ובכן, משימת סין נגמרה. זה לקח קצת זמן, הא? למען האמת, ברגעים מסוימים כבר לא לגמרי היה ברור מי יותר עתיקה – המשימה, או סין עצמה. רק תחשבו על זה שבימים שהמשימה התחילה עוד לא הייתה אופציית "וואו" בפייסבוק – תקופה רחוקה ופרימיטיבית שמי יודע איך שרדנו אותה. צרפו את השבועיים האלו למחקר שחשף לפני מספר ימים כי חלק מהאורז שנמכר בארץ הינו "רעיל ומסוכן", ותקבלו תחושת מיאוס מהתרבות האסייתית שלא חוויתי כמותה מאז שעוד מסעדת דים סאם נפתחה לי ליד הבית. או גרוע מכך: מאז הפעם האחרונה ששי חי ציטט מאסטר יפני שקיומו מוטל בספק.
ואם כבר דברים ששי חי אומר ומוטלים בספק: הפרק מתחיל כשהצעת הנישואים שלו לתניה נתפסת על ידי חלק מהדיירים כלא כל כך אותנטית. אך גם אם עמרי צודק, והאירוסים האלו הם לא יותר ממהלך אסטרטגי (לא, כי הרומן שלך עם קסניה), החיוך על פניו של שי חי כשתניה אומרת לו שהיא רוצה לספר על כך לדיירים נראה באמת כן ונרגש. גם הדיירים האחרים נרגשים, ומיד עושים את מה שכולנו עושים כשאנחנו שומעים על הצעת נישואים: מאחלים לזוג המאושר מזל טוב מלווה בחיוכים וחיבוקים, ומיד הולכים לרכל מאחורי גבם על אופן ההצעה, כמה זמן הקשר יחזיק, ושאר תובנות שהמשמעות הנסתרת של כולן היא "למה הם כן ואנחנו עדיין לא?". כיף לראות שהדיירים שומרים על מסורת יהודית חשובה לא רק ליד שולחן השישי.
אבל ההרמוניה הזו מתנפצת כששי חי ממשיך בסירובו לשתף פעולה עם הבית, ומעדיף להמשיך לישון בבוקר גם במחיר של קנס. מצד אחד, הוא נותן ייצוג חשוב על המסך למאחרים כרוניים שלא מצליחים לקום מהכרית, ואני באופן אישי מעריך את זה. מצד שני, מה שכל מאחר כרוני יודע ושי חי מסרב להכיר בו זה שבמקרה כזה, כל ביקורת כלפיך היא מוצדקת. ואכן, הפיצוץ לא מאחר לבוא.
בגדול, העניין הוא כזה: שי חי ותניה לא מבינים למה אומרים על שי חי דברים רעים. מבחינתם הוא יכול לצבור קנסות, להתנהג באנוכיות ולדבר מגעיל לאנשים, אבל ברגע שמישהו מעז להעיר לו על כך זו חוצפה שאין כדוגמתה. קצת כמו אלה שנכנסים לך למרחב האישי ואומרים "לא נגעתי בך אל תיגע בי", ורק מחכים שתגיד להם משהו כדי לתקוף באמת. הם היו מעצבנים כילדים ביסודי, והם מעצבנים כמומחי קראטה בפריים טיים של ערוץ 2.
שי חי, תרגיע
אבל מילא זה. גרוע מכך היה האופן בו שי חי תוקף במהלך הפיצוץ את רינת תוך התייחסות למראה החיצוני שלה ("צ'יוואווה") ולגילה ("אישה בלה") ואז מנסה להפוך את זה למתקפה עליו תחת הגיבוי וההיתממות של תניה. זה היה ממש בלתי נסלח. תראו, יש לא מעט דברים שעשיתי בחיי ואני מתכווץ בכסא מלהיזכר בהם: מנהגים בעייתיים שנגמלתי מהם מאוחר מדי, דייטים שהשתיקה יפה להם, הפעם ההיא בכיתה ה' שהשתתפתי במשחק "כיסאות מוזיקליים" בקלאב מד אילת ונפצעתי בעצם הזנב. אבל כולם מתחוורים לעומת רגעים כמו אלה שבהם אני צופה בשי חי ויודע שעד ממש לא מזמן כתבתי דברים שנתנו לגיטימציה להתנהגות שלו. אחרי הרבה זמן שהתחושה הזאת הייתה על אש קטנה, הפרק אמש כבר גרם לי לרצות לקבור את עצמי כמה שיותר עמוק באדמה - או לפחות לתת לאור ושי מיקה להדביק אותי לקיר עם מסקינג טייפ.
אז נכון, שום דבר לא באמת השתנה. שי חי הוא עדיין בגדר ליהוק מופלא לריאליטי בכלל ול"האח הגדול" בפרט, וואן מאן שואו שלא מפסיק לרגע לספק את הסחורה וסוחב את העונה כמעט לבדו על גבו המקועקע שלא בטעם. מצד שני, שי חי לא היה מעולם מישהו ש"אומר את האמת בפנים", אלא בריון כריזמטי בעל לשון חדה שכיף לראות מתסיס בית שלם בחצי קריצה. וכשהשטיק הזה מתחיל למצות את עצמו – בין השאר כי הדמויות בבית (aka הקורבנות) הופכות מאנשים אנונימיים למכרים קרובים, הלשון החדה הופכת לצפויה ומעייפת, ושי חי עצמו מתברר כמישהו שבאמת מאמין בצדקת דרכו - כל מה שבא לעשות זה רק להגיד לו "בן אדם, תרגיע, כי אתה ממש לא צודק בסיפור הזה".
אבל קשה להרגיע, במיוחד כשלצדך עומד מרומם פרסונה מקצועי כמו התופעה החד פעמית הקרויה איציק כרסנטי. במסגרת משימת "שניים סינים עם כינור גדול" חלק מהדיירים מחויבים להצטוות לזוגות ולבטא מילים רק בתנועה אחת כמו בשיר המפורסם, מה שגורם להם לדבר מוזר (גם אם עדיין לא מוזר יותר ממשפט סטנדרטי של דודו). אז מה עושה איציק? מנצל את העובדה שעל רינת להיות צמודה אליו ושהיא לא יכולה לדבר כמו שצריך כדי להכניס אותה לפינת העישון עם שי חי ולהפוך אותה לטרף קל. ואם זה לא מספיק, אחר כך הוא עוד טוען שהיא (!) סכסכנית, ושזה טוב שהיא לא יכולה לדבר כדי שפעם אחת תקשיב. ולמה היא צריכה להקשיב? לבן אדם שאומר לה שיש בפנים שלה משהו לא בסדר וסכסכני! אני מודיע כאן: אם יש מישהו שמסמס לאיציק, אני בא אליו אישית הביתה - ולא עושה כלום כי אני פחדן וסביר להניח שגם אם זו ילדה בת 10 היא יותר חזקה ממני. אבל הבנתם את הרעיון.
עוד דברים שקורים בפרק: רינת מודבקת לקיר, תניה מחופשת לתרנגולת ומחפשת גרגירים, שי חי ואיציק דופקים לעצמם ביצים על הראש, שי מיקה מגלה סיבולת מרשימה לפלפל חריף בדבש, וקסניה סוחטת מיץ תפוזים - כולן משימות שראוי להתעכב עליהן בערך כמו שראוי להתרגש מאיומו של איציק שהוא לא מבשל יותר לאף אחד בבית. כלומר: לא. מה שכן ראוי להתעכב עליו זה שלקראת סוף הפרק שי חי שוב מחליט לצאת חמוד, כשהוא דואג לשם שינוי לתניה הבוכייה בזמן שדודו ושי מיקה מדברים על הגעגועים אליו. בחיאת שי חי, עשה טובה ובוא נחליט שאתה נשאר בקו אחד עד סוף העונה, בסדר? אני לא יכול להתחרט כל פעם על משהו שכתבתי בשבוע הקודם.
אנחנו נתראה כאן שוב בראשון, כי האחות החורגת היא אישה בלה שזקוקה לחופש מדי פעם. נקווה שגם איציק יחוש שהוא זקוק לחופש ויעזוב את הבית בשבת, כך שהיא לא תוכל להיפרד מהדייר שהיא משום מה כל כך אוהבת.
אמרו:
״את הבאת פנים חדשות למילה אנרגיה״ (ברק לארבל. תמיד שנאתי קידמה)
״מה קרה לך בתיכון ובאוניברסיטה שנתקעת בגיל הזה?״ (שי חי לרינת, מנקודת מבטו הבוגרת)
"אני לא מבין מה הבעיה, אמרתי שאת צ׳יוואווה כי את נראית כמו צ׳יוואווה״ (שי חי לרינת מיד לאחר מכן, מדגים איך מתנהגים בהתאם לגילך)
״כל היפן שלך מעניין אותי כמו החוג למקרמה של דודה רותי במתנ״ס״ (רינת לשי חי. לא רע רינתתתת)
״למה את אומרת עליו כלב רוטווילר?״ (איציק לרינת שמדברת על שי חי. באמת איך את משווה אנשים לכלבים יא צ'יוואווה?)
״הוא תמיד העלה לי את הביטחון״ (דודו על שי חי. נתון לוויכוח)
״ביום שישי הצעת לי נישואים ובא לי להיות כמו כל הבנות ולשמוח״ (תניה. תגידי את זה: חסרים לך הלייקים על התמונה עם הטבעת).
״דא״ (דודו אומר כן בפתח. 3> )