בעושר ובעוני עד שהדוב יפריד ביניהם

- "אתה שלי ואני שלך. ואם נמות, נמות" -

גם בלי לדעת מראש ש"הדוב והעלמה הנאווה" נכתב על ידי ג'ורג' ר. ר. מרטין, היה קשה לפספס את הנוכחות של אבי הסדרה בכל רגע מהפרק השביעי. אחרי שלקחה כמה צעדים לאחור העונה בכל הנוגע להצגה של עירום וסקס נועז, חזרה חגיגת הבשרים לככב ב"משחקי הכס". מרטין הרי מעולם לא הסתיר את הרצון לראות את כוכבי הפנטזיות שלו ללא בגדים. בין ישבנה של טאליסה לצמד נערות הפיתוי של ת'יאון, זכינו גם לעיסוק חכם במערכות יחסים מכל זווית שעליה ניתן רק לחשוב.

השרפרף הנמוך

משחקי הכס - פרק 7 (צילום: HBO) — אני לא מטפס את כל זה, נתפס לי השריר במכון|צילום: HBO

אחרי השואו דאון המבריק של הפרק הקודם בין ואריז לפטיר בייליש, סיפק לנו הפרק הזה קרב איתנים מסקרן לא פחות. בפרק הרביעי ניסתה סרסיי להציל משהו מכבודה האבוד, כשהזמינה את אביה לנסות ולמנוע מג'ופרי לעשות מה שהוא רוצה. טייווין נענה אז לאתגר בלי למצמץ ובדיאלוג המבריק מול נכדו חיזק עוד יותר את מעמדו בראש רשימת הבד אס של העונה. הסצנה הזאת מלאה בפאסיב-אגרסיב מרתק. מצד אחד "הוד רוממותך" וגינוני כבוד, מנגד, הבהרה חד משמעית לגבי מיהו האיש הדומיננטי במערכת היחסים הזאת, ולשם שינוי זה ממש לא מי שיושב על הכיסא עם החרבות המשוננים.

יש משהו קצת מאכזב בזלזול שהפגין טייווין, אולי הטקטיקן הכי מבריק בווסטרוז, כלפי השמועות שמגיעות מצדו השני של הים הצר. יכול להיות שמשהו בתחושת הניצחון המוחלט על פני ג'ופרי ("נוכל לדאוג שיישאו אותך לשם", אחרי שעלה מספיק גבוה כדי להביט על המלך מלמעלה. מסוג המחוות שגורמות גם לקרחונים להצטמרר), הקהה מעט את הנטייה של הימין לפתור בעיות הרבה לפני שהן גדלות מספיק כדי לאיים עליו. ואולי בכלל מדובר בעוד טקטיקה מחושבת היטב, שאותה מעדיף טייוין להסתיר בשלב זה. אחרי הכל זאת הפעם הראשונה מאז הביץ' סלאפ של טיריון בעונה 1, שבה ראינו מישהו יוצא מעימות עם ג'ופרי מחייך. מגיע לאיש קצת קרדיט.

מה שמצחיק הוא שדווקא דאינריז בוחרת לנקוט ב"טקטיקת דני אילון" משל עצמה במערכת היחסים שהחליטה לבנות מול ראזדאל, שליט יונקאי. הסצנה כולה בנויה לייצר תחושה ברורה של שליטה: ראזדאל יורד למטה כדי להיפגש עם אם הדרקונים, מתיישב על כסא נמוך למרגלות מושבה הרם, ממלא פקודות ("שב", "שתה משהו") ומציע שלל עצום בתמורה לכך שהנסיכה הבלונדינית תיקח את צבא הטמאים שלה ושלושת ילדיה יורקי האש, ותלך להטריד עיר אחרת. העניין הוא שבשלב הזה נושא החופש והשחרור מעבדות הפך לחלק בלתי נפרד מהגאולה של חאליסי, חשוב לא פחות מרצונה להשיב לעצמה את כס הברזל. "מה קורה לדברים שאינם מתכופפים?", היא שואלת את שני יועציה. יכול להיות שגם היא, כמו טייווין, חוטאת מעט בזלזול יתר?

אימא יש רק אחת

סנסה וטיריון נמצאים בשלב הראשון של מערכת היחסים שנכפתה על שניהם, מנסים להבין איך אפשר לחיות בשלום עם הגזירה. עבור טיריון נראה על הנייר שהמצב נוח יותר, אלא שהוא צריך להתמודד עם קנאתה המתגברת של שיי, סוג של מוטיב קבוע עבורה בעונה הזאת. משהו בהתעסקות בין השניים (והעובדה שזה, פחות או יותר, כמעט כל מה שראינו מטיריון העונה) מזכיר קצת זוג נשוי ומסוכסך תמידית ופוגע באטרקטיביות של הדמות המבריקה הזאת. אבל ב"משחקי הכס" אין ואקום ואת החלק החושב תופסת יותר ויותר מארג'ורי.

בכל שיחה שלה עם סאנסה נחשף עוד חלק קטן מהמאסטר פלאן שלה, שגדול הרבה יותר מעיכובים ומהמורות בדרך. "נשים במצבנו חייבות להתמודד עם הנסיבות", היא מסבירה לחברתה אדומת השיער ומבהירה לה שמעבר ליתרונות המקדימים שיש בו (הוא לא יתעלל או ינסה לפגוע בה), טיריון עשוי להתגלות כמי שעוד יספק לא מעט מצרכיה, כולל העניין ההוא של יורש. כי ילדים הם שם המשחק בשושלות של ווסטרוז ואימהות הן הסמכות שמשפיעה עליהם יותר מכל דבר אחר (היוש, סרסיי וג'ופרי).

החלק האחרון שייך לזוגות שכבר למדו להעריך או לאהוב זה את זה, ומוכנים לעשות הכל למען האחר. זה מתחיל בייגריט וג'ון, שאומרים סוף סוף את מה שנדחק עד עכשיו מתחת לשטיח: הניסיון של הפראים להשתלט על הצפון נדון כנראה לכישלון. אבל ייגריט כבר עברה מזמן את שלב הספקות, ג'ון הוא האיש שאיתו תלך באש ובמים עד הסוף. עכשיו רק הוא צריך להאמין בכך.

ג'יימי לאניסטר לקח לעצמו חמישה פרקים כדי להגיע למסקנה הזו, אבל כשהיא מגיעה גם הוא מוצא את עצמו חסר ספקות לחלוטין. ההקרבה העצמית שלו כדי להציל את בריאן היא שיאו של המהפך במערכת היחסים ביניהם, זו שהתחילה במעמד של שליט ונשלט והתאפיינה בזלזול (מצידו) וכעס (מצידה). זה מרגש, זה מקסים, זה אחד הקטעים הכי טובים שלה עונה. הבעיה היא שאת כל המהפך הזה הוא צריך להסביר עכשיו לאיש החזק במעלה מלך, והוא, כבר ראינו, לא ממהר להתרגש בקלות.

השרפרף הנמוך

אימא יש רק אחת

>> בואו לעמוד הפייסבוק שלנו