"חלומות מפלסטיק" איננה אפוא סדרה חדשה בנוף הטלוויזיוני, אבל בהיותה חיטוט בפצע הפתוח (מחושב ומחוטא ככל שיהיה) של הערכה עצמית ירודה, היא עדיין מצליחה להפיל לסתות. נכון, כמי שמגיעה משושלת ארוכה של נשים שעדיין מעדיפות להוציא את הכסף שלהן על קוניאק, כל הבונדינג אם-בת הזה על הרדמה חלקית גורם לי לגירוד שאולי לא יהיה כה מטריד עבור חלק גדול מהאוכלוסיה, אבל הייתי רוצה להאמין שלפחות שני שליש מהנפשות הבריאות שיצפו ב"חלומות מפלסטיק" יסכימו שעם כל הכבוד לרסטילן, קוניאק הוא עדיין ההוצאה המיטבית.
מה חושב אלוהים על שאיבת שומן
בשני הפרקים הראשונים פוגשים הצופים את ג'קי אזולאי ואמה מרים (שבכל תכנית אחרת הדגש היה על מערכת היחסים המהממת ביניהן, ולא על שומן בטני), את חלי טייב, ואת יער גנות - הלא הוא אחד משני הגברים הייצוגיים בעונה הנוכחית, שמעוניין להסיף עודפי עור בעקבות ירידה גדולה במשקל. בפרקים הבאים נפגוש גם את סמדר קילצ'ינסקי ("שאיבדה כמעט הכל ועברה מתיחת פנים"), דוגמנית העבר מירב ובר ובתה הטינאייג'רית, ועוד כהנה וכהנה פרצופים ואיברים שעתידים לגדול ולקטון ולשנות את צורתם לכדי הרובוטריק האנושי של ציצים וכיף חיים שכולנו שואפות להיות.
עד לסיום הפרק השני, היחיד שמבצע ניתוחים הלכה למעשה הוא ד"ר דב קליין הידוע, אך הוא והמטופלות נתמכים בפאנל רחב של פסיכיאטר ושלושה פלסטיקאים נוספים המפציעים לקטעי הסבר בין הסצנות. כך, למשל, אנו לומדים שניתוחים פלסטיים מותרים על-פי ההלכה, בעיקר למי שמנסה למצוא בן זוג (תודה, ד"ר אמיר), ושעוד בתנ"ך התבאסו על ציצים קטנים (ותודה לד"ר בן מאיר). כל המוטיבים הכשרים הללו יושבים היטב עם העובדה שמרים, אלמנה ואם ל-14, צריכה להוציא אישור מהרב לפני שהיא מפקירה את פניה תחת הסכין. בקיצור – להיות שפחתם של שני אדונים.
חלי טייב בת ה-25, לעומתה, לא צריכה אישור של אף אחד. אחותה ואמה מעבירות אותה כזו מסכת התעמרות ("מה זה החגורה והנעליים הגסות האלה? וגם שמנת") שמזל שדב קליין אוחז בסכין המנתחים ולא היא. החשש היחיד שלהן הוא שתגדיל את החזה יותר מדי, ואז, כדברי אחותה ימית, "את תפחידי". מעניין את מי. היחיד שמתבאס בכל היחידה המשפחתית הוא האב פליקס, שאומר לה במבט שבור למדי, "את יודעת שאני לא רוצה שיפגעו לך בגוף". נו, צדיק בסדום.
אבל סדום לא נבנתה ביום אחד, וכך גם האפים, הסנטרים, העפעפיים והשדיים שעוד יעברו בזרם של "חלומות מפלסטיק". הסדרה דואגת לציין כבדרך אגב כי ניתוחים אינם המפתח לאושר, אבל גם לא מעזה לרמוז שהם עלולים לגרום להיפוכו הגמור, או סתם שמדובר בעוד דרך לנקז מנשים כסף, אנרגיה ובריאות רק כדי לבזבז את זמנן עלי אדמות. ובכל זאת, בכל פעם שעולים לאוויר ד"ר בן מאיר, ד"ר אמיר או ד"ר טנצר, מספיק להביט שנייה בפניהם כדי להבין שאף אחד מהם לא עבר תחת הסכין או המזרק בחייו. הם גם לא יעברו. מה לעשות, יש מי שיש לו חלומות מפלסטיק, ויש כאלה שמראש מכוונים למתכות יקרות יותר.