וגר חמוס עם דושבאג

זהו, בני הודח. לפני שלינור הספיקה להוציא צו הרחקה, לפני שהוא הספיק להגות רעיון לעוד מפלגה כושלת ולפני עשרות משחקי חברה מנג'סים. הפורסט גאמפ של הבית עזב, נותרנו יתומים. סתם לא, יש לנו את קדיחותיו הצרודות של מנחם בן ואת עצביה הרופפים של עינב בובליל, למי אכפת מבני.

אבל הדרמה האמיתית השבוע התרחשה בין אליאב, דנית ונופר, משולש הברמודה של הבית, מקום מסתורי שבו רגלו של אליאב יכולה לפלוש למיטתכם ללא אזהרה, לגלח לכם את הגב ולהשאיר רק לב שעיר. דנית עדיין מרוסקת לגמרי מאליאב, שמפחד לצאת איתה מניאק מול נופר שנהנית מתשומת הלב ומהדרמה הכללית. כולם בבית מנסים לעודד את דנית, כולל אחי שטוען כי היא הכי חמוס שיש, כי הרי אין דבר מעודד יותר מכך שמזכירים לך ללא הרף שאתה לא יותר ממכרסם מצחין. גם אורטל גושן מקפידה לשבת לה ברקע, כדי שכולם בבית יזכרו שהצפונית המפונקת הזאת בסך הכל נדלקה על דושבאג ויש אנשים שהיה להם סרטן. דנית במצב כל כך קשה עד שאפילו אלדד מתגייס להצלתה ומקריא לה את מגילת אסתר, אתם יכולים לנחש לבד מי על תקן המן הרשע? אגב, אם מותר לקרוא בבית רק את התנ"ך, חבל שהמסוק לא הצניח לה את "למה גברים אוהבים ביצ'יות".

ובפינות אפלות יותר של הבית - מנחם מתנגד להרג זבובים. הוא מתעקש ללכוד אותם בעצמו ואז לספר להם על שירה עברית עד שהם מתים. הוא צריך גם להכין קוסקוס שטעים אך ורק לטל, שבלוטות הטעם שלה התחשלו לאחר שנים של חביתות חומוס ודוחן. גם אחי מקבל שלל משימות, למשל לקלוע למרטין שלוש צמות בשש דקות, כאילו היה אורטל גושן בטיילת באילת ולא מציל פשוט מקריית שמונה. גם לגלח חצי פנים, להתגלגל בין חדר האח לארון בלי לחטוף נזק מוחי (הספינה הזאת כבר הפליגה) ולשלוף מהארונות את כל הבגדים האדומים, כולל החוטינים של לינור, או לפחות אלו שבני לא גנב כדי לרחרח בלילות בודדים. מישהו באמת טרח לספור כמה כדורים ירוקים וכמה אדומים הגיעו לדיירים? כנראה שנאלץ לסמוך על דודי הזבל.

אמרו

"אם יש סודני רב נועם, לא הייתי מתנגד שיתחתן עם אחת מבנותיי. האהבה מנצחת, כמו שאומר מיקיאגי" (מנחם בן, ערוץ 26)

"הוא מכוער גם, שכחתי להגיד לך" (מרטין לדנית, על אליאב. תמיד יודעת לעודד)

"אני מציע לך פשוט לצאת מזה" (מנחם לדנית. הו תודה, היא בטח לא חשבה על זה בעצמה)

"עם מי אני אריב? עם האבנים?" (עינב. אנחנו לא דואגים לך)

"חוץ מלצרוח את לא יודעת שם דבר" (טל לעינב. לא, את)

"אל תדברו הרבה, אני סופר" (אחי, מתקשה)

"אמא שאני אלך עם הילדה שלה תזכה, אני זכייה" (אליאב. חשבנו שאתה מקעקע)

"שמיקי ימצא את הזיווג שלו בעזרת השם" (עינב)

"גם בסטוץ אני אסתפק" (מיקי, אופטימי כרגיל)