לא רק תושבי הדרום והמרכז מצאו את עצמם בחזית המלחמה בשבוע האחרון. מציאות חוסר הוודאות שיצר מבצע "עמוד ענן", העלתה אל המרקע שלנו כמה וכמה כוכבים שמבלים לצדנו לאורך השעות הארוכות ומורטות העצבים של היממה. במהלך הזמן הזה הם מתרוצצים מזירה לזירה, מנסים למצוא דרכים לספק עוד מידע לצופה בבית ובעיקר להיות שם כשהאירועים מתרחשים. חמישה מכתבי החדשות הבולטים של המבצע מספרים על שגרת היום המורכבת שלהם.
חיים על אדרנלין
"אין באמת שגרה ברורה או סדר יום מתוכנן ליום כזה", פותח ומסביר הכתב הצבאי, ניר דבורי. "אנחנו פשוט מגיבים לאירועים לפי מה שקורה באותו הרגע. ברגע שישנן התפתחויות, מיד מגיעים במהירות לאזור הסיקור. נעים כל הזמן בין עמדות שידור לצילום כתבות". גלעד שלמור, כתב הפלילים של החברה בימים שקטים יותר, מוסיף: "יש תחושה של כבוד לדעת שאתה נותן מענה לציבור דווקא בתקופה כל כך קשה. זה מרגש. העבודה נעשית באדרנלין מאד גבוה בגלל התנאים בשטח, וזה מכריע כל עייפות".
אם דניאל שייך לדור המקושר וקר הרוח, עמליה דואק היא הרוח הצעירה ומלאת המרץ של המבצע הנוכחי. "כל הזמן קורה משהו. הימים מתחילים נורא מוקדם, בסביבות שש, אין רגע של פנאי וצריך להיות עירניים בתוך כל הטירוף שמסביב. נורא חשוב לי, באופן אישי, להביא את הסיפורים האנושיים מאחורי הסיפורים, ולא רק פרטים יבשים על המקרה". ואיך מתמודדים עם האזעקות הבלתי פוסקות? פז שוורץ, עוד נציגה של הדור החדש, שמחה להסביר: "בדרך כלל זה תופס אותי כשאני על הכביש הנידח לבדי. רוב הזמן אני פשוט מוצאת את עצמי משתטחת ליד המכונית".
"כל משפחה בדרום פותחת את הדלת ומציעה לנו לישון אצלה"
אז איפה ישנים אחרי אחרי כל הטירוף הזה? "בדרך כלל אני חוזרת הביתה, אומרת דואק, "בעופרת יצוקה ישנו הרבה בדרום". גם שוורץ מכירה כבר את הנוהל הלינה בשטח: "זה כבר הסבב השלישי שלי ככתבת בדרום, ולכן כמות האנשים שאני מכירה כאן היא עצומה. כמעט כל משפחה פותחת לי את הדלת ומזמינה אותי לישון אצלה, כך שאין כאן באמת בעיה".
הקולגות הוותיקים יותר, לעומת זאת, מעדיפים לעשות את הדרך הארוכה הביתה. "אני לא מוותר על להשכיב את הילד לישון", מסביר דבורי, "אני קם בחמש ואז יוצא חזרה לדרום אז לא בדיוק ישנים הרבה בתקופה הזאת אם בכלל". "המרחק משדרות לתל אביב בלילה הוא רק שעה", מוסיף רוני דניאל, "כך שבאמת אין צורך להישאר כאן בשטח"
ורק אוכל אף פעם לא חסר
אם יש משהו אחד שלגביו לא באמת צריך לדאוג בתוך מבצע השידורים זה האוכל. "בכל עמדה יש מפיק שדואג לאוכל לכתבים. ההרגשה היא שכולנו בצו 8, כולם מגויסים לטובת המאמץ", מספר דבורי. לא רק המערכות יודעות לפנק את הכתבים, גם התושבים מספקים את הסחורה. "אפשר להשמין כאן בשקט רק מהנדיבות של האנשים", מתבדח רוני דניאל, "כל הזמן מפטמים אותנו, אני בכלל לא מגיע לחשוב על אוכל". עמליה דואק מעדיפה לשמור גם בזמנים כאלה על הגזרה. "אתמול קפצתי למגה באשדוד וקניתי לעצמי בגט עם קוטג'. קשה לשמור על הדיאטה במצב כזה, אבל בגלל שכל היום אנחנו בפעילות, אין תמיד זמן לחשוב על הרעב. פז שוורץ מסכמת אידיליה שאם לא היינו יודעים אחרת, עוד הייתה נשמעת כמו טיול חבר'ה: "הרבה פעמים אנחנו לוקחים לעצמנו פסק זמן, כל הכתבים, יושבים בכניסה לעיר ומכינים לעצמנו קפה וארוחות שטח. יש תחושה שכולנו ביחד בסיפור הזה".