מזל טוב, 50 ימים לתוך העונה! שזה גם הזמן שלקח לי להבין סוף סוף את מי שני מזכירה לי: רוני סומק. כן, המשורר. אני אומר לכם, זה אחד לאחד. לפני כמה ימים נחתה עליי התובנה הזו בעודי מסטול מאנטיביוטיקה וזה היה כמו אסימון עצום שנופל. לנוחיותכם: הקולאז' החשוב ביותר אי פעם.
(צילום: שהר גולובאטי/קשת)
עד כאן השירות האדיב שלי לציבור, עכשיו בואו נדבר על הפרק.
זוכרים שעדן נרתעה פעם משני כאילו הייתה מינימום השפתיים של אנדל? אז זו רשמית היסטוריה. הן החברות הכי טובות, מרימות אחת לשנייה בסופרלטיבים דביקים שלא היו מביישים את קרן פלס ומירי מסיקה והכל בגלל תשתית השנאה המשותפת שלהן לאורנה. שני ועדן מדגימות באיזו קלות אפשר למצוא מכנה משותף על חשבון האחר והמנודה, וזה לא יהיה מוגזם להגיד שהשתיים האלה מזכירות ימים אפלים בגרמניה – שנת 2012 אם לדייק, כשלא עברתי סלקציה בברגהיין ושני חברים שלי נכנסו לחגוג בלעדיי. נזכור ולא נשכח.
אבל בעוד שני ועדן מייחלות להדחתה, אורנה מנצחת גם במערכה הזו ונשארת בבית. את עדן כמובן זה לא מעניין כבר, היא בעיקר מתאבלת על עזיבתו של חזי. סתם חח, גם הפעם עדן שוכחת את חזי עוד לפני שחמימו מספיק להגיד ג'ק רובינסון. וכאילו, חמימו אומר ג'ק רובינסון זה ממש ממש מהיר. נקווה שלא תהיה כניסת מודחים שלישית, כי את זה כבר יהיה לעדן קשה ממש לתרץ. אבל עדן כן כועסת ומתאבלת ועוזבת את הסלון בהפגנתיות יחד עם שם ושני – לא בגלל שחזי עזב, אלא בגלל שאורנה נשארה, מה שמעמיק את המשבר בבית שגם ככה כבר היה מחולק למחנות.
איך אני אוהב את הרגע הזה בעונה שמושג האמת מתרוקן מהמשמעות באופן סופי. הפעם זו שני שמבחינתה כל דבר הוא מוצדק בהנחה שהוא "אמיתי". "מה רצית, שנהיה צבועים?", היא שואלת את מעיין לאחר שהאחרונה מעירה להם על כך שקמו ועזבו את הסלון למראה אורנה. לא, שני, רצינו שתפגינו קצת טאקט, הדבר הזה שכשאלוהים חילק אותו את כנראה בדיוק האזנת למישהו מאחורי קיר בעודך משחיזה מצ'טה. אז עכשיו שני נעלבת מכך שמעיין מעירה לה שאם כבר צביעות, זה קצת מוזר שהיא מחרימה את אורנה אבל אוכלת מהאוכל שלה. אבל עזבו את זה, יש בובות.
הדיירים מתעוררים לצלילי שיר הנושא של החבובות. נכון האסימון שנפל לי לגבי שני ורוני סומק? אז שם וקרמיט. אותו גוון קול, אותו מבנה גוף, אחד בן של פנתר שחור והשני של צפרדע ירוקה. בסדר, קצת הבדל ברמת החן הכללית, לא נורא. בסלון מחכות בובות בדמויותיהם של דיירי הבית, מה שכמובן מיד מעלה שאלות: למי יש פחות עמוד שדרה, לדן או לבובה שלו? האם חמימו ואנדל יממשו סוף סוף את ייעודם כגרסת האפליה המתקנת של אריק ובנץ? האם למיני-אביחי יש ראייה בובתית? האם יכינו לי בובה של אחות חורגת לצורכי וודו? והאם ההפקה דייקה בקעקועים של הדיירים? אוי לא, הם שכחו את הסמוראי של שם! סרטן שיהיה להם.
המשימה מחלקת את הדיירים לשלושה משרדי פרסום שצריכים להגות פרסומות בהשתתפותם. באופן מפתיע, אביחי לא צריך לפרסם את גולדסטאר, אבל הוא כן מציע שיתייחסו להיותו שוביניסט. בכלל, משימת הפרסום מוציאה מהדיירים הומור עצמי כשפתאום כולם רוצים לצחוק על עצמם, ויחסית לדברים שאזכור החולשות שלהם מוציא מהם בדרך כלל – למשל אש רושפת משני או מטלית לחה מאנדל – זה ממש מרענן ונותן תקווה להתקדמות. והנה מגיע יום הולדתה של שני, ורוחות של שינוי מתחילות לנשוב כשכולם מברכים את שני, מעדן ועד אורנה.
האמנם? חוויה מטרידה משהו הייתה לצפות ביום ההולדת של שני. כולם מחייכים וחמודים ואומרים דברים קצת יותר מדי יפים, כשמהר מאוד זה כבר מרגיש כמו לצפות ביום ההולדת של קים ג'ון און. יכול להיות שהדיירים יותר מפחדים משני ממפרגנים לה? אחרי הכל, תנועה אחת לא במקום והם עלולים לקבל את מבט האש ותמרות עשן המפורסם שכידוע יכול להרוג כל יצור חי. אבל היי, אין ספק ששני ביססה לעצמה מעמד בבית והפכה מדמות נלעגת למישהי שנתפסת כחזקה, וזה ראוי להערכה. להתבצרות בבונקר אטומי, אבל גם להערכה.
אבל לא הכל היה שמח בפרק, שכן הרינו להכריז בזאת על פטירתה בטרם עת של שמירת הנגיעה של אורנה. ההלוויה תצא מחר מהמכנסיים של דן. תראו, מה כבר אפשר להגיד על מה שקורה בין השניים האלה? די, ותרו, נגעתם נסעתם. חיבוקים כבר יש, כמעט הצמדת שפתיים כבר יש, חיכוך רגליים מתחת לשולחן כבר יש. מה אורנה, את באמת חושבת שתרמי את ה' ואת מצלמה 3? הם הרי רואים הכל, זו אותה מצלמה שתפסה את חווה נוגסת בתפוח.
וברצינות עכשיו, אני לוקח את כל הדברים שאמרתי על כך שדן הוא דמות משעממת בחזרה. מדובר בתופעה מרתקת, מוח שצריך להיחקר על ידי מיטב המומחים, אדם שאם נחבר לו מכונת פוליגרף החוקרים יקרעו מצחוק ויפיצו את התוצאות בקבוצת הוואטסאפ שלהם רק כדי שלאחר מכן הן ידלפו לתקשורת ויהיה סקנדל שבסופו מישהו יצטרך להתפטר. השיחה המשולשת שהוא ואורנה עורכים עם שני היא לא פחות משומטת לסתות. ״אני לרגע לא ראיתי בה שום דבר מעבר לשהות שלה בבית כחברה", אומר דן, וכששני מסבירה להם שכולם בחוץ רואים אותם כזוג, אורנה משתפת פעולה ועושה את מבט של "מי האידיוט שיכול לחשוב כזה דבר?". וואו דן ואורנה, וואו. פעם ראשונה שהמבט הדרמטי של שני הצדיק את עצמו, וזה אומר המון.
עוד דברים שקרו בתכנית בה הייתי צריך לתפוס את עצמי מדי פעם ולהבין שאני צופה בבובות רבות אחת עם השנייה בשיא הרצינות ולתהות לאן עוד ידרדרו חיי: אנדל הופך למלאך השומר של הבית ומנסה לפייס בין כולם אבל רק מצליח לחמם עוד יותר, חמימו הוא הבובנאי הגרוע בתבל, סדקים ואי הבנות ביחסים של מעיין ואביחי על כמות הנגיעות והקרבה ביניהם שנפתרים בעוד נגיעות וקרבה ביניהם, שם שוב מתרעם על האוכל - רק אל תגעו לו באוכל - ומסיבת חצי עונה עם חצי עוגה. זה בסדר, אני אקח את החצי הזה, אחות חורגת עדיין בדיאטה.
אמרו:
״אוף למה הבובה שלי נראית פולניה כועסת?״ (שני על הבובה שלה. שמישהו יקרא לשרלוק הולמס)
״את משעשת אותי משוגעת״ (תאלין לבובה שלה. מישהי פה משוגעת זה בטוח)
"אני מאחלת לך שכל חלומותייך יתגשמו" (אורנה לשני. בטוחה?)
״אני אביא לך נשיקה במצח, זה אומר הרבה״ (מעיין לאביחי. בעיקר שאת לא רוצה אותו)
״אני זוכר שהייתי בן 13 עכשיו אני כפול״ (חמימו עם תובנות לגבי המונח הנקרא זמן)
"אני אוהב שאת מפלצת קשוחה בחוץ וכמו צמר גפן בפנים״ (דן לאורנה, שוכח שכבר לא מדובר בבובה)
״גיליתי שאת בן אדם מאוד אמיץ שלא פוחד מהרגש״ (אנדל לשני. זה הרגש שלה שמפחיד אחרים)
״אין לי בעיה לבייש את עצמי בכל הסיפור שלי ושל דן״ (שני. כן, הבנו את זה כבר עד עכשיו)
״המצב אש ואין כבאית שיכולה לכבות את זה״ (חמימו סנדרסון)