כמו על התקופה שמוצגת ב'מד מן' למשל. זו עלילת בית חולים, כשההנחה היא שמי שממילא חולה וצריך אישפוז בטח לא יחזיק מעמד זמן רב. לכן אין גם משפחות בוכיות בחדר ההמתנה שאנחנו רגילים לראות בז'אנר, אלא מציאות שלא מוכרת לנו. מנגד יש חבורה של רופאים שמנסים להציל חיים בניגוד לתפיסה שהייתה רווחת אז - שלבתי חולים מגיעים כדי למות. אלו דברים שתפסו אותי מהרגע הראשון".

למה בחרת בקלייב אואן לתפקיד הראשי?

"כי הוא לא מניאק. הוא לא מהשחקנים היומרניים שיבואו ויגידו 'את הסצנה הזו אני לא עושה כי היא תוציא אותי רע', כמו כוכבי קולנוע שנמצאים במגננה מתמדת. לא אכפת לו. וזה בדיוק מה שהיה נדרש לדמות של ת'אקרי. גם ההתנהגות שלו בעונה החדשה לא בהכרח מעוררת אמפתיה, אבל לקלייב לא אכפת. הוא שם כדי להיטיב עם הסדרה והוא רוצה את הדמות שלו במקסימום".

על מה מדברים בברזייה

סודרברג פרץ דרך כבר בתחילת דרכו, כשהוכתר לחלוץ בקולנוע העצמאי עם סרטו הראשון "סקס, שקרים ווידאוטייפ" מ-1989, עמו זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן בגיל 26 (הבמאי הצעיר ביותר שזכה בפרס). על התסריט לסרט היה גם מועמד לאוסקר באותה שנה. אחרי עשור של סרטים דלי תקציב שלא הותירו חותם, בשנת 2000 היה מועמד פעמיים בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר בטקס האוסקר על "ארין ברוקוביץ'" ו"טראפיק" (שגם הביא לו את הפסלון). בהמשך חבר לג'ורג' קלוני, אותו ביים ב"רומן לא חוקי" וב"סולריס", ונמנה כמפיק בסרטים שביים קלוני - "וידויים של מח מסוכן" ו"לילה טוב ובהצלחה".

מאז 2003 נשוי סודרברג לדוגמנית ומנחת ערוץ E! לשעבר ג'ולז אסנר. לפני שש שנים, כשהיו פרודים זמנית, הוא ניהל רומן חולף באוסטרליה ממנו יש לו ילדה מחוץ לנישואין, נוסף לבתו בת ה-25 מנישואיו הראשונים. באוסטרליה, אגב, שהה בזמן שעבד על מחזה בסידני. הגיוון בין קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון הוא מה שלדבריו מניע אותו במקצוע. "כולם נמצאים תחת המטרייה שמכונה אמנות", הוא אומר, "והמדיום שנבחר הוא אמצעי לפתרון בעיות. למשל, המחזה שהעליתי הציב עבורי אתגרים חדשים סביב האופן בו אמחיז שם את הסיפור ולעומת זאת בצילומי 'The Knick' זו קונסטלציה שונה בתכלית. התרגשתי מהלא נודע. לצלם עונה שלמה בפרק זמן שבו לוקח לי לצלם סרט שהוא חמישית הזמן בתור מוצר מוגמר זה מה שהפחיד אותי. ואני צריך את תחושת הפחד כדי להמשיך במקצוע הזה, אם אני לא נדחק מטאפורית לפינה אין טעם שאגיע ליום עבודה.

"עבורי התמורה שאני מקבל מפרויקט מוכרחה להיות תואמת לאנרגיה שאני משקיע. למשל, עם 'חיי עם ליברצ'י', שהיה להיט כבר ביום בו הוכרז על הפרויקט, ואכן הפך לסרט הטלוויזיה הכי נצפה בתולדות HBO - אז הבנתי איפה הפוקוס נמצא כיום".

עם קולנוע סיימת?

"בוא נגיד שמקולנוע אני נהנה כיום רק כצופה ותו לא, וזאת בהבנה מוחלטת ששיחות הברזייה נעות רק סביב מה היה אמש בפרק של סדרה כזו או אחרת. סרטים כבר לא מייצרים באזז כמו פעם. ואני מדבר אגב על סרטים מסחריים. עם הגטו של סרטים עצמאיים סיימתי. קיימתי שיחות עם אנשים בתעשייה כיצד יהיה ניתן לשנות את האופן בו הדברים נעשים, אבל את מקבלי ההחלטות זה לא ממש מעניין. וכשעברתי לטלוויזיה היה לי תיאבון גדול לחוויה שטרם הכרתי. אני מנתב את חיי רק למקומות שהכי מסעירים ומושכים אותי".

במה אתה צופה?

"לאחרונה צפיתי בסדרה הדנית 'ירושה' ממנה מאוד נהניתי. ואני עדיין צריך להשלים את 'כתום זה השחור החדש' עוד מהעונה הקודמת. אשתי צפתה בהכל מיד בבינג', ולי עוד מצפה התענוג במלואו".