"לואי", עונה 5, פרק 2: "A La Carte" (משודר ב-yes Oh וב-yes VOD מדי יום ג' ב-23:00)
רואים "לואי" עם:
גלית חוגי, סטנדאפיסטית ותסריטאית, הסדרה שיצרה "האחיות המוצלחות שלי" מצטלמת בימים אלה ל"יס"
תם אהרון, סטנדאפיסט וכותב ל"גב האומה" ו"ארץ נהדרת"
לואי סי. קיי. יודע להחזיק את הצופים שלו מכורים עם תמהיל מדויק של החומרים מהם עשויה הסדרה. בפתיחת הפרק השני, אחרי קניות עם הבנות שלו בסופר, הוא חייב לחרבן ולא מצליח להתאפק. זו מנה מרוכזת של כמה מהדברים שהורגשו בחסרונם בפרק הפתיחה - לילי וג'יין, נגיעות של מתיחות גזעית, והומור שירותים עטוף בדרמטיות קיצונית.
תם: "מדהים אותי שיש לו אומץ להתעסק בדברים כאלה. זה כאילו הומור הכי פח, אבל זה לא".
גלית: "זה לא פח כי זו לא בדיחה על קקי, זה על הפער שלו מהילדות, על זקנים ועל זקנה. ההקשר של 'תשאירו אותי פה, אני לא אשרוד' הוא לא מקרי - זו פרידה. הקקי הוא אמצעי, אבל זו בדיחה על זה שהוא לא מצליח להתאפק כי הוא בגיל שהוא לא מצליח לשלוט על הסוגרים".
תם: "אני חושב שהוא לקח חרא ועשה ממנו זהב, ובגלל שזה כל כך מהחיים אז קל מאוד להתחבר לזה. גם אנשים צעירים מכירים את ההרגשה הזו, שאתה לא מסוגל להתאפק עוד שניה אחת. אני מכיר את זה טוב".
אתם מתעסקים הרבה בנושאים של מוצא וגזע בהומור שלכם, פה אנחנו רואים טעימה קטנטנה מההתייחסות של לואי לנושא הזה.
תם: "הוא עושה את זה הכי טוב שמישהו מהצד ה'נכון' של הדבר הזה יכול לעשות. הוא מראה את הסיטואציות כמו שהן בלי פחד, אז הוא מראה את המוכר ההיספני שמופיע לשנייה אחת בפרק אומר לבת שלו 'את כלבה לבנה קטנה'. הוא לא בורח מזה".
גלית: "יש לו את הקטע בסטנד אפ שבו הוא אומר שתמיד היה טוב להיות הוא - גבר לבן - בכל זמן בהיסטוריה".
תם: "'הייתי בוחר לבן בכל שנה, אני אלך עם לבן בבקשה' - זה בדיוק זה, זה האומץ להגיד את הדברים כמו שהם למרות שאתה בצד הזה של הדיון".
500 דולר לערב סטנד אפ
החלק הבא של הפרק מתרחש בסיטואציה שאתם מכירים היטב - ערב מיקרופון פתוח במועדון סטנדאפ. כמה זה דומה למה שקורה בישראל?
תם: "זה קטע, כי מצד אחד זה נראה אותו דבר בכל העולם: המעט קהל שלא יודע איך להתנהג, המנחה שרק רוצה להעביר את זה והסטנדאפיסטים הלחוצים. מצד שני, בעל המועדון מציע ללואי 500 דולר על זה! כמה כסף הוא מרוויח מערב במה פתוחה?".
אחרי כמה קטעי סטנד אפ מוזרים עולה לבמה בארט פולדינג ולא מספר אף בדיחה. הוא מדבר רק על הילדות הקשה שלו, כולל המבט העצוב והקול השבור. מה סי. קיי. מנסה לומר כאן?
תם: "לדעתי הוא מדבר על תופעה שבאמת קיימת היום, של אנשים שבאים לעשות סטנד אפ רק מהמקום הטיפולי, כדי להתמודד עם הכאב שלהם על הבמה. וזה בעצם על זה - על הגבול בין להשתמש בכאב ככלי לבין פריקה של הכאב כמטרה. והילד הזה עולה ומדבר על הכאב שלו, אבל הוא לא מבין שהוא צריך שזה יהיה מצחיק".
אבל זה גם חלק מההשפעה של סי. קיי. עצמו, לא? בעונה הרביעית הוא התפלש בטראומות הילדות שלו, וחלק מהזמן זה ממש לא היה מצחיק.
גלית: "נכון, אבל מבחינתי הכיף עם לואי זה שהוא עושה מה שבא לו. בגלל זה כל ניסיון לנתח אותו קצת חוטא לעיקר, כי העניין של לואי בעיניי זה 'תהיה מי שאתה'. הכנות שלו באמת מורגשת, וזה עובד גם כשהוא לא מנסה להצחיק".
פולדינג משכנע את לואי לתת לו ביקורת על ההופעה, מה שנגמר בעצות הקטלניות "זה לא בשבילך, תחסוך לעצמך את הכאב" ו"אולי תנסה לדבר בקול מצחיק".
גלית: "זה מעניין כי זה בכלל לא חשוב כמה אתה מצליח או מפורסם, זה יכול להיות לגמרי בביבים, באיזה בר קטנטן בתל אביב עם 30 אנשים בקהל, וגם שם יש את הקטע שבו המנוסים יותר נותנים ביקורת לצעירים. ויש בזה משהו מפתה כי לפעמים אתה מרגיש שראית איזה משהו שיש לו ערך. אבל לפעמים זה פשוט שטויות".
תם: "וגם לואי אומר כאן שזה לא המקום שלו לומר את זה, אבל הוא בכל זאת אומר כי זה נורא מפתה".
גלית: "אני לא כל כך מעוניינת לשמוע ביקורת. בסטנד אפ, הביקורת שלך זה הקהל, אם הוא צוחק או לא, וזה פידבק מאוד ישיר. מצד שני, כן יש את הדחף הזה לקבל חיזוקים. אחרי הופעה יש תמיד את הסבב המכונה 'קיבוץ נדבות' שבו אתה יוצא ומחפש אנשים שיחמיאו לך. וגם שם תמיד תוכל למצוא מחמאה אחת שתצליח להיעלב ממנה, כמו 'דווקא היית טובה היום'".
תם: "או 'בואנה, ממש השתפרת'".
מונוגמיה: בעד ונגד
אחרי שחגגנו את שובן של לילי וג'יין, אנחנו מקבלים גם את פמלה - אולי הדמות הכי מעניינת בסדרה. הזוג החמוד מתווכח אם ללכת לצפות בסרט צרפתי יומרני, בסצנה שהיא תמצות מקסים של הדינמיקה המיוחדת ביניהם.
גלית: "פמלה היא ההפך הגמור מהאישה בסרט הצרפתי. האישה הצרפתייה הזו היא גם בדיחה על איך שגברים רואים נשים בקולנוע הצרפתי מהסוג הזה, 'הגל החדש' מה שנקרא. אלו סרטים על נשים שלא מצליחות לתפקד, ותמיד יש גברים חזקים שמצילים אותן. גברים תמיד יותר חזקים מהנשים האלה, אבל פמלה כמעט תמיד חזקה יותר מלואי. יש לה את כל הכוח והיא יכולה להשפיל ולהרים את לואי מתי שבא לה כמריונטה".
תם: "כמריונטה מהזין".
גלית: "לא רק מהזין, גם מהלב שלו. גם כשהיא לא רצתה לשכב איתו, הוא רצה שהם ימשיכו להיות חברים. הוא כל הזמן רוצה להיות חבר שלה, גם כשהוא לא מקבל ממנה שום דבר שהוא רוצה. היא אישה כמו שאנחנו לגמרי לא רגילים לראות. כמו שהקריין אומר על האישה בסרט הצרפתי - 'היא נכשלה כאישה בכל מובן' - גם פמלה היא כביכול אישה שכשלה בכל התפקידים הנשיים שלה. הבן שלה נטש אותה, היא לא אמא מספיק טובה, והיא גם כמעט ולא בוכה. ועדיין, היא האישה המושלמת מבחינתו. היא מושא האהבה האולטימטיבי שלו".
תם: "זה מדהים אותי שהוא ממשיך לרצות להיות איתה בקשר. אני כל כך שונא אותה ואוהב אותה. אי אפשר לנצח אותה, וזה כל כך מתסכל".
היא באמת מתסכלת, בעיקר בסצנה הבאה, כשהם מתעמתים במסעדה על גורל מערכת היחסים שלהם. לואי נראה חסר אונים.
גלית: "פמלה ענקית כאן. היא יודעת להיות לחוצה הכי טוב בעולם. היא דמות מאוד מפתיעה ומאוד קשה לנתח אותה. היא קצת טינאייג'רית, ומה שכיף בטינאייג'רים זה שהרעיונות שלהם תמיד נשמעים נורא טובים אבל אי אפשר לעשות אותם באמת כי... החיים".
תם: "אבל גם מונוגמיה זה רעיון שאי אפשר באמת לעשות אותו כי החיים, לא? אני לא יודע, אני חלוק ממש כמו לואי בנושא הזה, כמו שהוא אומר שהוא לא מבין למה הוא בצד הזה של הדיון. היא טינאייג'רית והוא כבר לא, וזה באמת מבלבל, כי מצד אחד אני כן רוצה מונוגמיה, אבל מצד שני הבעיות של זה הן פשוט יותר מדי גדולות. זה מתבטא גם במה שהיא אמרה על זה שזה הורס את היחסים בסופו של דבר, וגם בעניין של לשכב עם אנשים אחרים. היא אומרת 'לי אין ציצים כאלה', והיא צודקת".
גלית: "אני חושבת שהסיפור הזה לא נגמר פה, ושהוא הולך להתנקם בה בהמשך העונה על כל השיחה הזאת. אבל האינסטינקטים שלי בטלוויזיה ממש גרועים. כשעלתה העונה הראשונה של 'האח הגדול' אמרתי לכל מי שמוכן לשמוע שזה לא יתפוס, אנשים לא יראו את זה וזה לא ישרוד יותר מעונה אחת".
תם: "זו תכונה טובה למישהי שכתבה סדרת טלוויזיה".
לואי מסיים את השיחה הקשה הזו מובס ומבולבל, כמעט מסורס, אם לדבר במונחים פרוידיאניים. אך הוא חוזר לעצמו בדרך היחידה שהוא מכיר - על הבמה. הוא עושה קטע סטנד אפ שגורם לקהל - ובעיקר לפמלה - לצחוק, ובעוד סגירת מעגל אופיינית הוא משתמש בעצה שנתן לפולדינג - קול מצחיק.
גלית: "כל היצירה הגברית העולמית היא על זקפה. זה מאוד משעמם בעיניי - די, שמעתי על זקפה כל מה שיש לשמוע. הגיבור מפחד שיאכלו לו את הזין, ייקחו לו את הזין, ינקמו בו על זה שיש לו זין או כמו במקרים רבים אצל לואי - שהוא יפגע במישהו עם הזין שלו. אז גם 'לואי' היא על זקפה, אבל אצלו זה יותר מעניין כי הוא אמביוולנטי, הוא לא מגיע למסקנות חד משמעיות, הוא מפרק כל נושא לכמה כיוונים מנוגדים. בסדרה המעצבנת 'בלש אמיתי', למשל, המסקנות הן חד משמעיות. יש זין טוב וזין רע, יש דרך שבה הזין אמור לזיין - רצוי שזה לא יהיה קטינות בכת, אבל אם אתה מת'יו מקונוהיי החתיך אז מותר לך לזיין הכל, כולל את האישה של השותף שלך. אבל תמיד יש דרך ברורה, ובסוף כל זין יש עונש או גאולה".
תם: "אני לא מסכים שכל היצירה הגברית היא על זקפה, יש זרג ויש זרג, אבל פה זה באמת ברור שזו הדרך שלו להחזיר לעצמו את הכוח. פמלה לא רוצה לצחוק, אבל היא נשברת, הוא לא משאיר לה ברירה".
ואז הם שוכבים מחובקים במה שנראה כמו הפי-אנד שברירי. והנה עוד סגירת מעגל אופיינית - בארט פולדינג מככב ב"טונייט שואו" עם הבדיחה על הפיפי במיטה - שמוגשת כמובן עם הקול המצחיק. איך היה לכם הפרק?
גלית: "היה כיף, אבל לא היינו מצחיקים".
תם: "אם יש משהו שלמדתי מ'לואי' זה שלא תמיד צריך להצחיק. אפשר לדבר על הכאב שלנו. אבל בקול מצחיק".