אחרי עונה שלמה שבה ניסה לחזור ולהיות איש הפרסום הבוגדני, הישן והמוצלח, נכנע דון לאמת שהסתיר בתוכו כל כך הרבה שנים. פרק הסיום של העונה השישית הוא מלאכת מחשבת של קשירת קצוות, שיאים של דרמה והתחלות חדשות. לא יכולנו לבקש טלוויזיה טובה יותר. עכשיו מישהו מוכן להעביר לנו את הטישו?
אין מקום כמו הבית|צילום: AMC"המוות חייב להגיע", קבעה הרשת. יותר מדי רמזים, יותר מדי שרון טייט, יותר מדי דנטה. לא יכול להיות שמישהו לא יקפח את חייו. הפרק האחרון בעונה השישית של מד מן הוא מסוג הפרקים שמנצנצים על עונה שלמה. יש בו מוות, אבל לא מילולי. יש בו סיפור, אבל כזה שמחובר לכל סיפור בעונה. יש בו סוף, אבל הוא גם דף חלק לחלוטין לקראת העונה השביעית והאחרונה. ויש בו בחור בשם דיק וויטמן, שנולד מחדש על שאריות של איש אחר שאותו למדנו לאהוב ולשנוא בו זמנית - דון דרייפר. מרטין לותר קינג, בוב קנדי, מלחמת וייטנאם. זו לא הייתה שנה טובה במיוחד לישו, אומר דון למטיף. אבל זו גם לא הייתה שנה טובה במיוחד לדון דרייפר, שנפרד לא רק מאיתנו, אלא גם מכל יתר הדמויות בסדרה. זו כנראה הסיבה שהפרק הזה הוא פרק סיום העונה הכי טוב שהיה לסדרה. תגידו את האמת, נכון שבכיתם? איך אפשר שלא בפרק כזה. אתם מפלצות.
דון דרייפר מת, יחי דיק וויטמן
אין לי מושג למה אני שונא אותך, אבל תתמודד עם זה|צילום: AMC דיק וויטמן חיכה כל העונה לפרוץ החוצה מדון. דון ניסה לשמור אותו כלוא על ידי כל מה שעבד לו בעבר: הוא בגד, שתה, רצה שוב לכבוש את העולם בחברה קטנה מדי למידות החלומות שלו (ועל כן התאחד עם חברה נוספת). אבל בפנים, בתוך תוכו, משהו לא הסתדר. החומות החלו לקרוס, העולמות החלו להתערבב, הילד שגדל בבית זונות והתנחם בחטיף הרשי מזדמן החל לצאת החוצה. בפגישה עם אנשי הרשי כבר לא היה ניתן לעצור את זה. היד רעדה, השפתיים יבשו (תצוגת משחק מרהיבה של ג'ון הם בסצנה הזאת), דון דרייפר עזב את הבניין והשאיר אותנו עם הילד הקטן מבית הזונות שאף אחד לא אוהב. ביציאה מחדר הישיבות, כולם כבר ידעו - דון לא ישוב להיות מה שהיה.
רגע לפני הקץ, לדון יש רעיון. את הרעיון הוא גונב, כמו כל הרעיונות הטובים שהיו לו העונה (רמז אחרון לכך שדון דרייפר המוכר הממולח ואיש הפרסום המבריק כבר איננו איתנו). הוא יעבור ללוס אנג'לס ויפתח שם סדנא קטנה,. מייגן תעבור כשחקנית, אולי אפילו תוכל להיכנס להיריון והם יוכלו להתחיל חיים חדשים. לוס אנג'לס תמיד סימנה בריחה במד מן, והביקור של דרייפר וחבורתו בלוס אנג'לס לפני כמה פרקים הפיחה בו רוח משונה של תקווה. אבל אפילו דון מבין שהפעם כבר אי אפשר לברוח מהצרות שלו ומשאיר את הבריחה לטד, שגם הוא לא באמת הצליח לברוח, כפי שיתברר לנו בהמשך.
לדיק וויטמן אין מקום בסטרלינג קופר ושות'. השותפים האחרים מראים לו את הדלת החוצה. הם אומרים שזה לכמה חודשים, אבל לא מוכנים לתת תאריך חזרה. ודי ברור למה. זהו, דון בחוץ. דון לא איבד את זה כשהוא הפסיק לספק רעיונות טובים לפרסומות, דון הפסיק להיות נכס לחברה כשהוא הפסיק לעשות את מה ידע טוב מכולם – למכור חלומות. דון הוא חלום מהלך, איש שבנה את עצמו מאפס בעזרת שקרים שנראים כמו כריזמה. הוא היה התגלמות התשדיר לבחירתו של ניקסון: שקרים שמבטיחים שקט, שלווה, משהו שנקראה קלאסי יותר. בשנה שבה הפרסומאי הגדול בתולדות ארצות הברית משתלט על הבית הלבן, אין יותר צורך בדון דרייפר. המלחמה נגמרה, השקרים איבדו את הקסם שלהם.
בפרק שמונה, כשאישה פורצת לבית דרייפר ומתחזה להיות אמא של דון, סאלי מגלה שהיא לא באמת מכירה את אבא שלה. אבל עכשיו, כשסאלי לא מדברת עם דון דרייפר השקרן והבוגד, יש רק דרך אחת להביא לפיוס בבית. דון לוקח את כל הילדים לראות את הבית שבו גדל. המבט האחרון בין סאלי לדון יכול להתפרש באלף ואחת דרכים, אבל דבר אחד ברור לכולם: דון גילה לסאלי משהו על עצמו שאי אפשר להסביר במילים. הוא נותר בלי קריירה, בלי אישה, בלי היכולת לשכנע את כולם בשקריו. כל מה שנותר לו הוא המקום בו גדל. ואיזה מקום מחורבן זה היה.
שביל הבריחה
טד בוחן את האפשרויות שלו|צילום: AMCומה תגידו על טד "עיני עגל" המסכן? באמת שלמדנו לאהוב אותו, אבל נראה שלא נראה ממנו יותר מדי בעונה הבאה. ברגע של חולשה הוא מגשים את תשוקתו לפגי בדרך הכי אכזרית שאפשר לחשוב עליה, רגע לפני שיאלץ לנטוש אותה כדי לשמור על המשפחה. איזה איש מדהים. ודפוק. ומדהים שוב פעם. דמות קטנה, מורכבת ומרתקת. אצל טד אין אף פעם החלטות נכונות ולא נכונות. כל ההחלטות שלו שגויות וטובות בו זמנית. הבריחה שלו ללוס אנג'לס היא בדיוק החלטה כזאת.
בעוד דון ראה בלוס אנג'לס אפשרות לברוח ולהתחיל מחדש, טד רואה בה אפשרות לברוח מהחיים החדשים שהיה יכול לבנות בניו יורק. "איזה כיף לך שיש לך אפשרויות", אומרת לו פגי במשפט שממוטט את כל העלילה שלה בעונה שלמה (ואולי בסדרה). פגי, שברחה מסטרלינג-קופר רק כדי למצוא את עצמה שוב באותו המשרד, מוקפצת עכשיו להחליף את דון במשרד שלו. הוא מתיישבת בכיסא בפוזה הדרייפרית הכל כך מוכרת, מביטה על הנוף ומבינה את גודל המהפכה שהונחתה עליה. בפעם הראשונה פגי תהיה מישהי עם זכות לאפשרויות. מה שכן, טד ייאלץ לפקח עליה מלוס אנג'לס, כך שאולי הסיפור עדיין לא באמת נגמר.
אל תעבירי לי שיחות|צילום: AMCפיט המסכן. ממשיך לגלות שאי אפשר לברוח מהצרות, אפילו כשעושים את ההחלטה הנכונה. הוא מגלה שאמא שלו אבדה בלב ים, שעות אחרי שהתחתנה עם האח הסורר שטיפל בה. פיט מעלה את ההשערה שמנולו עשה זאת מטעמים של ירושה, אבל אז גילה כי האישה הדמנטית מרוששת ונפטר ממנה. מצד אחד, פיט רוצה למצות את הדין עם האח. מצד שני, כמו שטרודי אומרת לו, מעכשיו גם הוא סוף סוף חופשי: בלי אישה, בלי אמא ובלי התקציב המקולל של שברולט. בהיעדר דון, פיט הופך את בוב בנסון לנמסיס שלו, גם אם הוא לא באמת מנסה לפגוע בו. לאן שלא יבחר ללכת, תמיד יהיה מישהו טוב ממנו בשקרים. למרות מה שטרודי חושבת, פיט לא באמת חופשי, והוא לעולם לא יהיה חופשי. התסריטאים הצליחו ליצור לו כזה אנטי קליימקס, שלא נראה שפיט יצליח להשתחרר באמת. גם כשהחיים נותנים לו את מה שהוא צריך, הוא לא באמת רוצה. הוא ירצה לחזור לעבוד על תיק גדול, להמשיך לרדוף אחרי נשים תוך כדי שהוא מחזר אחרי טרודי, הוא ירצה לחקור את מות אמו ולמצות את הדין עם מי שהוא מאמין שניסה לעבוד עליו. פיט לא מכיר את מושג החופש.
בסוף הכל מתחבר
התנכסנו כאן היום כדי לבעוט לך בישבן|צילום: AMC"אצל..." הוא מסוג הפרקים, וסליחה על האובר סופרלטיבים הפעם, שמזכירים לנו למה אנחנו צופים בסדרה המדהימה הזאת. הצורה שבה פיסות סיפור קטנות התחברו לפתע לסיפור הגדול היו מפעימות. זה הפרק שחיכינו לו באמת לאורך העונה הקצת משוגעת הזאת. לפעמים היא הרגישה כמו המשך ישיר לקו של העונה החמישית (והמצוינת). לפעמים היא הרגישה כל כך משונה שחשבנו שמישהו מנסה לבלבל אותנו. אבל רק בפרק האחרון הכל באמת התחבר. אותם פלאשבקים שבתחילת העונה כל כך התלוננתי עליהם, אלה שהוציאו שוב את העבר של דון דרייפר שכבר חווינו, התחברו יחד לסיום מושלם. אחרי עונה שבה דון ניסה לחזור למה שהפך אותו למי שהוא, הגיעה העונה שבה הוא מאבד את הדמות שבנה בעמל כה רב. כשיש שחקנים טובים יותר במגרש: פגי, ג'ואן, אפילו בוב בנסון, האם לעולם יש עוד צורך בדון דרייפר?
תודה רבה לכל מי שעקב איתנו אחרי העונה. התגובות שלכם היו פוקחות עיניים ונהדרות. שמחתי שהערתם את תשומת ליבי לדברים חדשים ומרתקים, וגם כשתיקנתם את הטעויות שלי. שמחתי מאוד לעבור את העונה הזאת איתכם. נשארה לנו עונה אחת לפני שנאלץ להוריד את המסך. לפי התגובה שלי לפרק האחרון, נראה שיהיה מאוד קשה רגשית לעבור עונה אחרונה ככה. מקווה שנוכל לעבור אותה שוב יחד.
