רוני ריבר היא אולי אחת הנשים הכי אמיצות שפגשתי.
כשדיברנו בשבוע שעבר, לפני שצילמנו את הראיון, היא עוד התלבטה. היא חששה מהחשיפה, מהפרסום בפנים גלויות, ממה שיגידו. אבל אז היא חשבה על יניב נחמן. על מה שעשה לה. על העובדה שאחרי ש-11 נשים התלוננו נגדו, ואחרי שהודה באונס שביצע בה ובמעשה מגונה שביצע בה (שניהם באותו הלילה) - אחרי כל זה הוא נשפט וקיבל חצי שנת עבודות שירות, ואפילו לא יום אחד בכלא.
תחשבו על הרגע הזה. רוני יושבת מול המחשב, גולשת בפייסבוק, ופתאום נתקלת בתמונתו של האיש שאנס אותה. מתחת לתמונה כתוב שהיום הוא יוצא לחופשי. אני מדמיין את הרגע הזה, וגל של כעס שוטף אותי. גל של זעזוע. איך זה יכול להיות?
רוני יכלה באותו רגע לכבות את המחשב ולהיכנס שוב לבונקר, להתעלם, להדחיק. במקום זה היא התיישבה מול המצלמה שלנו וגוללה באומץ, בהומניות ומתוך תחושת אחריות נדירה את הטלטלה שעברה מאז שיניב נחמן נכנס לחייה.
היא דיברה על הדייט הראשון שלהם, על זה שמהר מאד הבינה שהוא לא בשבילה, על התקופות שבהן היו בקשר מזדמן. היא דיברה על הלילה הנורא ההוא.
אחרי שנחמן אנס אותה, היא נמלטה בלי בגדים לאמבטיה, נאחזת במעקה, מתפללת שרק לא תהפוך למשוגעת. וברגע הזה, הוא חזר והופיע שוב בפתח הדלת. והיא הבינה שסרט האימה הזה לא נגמר.
אני נזכר עכשיו ברגע שבו היא סיפרה לה על זה ומתמלא בחילה. אני חושב על הנשים בחיי. אני רוצה לעטוף אותן חזק ולשמור עליהן. אני לא רוצה בכלל להאמין שהן מסתובבות בעולם שבו גברים כאלה מתהלכים חופשי.
הראיון עם רוני חשוב גם בגלל הפשטות שבה הוא נעשה. בלי צלליות, בלי עיוות קול, בלי שום ניסיון להסתיר. רוני נעמדה מול המצלמה בלי פחד ובידיעה ברורה שאין לה שום דבר להתבייש בו. היא באה להזכיר לנו דברים שכנראה קצת שכחנו. היינו בטוחים שאנחנו חיים בתקופה הכי נאורה שיש, תקופה שבה שרים ונשיאים נכנסים לכלא השכם וערב בגלל הטרדה מינית ואונס. אבל אנחנו צריכים להבין שהדעות הקדומות והסטריאוטיפים לא נעלמו. לעתים הם תוקפים אפילו שופטים, בעודם יושבים על כיסאותיהם בבית המשפט.
הראיון עם רוני ריבר ישודר ב"עובדה" הערב לאחר מהדורת החדשות