חזי הלך, ואיתו, כמדי שנה, קרסו הימורי הגמר שלי. איזו טעות הייתה להכניס אותו לחמישייה שבה השקעתי עשרה שקלים שלמים. למה אחרי מאה עונות עדיין לא למדתי שזה שעושה הכי הרבה רעש בהתחלה תמיד יודח שלישי? נו מילא, לפחות לעולם לא נצטרך לשמוע יותר את הביטוי "באוירה טובה" וגם נפטרנו מהרומן הלא נעים לצפייה בינו ובין עדן, שעכשיו תוכל סוף סוף לקטוף את אנדל מחיקו של חיים ולספק את הרומן הפוטוגני שלשמו הם לוהקו.
אבל נחזור לתחילת הערב. אחרי חצי שעה של מתח מיני משוגע בין אילנה דיין לברק אובמה, גילינו שבקושי עשרים יום לתוך העונה שוגר כבר המסוק הראשון. ואמנם הוא הוקדש למעיין, הפייבוריטית של המדור והאלירז של העונה, ועדיין, בקושי עברו 20 יום, אפשר להתאפק או להסתפק ברחפן. מעיין מאושרת, אפילו הבחירה המוזיקלית המפוקפקת ב"מתנות קטנות", שגרמה לכולנו לקוות שהמסוק יתרסק לתוך הבריכה, לא מצליחה להעכיר את מצב רוחה. היא מזנקת על אביחי בהתרגשות, מה שמתברר כטעות, כי הוא מיד פוסע באדישות לחדר האח ומדבר על איך שהיא מאוהבת בו אבל הוא לא תופס ממנה, ושהוא קולט ממנה מבט שחציו הערצה וחציו כבוד. לא אביחי, מדובר במבט של רחמים. מבט שגם עם ראייה צינורית אתה, והאח החורג, אמורים כבר להכיר.
שני זועמת על דן. מסתבר שלא רק שהוא לא רוצה אותה, הוא גם מעז להיות נחמד לאחרים. בעימות ביניהם במטבח הוא נראה מבוהל למדי, ואפשר להבין למה. מעבר לעובדה שהיא אוחזת סכין, שני היא גם דמות אלמודוברית. תווי הפנים המודגשים, הדרמטיות, העוצמות, היעדר הפאסון והדימיון המצמרר לאביב גפן - כולם עומדים בניגוד מוחלט לדן, אדם שהוא הגדרה הכללית לבז'. לעומת השסע בין שני לדן, העניינים בין חזי לעדן מתחממים. הוא שקל את הנושא בכובד ראש והחליט שהוא רוצה איתה קומבינה, הוא אפילו עשה טבלת יתרונות וחסרונות כי העולם הפנימי שלו מורכב מהעונה הראשונה של "חברים", והחליט שהם צריכים להתחיל לישון ביחד. לא נורא, חזי יחכה לעדן בחוץ ואין ספק שיהיו להם חיים משותפים ארוכים ומאושרים שבמסגרתם הם לא יפגשו יותר לעולם.
מסתבר שכוכב, שבמשך שבוע תפקדה כאמו של חיים, הפכה מאז לאם מתעללת וגם אימצה במקומו את שם לבנה החוקי. בניגוד לסיפור האהבה המפתיע שלה עם שם, את חיים היא פשוט מתעבת. וקצת בצדק, האמת. חיים הוא הוא כל מה שרע בצחי איראני, וטיפוס מייגע יותר ממופע השלום והבולענים של קולדפליי בים המלח. מזל שיש לו את אינדל, ידידו הקרוב, שביחד הם יכולים להקים הרכב מוזיקלי בשם "חסרי התועלת" ולהיכשל גם ב"הכוכב הבא". כוכב ממשיכה להיות דמות אהובה, זועמת ולהפגין עוינות כלפי תחביבה של אורנה לקרוא תהילים בגרביוני רשת. מוכרחים להודות שכיף לראות אותה משוטטת בבית ומסננת, בדיבורה האיטי, הכמעט גילה גולדשטייני, "מכשפה!", "מכשפה!", מקפידה על שימוש משונה במילה "טריגר" ועל הכינוי הפוגעני אך מובן "דונאלד דאק" למעיין. האם הביף עם אורנה יסתיים בהעלאתה על המוקד, או שדווקא כוכב תמצא את עצמה על הפלנצ'ה?
כמה מבאסת הייתה השיחה בין אביחי ודן, מאחת ועד טרמפ עם מרגול? ככל הנראה אחת המגעילות ששודרו בטלוויזיה. "אני לא צריך בחורה עם רמת אינטלקט כמו שלי", "יש דברים שצריך בבית ויש דברים שצריך בחוץ", "כל בן אדם צריך שאשתו תהיה תמימה". די נו, לא יצא להם לראות עונות קודמות? הם לא יודעים שיראו למעיין את השיחה הזאת במסגרת המשימה הבאה? אביחי מכנה את מעיין "פרויקט", ככל הנראה הוא מתכוון לפרויקט פר"ח, ואין ברירה אלא להכריז על פרויקט משלנו שבו אכריח את האח החורג להשתתף למרות מחאותיו הרפות – לוקחים את מעיין לגמר! מעיין למיליון, או לדירה, או כל מה שמחלקים כיום, ומשליכים את אביחי ודן בצד הדרך, בתעלה, בשנת 1903.
אמרו
"בינינו, האח, אני לא חייב אותה בבית" (אביחי על מעיין. ואנחנו לא אותך, נשמה)
"אני חברותית ונחמדה" (שני. יחסית לעמלץ לבן)
"אני בן אדם רציני" (כוכב. פרופסור אמריטוס למחולות בטן)
"למה אותי? חסר פה את מי להדיח?" (כוכב. לא בקיאה בפורמט)
"אני לא מתחרה שלה אני סבתא" (כוכב. הסבתא של כולנו)
"המשחק התחיל". (חזי. חחחחחחח)