נו, סיימתם כבר את העונה השנייה של ״בית הקלפים״? ועכשיו? ועכשיו? קשה להאמין שהצלחתם להעביר את הימים האחרונים מבלי שמישהו ניג׳ס לכם עם השאלה הזאת. אם עניתם ״לא״, ברכותינו. אתם נמנים בוודאי על החלק השפוי באוכלוסיה, זה שיש לו היגיון בריא, יכולת דחיית סיפוקים, וככל הנראה גם חיים. השבתם בחיוב? ובכן, אתם לא היחידים.
השבוע פרסמה נטפליקס, המשדרת את התכנית למנוייה באמצעות שירות הסטרימינג שלה, כי 2% מהמנויים צפו בכל פרקי העונה השנייה במהלך סוף שבוע אחד. על פי הערכות, מדובר בכ- 634,000 צופים בארצות הברית בלבד, שצרכו 13 שעות פרנק אנדרווד בתוך פחות משלושה ימים. למעלה משני מיליון צופים נוספים דגמו לפחות פרק אחד במהלך אותה תקופה, ביחד עם כ-600,000 מנויי נטפליקס באירופה. מבחינה מספרית, מדובר בנתונים יפים, אבל בוא נעמיד דברים בפרופורציות: ״בית הקלפים״ אינה להיט, לפחות במובן המסורתי של המילה.
את נטפליקס צריך לשפוט במונחים של ערוץ כבלים, והלהיט הנוכחי של הכבלים היא ״המתים המהלכים״. עונתה השלישית נהנתה ממוצע רייטינג של 10 מיליון צופים לפרק, ובפרק הבכורה של העונה הרביעית צפו למעלה מ- 16 מיליון צופים. אף אחד לא מנג'ס לכם באמצע הלילה אם ראיתם כבר את הפרק האחרון של הסדרה הפוסט אפוקליפטית, אבל הדרמה הוושינגטונית, שלא מתקרבת לנתונים שכאלו, מדוסקסת במונחים של מדורת שבט.
הנתונים שהובאו כאן מגיעים דרך ״פרוסרה״, חברה העוקבת ומנתחת נתוני גלישה באינטרנט. השינויים הטכנולוגיים של השנים האחרונות הפכו גם כך את מדידת הרייטינג למסובכת במיוחד, כשמדדים כמו צפייה דחויה ושידורים חוזרים נכנסים לשקלול ומדי פעם מערערים את רמת הדיוק שלו. אבל ישנם נתונים שלא כדאי להתעלם מהם, כמו זה שמצביע על כך שלא חלו שינויים מהותיים בתנועת הגולשים ב״נטפליקס״ לאחר שעלתה ״בית הקלפים״. כלומר, הדרמה המוערכת וזוכת הפרסים לא משכה אליה כמויות גולשים גדולות מהרגיל, וההשפעה שלה על הגלישה באתר לא היתה משמעותית. ״בית הקלפים״ היא לא הסדרה הראשונה ובוודאי לא האחרונה שהיא יותר חביבת המדיה מאשר חביבת הקהל, והערפל סביב הנתונים הכמותיים מאפשר לה להמשיך ולהיות כזו, ובמקביל לתחזק תדמית של הסדרה שכולם רואים.
״בית הקלפים״ עצמה תורמת, כמובן, למאמץ הנטפליקסאי לשימור אותה תדמית. היא עושה את זה באמצעות מהלכים עלילתיים קיצוניים, כאלו שמתדלקים ציוצי טוויטר מעורפלים על כמה ש״לא תאמינו מה קרה ב״בית הקלפים״. כל שיחה עליה מאופיינת בזהירות מופרזת, כשכל צד מוודא איפה בדיוק נמצא הצד השני. אם לא ראיתם, אתם לא חלק. וזה לא שהודרתם על סעיף חוסר מגניבות, הודרתם כי ״לא רוצים להרוס״. הספוילרים ל״בית הקלפים״ משחקים תפקיד משמעותי יותר בשיח שסביב הסדרה מאשר בסדרה עצמה. זה עוזר לייצר ביקוש, אבל אם להודות על האמת, על כל אירוע מפתיע שמעלה את מפלס השוק, יש לפחות שני פרקים שיכולים אמנם להיות מבריקים, אבל לא כאלו שיישלחו אותנו לקבוצת וואטסאפ בבירורים על מי ראה כבר.
בנטפליקס לא אהבו את מה שאומרים עליהם, אז הם שמעו בעצתו של דון דרייפר ושינו את נושא השיחה. כשאין תלות כלכלית במפרסמים, שתעריפיהם נקבעים בהסתמך על מדדי הרייטינג, לא מדברים על רייטינג. וזה בסדר. ״בית הקלפים״ היא סדרה מעולה, לא משנה כמה אנשים צפו בה ובכמה זמן.
טיזר השבוע
במציאות הכלכלית העולמית, אף אחד לא יכול לפרוש בשקט. גם לא סטיבן סודרברג, שאחת לכמה זמן מודיע על פרישה ואז ממשיך לעבוד. את הקולנוע הוא זנח, כפי הנראה, לטובת הטלוויזיה, והוא הולך לביים את עשרת פרקי העונה הראשונה של The Knick בכיכובו של קלייב אוון. ״הניק״ היא דרמה תקופתית על בית חולים ניו יורקי בראשית המאה הקודמת, שתעקוב אחר הצוות הרפואי המתמודד עם אחוזי תמותה גבוהים בתקופה שלפני האנטיביוטיקה. הטיזר הזה מזכיר דווקא את “דקסטר” פוגש את ״עמוק באדמה״, אבל כנראה שמייקל סי. הול לא היה פנוי.
בחדשות הטובות
״משפחת סימפסון״ תשדר פרק שכולו מלגו. אחרי ההצלחה של ״סרט לגו״ ובמקביל להוצאה מיוחדת של סט הסימפסונים, מגיע גם תורה של המשפחה מספרינגפילד לעבור הרפתקאה מפלסטיק. זה יקרה במאי הקרוב, אז יתעורר הומר לעולם בו ספרינגפילד עשויה לגו, והוא ינסה למצוא את דרכו הביתה.
בחדשות הרעות
באמת שחיפשנו, אבל לא מצאנו חדשות גרועות יותר משובה של ״גיבורים״. היא לא עניינה אף אחד בסיבוב הראשון שלה, אז למה להמשיך לנסות?