"ישראל 2016, חברה שסועה, מפולגת, מוסתת", כתבה עדן אברג'יל בפוסט פייסבוק פובליציסטי והתכוונה, כמובן, לערב הגמר הזה שבו נאבקו ברק, שי מיקה, דודו ועמרי על הזכות להמשיך מורשת מפוארת של מתמודדי ריאליטי כמו תמיר ורדי, אביב סביון, רינת גיטר ובנצי שני. מה שעוד מדהים היה לגלות זה על קיומו של שוויון ההצבעות ההיסטורי שכמעט הפך את שי שון וברקת לשותפים לדירה בבאר יעקב. זה בסדר, הם כבר רגילים.
אבל ממש כמו ששי חי ביקש במשלב לשוני משונה ומאונגלז – "תעשו לי ששי מיקה תנצח", היא ניצחה. כי בסופו של דבר זאת הייתה העונה של שי, מה זה משנה איזה, וחשוב מכך – השנה הגדולה של העיר קצרין. שי מיקה, טחב, אחות חורגת (א"ח) – אנחנו כח בלתי ניתן לעצירה! אז שי לקחה, הדירה תלך למשפחה והנחות הסלב ילכו אליה. ולכל מי שיאמר שהיא לא יותר ממודחת עשירית קלאסית שזכתה בגלל נסיבות שכללו עונה משוגעת ופרישה משולשת, היא פשוט תוכל להשיב ב"חכה חכה" ולהפתיע את העולם בקמפיין אינטרנטי לשמפו הוואי. קדימה, מה ששלך שלך, אף אחד לא שם את שי שון בפינה.
אבל בואו נחזור לתחילת הערב ונתהה באופן קולקטיבי – הירוז? באמת? למרות שאפשר להעריך את בחירת השיר האירונית בגמר כזה, זאת לא הייתה שנה קשה מספיק עבור דיויד בואי? ומי לימד את דודו אנגלית? כל העסק הרגיש כמו קליפ תחילת עונה של "כוכב נולד" רק בלי אנשים שיודעים לשיר. אנחנו ב"אח הגדול", למה צריך לתת לנו את התחושה שאנחנו נמצאים בערב קריוקי שהסלים? היה נחמד לראות את דיירי העבר, למרות שחסרונם של שי חי, תניה, אור וקרלוס הורגש. לא ברור למה לקורין היה דחוף לשגר את הערת ה"הזמנו את כל הדיירים ומי שלא טוב לו יום טוב לו", במיוחד כשאנחנו יודעים שהיום של קרלוס היה לא משהו. אבל העיקר שפלורי הגיעה, והזכירה לנו שאם לא הייתה בעונה הנוכחית, היא לגמרי הייתה יכולה להשתלב עם המוזרים של צבא האמת שצורחים לשי חי מהגבעה מול בית האח.
ואז דודו יצא מהבית במקום הרביעי, ומיד הראו לו את כל קטעים שראה כבר במשימה עם תמר. טוב, מה לעשות, הייתה לי השבוע ישיבת הורים בגן עם יותר ריבים, צרחות ודרמה מכל פועלה של הרביעייה הזאת ביחד. אגב, גם לגלות שלא ציטטו בקליפ ה"מה אמרו עליכם בתקשורת" אף מילה של אחות חורגת היה קצת מאכזב, אנשים פה משקיעים בהשחרות ימים כלילות, כואב לפרגן? דודו מנצל את החופש הפתאומי על מנת להרים לאח הגדול, וכך גם רוב הדיירים שיצאו מהבית כולל שי חי שמעלה פוסט פרגון לבכור. מה נהיה חברים? תקימו כת וזהו. דודו, בסופו של דבר, היה חמוד ומצחיק ודייר כיפי מז׳אנר ה״נשמה״, אבל הוא פשוט הרגיש קצת ישן. ראינו כמוהו וגם סימסנו להם בעבר, ואל תיפגע, אבל אין לנו כח יותר.
.
למקום השלישי הגיע עמרי, שהוא מקרה די מעניין. עמרי הוא לא מסוג האנשים שזוכים באח הגדול כי אנחנו מעדיפים אנדרדוגים, אבל הוא מסוג האנשים שעונה אחרי עונה בטוחים שהם ינצחו באח הגדול, כי הם פשוט רגילים לנצח בדברים. עמרי הוא ווינר, אפשר להניח שמבחינתו החיים עד כה היו הצלחה – אדם שיוצא בערב לבלות וחוזר הביתה עם הבחורה הכי שווה בבר בצפון דיזנגוף או, לחילופין, כבעלים של הבר בצפון דיזנגוף. ופתאום הוא הגיע לאח ופחות הלך לו. היה את שי חי, היתה את אור, הוא כבר לא היה זכר האלפא. בשביל מישהו שלא רגיל לחוויות כישלון זה בטח היה קצת מוזר, אבל בסופו של דבר הוא עמד בזה יפה. ובכלל, העיקר שיש לנו רומן עם קסניה שמבטיח להם לפחות שני אייטמים – "לראשונה מאז הגמר: עמרי וקסניה מתאחדים" וכמובן "אל תיפגעי: עמרי וקסניה כבר לא". כמובן שגם אירוסין מרגשים יספקו כותרת נאה פלוס ראיון זוגי, אבל לא בקטע של להלחיץ.
זהו, הייתה עונה... נחמדה. ובנחמדה הכוונה למשוגעת, מתישה, מופרכת ומלאה בפרומואים לבייקאוף. תודה לכל מי שקרא והגיב ופיתח מעורבות רגשית. תודה ליאיר האח החורג החמוד והחתיך שספג הערות נבזיות והחזיר בחזרה. תודה לדיירי העונה שגם הם ספגו באומץ הערות נבזיות ואולי יום אחד יתנו לנו מכות. נתראה <3