מה דה פאק היה הפרק הזה?
הפרק השביעי של העונה הוא פרק שמרחוק נראה מיליון דולר ומקרוב חייב לי שקל. עצרנו בפרק הקודם עם התפתחות דרמטית ביחסים בין האנה לאדם, ועכשיו אלייז'ה – דווקא אלייז'ה מכל הדמויות בסדרה – מקבל הזדמנות לקום מהספסל ולשחק על המגרש. ממתי אלייז'ה הוא דמות מרכזית? וחשוב מכך - למה? אלייז'ה הוא דמות שניתן לצרוך במינונים מדודים ומדויקים, אחרת חוטפים צרבת. זאת בטח לא דמות שראויה לפרק שלם בכיכובה כשאנחנו ארבעה פרקים לפני הסוף ולשוש אין אפילו קו עלילה. למה לינה דנהאם עושה לנו את זה דווקא עכשיו, כשכל פרק הופך להיות קריטי יותר ויותר? ולא רק שהיא שמה את אלייז'ה במרכז, היא גם החזירה את דיל מן העבר. ועל זה אני לא יודעת אם אני מסוגלת לסלוח.
נו דיל
אחרי הפרק הקודם והמעולה, נראה שללינה דנהאם לא נשארו עוד כוחות לכתוב פרק ראוי נוסף, אז היא החליטה לעשות סדר פסח ולשדר פרק גנוז מ"הנורמליים החדשים", הסדרה הכושלת בכיכובו של אנדרו ראנלס (אלייז'ה). בפרק אלייז'ה מקבל הזדמנות להרים את עצמו מהספה, ללבוש מכנסיים לשם שינוי וללכת למצוא לעצמו חיים. בתפנית דרמטית שמזכירה יותר סיטקומים מסוף הניינטיז מאשר פרק של "גירלז", בדלת דופק דיל, האקס המפורסם והדוש מהעונה הקודמת, שהסתבך בסקנדל ומבקש למצוא לעצמו מפלט מהתקשורת בבית של האנה ואלייז'ה. כן, זה בא לאלייז'ה ממש רע, אבל הוא לא נותן לזה להפריע לו לגשת לאודישן לתפקיד במחזמר ולהגשים את החלום.
באודישנים הוא פוגש את את'נה, שהיא עוד דמות של אישה שחורה שהוצנחה מן השמיים כדי לעזור לאדם הלבן המבולבל התועה בדרכו. במקרה הטוב דמויות כאלו הן אופרה ווינפרי ב"רוק 30", במקרה הרע הן ג'ניפר הדסון ב"סקס והעיר - הסרט". תייגו רפרנס תרבותי מצוין ורפרנס תרבותי גרוע ואל תגידו להם מי זה מי.
בעידודה של את'נה, אלייז'ה נאבק בשדים של עצמו (יכול להיות שזה שאריות של קיי הול, לא יודעת) כדי להשיג תפקיד במחזמר "גברים לבנים אינם יכולים", ומגיע לשלבים מתקדמים מול עשרות מתמודדים שהם, ובכן, לא לבנים. הייתי נכנסת לעניין הגזע שנשזר כאן, אבל זה גם משעמם וגם לא הופך את הפרק ליותר טוב. שום דבר לא יגרום לעלילה הזאת להיות מוצדקת וחכמה – היא צפויה, לא אמינה ומיותרת.
באורח פלא, החיים ממש מסתדרים לאלייז'ה. הוא עובר את האודישן, שוכב עם דיל, ואולי זה יסגור את הסיפור שלו ולא נצטרך לראות אותו יותר.
תאונת שרשרת
מי שהחיים שלה ממש לא מסתדרים היא - לא תנחשו - מארני. החיים של מארני חרא כרגע, וכנראה בגלל זה היא הפסיקה לאכול. היא מגיעה לחנות כדי למשכן את השרשרת היקרה שעברה אליה בירושה במשפחה ומגלה שהשרשרת מזויפת כמו החיים שלה. וואו, כמה עמוק, כמעט כמו העור סביב עצמות הבריח של מארני בפרקים האחרונים.
אולי בגלל שלא מגיע לה יותר מדי חמצן למוח, מארני מבינה דווקא עכשיו - אחרי חמש עונות ומיליון הזדמנויות, ודווקא מול המוכר בבית העבוט - שיש דבר כזה פייק ניוז, וזה כל מה שהיא חשבה על עצמה. המוכר מגלגל עיניים, ואצלי הגלגלים כבר עשו סלטה לאחור מרוב שהסצנה מתסכלת. הוא מסביר לה שהיא שקרנית, היא שוב מדברת על הדפוס המשפחתי שגורם לה להתאהב בגברים מחרידים, ובסוף היא זוכה לרגע אחד נדיר של תובנה ומשאירה הודעה לדזי בה היא לוקחת אחריות על החיים שלה.
ומה עם הבייבי של האנה? היא מספרת לפול-לואי על קיומו, והוא לא מביע שום רצון לגדל את הילד. מה שגורם לה להישבר ולבכות בעצב, רק מחזק אצלי את התחושה שהעניין הזה עם פול-לואי הוא רק מהמורה בדרך והאנה עדיין מתכוונת לגדל ילד בלי אבא (אבא שהקשר היחידי שלו לאבהות זה שהוא פעם חשב שגרובר זה שם מגניב לילד).
בסיום הפרק, האנה נכנסת למרפאה ולא ברור לנו אם זה בגלל שהיא מתכננת לעשות הפלה, או שמדובר בבדיקה שגרתית. אני כמעט מפחדת להמר על בדיקה שגרתית אבל פתאום, אחרי פרק כזה, אפילו לגדל ילד בדירה עם אלייז'ה נשמע כמו רעיון סבבה כל עוד לא נצטרך לשמוע לעולם את אלייז'ה עושה נאמבר.
קטנות על בנות:
1. האנה מתקשרת לפול-לואי שעונה לה מטלפון קווי. כמה רטרו
2. אחרי טאקו נקניקיות, אלייז'ה מכיר לי את הדבר הבא: פיצה ממולאת. רוצה
3. ואם כבר: אקסים דושים יתקבלו בברכה כל עוד הם נושאים שמונה מגשי פיצה בידם. מוחלת על הכול