דרוזים, מה הם רוצים? לכל אחד יצא להתחבט בסוגיה זו. מזל שעזאם הפציע בחיינו עם התשובה - כבוד. אתם יכולים לשים אותם בכלא המצרי לשמונה שנים, לכפות עליהם הכנת קפה בוץ אסלי או שירת טולולום קצבית, אבל לעולם לא תגרמו להם לקרצף את סמרטוטיו המבאישים של אושרי כהן. כמובן שאם המתמודדים היו יודעים זאת מראש הם היו בוחרים משרת אחר, אבל אז הייתה נגדעת המסורת האהובה של לדפוק את שבט דאנג בבקתת המשא ומתן.
אבל רגע, מהתחלה. ההדחה של ענבל די סגרה את המשחק. עכשיו כבר אין הרבה דברים שימנעו מתורג'י, אנה וענת להגיע לאיחוד ולסלול את דרכם לברית שלטת יחד עם אושרי כהן, איתי שגב ונטלי דדון. אם הילדים הפחות מקובלים בכיתה - כלומר משה, עזאם, בוקי ואולי גם יוליה ומיכל - לא יתחילו לתת עבודה, אין להם הרבה סיכוי. שזה חבל, זה משעמם וצפוי יותר מקרב סומו בין משה פרסטר מול כל אחד שאינו משה פרסטר.
למרות שגם מיכל זוארץ וגם עזאם דפקו את ההצבעה בטיניום, נדמה שמיכל יצאה די בזול ומצליחה להזדחל איכשהו בחזרה לחיקה של ענת הראל. לגיטימי, הישרדותי. עזאם, לעומתה, חווה התמוטטות עצבים מפוארת במיוחד. בין פלאשבק שבי אחד למשנהו הוא יושב בצד בהבעה מרירה וממלמל בקטטוניות "כבוד", "עדה" ו"דרוזים". הוא אפילו הספיק כבר לשלוף את נשק ההשתמטות על איתי תורג'מן. כל כך מוקדם במשחק? תשמור את זה למועצת השבט. "מאיפה הוא VIP?", עזאם זועק השמיימה בכאב, "מהתיאטרון?". כמובן, בהנחה ש"אקזיט" רצה בקאמרי.
בינתיים באי התקווה: סצנה אדיפלית וטורדת מנוחה בין הראל מויאל לענבל גבריאלי. לא נורא, מה שקורה על אי התקווה נשאר על אי התקווה.
לא ברור מה עדיף, המתיחות השוררת בטיניום או קייטנת השלום והאהבה של דאנג. סתם, ברור שבטיניום עדיף. הדבר הכי מסעיר שמתרחש בדאנג זה הסכסוך בין נטלי דדון והאלמונית יוליה פלוטקין, שאנחנו לא יודעים מה מקורותיו כי בטח באותו יום הצלם על האי מת משעמום. פרסטר מבטיח לה ולכולנו שהטובים מנצחים בסוף. האם הוא מתכוון לטל פרידמן?
חברים, פרס על הפרק. והפעם - סלון מרוהט. מזל שקיקה פשטו את הרגל, ככה טיניום קיבלו ספה כעורה שנראית כאילו הושלכה מחושה בסיני, בתוספת כמה רשתות סקאביאס מרקיבות שאמורות לשמש כערסלים. בהצלחה עם זה. ובשביל כל הטוב הזה הם רק צריכים להרביץ קצת למשה, שגם ככה ההתעללות בו על האי כבר מקבלת מימדי "בעל זבוב".
והאמת שלפעמים זה כבר לא כל כך נעים לצפייה. פרסטר הוא אאוטסיידר וקרבן, לעומת בוקי שהוא אאוטסיידר ומגניב לו, כזה שמחבק את האנדרדוגיוּת שלו ועף על עצמו בכל הזדמנות. בניגוד לבוקי שלא לוקח שיט מאף אחד, פרסטר אוכל מכות מאנה ארונוב, נזרק משבט לשבט ונאלץ לבלות שעות על גבי שעות עם איתי שגב. עזאם כבר מזמן היה ממיר את זה בחודש בכלא המצרי, אולי אפילו שנה.
בקתת המשא ומתן יצרית וסוערת במיוחד השבוע. עזאם מאיים שאם הוא לא הולך אף אחד לא הולך, ואף אחד מתגלה כמיכל זוארץ. מזל, עזאם היה חוזר לאי בלי ערכות טיפוח וקפה, רק עם מילת כבוד של איתי שגב, ולכו תחפפו עם זה. היחסים בינו ובין תורג'י על סף פיצוץ, עזאם אפילו מאיים במכות. לא שאנחנו בעד אלימות (סתם, ברור שכן) אבל בואו נודה שלא תזיק לתורג'י (אדון איתי!) איזו כאפונת. תורג'י חושש שאם עזאם יכה אותו בפנים, הוא לא יוכל לשחק יותר. היינו בטוחים ששני הדברים כבר קרו.
לאחר משא ומתן היתולי בין איתי שגב למיכל זוארץ, עזאם נשלח אל דאנג כמשרת. פרסטר, כצפוי, נזרק בטיניום. איתי שגב בחיים לא היה מעז לשלוח את אושרי וזוארץ בחיים לא הייתה מעזה לשגר את תורג'י, כי יותר מעונת VIP, זו עונה של מקובלים מול ריג'קטס, לוזרים מול ווינרים. פרסטר, כצפוי, מקבל על עצמו את תפקיד המשרת, אבל בטח יצא לו לעשות דברים יותר משפילים בקריירה מאשר לחפוף למיכל זוארץ. עזאם, לעומתו, מותח את הגבול בקפה שחור. כי אתם יודעים איך זה, מתחילים בחפיפה וזה נגמר בללקק לאושרי את התחת או לתת לו נשיקה צרפתית.
וזהו, נותיר אתכם עם ניצני סיפור האהבה של תורג'י, אנה והגחליליות, ועם התהייה הנצחית - האם פרסטר ותורג'י נפגשו לחומוס בכרם?
הציטוטים:
"הודו מודו קוקוס מוקוס" (עזאם. כישוף דרוזי)
"אפילו שלוש שנים צבא לא נתן למדינה שלו" (עזאם, עכשיו זה אישי)
"אני מבקש מתושבי כפר ברר לסלוח לו" (תורג'י. לא יהנה ממטבח דרוזי גלילי בקרוב)
"העדפתי לחזור חודש שלם לכלא המצרי" (עזאם. הכל כדי לא לחלוק שבט עם איתי שגב)
"אני עדיין פה והבת של גבריאלי נפלה" (בוקי, שוכח שלכל הישרדות יש מוצאי הישרדות)
"תלך למשטרה ילד" (עזאם לתורג'י. מה משטרה, צבא)
"בוא תשכב עליי" (ענבל גבריאלי להראל מויאל. קוגרטאון)
השוט של מיכל
