האכזריים והנכונים

רגע לפני פתיחת העונה, נעזרנו במודלים מתמטיים מורכבים כדי לבנות את רשימת הדמויות הראשיות ב"משחקי הכס", מהגרועה אל הטובה ביותר."דמות ראשית" הוא מושג יחסי, כמובן. ניתן היה להרחיב את הרשימה ל-40 או 50 דמויות, אבל למען הפרופורציה, החלטנו להשאיר את חלקן מחוץ לדירוג. כמו כן, כדי להשאיר את הכתבה באורך סביר, היא מוגבלת רק לדמויות שנמצאות (נכון לעכשיו, תחילת העונה הרביעית) בחיים. וכידוע, ב"משחקי הכס", נכון לעכשיו זה הכי זמני שיכול להיות.

27. שאי (סיבל קקילי)

יש ב"משחקי הכס" המון דמויות נהדרות, ושחקנים מעולים המגלמים את הדמויות האלה באופן משובח. וישנה שאי. הזונה שמשום מה חביבה על טיריון היא – איך לנסח באופן שיהיה לא מעליב? – פרחה בלתי נסבלת. התרומה שלה לסדרה מסתכמת בלעשות סצנות לטיריון ולסכן אותו באנוכיות בכל פרק שני. סיבל קקילי, המגלמת אותה, היא בעלת מבטא תמוה וכבד שנשמע כאילו היא בקושי מבינה את מה שהיא אומרת. מה לכל הרוחות טיריון מוצא בה?

26. ריקון סטארק (ארט פארקינסון)

תכונתו הבולטת של ריקון סטארק היא שהוא קיים. ואפילו זה לא לגמרי מובהק. ההגדרה של ריקון כ"דמות ראשית", נובעת אך ורק מכך שמדובר בבן למשפחת סטארק – אחד האחרונים שנותרו – ולכן בוודאי תהיה לו חשיבות עלילתית יום אחד. אם כי היום הזה עוד לא הגיע. עד היום לאורך הסדרה הוא היה לא נוכח, קיבל פחות שורות טקסט מהודור, ובוודאי שלא עשה שום דבר שהשפיע על העלילה. ברגעי המסך הבודדים שניתנו לו הוא התגלה כילד סתמי למדי.

25. ג'נדרי (ג'ו דמפסי)

הבן הממזר של המלך רוברט הוא בחור ידידותי שיש לו קסדה שהוא הכין לבד. וזה מלוא העומק של הדמות שלו. ג'נדרי מקבל הרבה יותר תשומת לב בגירסה הטלויזיונית מאשר בספרים, אבל הדמות שלו לא מולאה בעוד אופי או ייחודיות, והוא נשאר מישהו נחמד למדי שבעיקר נמצא שם.

24. סאמוול טארלי (ג'ון בראדלי)‏

זה לא שהוא שמן. זה לא שהוא חנון. זה לא שהוא לא חזק בלחימה בחרב כמו חבריו למשמר הלילה. ‏אנחנו דווקא מאוד בעד חנונים, והיינו שמחים מאוד אם סאם (אבל לא ההוא מ"שר הטבעות") היה ‏מוכיח שגם לחובב קריאה שאינו שרירן יש מקום חשוב במשמר. לא, הבעיה של סאם טארלי היא שהוא ‏אפס. הבנאדם מדשדש לו קלולס מאחורי החומה, נבהל מכל רחש, הרחמים העצמיים שלו בגלל ילדותו ‏הקשה התיישנו כבר מזמן. ובתור אחד שהנשק העיקרי שלו אמור להיות מוחו, הוא פשוט אהבל (למה ‏לא לקחת את הסכין, חתיכת דביל?!).‏

‏23. סטאניס באראתיאון (סטיבן דיליין)‏

מבין כל המלכים שמתחרים על כס הברזל, סטאניס הוא אולי בעל הטענה הצודקת ביותר לכתר ‏‏(רוברט מת. רנלי גם. ג'ופרי ממזר. איפה השאלה?). אבל הוא גם בלי ספק המשעמם ביותר. מלך חסר ‏כריזמה, חסר שנינות, חסר תחכום – בעולם שבו תחכום הוא הכל - שמעביר את ימיו בלהיות מצוברח ‏וצודק. טיפ לסטאניס: בטלויזיה, אל תהיה צודק. תהיה מגניב.

22. ג'ון שלג (קיט הארינגטון‏‎(‎

ג'ון שלג הוא ככל הנראה אחת מארבע או חמש הדמויות המרכזיות ‏ביותר (והטובות) בסדרת הספרים, אבל משהו השתבש בדרך מהמילה הכתובה אל הטלויזיה, והוא הפך למעפן. נער שהרגיש דחוי ‏במשפחתו, ובתגובה החליט ללבוש שחור למשך שארית חייו, ג'ון שלג הוא ילד-האימו של וינטרפל. קיט הארינגטון הוא אחת החוליות החלשות ביותר בכל הקאסט העצום (והמעולה ברובו) של הסדרה: הוא מגלם את ג'ון בפרצוף ‏ספק אומלל ספק מיוסר תמידי. בעונה השלישית, שבה שימש ג'ון כ"סוכן כפול" בין הפראים, הוא היה כל כך גרוע בזה שרק חורים עצומים בעלילה הותירו אותו בחיים. חוץ מזה, הוא לא יודע כלום.‏

21. סר ג'ורה מורמונט (איאן גלן)‏

אוי, סר ג'ורה המסכן. משרתה הנאמן ללא גבול של חאליסי היה מאוד רוצה להיות יותר מזה עבורה, ‏אבל אפילו בעולם עם דרקונים ותינוקות עשן יש פנטזיות שפשוט לא יקרו. זה ידוע.‏

20. דאבוס סיוורת' (ליאם קאנינגהאם)‏

‏"אביר הבצל" נאמן מאוד לסטאניס, האיש שכרת לו שתי אצבעות אבל הציל את חייו. הוא מוכן להציל ‏את סטאניס מכולם, כולל המכשפה האהובה שלו וכולל הוא עצמו. לשם כך הוא כבר איבד בנים, רעב כמעט ‏למוות, הושלך לצינוק וכמעט נשחט על ידי מליסנדרה בכמה הזדמנויות שונות. חוץ מזה יש לו גם ‏תכונות אחרות, כמו נאמנות עזה לסטאניס. הוא גם נאמן מאוד. המסירות הבלתי מתפשרת של דאבוס ‏היא תכונה ראויה להערכה ללא ספק, היא פשוט לא הופכת אותו לדמות מעניינת במיוחד.‏

19. בראן סטארק (אייזק המפסטד-רייט)

בראן עשוי להיות דמות מרתקת: הילד שנזרק מהחלון בפרק הראשון של הסדרה, הפך למשותק, אבל אז גילה שהוא יכול לנוע בדרכים אחרות. הבעיה של בראן היא שהעלילה בהשתתפותו זוחלת. יש לו חלומות נבואיים שמבטיחים גדולות ונצורות, אבל במשך עונות שלמות הוא לא עשה שום דבר חוץ מלחלום ולהיסחב צפונה על גבו של הודור. בינתיים, הוא בעיקר מעיק, והסצנות שלו נוטות לא להוביל לשום מקום. אם הוא יישאר בחיים מספיק זמן כדי לפתח את כוחותיו המנטליים, הוא עשוי להפוך לאחד השחקנים המשמעותיים ביותר במשחקי הכס. ואז לפרוש כדי לייסד את האקס-מן.

18. הודור (כריסטיאן נאירן)‏

הודור.‏

17. סאנסה סטארק (סופי טרנר)‏

בעונה הראשונה, סאנסה היתה בוודאי מדורגת כאחת הדמויות השנואות ביותר בסדרה. במקום מלא ‏בתככנות, קדרות ורצח, אין שום מקום לילדה שחולמת להיות בלרינה ורוצה להתחתן עם נסיך ‏מהאגדות. אבל אחרי שאולצה להתבגר מהר (לצפיה באביך מאבד את ראשו לפניך יש השפעה כזאת), ‏התברר שסאנסה דווקא בסדר. היא עדיין תמימה מדי וכנראה לעולם לא תהיה מגניבה כמו ‏אחותה הקטנה, אבל סופי טרנר עושה עבודה טובה בגילומה של ילדה שנאלצה, לצערה, להיות ‏פוליטיקאית.‏

‏16. סנדור קלגאן (רורי מק'קאן)‏

עם חצי פנים שרופים, "כלב הציד" לא יזכה בשום תחרויות יופי, ועם אופי לא ממש מלבב, גם תואר נערת החן נמצא מחוץ להישג ידו. אבל מתחת לחזות המפחידה, והצייתנות שלו – גם לפקודות מאוד לא נחמדות – ‏מסתתר... אולי לא לב זהב, אבל לפחות, כך מסתמן, לב כלשהו. חוץ מזה, אתם אתם חושבים שהוא ‏גרוע, אתם צריכים לפגוש את אחיו. קלגאן מאבד נקודות על העובדה ש"הוא נראה מכוער ואכזרי אבל ‏בעצם הוא לא כזה רע". זאת מוסכמה מוכרת מדי, ו"משחקי הכס" כוללת הרבה דמויות מורכבות ‏ומקוריות יותר.‏

‏15. מליסנדרה (קאריס ואן הוטן)‏

היא יולדת תינוקות-עשן שרוצחים מלכים. היא עמידה בפני רעל. היא עושה קסמי וודו עם עלוקות. היא ‏רואה דברים באש. יש הרבה סיבות לפחד ממליסנדרה, אבל הדבר המפחיד ביותר בה הוא שאם היא ‏תצליח, היא עוד עלולה להמליך את סטאניס, המלך המשעמם ביותר בווסטרוז.‏

14. מארג'רי טיירל (נטלי דרומר)‏

מארג'רי רוצה את מה שכולם רוצים: היא רוצה להיות מלכה. אבל הדרך שלה להשיג את זה הרבה ‏יותר עדינה משל רוב המתחרים על הכס, ודווקא משום כך מוצלחת יותר. מארג'רי היא פוליטיקאית ‏מעולה: להבדיל מארוסה הדפקט, היא מפלסת את דרכה לא באיומים ועינויים, אלא בחיוכים מקסימים ‏וכיבוש מחושב היטב של לב הקהל. אולי לא רואים את זה על הפרצוף התמים של נציגתם לכס, אבל ‏משפחת טיירל טובה בתככים ממש כמו הלאניסטרים. והחלק הטוב ביותר? אנחנו עדיין לא מכירים בכלל את מארג'רי האמיתית. האם מאחורי המסיכה החייכנית יש מלכה טובה ומיטיבה, או מפלצת מרושעת שמגמדת אפילו את ג'ופרי? האמת היא שאין לנו מושג.‏ היא עד כדי כך טובה בזה.

13. פטיר "אצבעון" בייליש  (איידן גילן)

הסרסור מספר אחת של מעלה מלך הוא אחד האנשים המסוכנים ביותר בעיר. שאפתן ללא גבול ונטול כל מוסר או חמלה. אבל המצחיק באצבעון הוא שהוא אינו מסתיר את היותו מניאק. הוא יזהיר אתכם במפורש שלא לבטוח בו, ועדיין יצליח לסובב אתכם מספיק מהר כדי לתקוע לכם סכין בגב – והכי גרוע, יעשה את זה עם חיוך קטן ומעצבן ‏מתחת לשפם המטופש הזה שלו. ‏הוא אולי נראה כמו עסקן מניאק, אבל מתחת לחזות הזאת הוא למעשה בן זונה.

12. בריאן מטארת' (גוונדולין כריסטי)

אישה שחותרת תחת מוסכמות החברה הגברית, ורוצה להיות אביר? נו, יש רעיונות מקוריים יותר מזה. אבל אף נסיכת-אבירים לא נראית כמו בריאן, אישה גדולה יותר מכל הגברים שסביבה (גם פיזית). מצד שני, מבחינה נפשית בריאן היא קצת ילדה בת-עשרה: יש לה קראשים שהיא צועדת אחריהם בעיוורון. זאת אולי דמות-סטוק, אבל מבוצעת למופת.

11. סרסיי לאניסטר (לנה הדי)‏

לשנוא אותה או לרחם עליה? סרסיי נולדה למשפחה העשירה ורבת העוצמה ביותר בווסטרוז, ולמדה ‏מגיל צעיר לשחק את המשחק. אבל המשחק גם שיחק בה: היא בילתה שנים בנישואים כפויים לא ‏מאושרים לרוברט, אבא שלה מתייחס אליה כאל כלי עבודה שימושי, ואפילו בנה האהוב יצא ‏משליטתה. אה, כן, והיא אוהבת את אחיה במידה מוגזמת בעליל. סרסיי היא אדם נורא, אבל ככל ‏שחולפים הפרקים היא נראית יותר לא כמכשפה רעה, אלא כאישה מעורערת ופחות חכמה מכפי ‏שנדמה לה. לנה הדי עושה עבודה מצוינת בשיקוף שני הצדדים באישיותה של סרסיי.‏

10. ייגריט (רוז לזלי)‏

אי שם בצפון, רחוק מאוד מנפתולי הפוליטיקה של מעלה מלך וסביבותיה, החיים, במובנים ‏מסוימים, ‏פשוטים יותר. אם רוצים להרוג מישהו – נועצים בו חץ. אם רוצים לשכב עם מישהו – ‏מתפשטים. מי ‏שלא מבין את זה, לא יודע כלום. ייגריט, האישה שיכולה לגרום גם לפרוות דב ‏עבה להיראות טוב יותר ‏מביקיני, מוכיחה שההערכה ל"תרבות" הווסטרוזית היא לפעמים מוגזמת. ‏

9. אולנה רדוויין (דיאנה ריג)‏

כמאמר הביטוי הידוע, הדבר היחיד בעולם שחזק יותר מדרקונים יורקי אש הוא זקנות בריטיות ‏שנונות ‏וארסיות. "מלכת הקוצים", הסבתא לבית טיירל, לא משחקת בבולשיט של נימוסין והליכות, ‏אלא ‏אומרת בדיוק את מה שהיא חושבת, ואומרת את זה במילים שעלולות לגרום לדימום פנימי. היא ‏אולי ‏לא אוהבת את סמל בית טיירל - ורד, בעוד הבתים האחרים מתהדרים בחיות פרא מסוכנות – ‏אבל ‏היא בעצמה ממחישה את העובדה שסמלים זה לא הכל בחיים, וגם ורדים יכולים להכאיב. הזקנה ‏הזאת ‏בוודאי עוד תקבור את כולנו.‏

8. תיאון גרייג'וי (אלפי אלן)

הכלל הידוע של משחקי הכס הוא: "אתה מנצח, או שאתה מת". אבל לכלל יש יוצא מהכלל אחד. תיאון גרייגו'י הוא לוזר, אבל כזה שעודו בחיים (גם אם בשלב זה ייתכן שהוא היה מעדיף למות). קורותיו בסדרה הם רצף של כשלים, מכל הסוגים: אסטרטגיים, צבאיים ומוסריים. הוא גדל כבן חורג במשפחת סטארק. הגיע חזרה הביתה לאיי הברזל כדי לגלות שכולם מתייחסים אליו כאל נטע זר, מפונק ואפס. הוא ניסה להוכיח את עצמו בכיבוש וינטרפל, וזה לא בדיוק הלך כמתוכנן. שום החלטה שלו לא היתה נכונה, והוא שילם על כך מחיר יקר בלשון המעטה. אבל רוב הטעויות שלו היו מובנות, ולאורך כל רצף הכשל הזה, השחקן אלפי אלן הצליח להפוך את תיאון הטלויזיוני לדמות יותר מעניינת, ואפילו, מי היה מאמין, סימפטית, משהיה בספרים.

‏7. טייווין לאניסטר (צ'ארלס דאנס)‏

עזבו אתכם מהטמבל הקטן שיושב על כס הברזל: כולם יודעים מיהו האדם שבאמת מושך בחוטים ‏במשפחת לאניסטר, במעלה מלך ובווסטרוז כולה. טייווין, האב לבית לאניסטר, הוא הנבל האמיתי: ‏חכם, ובעל לב קפוא יותר מהחומה עצמה. אפילו ילדיו שלו הם לא יותר מכלי משחק עבורו. ויש לו ‏עיניים שיכולות לקדוח חורים בפלדה.‏

6. אריה סטארק (מייזי וויליאמס)

הטומבוי לבית סטארק, שלא יודעת לתפור אבל יודעת מהו הקצה הנכון של החרב, ומדקלמת שמות של אנשים שצריך להרוג לפני השינה, נראית כאילו היא עומדת להפוך בכל רגע לנינג'ה זעירה שתמטיר מוות על יריביה. רק שזה לא קרה עדיין. למעשה, חוץ מלנדוד ברחבי היבשת היא עשתה בינתיים מעט מאוד. אריה, האמת, נמצאת כאן בעיקר בזכות פוטנציאל. ‏חוץ מזה, מייזי וויליאמס היא אחת הילדות הכי מגניבות אבר. רק תראו את חשבון ה-vine שלה.

5. ואריז (קונלת היל)

בעולם התככים של מעלה מלך, אף אחד אינו מה שהוא נראה, אבל הסריס ואריז הוא קשה לפיצוח יותר מכולם: הוא תחפושת בתוך תחפושת בתוך תחפושת. לקח הרבה זמן עד שצופי הסדרה יכלו להבין – אם אמנם באמת הבנו – מי הוא, ומהם מטרותיו האמיתיות. תחת הכסות של סוחר משי עם מניירות של חובב אירוויזיון, מסתתר בעצם רב-מרגלים תחבולתן ופיקח עם עיניים ואזניים בכל מקום. האח הגדול של מעלה מלך. ומתחתיו מסתתר בעצם אחד האנשים היחידים בפוליטיקה של מעלה מלך שאשכרה דואג לרווחת התושבים. ואריז הוא כמו בצל: יש לו שכבות רבות, וגם עגלגל ולבן. ולא יהסס לגרום לך לבכות.

4. דאינריז טארגריין (אמיליה קלארק)

אם מישהו היה מספר לכם בתחילת הסדרה שדאינריז (לא, לא קוראים לה חאליסי. אבל שיהיה) היא אחת הדמויות החזקות והטובות בה, זו היתה בדיחה. היא היתה ילדה קטנה, והאמת, די מעצבנת, שנמכרה כרכוש לאיזה פרא חובב סוסים. הרבה מים זרמו בבלאקווטר מאז. את העונה האחרונה היא סיימה כמנהיגה נערצת של אלפים, בעלת צבא עצום, שלא לדבר על שלושה דרקונים. את המעבר הזה, מחסרת ישע לבאד-אס, היא עשתה כל כך בהדרגה שבקושי הרגשנו, בזכות אמיליה קלארק שהתבררה כאחד הנכסים החשובים של הסדרה.

3. ג'יימי לאניסטר (ניקולאי קוסטר-וולדאו)

ג'יימי הוא כנראה הדמות שעברה את השינוי הגדול ביותר במהלך הסדרה. הוא התחיל את הסדרה כאיש הרע: קוטל-מלך, שוגל-אחותו ומשליך-ילדים-מחלונות-מגדלים. הוא היה פעם סופרמן, יפה-בלורית, כריזמטי, מלגלג ושנון באופן מעצבן; הוא הפך למוכה, חבול ועדיין ‏שנון למדי. ‏את העונה השלישית הוא סיים אחרי מסע ארוך, עם יד אחת פחות, וכמה גילויים מפתיעים על עברו. רבים אפילו יתפתו להגדיר אותו, למרבה הסקנדל, כאדם טוב. בסדרה שאין בה הרבה נבלים מוחלטים או גיבורים מוחלטים, ג'יימי לאניסטר הגיע הכי קרוב גם לזה וגם לזה.

2. ג'ופרי באראתיאון (ג'ק גליסון)

"היו לנו מלכים אכזריים, והיו לנו מלכים מטומטמים, אבל אני לא יודע אם אי פעם קוללנו במטומטם אכזרי כמלך", אמר פעם איזה איש גדול. יש הרבה נבלים ראויים לציון בטלויזיה ובקולנוע – אנשים רעים ואכזריים, כולם - אבל מעטים מאוד אפילו מתקרבים לרמות התיעוב שאותן מעורר המלך ג'ופרי. סדיסט, אגואיסט, ילדותי, טיפש, פחדן - ג'ופרי הוא סופה מושלמת של תכונות אופי מעוררות בחילה. ג'ק גליסון המסכן, שחקן צעיר ובלתי ידוע עד הופעתו בסדרה, התגלה במפתיע ככישרון אדיר בגילום חלאת המין האנושי. הוא כל כך טוב בזה שבוודאי בכל פעם שאנשים רואים אותו ברחוב, הם נתקפים בדחף להכניס לו אגרוף בפרצוף.

1. טיריון לאניסטר (פיטר דינקלג')

ואז הגיע טיריון. בנו הדחוי, הגמדי והמעוות של טייווין לאניסטר, והבן היחיד למשפחת לאניסטר הסובל עוד מילדות מקיומם של מצפון ושכל. הוא דמות טראגית שמסרב לקבל על עצמו את הטרגדיה, ומפלס לעצמו דרך בתככי ווסטרוז בכח שכלו והשנינות שלו בלבד. וזה לא כח שיש לזלזל בו. טיריון הוא לא אדם שאתם רוצים להעליב, לא כי הוא יפגע בכם פיזית, אלא משום שהוא יכול במחי הערה צינית ומושחזת אחת להמם אתכם לשבוע.

טיריון היה אחת הדמויות הטובות ביותר והאהובות ביותר כבר בספרים. בסדרה, הוא זכה להיות מגולם בידי פיטר דינקלג', במה שהתברר כתפקיד חייו. דינקלג' מחדד כל משפט, מעביר כל שורת מחץ בסרקזם משויף כיהלום, ובו בזמן גם מגלם את הפגיעות והטרגדיה של טיריון. האיש שלעולם יהיה, בעיני העולם ובעיני משפחתו, מפלצת, גמד, שימדון. העונה השנייה היתה כמעט כולה "נצחונותיו של טיריון: אלף ואחת דרכים בהן טיריון שולט". בעונה ‏השלישית, מעמדו של טיריון נפל ואיתו גם רבות מהסצנות שלו. בעיקר משום שהוא נאלץ לחלוק ‏רבות מהן עם הדמות הגרועה ביותר בסדרה, שאי (ע"ע). ואפילו כך, טיריון הוא, אין דרך אחרת לומר זאת, ענק.‏