מאמן כדורסל בכיר בקבוצת צמרת מפוטר ב-2:27 לפנות בוקר; בעלים של קבוצת כדורגל בליגת העל מנהל מגעים לרכישת קבוצה מתחרה באותה ליגה ולא מבין מה לא בסדר בזה; מאמן קבוצת מרכז טבלה בליגה השנייה שמונה לתפקיד ע"י אחיו שהוא כדורגלן עבר ענק ובעלי הקבוצה מפתח פה גדול כמעט כמו אחיו; פרשן כדורגל לא רואה פסול בלהעביר הרצאות לקבוצות אותן הוא מסקר; לפרשן אחר, שהוא גם סוכן שחקנים, אין בעיה לשדר משחקים בהם משתתפים המיוצגים שלו.
כל אלה היו יכולים להיות מערכונים בעונה השנייה של "אנחנו במפה" (ימים ג'-ד' ב-20:15 ב-HOT3 וב-HOT VOD), אלמלא בעיה קטנה: הם קרו באמת, ואפילו ממש לא מזמן. וזו אולי הבעיה הכי גדולה של התכנית בכיכובה של שלישיית מה קשור ובניצוחו של אלי בן דוד: קשה מאוד להיות מופרך יותר ממה שממילא מוגזם במופרכותו. זו בעיה שהסאטירה הישראלית כולה נתקלת בה בשנים האחרונות, כשגם הפוליטיקאים הפכו להיות יותר קריקטורות מהחיקויים שלהם ויותר מצחיקים מהבדיחות עליהם.
אז איף יו קאנט ביט ד'ם – ג'וין ד'ם. ולפחות לפי הפרק הראשון של העונה השנייה, נראה שב"אנחנו במפה" זנחו מעט את הממד הסאטירי לטובת יותר פאן קליל. וזה בסדר, כי הנוסחה עדיין עובדת, המערכונים לרוב מצחיקים, ולפחות חלק מהדמויות החדשות יתפסו חזק.
הקטע הפותח עם המאמנת הקשוחה זינה, שהפכה בינתיים לכוכבת פרסומות, מציג אותה הפעם על ספת הפסיכולוגית במהלכו של טיפול. אי אפשר לפספס עם הדמות הזו – אחת המעולות של שלום מיכאלשווילי - שכמעט כל רפליקה שלה גורמת לפרצי צחוק לא נשלטים.
אביהו ואודליה לסרי הם מטרו-כדורגלן ורעייתו שצפויים לשבת על המשבצת של שלושת הכדורגלנים המריירים בחדר ההלבשה על נשים שנראות טוב במיוחד, ולמצער – התייתמו מאביהן שהלך לעולמו. הם פוגשים בסופר את רץ המרתון האולימפי האמיתי זוהר זימרו שעובד שם לצורך השלמת הכנסה - מקרה לא רחוק מהמציאות בדרך כלל.
צחי גראד מבריק כרגיל, הפעם עם דמות של מורה לספורט בתיכון (שוודאי יחליף את דמות מאמן הנבחרת מהעונה הראשונה). גורי אלפי מצטרף לעונה הזו כשחקן חיזוק בשני תפקידים: גורמזנו, שוער-כאפות של קבוצת תחתית שהיו"ר שלה מוכר משחקים, ואיימן דעודי, דמות טרגית-קומית, מאמן כדורסל במגזר הערבי שנאבק בהיעדר המתקנים הראויים (שחקניו זורקים לסל ללא טבעת). זו הנגיעה הכי קרובה לסאטירה שהייתה בפרק פתיחת העונה, וגם כאן נזהרו מללכת עד הסוף עם ביקורת על התקצוב ונותרו בגבולות הפאן הלא מזיק.
החוליה החלשה היא שני מפתחי הגוף מישל וליזט (אסי ישראלוף וציון ברוך), שרירנים על סטרואידים, במערכון שהרגיש שמתבסס בעיקר על חליפת השרירים של ברוך ופחות על פאנצ'ים. שיר האוהדים בסיום, הפעם בביצוע מקהלת אוהדים, הביא טאץ' יפה עם אוהד בית"ר שיורה בתת-מקלע פלוס ציטוט של מירי רגב על הסודנים ברקע.
אז נכון, העונה השנייה נמצאת בשלב הגישושים, אבל "אנחנו במפה" עשויה מצוין, מבוימת בחסד (ע"י בן דוד, שלחלוטין יכול לעלות ליגה לערוץ מסחרי), ואי אפשר לקחת ממה קשור ומהשחקנים האחרים את הכישרון האדיר. זה אולי לא הטירוף של "בובה של לילה" מבית מדרשה של אותה חבורה, אבל "אנחנו במפה" היא בלי ספק אחד הדברים הטובים שיצאו מהספורט הישראלי המחורבן כאן. חוץ מערן זהבי כמובן.
לצפייה בפרק המלא:
ואל תפספסו גם הצצה בלעדית לפרק השני: