סקס, כישלונות אקדמיים ומקצועיים והורים לוחצים. כך נראה פרק הפתיחה של העונה הרביעית של "בנות" (המשודרת ב-yes VOD ומדי יום רביעי ב-22:30 ב-yes Oh). בדומה לעונה הראשונה, גם הוא נפתח עם האנה והוריה היושבים במסעדה. אם בתחילת הסדרה הכריזו הוריה של האנה שהם לא מעוניינים לתקצב יותר את אורח החיים שלה, הפעם הם חוגגים את הצלחתה ואת המעבר שלה מניו יורק לאיווה כדי ללמוד ספרות. אך כשבוחנים את הנסיבות, הניסיון לקיים איזושהי סגירת מעגל נראה צורם; כן, להאנה יש תכניות לאופק הקרוב ובן זוג שאוהב אותה, אבל במקום סגירת מעגל רק קיבלנו עדות לדריכתה במקום. או כמו שאדם הגדיר את זה: "הצעד הבא בסדרה של צעדים אקראיים". זהו לא מעגל שנסגר - אלו החיים שמתקדמים והניסיונות להדביק אותם. האנה כביכול צברה הישגים, אבל שום דבר לא השתנה: היא לא אדם עצמאי, היא לא מסוגלת להחזיק עבודה או להתפרנס מכתיבה, והיא עדיין טיפוס די מעצבן. הלימודים באיווה נראים בעיקר כמו רצון לעשות משהו שנראה טוב, ופחות כמטרה אמיתית. פלסטר על רגל קטועה.

זה היה כוחה של "בנות" מאז ומתמיד: לגרד את המציאות שמתחת לכל הגאוות הקטנות שגורמות לנו להרגיש חיים, כדי להזכיר לנו שבסופו של דבר כולנו נשארים אותו הדבר. לרוב, זה מספיק כדי לגרום לנו להישאר. ובאמת, כש"בנות" יצאה, לא היו הרבה סדרות עם האומץ לעשות את זה. "בנות" תיארה (ובמובנים מסוימים, יצרה) דור מרוכז בעצמו שלא מסוגל להתמיד באף פעולה יותר מדי זמן, ושמחפש מה לעשות עם עצמו רק כדי להתמודד עם השיעמום. עכשיו עומד אותו דור מול לינה דנהאם ומבקש ממנה סיבות להתמיד בעיסוק בה ובעבודתה. כמו שזה נראה עכשיו, לא בטוח שיש ללינה סיכוי גדול.

גירלז בנות (צילום: Mark Schafer/yes)
הכול עומד במקום|צילום: Mark Schafer/yes
על בנות וכישלונות

פרק הפתיחה של העונה הרביעית נראה יותר כמו "מאירועי הפרקים הקודמים" מאשר כמו יצירה אמיתית שעומדת בזכות עצמה. מארני ודזי הם צמד פולק שמופיע בבתי קפה ומזדיין מאחורי גבה של חברתו של דזי בשאר הזמן; שושנה הצליחה איכשהו לסיים את התואר; ג'סה נאלצת להיפרד מבידי, אחרי שכמעט הרגה אותה; אדם הוא עדיין שחקן כושל; והאנה עוברת לאיווה, מה שאמור ליצור איזושהי התרחשות, אבל בעיקר מתחזק את הרצון שלה ליצור דרמה סביב עצמה. במה שונה תכנית לימודים יוקרתית מ-OCD, ומתי הפכנו כל כך קהים עד שאנחנו לא חשים בהבדל?

פה ושם מבצבצת לנו האמת. נכון, אדם מתפרנס ממשחק, מארני שרה, ושוש סיימה את התואר. כביכול, כולם השיגו את מה שהם רוצים. אבל כמו האנה, זה לא שם אותם בנקודה יותר טובה ממה שהם היו בה מלכתחילה. למעשה, להתמודד עם הצלחות בינוניות זה הרבה יותר קשה מאשר להתמודד עם רצונות לא ממומשים. אלו היו הצלחות עבור הדמויות כשרק פגשנו אותן, אבל עם הזמן, כבר אי אפשר להסתפק בהן. מלבד הרעיון הזה, כמעט אין בפרק הפתיחה סצנות שנוכל לקחת אתנו הלאה. במובן מסוים, הפרק רק מדגים את הקו שמנחה אותו: רעיונות לא ממומשים והצלחה חלקית.

באחד הפרקים היותר טובים בעונה הקודמת והמוצלחת של "בנות", נפגשת הרביעייה לחופשה מחוץ לעיר. ארבעתן סובלות, מתוך איזשהו היגיון שאומר שחברויות צריך לשמר, גם כשהן כבר לא כל כך רלוונטיות לחיינו. הפרק הראשון בעונה הרביעית של "בנות" מזכיר בצורה די כואבת את אותו היגיון, אשר לו רובנו נשמעים, ומעלה את השאלה: האם אנחנו באמת צריכים את מארני, האנה, שושנה וג'סה בחיינו? ואולי פשוט התחייבנו אליהן כשהיינו צעירים יותר, ועכשיו כבר לא נעים לפספס?

פרק הפתיחה לא סיפק לנו תהליכים פסיכולוגיים עמוקים או תובנות גדולות. זה בסדר. אבל מה שהיה מהפכני במשך שלוש עונות, נראה קצת צולע בתחילת העונה הרביעית. אם גם ככה כולנו צועדים במקום, אז למה שנבחר לצעוד דווקא עם לינה דנהאם, אישה שהתקדמה מאז יציאת הסדרה יותר ממה שאנחנו נצליח להתקדם, קרוב לוודאי, במהלך כל גלגולי החיים הבאים?

גירלז בנות (צילום: Mark Schafer/yes)
הנה מישהי שלא צריכה את מארני בחייה|צילום: Mark Schafer/yes
זה היה הפרק של: ג'סה

הסצנה בשירותים הייתה רגע הכנות היחיד בכל הפרק. לא ברור אם ג'סה באמת חושבת שהאנה חלשה ושהיא צריכה להיפרד מאדם, או שהיא סתם מאשימה את חברתה ביום המחורבן שעבר עליה. מה שבטוח זה שהיא כועסת (כלומר, "רעה בדיוק במינון הנכון") ואומרת מה שהיא חושבת. זה עדיף, ללא ספק, על מופע הפאסיב-אגרסיב שמתרחש מסביב.

לא חשבתם שנתעלם מ: מארני

מי שלא הסכימה לחשוף את הציצים שלה בסצנות הסקס במערכה הקודמת, תספק ישבן בסצנת מין אוראלי (רימינג?) בלתי נשכחת במערכה הנוכחית. אם כבר מצדיעים לישבן הנשי, זו הדרך לעשות את זה. זוהי המהפכה המינית האמיתית של כל בחורה בשנות ה-20 לחייה. הכי "הקול של הדור" שהיה לנו לאחרונה.

עוד ב-mako תרבות: